שו"ת מבי"ט/א/רכא
|
< הקודם · הבא > |
ראובן היה מוסר גט לשלי' להוליכו לארוסתו ששלחו לו שיתנו לו עשרים פרחים על הגט ורצה לומר לשליח שימסרנו ע"מ שתתן לו הכ' פרחי' ואמר לו החכם שסדר הגט לא תתנהו בתנאי אלא תמסרנו לשליח ותאמר לו שלא יתן אותו עד שיתנו לו קודם הכ' פרחי' ואז צירף החכם שני אנשים עמו לב"ד ומנה השליח ומסר לו הגט ואמר לו הולך גט זה כו' בלי שום תנאי וכתב שטר השליחות ולא הוזכר בו שום תנאי כלל וחתמו בו הג' דיינים והלך השליח וקבל המעות ונתן הגט ואח"כ באו קרובי האשה ולקחו' ממנו בחזקה וכשהגיע הדבר למקום כתיב' הגט אמרו בפני ב"ד ב' האנשים שנצטרפו לב"ד להיותם דיינים עם החכם המסדר שבשעת מסירת הגט ליד השליח אמר לו לשליח אל תתן הגט עד שתקבל קודם העשרים פרחי ותמסר' ביד לוי או ביד יהודה ואח"כ תתן לה הגט ואח"כ כשנחקרו העדים האלה בפני ב"ד אחר אמר להם החכם מסדר הגט אני הייתי מקר' ומסד' למגר' מלה במלה מתוך הכת' של שטר השליחות ולא הזכרתי שום תנאי אמרו לו כן הדבר ומה שאמרנו בשעת מסירת הגט הכוונ' סמוך למסירתו קודם שתקר' לו אתה הדברים כשהי' מוסרו לשליח והחכם המסד' אמר שלא שמע דברים אלו שמעידי' אלו בשע' שהם אומרים יורה המורה אם בטלו הגירושים על שנתן השלי' הגט בידיה קודם נתינ' המעות ללוי או ליהוד' או אם נחשב' לחוזרים ומגידי' אחר שהם עצמם חתומי' בשטר השליחו' וכתו' בלי שום תנאי ויהיה הגט כשר:
תשובה לדעת רבי' האי ז"ל וכת מן הראשונים שפי' הא דתנאי היו דברינו נאמני' אפילו כשכתב ידן יוצא ממקום אח' כמו שהביא הר"ן ז"ל פר' האש' שנתאלמנ' בנ"ד נמי לא הוו חוזרים ומגידי' ואפילו שבשט' שליחות שכתב שעשאו שליח לא הוזכר שום תנאי הרי הם אומרים שסמוך למסיר' הגט כשעשאו שליח הזכיר לו התנאי וכיון שלא קיים התנאי בטלו הגירושי' אבל לדעת הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' עדות וכת מן האחרונים ז"ל שפי' הא דתנאי היו דברינו נאמנים כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר הכא דכתב ידן יוצא נרא' דאין נאמנים כיון ששטר השליחות חתום בלי שום תנאי היו חוזרים ומגידים והגירושי' קיימים ונראה לי דאפי' לדעת הרמב"ם ז"ל וחביריו היינו בשטר מכר וכיוצא בו שאמרו תנאי היו דברינו שעל תנאי שיעשה לו כך וכך מכרה לו ואלו לא הזכיר התנאי בשעת המכירה לא היה יכול להתנו' אח"כ ולכך אם כתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנים דהוי כאלו עקרי סהדותייהו אבל בנ"ד דאפילו לא התנ' בשעת מסירת הגט לידו וכשעשאו שליח יכול להתנו' עליו אח"כ קודם נתינת הגט ולומר לו שלא יתנהו אלא ע"ת כך וכך עדים נמי נאמנים אפי' כשכתב ידן יוצא ממקו' אחר כיון שהמגרש או' כן והיה יכול להתנות ג"כ אח"כ ולא הוו כאלו עקרי סהדותייהו כיון שאפי' בלא עדות שהתנה בתחלה בשע' מסיר' הגט לידו ועשה אותו שליח היה יכול להתנו' אח"כ תנאי זה שאומר' העדי' שהתנ' בתחל' ולפי זה לדעת כ"ע לא הוו חוזרים ומגידים בנדון זה אפילו כתב ידן יוצא ונתבטלו הגירושין כיון שלא נתקיים התנאי אלא שיש דרך אחר לקיים גירושי' אלו והו' אם שליח זה הוא מכחי' את העדים כמו שנר' ממה שכתב כאן שנתרע' על מה שלקחו ממנו המעו' בחזק' אח' שנתנו לו קודם נתינת הגט דלא ערער הוא שם על זה לומר שלא נתקיים התנאי כיון שלא נתן המעו' קודם ללוי או ליהוד' כמו שהתנו עליו לפי עדו' העדים ולכן נר' כי הוא יודע שלא התנה עמו אלא לקח' המעות בידו קודם נתינת לא על נתינ' ללוי ואם הזכי' לו נתינת' ללוי היה אח' שנתן הגט ויהי' הוא נאמן יותר מהם וכדאמר פ' התקבל דפליגי רב חסדא ורב הונא דבעל אומר לפקדון נתתיו ושליש או' לגירושי' דרב חסדא אמר שליש נאמן ופסקו כוותיה הרי"ף בהלכותיו והרמב"ם ז"ל פי"ב וכתבו התוס' דאפי' אמר שבפני עדים נתנו לו לפקדון שליש נאמן דעליו סמך וכתב הרשב"א ז"ל פ' התקבל על דברי התוס' דכיון שהיה יכול השליש למסרו לה ותלך ותנשא בו הוא מאמינו ואפי' במקו' עדים וכאלו אמר נאמן עליו באו' לגירושי' מסרתיו יותר מק' עדים ופסל כל העדי' לגבי דידיה כל זמן שאומר הוא לגירושי' קודם שבאו העדים עכ"ל והרא"ש ז"ל ג"כ הביא דברי התו' וכן באדם וחוה כתיב כ"ד חלק ג' ואפילו למי שמפרש דבשליח קבלה הוא דפליגי וקאמר רב חסדא דשליח מהימן דשליח הולכ' נמי כשהגיע ליד האשה ג"כ נאמן וכמו שהביא שם הרשב"א ז"ל דהשיב רב אלפס כיון שהגט יוצא מתחת יד האשה דין שליח קבלה ודין שליח הולכה שוה משום שאם יוצא מידה והוא מודה שנתנו לה שליח להולכה הרי זו מגורשת ואין יכול לחזור בו הלכך זה וזה שוין עכ"ל ואפי' למאן דפס' כרב הונא דבעל מהימן היינו כששלשתם בעיר וכמו שכתבו בתוס' וכתב במ"מ פי"ב וע"כ לא פליג רב הונא אלא כשהאיש והאשה בעיר דאיכא טעמא דאם אית' לדידה הוה יהיב לה הא לאו הכי אפי' רב הונא מודה שכיון שהגט יוצא מתח' יד שליח קבלה הרי הוא כיוצ' מתחת ידה ע"כ וכבר כתבנו דשליח הולכ' כשהגט יוצ' מתחת יד האשה ושליח קבלה שניהם שוים ונ"ד עדיף מהאי דכולהו בעל ועדי' ושליח מודו דלגירושין יהביה ניהלי' ולהכי אמרי' דהימני' לשליח טפי שלא התנ' אלא מה שיאמ' הוא ואפי' במקום עדים המכחישים אותו כיון שכשבא לפני ב"ד למסור הגט אמר לא אתן אותו עד שיתנו לידי העשרים סולט' וכשנתנום לי אתן הגט וכן עשה חזקה שליח עושה שליחותו ונראה שהוא יודע שלא התנה עמו קודם נתינת הגט אלא קבלת המעות ולא נתינתם ללוי אלא שאמר לו אחר כך שיתנם ללוי כשילך לו משם למקום אחר וכתב השליח כאן כתב לא' מן העדים צועק על מה שחזרו ולקחו ממנו העשרים פרחים ולא הזכיר תנאי זה ואפילו היה מזכיר עתה ענין התנאי אינו נאמן אח' שבשע' נתינ' הגט אמר כי התנאי היה שיקבל הוא קודם הכ' פרחים ויתן הגט ונתנו ואחר שיצ' מתחת ידו ונכנס ליד האשה לא יהיה נאמן עוד להודו' לאלו העדים על תנאי הנתינה ללוי קודם נתינת הגט כיון שאין שלישותו בידו דהא דאמרינן לעיל דנאמן שליש אפילו אין הגט בידו היינו לגבי בעל דהגט הגיע כבר ליד האשה אבל לא לגבי האשה שגטה בידה וכ"ש שהחכם היה ממונה ומסד' נתינת הגט הוא מכחיש גם כן את העדים שלא אמר המגרש שום דבר בשעת מסיר' שהוא היה מקרא לו מלה במלה עוד נמצא כתוב בשטר השליחות תוספ' על הנוסח הנהוג הכתוב בספרים וז"ל ועל שליחות זה וכל דברים שאמר או שיאמר שגורמי' לפסול או לבטל גט מעכשיו בטל אותם ופסל פיסול גמור כל עדי מודע' נמסר' על כך ע"כ הרי שאין שום עד נאמן ושם תנאי בשליחות זה לא במה שאמר הבעל ולא במה שיאמר אחר כתיב' שטר השליחות אלא שטר השליחו' קיים ובנתינ' הגט מיד השליח ליד האש' נתגרש' והיא מותרת לכל אדם לכ"ע והחכמים יצ"ו שאסרו' לא כוונו אל האמת נאם המבי"ט ועיין סי' רל"א:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |