שו"ת מבי"ט/א/רכח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן ושמעון ולוי קנו סחורה ביחד וכתבו שטר חוב על עצמם ליהודה לפרוע לו כל החוב ונעש' קבלנים פרענים זה לזה וכתבו אחורי הכתב סך מה שקבל כל אחד מהם מהסחור' ההיא ונתחייב כל אחד מהם לחברו להיות מצוי לזמן הפרעון לפרוע למלוה חלקו שהגיע לו ולא יצטרך שום אחד מהם לפרוע על חברו ובהגיע זמן הפרעון נמצאו ראובן ושמעון לפרוע את חלקם ולוי לא נמצא ומחל יהוד' לראובן הערבות שנתחייב בעד חביריו אך שיפרע לו החלק שהי' מגיע לו ותבע משמעון חלקו וחלק לוי ופרע לו אח"כ בא שמעון לב"ד לתבוע מראובן חצי מה שפרע בעד לוי כי שניהם היו ערבים יורנו רבנו הדין עם מי:
תשובה גרסי' בירושלמי ומייתי לה הרי"ף ז"ל פ' שבועת הפקדון וכחש בעמיתו פרט למכחיש לא' מן השותפין וכו' א"ר יוסי הדא אמרה ב' שלוו מאחד אף על גב דלא כתבין ערבאין ואחראין זה לזה ערבאים ואחראים הם והרמב"ם ז"ל ג"כ פ' ב' הלכות מלוה ולוה כתב הרי הן ערבאין כו' והיינו מדין ערב והכא שכתבו שנעשו קבלנים הוו קבלני' ויפרע ממי שירצ' וכמ"ש הרא"ש ז"ל והביאו הטור סי' קכ"ט דאע"ג דלא כתב בפי' תן לו ואני קבלן אלא כתב בסתם ערב קבלן מסתמא בל' המועיל להיות קבלן קאמר ואפילו לבעל התרומות שכתב דיד בעל השטר על התחתונה דאולי אמר לו הלוהו ואני קבלן שאינו אלא ערב הכא שכתב קבלנים פרענים משמע דלא גרע ממי שכתב כקבלן גמור שכתב הרשב"א ז"ל שיש מי שאמר שדנין אותו כקבלן גמור שהביא בעל מ"מ שם כ"ש בשטר זה שקנו ביחד דהוו ערבאי' זה לזה וכיון שכתב אחר כך קבלנים פרעני' לטפויי אתא דקמשמע שעשה קבלן שיפרע ממנו תחלה אם ירצה ובתשובות השייכות לספר משפטים סימן י"ו כתב ומיהו אם היה כתוב פלוני ערב קבלן נראה דמועיל דמסתמא לא רצה לומר אלא בענין השנוי במשנה ולדעת הרמב"ם ז"ל שנים שערבו לא' אפילו לא היו קבלנים יפרע ממי שירצה דאין הערבו' חל לחצאין כיון שהמלוה אחד כמו שפי' הרשב"א ז"ל וכמו שהביא בעל מ"מ שם ודלא כתוספתא דב"ב דמייתי התם:
והשתא בנדון זה כיון שהי' יכול ליפרע מכל אח' מהם אם נפרע משמעון אין שמעון יכול לתבוע מראובן חלקו דאף על גב שהביא בטור סימן קל"ב דאם פרע אחד מן הערבים כל החוב למלוה וברר זה שפרע וחוזר ותובע מחברו זה חלקו כדין ערב שתובע את הלוה כשמברר שפרע בשבילו נראה דקאי אשני ערבים לדעת הרמב"ן ז"ל שאם יכול ליפרע משניהם לא יפרע מא' מהם הכל אלא מחצה אלא אם כן אין לא' מהם שאז גובה הכל מן השני ומ"ה כיון שפרע זה כל החוב שלא היה יכול המלו' ליפרע מן האחר שהיה חייב לפרוע מחצה חייב זה השני לפרוע לו חלקו אבל היכא שהיה יכול ליפרע מכל אחד מהם הכל מתחלה כי הכא כשנפרע מא' מהם אינו יכול זה לחזור ולתבוע לחבירו חלקו שלא פרע עליו שום דבר ומעיקרא אדעתא דהכי נעשה ערב שיפרע הכל אם ירצה המלוה אינו יכול לחזור על הערב הב' כדאמר משום דלא ערב אלא ללוה ולא לערב השני ואפילו היה ערב שני גם כן הוי כעמד ברשות עצמו ונעשה ערב ללוה שאינו חייב לשלם לו כמו שהביא הרב ז"ל פ' כ"ו וכ"ש ב' ערבים ללוה אחד שלא נעשו ערבים אלא ללוה ולא זה לזה שאינו חייב לשלם לו שאפילו היו נעשים ערבים זה לזה היה מעצמם ואינו חייב לשלם זה לזה כשנפרע המלוה מא' מהם כדאמר' ואף על גב דדין זה של ב' ערבים למדו הרב ז"ל מג' אחים שחלקו ובא ב"ח ונטל חלקו וכו' והתם הויא הלכתא כרב דבטלה מחלוקת כדאמר פ' בית כור אפ"ה לא למד אלא לענין שיוכל ליפרע ממי שירצ' לא שיוכל זה לתבוע מן הב' כמו אחי' דאפי' בטלה מחלוקת משום דטעמ' הוי דיורשין הוי כדאמר התם ומ"ש הרא"ש ז"ל כלל ע"ה שחייב לפרוע לו חלקו היינו בשני לווין אבל הכא כל אחד מהם לקח חלקו מן הסחורה ולא שנעשו ערבים ומדין ערב הוא שחייב:
וכל שכן בנדון זה שמחל יהודה המלוה את ראובן אחד מן הערבים ופטר אותו שהוא פטור כמו שהביא שם בטור בשם הגאונים שנים שנכנסו ערבי' ופטר המלוה את אחד מהם יכול המלוה לתבוע כל הממון מהערב השני שלא פטר אותו לפי שהממון כולו נתקיים על כל אחד ואחד מהם לאותו שפטר פטור ולאותו שלא פטר נשאר עליו ועל הלוה החוב עד זמן הפרעון ע"כ דמשמע דכיון דפטרו הוא פטור ואפילו הערב חברו אינו יכול לתובעו וכמו שכתב ונשאר עליו ועל הלוה החוב וכו'.
גדולה מזו מצאתי להרשב"א ז"ל בצרור הכסף שאם מחל הערב ללוה כשנשא ונתן ביד אין המלוה יכול לחזור עליו שהרי מחל לו הערב השעבוד שיש לו עליו שהרי הלוה היה חייב גם כן למלוה מדר' נתן ואפילו נשא ונתן ביד הערב ואפ"ה יכול הערב למחול שעבוד שיש לו למלוה על הלוה וכ"ש שאם מחל המלוה לא' מן הערבי' שאין חברו יכול לחזור עליו ואפילו שהוצרך לו עיון להרשב"א כשמחל הערב ללוה הכא נראה דיכול המלוה למחול לא' מן הערבים ואין חברו יכול לתבוע ממנו כמו שכתבתי נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |