שו"ת מבי"ט/א/קצ

שו"ת מבי"ט א קצ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן קצ

אשה אחת משכנה בית אח' שנתנה בתורת נכסי צאן ברזל לבעלה וכתוב בשטר המשכנתא איך אמרה פלונית שקבלה מפלוני סך כך וכך ומשכנה לו בית פלונית בהרשאה שיש לה מבעלה כו' ואז לא היה בעלה בעיר כי הלך לו על דעת שלא לחזור כאן ואח"כ הלכה לה למקום שהיה שם בעלה וישבה עמו שם יותר מחמש עשרה שנים והיו שואלים פה הקהלות ממי שנתן המעות על הבית בתורת משכנתא מיני מסים וארנוניו' הנוגעי' לבעל הבית מצידו ומצד הבית כמו עאואריזיש והיה הוא שולח משם לבעל המעו' קצת ממה שהיה פורע זה בעל המשכנת' ע"י מי שהיה תובען בהרשאת בעל המעות והיה מוציא גם כן על הבית ולסוף השני' הוא הלך לשם לתבוע מבעל הבי' שאר מה שנטלו ממנו עליו ושיפדה הבית או ימכרנה ואז השיב לו כי הוא לא נתרצה במה שמשכנ' אשתו הבית ושלא קבל ממנה שום דבר והיא גם כן אמרה ששקרה במה שאמרה שהיה הענין בהרשאת בעלה ובעל המשכנת' טען שנתרצה הוא כשתבע ממנו מה שנתן על הבית וב"ד של מקומו נתנו לידו פסק דין שחיי' בעל המשכנת' לצאת מן הבית ויתבע מן האשה לכשיוכל לתבוע ממנה והב"ד הנז' לא דקדקו בדין זה כמו שראוי לדקדק ולחקור בדין שעברו עליו כמה שנים וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובת כלל ס"ח על השטרות השנים שצריך דרישה וחקירה להוציא הדין לאמתו כל שכן במה שהוא קרוב להיות קנונייא בין איש לאשתו לעשות לו נחת רוח ולא השגיח אלא על פשט דברי הרמב"ם ז"ל פרק כ"ב מהלכות אישות האשה שמכרה או שנתנה אחר שנשאת בנכסי צאן ברזל בין לבעלה ובין לאחרים לא עשתה כלום:

אלא שבהלכות מכירה פרק שלשים פירש יותר דיד הבעל על העליונה אם רצה לקיים יקיים ואם רצה לבטל יבטל ובדין מכירת העבד כתב למעלה גם כן דיד האדון על העליונה אם רצה לקיים וכו' ובדברים בלבד הוא שמקיים האדון או מבטל ואינו צריך לקנו' ממנו כלום ע"כ והכא בנ"ד איכא דברים שכשתבעו ממנו מס שנתנו על הבית אם נתן קצתו על הקדמת קיום המשכנתא נראה שנתרצה לתת השאר מפני המשכנתא של הבית שאם לא כן לא היה נותן לו דבר והיה מנכה מה שנתנו עליו משכירו' הבית של כמה שנים שדר בה והרי יש כאן יותר מדברים:

זאת ועוד כמה טענות יש על המשכנתא שהיא קיימת והם כי הוא ידוע כי כשהוא הלך מכאן היתה הליכתו בפתע פתאום על ידי מעשה שהיה ולא הניח שום דבר לאשתו למזונותיה ולפרנסתה ואחר זמן שלח אחריה שתלך למקום שנתישב הוא ומכרה כל מטלטלי הבית הכבדים ובלתי ראוי' להוליך עמה ופרעה חובותיו כפי מה שסיפר וא"כ נראה שהו' כתב לה שתעשה מה שיראה בעיניה ושתלך לו לארצו ובכלל זה היה משכנתא של הבית ועוד כי לצורך מזונותי' ופרנסתה כל זמן שהיתה פה היה רשות למכור שלא בב"ד כדין מי שהלך בעלה למדינה אחרת שכת' הרמב"ם ז"ל פרק י"ב שאם לא עמדה בדין אלא שמכרה לעצמה למזונו' מכרה קיי' ואינ' צריכה לא שבועה ולא הכרזה וכ"ש שלא מכרה אלא משכנ' ויכול הוא לפדות' מה שלא היה יכול לעשו' במכירה כשהית' מכרה קיים עוד אני או' כי כיון שהוא ידו' שהיא קבל' על הבית והוציאה אות' על הבי' ובמזונו' ופרנס' ובחובת שפרעה בשבילו ובהוצאה שהוציאה בהליכתה לשם הרי מעות אלו קיימים בידו כי הוא היה חייב בכל מה שהוציאה בעניינים אלו והיה חייב הוא להחזירם לבעל המעות וכדאמרינן גבי אשה שמכרה בנכסי מלוג ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות וכתבו המפרשים בלא זוזי ואי איתנהו להנהו זוזי דשקלא אתתא מהדר להו ללוקח ולא יכול למימר דילמא מציאה אשכחא כמו שכתב הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל פרק כ"ב ואף על גב דכתב הרשב"א ז"ל דאי אחלפינהו להנהו זוזי ואינם בעין אלא חילופם דאינו משלם דמדשלחה בהן יד קיימו זוזי עלה בהלואה ומימר אמר להו אנא מטלטלי שבקא לי זוזי דידכו קמו עלה בהלואה כמו שכתב הרב בעל המגיד משנה שם בשמו שאני הכא דמה שאינה בעין הוא כאילו מסרם לו כשהיו בעין כיון שהוציאה אותם לצורכו כדאמרן ואם כן כיון שהיה לו להחזיר המעות כשהגיעה היא לשם וידע הוא שהיא משכנה הבית ולא החזירם שהרי ברשותו היו כי לצורכו הוציאה אותם אם כן נראה ודאי שהוא נתרצה במה שעשתה היא שאם לא כן היה לו להחזיר המעות כדאמ':

עוד אני אומר שאם הממשכן יאמר ברי לי שהיה לה הרשאה והיא מכרה מכח הרשאה יהיה נאמן לומר כך מגו שהיה יכול לומר ממך קניתי והיה כובש שטרו וטוען מצד חזקת שלש שנים כדאמר' גבי ההוא פרדסא במציעא וכמו שהביא במרדכי ר"פ חזקת הבתים על אשה שמכר' שום דבר והכירו הבעל ביד הקונ' שהיה שלו ואמר לו למה קנית מה שגנבה לי אשתי דאם זה יאמר ברור לי שהוא שלה יהא נאמן בשבועה במגו שיכול לומר ממך קניתי ואף על גב דהתם נראה דרפיא בידיה הך מילת' ולא פסיק' ליה הכא בנ"ד לא רפי' בידי כיון שכתב בשטר המשכנת' שאמרה היא שמכרה בהרשא' בעלה והוא קרוב לומר כי העדים ראו ההרשאה כמו שהי' ראוי וכתבו שאמר' היא וידעו הם בה ולא חשו לאוסופי ולכתוב שראוה. עוד אני אומר בלא מגו שהו' נאמן עתה בשבועה במה שאומר שהו' נתרצה כשתבעו ממנו הוא או שלוחו מה שנתנו על הבית במשכנת' ונתקיימה המשכנתא כיון שהחזי' בבית יותר משלשה שנים אח' שתבע ממנו ושנתרצה לפי דברו והרי זה כמי שמשכן בית א' ואחר כמה שני' טען שקנאו דנאמן כיון שהחזיק ג' שנים אחר עבו' זמן המשכנת' כמו שהבי' נמקי יוסף פרק המקבל בשם הרשב"א ז"ל ובנ"ד עבר זמן המשכנתא שכתוב בשטר שאחר שני שנים יכול לפדו' ושאר המעו' יהיו כמלוה עליו ואפילו למה שהביא בשם הר"ן ז"ל דכל יורד ברשו' כמו בתור' משכנת' אין לו חזק' היינו משום דמעיקר' לא היה יכול לסלקו עד כלות זמן המשכנת' אבל הכא בנ"ד לא מיקרי יורד ברשות כיון שהי' יכול לסלקו מיד אם לא רצה הוא במה שמשכנה אשתו. עוד אני אומר דאשה זו הויא כנושאת ונותנת בתוך הבית דמעשיה קיימים כיון שבעלה לא היה במדינה היא נושאה ונותנה כיון שהוא כתב לה שתלך אצלו הוי כאילו מינה אות' בעלה שליח וכמו שהבי' בהגהה פרק רביעי דהלכות חובל דרבינו אב"ן כתב דכיון שהנשי' רגילו' ליש' וליתן בזמן הזה הרי הן כאילו מינום בעליהן להיות שלוחי' ואם יש עדים חיי' הבעל לשלם מפני תקנת השוק שישאו ויתנו עמהן ע"כ ואף על גב דנשים שלנו אין רגילו' כל כך לשאת ולתת היינו כשבעליהן בעיר אבל כשבעליהן אינם בעיר הן רגילו' להיות נושאות ונותנות בתוך הבית בפרט אשה זו שהיתה הולכ' במאמר בעלה למקו' אח' שהיה הוא שם והיתה עוקרת דירתה מכל וכל מן העיר שזה יש יותר מחמש עשר שנים שהלכו מכאן ופשיט' דמדעת בעלה עשתה מה שעשתה הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני:

כך נ"ל שהדין דין אמת כי משכנתא שמשכנה אשה זו היא קיימ'. נאם הצעיר יוסף קארו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >