שו"ת מבי"ט/א/ריג
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן הוציא ש"ח מקויים על שמעון שנעשה הש"ח על יד מורשה של ראובן ושמעון טוען כי הוא מזויף כי המורשה הוא יודע כי לא נתחייב הוא בתורת חוב אלא בתורת פקדון שהיה לו מראובן סך שכתוב בשטר ויש לו לטעון עליו שנחסר והעדים חשבו שהיה חוב וכתבו עליו בתורת חוב וראובן אומר איני יודע אלא זה השטר מקויים נתן לי שלוחי עליך אמת כי מקודם היה פקדון אבל אחר כך זקפה עליך במלוה ורשו כמו שכתוב בשטר יורינו רבינו הדין עם מי:
תשובה כבר הכריע הרמב"ם ז"ל פי"ד מהלכות לוה כסברת הגאונים שסוברים בטענת מזוייף וכיוצא בה שישלם ואחר כך יטעון על המלוה כמה שירצה אם יודה יחזיר ואם יכפור ישבע היסת ואפ"ה נראה דהיינו כשהמלוה טוען ברי ומקיים מה שכתוב בשטרו אבל כשאומר איני יודע אלא ששלוחי מסר שטר זה בידי הוי כדין מורשה שבא לתבוע מלוי ש"ח שהוא חיי' לשמעון ולוי טוען טענה שהי' חייב שמעון לישבע עליה שמוציאין הממון ליד ב"ד עד שיבא שמעון וישבע כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות שלוחין ושותפין ובנדון זה אם היה השטר נעשה ע"י ראובן והיה טוען שמעון עליו אתה יודע כי לא נתחייבתי אלא בתורת פקדון וראובן היה טוען לא אלא שזקפתו עליו במלוה היה נשבע ראובן אחר כך שהרי כתב הרמב"ם שם כללו של דבר טוען טענ' שאם הודה בעל השטר היה השטר בטל ואמר הלוה ישבע לי ויטול ישלם לו ואחר כך יטעון ואם כפר ישבע היסת כדעת רבותיו בכל הטענות חוץ מטענת פרעון וכ"ש כשיש נאמנות בשטר דאפילו בטענ' פרעון הוי דינא הכי והיינו כשראובן טוען ברי שמה שכתוב בשטר אמת אבל אם אינו טוען ברי כי הכא אלא שאומר המורשה מסר בידי ש"ח זה נראה דיהיו המעות ביד ב"ד עד שישאלו את פי המורשה שעשה השטר והוא נאמן כדין המורשה שאינו יודע שיהיה המעות בב"ד עד שישבע המרשה בעל השטר ולא תימא ישבע שאינו יודע שאם היה טוען עליו טענה זו והוא היה טוען איני יודע שיהיה אמת מה שאתה טוען עלי ועל שטרי אני עומד היה נשבע שאינו יודע ונוטל מה שכתוב בשטר כיתומים הנשבעים שאין אנחנו יודעים ששטר זה פרוע וכדין מי שתובע את חבירו מנה והוא אומר איני יודע דנשבע ונפטר והכא נשבע ונוטל מפני ששטרו בידו דשאני הכא דמצי למימר ליה לוה אם אתה אינו יודע המורשה שהרשה לתבוע ממני הוא יודע וכשהיה השטר בידו היה נאמן לומר לך כי לא הודיתי אני אלא על הפקדון אפי' היה שליש לבד ועתה שהוא מורשה היה נאמן ג"כ לומר כן אפי' שהשטר בידך כי אתה האמנת אותו שהרשת אותו עלי ואפילו תימא דכל שאין השטר בידו הוי כשליש יש לומר עוד דלא דמי ליתומים דלא רמי עלייהו למידע בנכסי אבוהון אבל הוא דרמי עליה דנכסיו הן הוה ליה למידע וכיון דלא ידע איתרע ליה שטריה וכתב בטור ח"מ סימן נ"ט מלוה שהוציא שטר מקוים וטוען הלוה פרוע והמלוה אומר איני יודע צריך להחזיר לו שטרו ואינו עליו אלא חרם שהיה לו לידע אם פרוע אם לאו וכו' אלא דיש לחלק דהכא לא הוה ליה לידע כיון שנעשה ע"י מורשה שלו והוא מסר לו השטר מקויים ולהכי נראה דמורש' הוא נאמן כדלעיל כיון דזה לא היה לו לידע מפני שנעשה על יד המורשה וכיון דהמרשה אינו יודע המורשה יהא נאמן אפילו אין השטר בידו דהא דאמרינן דכל שאין השלישו' בידו אינו נאמן היינו כשזה טוען ברי ואפילו כשזה טוען ברי נאמן השליש לפי' רי"ף ורש"י ז"ל פי' פ"ב דמציעא על ונחזי זוזי ממאן נקט או נקיט זוזי מחד כמו שכתב הרא"ש ז"ל לפי דבריהם והכא נמי הוי כנקיט מחד ואפילו לר"ח ז"ל דכל שאין בידו אינו נאמן אלא כעד אחד הכא דאין זה טוען ברי נאמן השליש ובתשובות מיימוני ס' משפטים סימן מ"ד כתב דאף על גב דאין שלישותו בידו נאמן אמאי דעבד כבר בעוד שלישותו בידו וכו' ולא דמי נמי למי שאמר איני יודע שאני חייב לך דנשבע על זה משום דהויא מלוה על פה ולא הוה לי למידע ואין מוציאין ממנו אלא בראיה הכלל נראה שיונח מה שיש הפרש ביניהם עד אשר ישאלו למורשה שהוא נאמן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |