שו"ת מבי"ט/א/ריט
|
< הקודם · הבא > |
ראובן נאמר לו שמשפח' אחת שהיתה כינוייה ככינוייו שהיו כהנים ושהוא גם כן יהיה כהן ואחר ימים בא לפני רב א' וספר לו הדבר ואמר לו שינהוג חומרי כהנים ועל דברי הרב סמך בנו של ראובן שהיה בעל תורה והיה נוהג להפריש עצמו מטומאת מת דרך חומרא ובנו היה מקל בחומרת אביו כי לפעמים היה נזהר מטומאת מת ולפעמים לא היה נזהר לימים מתה אשתו וארס אשה גרושה והתרו בו שלא ישאנה וקפץ וכנס אותה יודיענו רבינו אם יתחייב בדין להוציאה או לא:
תשובה נראה דהא דתנן פ"ב דכתובות דעד אחד נאמן להעלות לכהונה אפי' היו גומלין היינו כשהוא עצמו אומר שהוא כהן דהא משוי אנפשיה איסור חומרי כהנים אבל אם הוא עצמו אינו יודע שהוא כהן לא יהא חייב לנהוג שום חומרא על פיו לא מבעיא כשהוא מכחיש אלא אפילו אומר איני יודע כדמוכח פ' הניזקין ואין עד אחד נאמן לאביי כשהוא בידו לטמא ולרבא כשהיה מתחלה בידו הא לאו הכי אינו נאמן דהא דאמרי' פ' האומר בקידושין דנאמן אפילו לא היה בידו תחלה היינו בשותק דכהודאה דמיא אבל מכחיש או אומר איני יודע לא כמו שכתב הרא"ש בשם ר"ת ז"ל:
והכא נמי השתיקה הוא כאומר איני יודע אם אני כהן אם לאו ומה שהיה נוהג חומרא לא שיהיה מודה אלא חומרא משום ספק בעלמא לא הודאה דהא דאמרי' השתיקה היא כהודאה הוא כשאמרו לו נטמאו טהרותיך בפניך או ידעת דומיא דאכלת חלב בשתיקה כה"ג הוי הודאה אבל בענין אחר לא דהא דשתיק משום דלא ידע וכמו שכתבו בתוספות פ' האומר והרא"ש פ' הניזקין וביורה דעה סימן קכ"ז והאי דהיה מחמיר על עצמו לא הוי הודאה כדאמר' שהרי יכול לחזור בו מהשתיקה ולהכחיש אם אמר מה ששתקתי שהייתי מחשב לדעת אם הוא אמת ונאמן כמו שכתב שם יורה דעה ומסתמא כשהיה שותק לא היה אוכל או שותה הטהרות שאמרו לו שנטמאו או היין שאמרו לו שנתנסך והיה מחמיר על עצמו ואפילו כשמכחיש אחר כך נאמן ונפקא מינה שאפי' היה מחמיר כה"ג נאמן להכחיש:
ואם כן בן ראובן היה יכול לחזור בו ממה שהיה מחמיר על עצמו אם היה לו אי זה טעם להכחיש למי שאמר לו שהיה אביו ממשפחת שכינוי שלהם היה ככינויו והיו כהנים דחומרא כזו שהוא על ספק בעלמא דהוי כדבר שאינו יודע בו שמותר וטוע' בו באיסור דנשאל ומתירין לו כדגרסינן בירושלמי שהביא הרי"ף ז"ל פ' מקום שנהגו וכ"ש בנו שלא נהג חומרא כי אם לפעמים שאין זה הודאה דהא עדות עד אחד נמי שהיה אביו כהן אפילו היה הוא אומר גם כן כהן אני לא היה מועיל לגבי הבן כמו שלמדו ממה שאמרו שם החולק תרומה בנכסי אביו וכו' שמי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני ועד אחד מעיד לו שאני יודע שאביו של זה כהן הוא אין מעלין אותו לכהונה בעדות זה שמא חלל הוא עד שיעיד שזה כהן הוא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק עשרים מהלכות איסורי ביאה ובנ"ד כי ראובן ובנו ידועים שהם בני נשים כשרות לכהונה אם היה א' מהם אומר כהן אני ויש לי עד א' היה ידוע שבנו גם כן היה כהן אבל כיון שהו' אינו אומ' כהן אני אין העד נאמן כמו שכתבתי למעלה וכ"ש בנו:
וכפי הנראה אפילו עדות עד א' ליכא הכא אלא שנאמר לו אמירה בעלמא שלא בפני ב"ד ולית בה משש' כלל דהוי כקול בעלמ' דלא איתחזק בבי דינא דלאו כלו' הוי והוי נמי כקול שיש לו אמתלא דאין חוששין לו והאמתלא הויא דמשום שהיה משפחה אחרת בכינויה והיו כהנים יצא קול זה אפילו היה קול דאיתחזק בי דינא וכן מה שאמר לו הרב שינהוג חומרי כהנים נראה כי לא אמר כך מצד הדין דרך הוראה אלא דרך חומרא בעלמא כי ראה אותו שהיה חושש למה שנאמר לו ולא הוה הוראה אלא אם היה אומר לו הרב אתה חייב לנהוג חומרא באיסורי כהונה וכדאמר לענין דינא צא תן לו או חייב אתה ליתן לו דמנשמע דאם אומר הדיין לנתבע תן לו כך וכך בלא צא או בלא חייב דלא הוי פסק ולא הוראה דמצי למימר דדרך פשרה אמר לו כן אבל כשאמר לו צא או חייב הוי דרך ציווי והוראה והכ' נמי גבי איסור לא שנא:
וכן מה שהעיד אחד שהרב ז"ל אמר לו שלדעתו היה יכול לישא את כפיו לאו כלום הוי דלא עדיף מעד אחד המעיד על איש א' שהוא כהן דאינו נאמן אפילו הוא אומר איני יודע אלא כשאו' הוא גם כן כהן אני כדאמר לעיל וכ"ש לגבי בנו שהוא מכחיש ונושא גרושה ויש תימא בעדות זה שהעידו על הרב ז"ל שאם לדעתו היה יכול לישא את כפיו איך היה האיש ההוא מסרב ולא היה נושא את כפיו וכיון שהרב ז"ל היה נראה לו שישא את כפיו היה עובר בכל יום בעשה אם לא היה עולה לדוכן בשעה שהיו עולים הכהנים ולא היה מניחו הרב ז"ל לעבור בפניו בכל יום שהאיש הזה היה מתפלל בב"ה שהיה מתפלל בו הרב ז"ל ואם לדעתו היה חייב לישא מי היה מונעו שלא ישא הרי ידוע ומפורסם הוא כי לא היה בזמן ההוא מי שיהיה לו לב לחלוק על הרב ז"ל כי היה גדול בדורו ומי יאמר לו מה תעשה ולכן נראה לי שאין בן האיש הזה חייב לגרש את האשה הגרושה שנשא ואפילו לכתחלה היה יכול לישא אותה אם לא היה לבו נופקו בשום ספק כהונה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |