שו"ת מבי"ט/א/קפז

שו"ת מבי"ט א קפז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן קפז

אחר שתי שנים שהתרתי אשה זו ותליתי התרה למעשה עד שיחתמו ב' החכמים מבעלי הוראה ועדין לא חתם עמי אלא אחד בא לפני איש ודרש ממני שהיה רוצה לישאנה והשבתי לו שלא התרתי למעשה עד שיחתמו ב' חכמי' אחרים מבעלי הוראה עמי שילך וידבר עם אי זה חכם שיעיין בה ויראה אם יסכים בהתר והלך לו ולא רצה שום חכם להתבטל מלימודו ולטרוח ולעיין אם ימצא לה התר זולת החכ' ה"ר יוסף יצ"ו שגלה לי דעתו מקוד' שהיה נראה לו להחמיר ונדחה זה האיש מפניה אחר כמה חדשים קרוב לשנה בא אדם אחר ושאל את פי אם ישאנה דחיתיו כמה ימים בטענה הא' וסבב אחרי קצת מן החכמי' יצ"ו ולא שמעו אליו להטפל בענין אז אמרתי לו שילך לחכם כה"ר אברה' יצ"ו להסכים בהתר ואם יראה לו לתת רשות שישא אותה גם אני הייתי מסכי' למעשה אח' שקצ' החכמים יצ"ו לא רצו לעיין בדינו והשיב לו החכם הנז' כי לא היה נראה לו לתת לו רשות עד שיסכי' החכם של בני הקהל שלו אז הלך האיש בחרי אף ולקח ב' אנשים וקדשה בפניהם וכששמע החכם הה"ר יוסף שלח להכריז את האשה על שאומר שהתרה בה זה כמה ימים שלא תנשא ועברה על התראתו ואני אמרתי שעשה שלא כדין כי אין ב"ד חייבים להתרות את האשה שטבע בעלה במים שאין להם סוף שלא תנשא ומה שאמרו שלא תנשא הוא אם תשאל לב"ד שיאמרו לה שלא תנשא והרי רב נחמן בעובדא דבי חסא לא נזהר מלומר אכלו כוורי לחסא ואזלא ואנסיבא מדיבוריה ואם צריך להתרו' בה כ"ש שהיה חייב רב נחמן להתרות בה מפני שיאמר האלהים אכלוה כוורי ולא תאמר שנשאת מיד קודם התראה שהרי היתה צריכה להמתין צ' יום כי לא הזכיר ההוא דאמר מאן איכא בי חסא אימתי נטבע ואפי' נאמר שהיה ידוע שטבע זה יותר מצ' יום היה ראוי ר"כ מיד כשאמר האלהים אכלו וכו' לשלוח להתרו' בה כדי שלא תנשא מיד על דיבורו הרי שאין ב"ד חייבים להחמיר בעגונות להתרות בה כי על הסתם היא יודעת שאין לה רשות או היא תשאל לחכמים שיאמרו לה שלא תנשא ואם לא ידעה ולא שאלה ונשאת לא תצא ואם כן לא היה ראוי להחמיר בעגונא להתרות בה וכל שכן שנתקדשה כבר על מה שידעה שהיו ב' חכמי' ידועי' מתירין אותה:

ואפילו נתקדשה בלי שום הוראה אמרינן בירושלמי פ"ב דיבמות קדש כמי שכנס אמרו לו שלא יכנס וכנס מוציאין מידו לנוסח' הרשב"א ז"ל ואף לפי נוסחת הרמב"ן ז"ל קדש אין אומרי' לו שיכנוס אלא שלא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו כמו שהביא מ"מ פרק עשירי מהלכות גירושין נראה שאין יכולי לכופו אפילו בדברים להוציא שהרי לא אמרו אלא שיאמרו לו שלא יכנו' לא שיוציא ואפ"ה אם כנס על התרא' זו אין מוציאין מידו כדאמ' בתר הכי ואם כנס אין מוציאין מידו ואם כן לנוסחת הרמב"ן ז"ל אם כנס אחר התראה אין מוציאין מידו לא שנא התרו בו קודם קידושין או אחר כך כמו שנראה בתשובת ריב"ש ז"ל רמ"ב וכן נראה דעת הרמב"ם שכתב סתם וכולן אם עברו ונשאו דמשמע אפילו אחר התראה ואף לנוסחת הרשב"א ז"ל דמוציאין מידו כשכנס אחר התראה היינו כשהתרו בו ג"כ דעל התראה דיד' אין כופין אותו להוציא וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בתשובת רמ"ב ומה שכתב כי החכם שהסכים עמי בהתר התרה בו שלא יקדש כי אם ברשות חכם קהלו הרי בפי' א"ל שהוא היה מתירה וכדי שלא יהי' קטטה כמו שהית' אח"כ הוא שאמר לו דרך עצה לא דרך התראה כי המתר' הוא שמתרה על דבר שסובר שהוא איסור והוא היה אומר לו בפי' שהיתה מותרת ותמה על החכם הנז' שהביא מה שכתוב בנמקי יוסף בפ"ב דיבמות שפי' בירושלמי דכל היכא דאמרי' דאם כנס לא יוציא היינו כשכנס ממש אבל לא כשקדש בלבד וכתב דלהכי כשקדש כי עובדא דהכא מפקינן לה מיניה והדבר ידוע כי זה שהביא נמקי יוסף היא נוסחת הרמב"ן ז"ל קדש אין אומרין לו שיכנוס אלא לא יכנוס והיינו משום דמאי דאמרינן אם כנס לא יוציא היינו כנס ממש לא קדש לחוד ואם כן הא מסיים בהאי נוסחא ואזיל ואם כנס אין מוציאין מידו אפילו אחר התראה כדאמ' לעיל ואיך הביא מיד בסמוך לענין התראה מה שהביא הריב"ש ז"ל בתשובה שאף לאותם שדעתם אם נשאת לא תצא אם נשא' אחר שאסרוה לינשא לכתחלה מוציאין אותה וכו' וכמו שאמר בירושלמי אמרו לו שלא יכנוס וכנס מוציאין מידו והביאו הרשב"א ז"ל והיינו שלא כנוסחת הרמב"ן ז"ל שהביא בנמקי יוסף והיכי ארכבה אתרי נוסחאות חלוקות זו על זו ותנינא מתני' כלפי הסנאיה דמר לעולם הלכה כב"ה והרוצ' לעשות כב"ש עושה כב"ה עושה וכו' כדאי' פ') א"ט) ואף אם חכם קהלו התרה בו שלא יקדשנה כמו שנשמע נ"ל דאין מוציאין מפני התראה זו כיון שב"ד אחר התירו לו וסמכו איש ואשה על דבריהם ומה שהביא מתשובת הרא"ש ז"ל כלל ל"ב שאף על פי שהשליח סמך על דברי המתירים כיון שחכם אח' התרה בו שלא יכנוס תצא ואעפ"י שמתירים היו רבים כ"ש בנדון דידן שלא התירה לו אלא חכם אחד וכו' ע"כ לא צדק בזה כי כל מי שיראה תשובת הרא"ש ז"ל שהעלים הוא את מקומה יבין שאינו כ"ש ולא ה"ה שהרי כתב שם ז"ל ואף אם יאמר לא עברתי על התארת ב"ד כי אחרים התירוה לי לאו כל כמיניה שהדבר ידוע שאין באי שביליא ובכל פרובינציי' אדם שיוכל (לסמוך) על הוראת' אף כי הי' מקל והם מחמירים ע"כ נר' כי משום שהיה מפורסם בחכמה ולא היו אחרים נערכים אצלו הוא שלא היה ראוי לשליח לסמוך עליהם מה שאינו כן בנדון שלנו וכתב שלא התירה אלא חכם אחד והוא ידוע כי ההתר היה עפ"י שנים וההתראה היתה ע"פ חכם אחד לה (וע"פ חכם אחר לו). ואף אם היו מתרים לשניהם ולא היה מי שיתיר להם לא היה להם רשות להוציאה ממנו אחר שהרמב"ם ז"ל נראה שסובר כהרמב"ן ז"ל דאין מוציאין אחר התראה ואנו נוהגי' לפסוק כהרמב"ם ז"ל וכ"ש בענין עגונא והרי הריב"ש ז"ל שכתב על זה דכיון שיש התחלפו' בנוסחאות ספקא הוי ומספקא אין כופין וכתב עוד וז"ל ועוד שאף לפי הנוסחא שאומרת שכופין כיון דמשו' קנסא הוא י"ל היכא דאיתמר איתמר היכא דלא אתמר לא אתמר דחדוש הוא ולא גמיר' מיניה ע"כ ואני מוסיף עליו נופך משלי דדוקא כהנהו דמיתנו פ' כיצד הנטען על השפחה וכו' והחכם שאסר ומביא גט ודכוותיהו הוא דמוציאין אם עבר על התרא' לאותה הנוסח' משום דיוציא זה ויכנוס אחר אבל בקטלנית שדבר הריב"ש ז"ל ובנדון דידן דאם יוציא זה לא יכנוס אח' משום דאסיר' לכ"ע ואמר דאם כנס לא יוציא ואפילו בהתראה אפי' לנוסח' מוציאין אותה מידו ואם כן אף לפי דבריהם שנדון זה הוי מים שאין להם סוף שלא כדין כפו אותו להוציאה כמו שכתבתי וכ"ש שאין זה מים שאין לה' סוף כמו שהוכחתי בפסקי הא' אשר ממנו למדו להשיג עלי ולהחמי' וכת' החכם הנז' שאני סמכתי על תשובת ה"ר אליעזר מורדון ז"ל להתיר זה והנה הדבר ידוע כי לא הבאתיה אלא ללמוד ממנה שיש מקו' וחיו' על חכמי הדור לכוין ולהשכיל על ענין המאורע מי שטבע במים של"ס ע"י חזקות אבל הענין שהתיר הוא ז"ל לא היה המאורע בנדון שלנו ולא ממנו לבד יוכל האדם ללמוד שהוא חייב לחפש בהתר עגונה שהרי חכמים ז"ל חסו לתקנות עגונות והתירוה בעד אחד ועד מפי עד ומפי עבד וכו' וכמו שכתב הרא"ש ז"ל כלל נ"ב וז"ל הרי אתה רוא' שכמה קולות הקלו חכמי' ז"ל משום תקנות עגונות וגם סמכו על זה וכו' וכן ראוי לכל מורה לחזור על כל צדדין להתיר ע"כ ולא הבאתי מה"ר אלעזר ז"ל שום ראיה לנדון שלנו אלא לענין שיתכוונו חכמי הדור להשכיל כו' שהביא הוא הדבר יותר מפורש שישכילו על המאורע בנטבע אבל כלל בענין דברי חכמי' הראשוני' ואחרונים הוא שראוי לחזר על על כל צדדין להתיר ומה שכתב החכם יצ"ו דלאו רבותא היא להקל הרי כתב הרא"ש ז"ל וכן ראוי לכל מור' לחזור על כל צדדין להתיר ואם כן רבותא היא ומה שכתב שאף אם ירא' בעיני המתיר להתיר לא יצא מלפניו היתר וכו' עד אשר יאספו כל בעלי הוראה וכו' כבר שלחתי להם כמה פעמים ע"י הרוצים לישא אותה שיעיינו בה ולא יענו את דינה ולא השיבו לא הן ולא לאו וכשראיתי כך נתתי רשות אם יתן גם כן רשות החכם המתיר עמי כמו שכתבתי וכבר היינו ב' לגבי חד כי מעול' לא ידעתי כי שום חכם היה מחמיר בה כי אם החכם הנז' ואח"כ אסף הוא את כולם ללמד סניגוריא לדבריו וכתב כי תשובת ה"ר אלעזר מוורדון אין לסמוך עליה דדבריו בטלים מעצמן וכו' ואני כואב ומצטע' על שבסבתי זלזלו בדבר' ז"ל הרב לומר שדבריו בטלי' מעצמ' ושבדרך עלילה עלה על לבו להתיר וכיוצא בדברים אלו שהיה זלזול לא' ממנו כ"ש לרב קדמון לפגום כבוד צדקתו בקבר כי כיון שהביא דבריו הרב המרדכי ז"ל נראה שהיה רב מפורסם ובר סמכא וכן רבי' אברהם ב"ר משה כתב כך אלא שהיה קשה בעיניו להתירה כמו שכת' רבי' אברהם שנראה שלא חלקו ולא בטלו את דבריו מפני שהי רב גדול אלא שהיה קשה בעיניהם להתירה ע"י אותם אמתלאות וחזקות ואיך יעלה על לב א' ממנו לבטל דבריו:

ולכן נתתי לב לישב מה שהשיג עליו כדי שלא יחשבו דבריו בטלו' על ידי וכתב שמה שדקדק מדלא קתני אסורה לעולם אם בכל מקום היו שוני' אסורה לעולם וכאן לא שנו לעולם היה אפשר לדקדק כן אבל מאח' שבכל מקום שנו אסורה סתמא כו' ע"כ ואני אומר כי בכל המקומו' ששונה אסורה דבר פשוט הוא שהוא לעולם אבל הכא במי' שאין להם סוף דאומדנא הוא שאח' שעברו כמה שני' שנטבע זה ונשכח זכרו שבחזקת מת הוא ולכך נראה דלאו לעולם קאמר אלא אחר שנשכח זכרו ובאמתלאו' או חזקות שימצאו במאורע יוכלו להתירה כתב עוד ומה שכתב וכן נראה שתלו רבותינו על חכמי הדור ויראי שמים וכו' אלו דברי' שאין להם שיעור בלא ראיה ואין טעם ליראת אלהים במקום הזה כי הירא ורך הלבב אף במקום שאמרו להתיר ירא וחרד וכו' ע"כ והנה דבריו בראיה גדולה מן הגמרא שאמרו דהקלו משום תקנות עגונות והקולא היא למצוא צדדין להתר ויש בזה יראת אלקים שלא תצאנה בנות ישראל העגונות לתרבות רעה:

כתב עוד ומה שכתב והאריך מאד למצוא עלילה להתיר אשה שנתעגנה ד' שנים וכו' עלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה שבדרך עלילה עלה על לבו להתיר ע"כ והנה הנחתו' שהו' הרב המרדכי שהעיד שהאריך מאד למצוא עלילה נתן שני טעמים לדבר אחד שנתעגנה כבר ד' שנים ושהיו חזקות מוכיחות שנטבע ועל כן האריך להתירה ה"ר אליעזר אעפ"י שלדעת המרדכי היו כדמות עלילה החזקות שעליהן היה מתיר עוד כתב ומה שכתב כי נטבע בעלה וחזקות מוכיחות שנטבע כי הכלי' אשר אתו בספינה נמצאו על שפת הים דברים אלו אינם מדוקדקים שהניח בתחלה שנטבע משמע דפשיט' לן בודאי שנטבע ואח"כ כתב וחזקו' מוכיחות שנטבע כו' וע"כ צ"ל דנטבע דרישא היינו שהיה בתוך ספינה שנטבע' ונטבע דסיפא היינו שטבע בים ומת ע"כ ואיני יודע על מה צ"ל דנטבע דרישא וכו' שמה שכתב דנטבע דרישא היינו שהיה בתוך הספינה שנטבע כמו שכתב הוא ואנו חושבים שמת באותה טביעה ונטבע דסיפא הינו שהחזקו' מוכיחות שהוא מת כמו שהיינו חושבים וליכא שינוי כלל בין לישנא דנטבע דרישא לסיפא ואם היה אי זה שינוי בזה היה יכול ג"כ לתפוש על המרדכי כי הוא כמספר דברי ה"ר אלעזר ז"ל ולא אמר שכתב כי נטבע בעלה וכו' והוא המסדר לשון הענין שהאריך בו ה"ר אליעזר ז"ל:

עוד כתב ומה שכתב כי הכלים אשר אתו בספינה נמצאו על שפת הים על זה אני אומר הכי קרא שמה עלילה דמה ראיה היא שהכלי' אשר אתו בספינה נמצאו על שפת הים יכול להמלט על נפשו אם לא יוליך הכלים עמו אתמה' ובאמת לא ניתן דבר זה לעלות על לב אף כי ליאמר וליכתב וא"ת מאי הכלים אשר אתו בספינה דקאמר הכלים שהיה לבוש וכו' והאריך הרבה לדעת אם פשוט בגדיו אולי פשטם אלא שאכלוהו דגים והניחו הבגדים קרועים וא"כ לא היה שם כלים עליהם שהיו נחתכים וכל מה שכתב כאן הם הדברי' שאינם צריכי' ובלתי מוכיחי' ענין הנרצה אצלו והוא ביטול דברי הרב ר' אליעזר ז"ל:

ואלמלא כן היה משגיח על דבר המרדכי שכתב והאריך מאד וכו' וכתב אחר כך וחזקות מוכיחות וכו' והאריכו' מאד והחזקות לא נכלל הכל במה שכתב כי הכלים אשר אתו בספינה נמצאו על שפת הים, אלא שהתחיל במה שהתחיל ה"ר אליעזר כי הכלי' אשר אתו וכול' ועל זה האריך ה"ר אליעזר במה שאירע בענין ומצא חזקות מוכיחו' שנטבע מה שלא הביא המרדכי כי לא רצה להאריך הוא במה שאירע באותו המעשה דמאי דהוה הוה ולא הביא אלא ענין פי' אסורה שהיא לעולם כמו שהביא מראביה וא"כ אפילו נימא דהכלים אשר אתו בספינה ר"ל כלים שהיו עמו לא מלבושיו כמו שנראה מן הלשון שאו' כלים אשר אתו בספינה ולא אמר כלים שהיה לבוש בהם או כליו סתם לא יקשה עליו מה שכתב כי לא ניתן דבר זה להעלות על לב כי טוב אחרית דבר מראשיתו ואחרית הדבר כי לא נכתב וגם החזקות לא נכתבו ואיך יעלה על לב אחד להקשות על מה שלא ידע איך היה דבר זה לא היה ולא נהיה ולא למשל היה כתב עוד ומה שכתב בשם ה"ר אברהם בר משה דמה שהורגלו העולם לפר' דאסורה לעולם וכו' ועל זה המשמעות יש לתמוה וכו' הרי הודאת בעל דין שכל העולם מפרשי' דאסורה לעולם והיאך נניח כל העולם ונפסוק כדברי יחיד באשת איש החמורה ע"כ וכבר כתבתי למעלה כי במי' שאין להם סוף לבד היה אפשר שלא היתה אסורה לעול' ולכן היה ראוי לפרש לעולם ועל זה כת' שהורגלו העולם לפרש דאסורה לעולם כמו בשאר דוכתי משו' דסתמ' קאמר אבל יש לתמוה על זה המשמעות כיון שהיה אפשר לתת טעם כאן שאינה אסורה לעולם שהי' לו לפרש יותר במקום זה ממקומות אחרים כדפי' וא"כ אין שום קושי עליו על הוראתו שאחרים מפרשי' כך כי לא מפני זה לא יוכל הוא לפרש מה שהו' מפ' ואינו סוב' הוא שיניחו כל העולם ויפסקו כדבריו שהרי הוא עצמו כתב שהיה קשה בעיניו להתירה:

עוד כתב ומה שכתב ועל זה המשמעות יש לתמוה דהא רב אשי דהוה ס"ד למימר צורבא מרבנן אפילו שאין להם סוף מותרת וכו' אם כן צ"מ למה לא יתנו שיעור מתי מותרת כו' כמו כן כאן י"ל דאפילו היכא דליכא צ"מ סמכינן דמ"ש דברי' תמוהי' הם דהא ודאי שנא ושנא שאם אמרו כאן לסמוך על שיעור כדי שיבוא אדם ויגיד בצ"מ דאית ליה קלא יאמרו לשאר אינשי דלית להו קלא ושמא לעולם לא נדע שהו' חי ועוד מא מייתי מדרב אשי דלית הלכת' כוותי' דהא אסיקנ' דל"ש צורב' מרבנן ול"ש איניש דעלמא והשתא אמרינן ליה מטונך כיון דאפילו בצורבא מדרבנן אמר' לא סמכינן אאומדני דמוכחי טובא למסקנא דגמ' ע"כ:

ואני תמה על צדקת לב החכם וישרות לבו איך התיר לעצמו להשיג נגד רבנים קדמוני' ולבטל דבריה' לדעתו כי היה ראוי לחשוב שלא נעלם מעיניהם כל מה שיוכל הוא להשיג עליה' ואם היה מדקדק בדבריהם ולא היה משיג עליהם כמו שהוכחתי בהשגות שהשיג על ה"ר אליעזר והוסיף ידו שנית להשיג גם על ה"ר אברה' ב"ר משה ואיך חשד את זכות שכלו של ה"ר אברהם שהיה משוה שאר אינשי לצ"מ כמו שכתב דברי' תמוהי' הם דהא ודאי שנא ושנא שאם אמרו וכו' ועל דאייתי ראי' מרב אשי כתב דלא הלכת' כוותי' דהא אסיקנ' וכו' והרי ה"ר אברהם עצמו כתב דהא רב אשי דהוה ס"ד דמשמע דלית הלכתא כוותיה ואפילו הכי היה נראה לו להביא ראיה ממאי דס"ד וזהו ביאו' דבריו למבין כי אם המשמעות דאסורה הוא לעולם יש לתמוה דס"ד דרב אשי דל"מ קלא אית ליה אי סליק ולכך אם עברו דרך משל ימי' או עשור אשתו תהיה מותרת דאי איתא דסליק קלא אית ליה והיה נודע וכיון שלא נודע אחר הזמן אשתו מותר' ואי מתני' וברית' דתנו אשתו אסורה הוי משמעותי' לעולם הא לישנ' דאשתו אסורה כולל כ"מ ושאר אינשי אפילו לרב אשי אלא דשאר אינשי אשתו אסורה לעולם ואשת צ"מ לאחר זמן לס"ד וא"כ למה לא נתנו שיעור מתי מותרת לס"ד שהרי זה כמו נתת דבריך לשיעורין דשמא הרחיק מהלך יום או יומים ויצא הרי צריכה להמתין עד שיבוא שום אדם לזמן חדש ימים דרך משל ויגיד איך נעשה דבר ואם לא בא שום אדם לזמן הנז' תהיה מותר' וכמו שזה הדבר דצ"מ סמכו באומדן דעתא למאי דס"ד דרב אשי אעפ"י שאין זה הדבר מפורש כמו כן כאן למסקנא דגמרא דליכא חילוק בין צורבא מרבנן לשאר אינשי י"ל דאפילו היכא דליכ' צ"מ סמכי אאומדן דעתא דאי לא סליק לאחר ג' או ד' שנים דרך משל אשתו מותרת דאומדן דעתא היא דאי סליק היה נודע דאפי' אינו צ"מ כיון דעבר כ"כ זמן יותר מזמן אומדן דעתא דצ"מ דאי' ליה קלא ובזמן קרוב נודע ואם כן מ"ש דכי היכי דממאי דס"ד הוה מפרש רב אשי אסורה לגבי צ"מ תוך זמן דאומדנא הכי נמי לדידן דליכא חילוק בין צ"מ לשאר אינשי נפרש אסורה תוך זמן דאומדנא דשאר אינשי דהוי טפי מזמן אומדנא דצ"מ דהא מלתא דרב אשי לא אדחיי' משו' דאסורה משמע לעולם אף לצ"מ אלא משום דלא שנא בהא בין צ"מ לשאר אינשי ואחר דלמסקנא דגמרא מחתינהו בחד' מחתא נימא דכולהו שוו לזמן ארוך כדפי' וא"כ עלו כהוגן דברי הרב ר' אברה' ואין דבריו תמוהין:

עוד כתב ועוד שה"ר אברהם עצמו כתב דקשה בעיניו וכן נראה ועוד דהא ראבי"ה מחי לה אהא דר"א כו' וכיון שהמרדכי עצמו וכו' הרי הוא דוחה סברתו בשתי ידים ולא כתבה אלא שאם יעלה על דעת שום מורה וכו' ואני אומר דה"ר אברהם לא היה ק' בעיניו שום קושי ממה שהקשה עליו החכם אלא משום משמעות' דאסורה דהוי לעולם הוה ק' בעיניו להתירה וכן נראה גם כן לרבי ברוך והרי רבי' ברוך שהוא נודע לכ"ע דהוי בר סמכא לא היה ק' עליו אלא מה שהיה ק' לה"ר אברהם וכן כתב ראבי"ה גם כן דלא קבעו חכמים זמן לדבר ואין לבדות מלבנו דברים בלא ראיה וכו' ולא הקשה עליו קושית הכלים כי אין קושי עליו זולת שאין דבריו מוכרחות ובלי ראיה:

עוד כתב ועוד דמשמע דה"ר אליעזר עצמו לא סמך על סברתו לעשות מעשה שהרי כתב וכו' להתיר אשה שנתעגנה וכו' ומדלא כתב התיר משמע דלא אמרה אלא להלכה ולא למעשה וצ"ל דלא עשה מעשה נגד כל חכמי ישר' וכו' ע"כ:

ואין זה דיוק שכתב להתיר ולא כתב התיר שהרי המרדכי מספר לנו שה"ר אליעזר כתב להתיר ולא היה לו לומר כתב והתיר כי בכתיבה לא היה מתיר אלא שהיה כותב להתירה ואחר כך יתירוה על פיו ואם כן איך משמע שלא אמרה אלא להלכה ומה שאמר כל חכמי ישראל מי הודיע לו כי כל חכמי ישראל היה נגדו הרי ה"ר אברהם היה נראה לו סברתו אלא שהי' קשה בעיניו להתירה למעש' וכן רבי' ברוך ולא נודע שום חכם שיחלוק עליו בהת' האשה כי אם ראבי"ה כי אפילו המרדכי לא חלק עליו בפי':

סוף דבר נראה לי שלא היה לו רשות לחכם הנז' לחלוק על הרבנים האלו ולכתוב על אחד מהם שדבריו בטלים ועל הב' שדבריו תמוהים ודברים אחרים קשי' שכתב על ה"ר אליעזר שנראה כי היה בר סמכא וכן ה"ר אברהם נראה שהיה בר סמכא ממה שדייק ממאי דש"ד דרב אשי כפי מה שפי' כי הוא דיוק טוב ומדהביא המרדכי אחריו כי כן נר' לרבי' ברוך אעפ"י שהחכם השמיטו נראה שהיה רב מפורסם ביניהם:

והנה חפשתי ומצאתי את ה"ר אליעזר זה שהביאו המרדכי גם כן בשבועות בדיני מקואות שכתב וכן מצאתי בתשובת ה"ר אליעזר מוירדון והוא על חילוק יפה שחילק וחדש בדין המשכת המים למקוה דוק ותשכח ולמעלה מזה כתב גם כן המרדכי בס' רוקח כתוב בתשובה ה"ר אליעזר מוורדינא על המגלגל במים וכו' ואחר שכתב לשונו כתב והרב האריך מאד בתשובתו אך זאת נראה לי ראייתו מדאמר' פ' כל הבשר וכו' הרי שעשאו רב לזה ה"ר אליעזר מוורדון שלא היה ניכר וידוע אצלינו מה טיבו:

ומצאתי בס' הרוקח תשובה זו סימן שע"ז שאל ה"ר אלעזר ב"ר שמואל מוורונא הודיע לנו גם כן שם אביו והשמיט הדפוס דלת של וורדונא והשאלה היתה גלגל המגלגל וכו' כמו שהביא המרדכי שם וקצת מלשונו שהביא מועתק משם בסדר ואחר שסדר שאלתו על הגלגל אם יכולים לטבול באותו אבן המקבלת המים מחמת הגלגל או לא כתב נראה לי אלעזר הקטן לפרש ההלכות תחלה ומשם תצא תורה והביא מן התוספתא ומכמה מקומות בגמרא מת"כ שמראה בזה בקיאותו וחכמתו וכתב בעל הספ' ע"כ דברי הרב הנני הקטן משיב על דברי הרב דתנן פ"ו דמקוואות וכו':

הרי שבעל ס' הרוקח והוא רבי' אלעזר מגרמיזא שנודע שמו בשערים קראו רב גם כי קטן היה בעיניו שכתב נ"ל אלעזר הקטן ועכ"ז לא נמנע מלחוות דעו בארוכה למי ששאל או לה"ר אלעזר מגרמישא ולכתוב כי יפרש ההלכות תחלה ומשם תצא תורה ולא חשש לכבוד הנשאל כי נראה שהיה מפורסם וגדול בחכמה והיה מתלמידי רבי' יצחק כמו שכתב שם וקבלתי ממורי רבינו יצחק וכן פירשה מפיו ב"פ המוכר את הבית גבי צנור וכו' ואפשר הוא שפי' למסכת בתרא ומצאתי בתוספות של מס' בתרא בפ' המוכר ולר"י נראה דאפילו כולו שאוב דרבנן כדמשמע בתוס' דתניא מקוה שהניחו ריקם וכו' כל מה שהביא פה ה"ר אלעזר שנראה שהוא תלמיד רבי' יצחק בעל התוס' והוא מבעלי התוס' עצמם ומי הוא שיבוא אחריו להשיב על דבריו ויחשוב לבטלם בלי הבנת דבריו אין זו תורה ולא דרך ארץ והארכתי בזה לאודועי את הרב ז"ל באתרא דלא ידעין ליה כדי שלא יהא לי אשם כי על ידי הושגו דבריו ודברי הרב ר' אברהם ז"ל ות"ל נתתי בהם טוב טעם ודעת דנהירו ושכלתנו השכחת בהון ואחר שמלאתי את ידי לישב ולישר דבריהם אבוא לישב ולישר את דברי ג"כ אשר כתב עליה' חכם הנז' שכתב פסק א' לחלוק עלי ולבטל את דברי וכתב וז"ל:

ומה שרצה החכם לומר דנדון דידן לא הוי מים שאין להם סוף משום דלא שנו אלא נפל למים אבל אם המים באו עליו תוך החדר לא הוי בכלל מים שאין להם סוף באמת אין השכל מצייר דברים הללו דמה לי נפל למים מה לי שהמים באו עליו ותנא דנקט נפל למים אורחא דמילתא נקט ואם נפשך לומר דה"ק דבנפל הוא דשרינן במים שאין להם סוף אבל בבאו המים תוך החדר הוי מים שיש להם סוף תימא על עצמך דהא סתמ' קתני נפל למים בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף הרי אשתו אסורה ובמים שיש להם סוף ע"כ לא שאני לן בין נפל לבאו עליו א"כ גם באין להם סוף לא שאני לן בין נפל לבאו עליו ועוד חכמים דקי"ל כוותיהו לא הזכירו מלת נפל דהכא תניא וחכמים אומ' מים שיש להם סוף אשתו מותרת ושאין להם סוף אשתו אסורה ואע"ג דאיכא למימר דסמכי אנפל דר"מ אם איתא דנפקא לן מינה דינא כדברי החכם לא הוה ליה למשתק מינה דהוה ליה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר הרי נתברר דלא שאני לן וכו' הלכך נפל דקדוקא דנפל בבירא עכ"ל ומה שכתב שאין השכל מצייר החילוק שיש בין נפל למים לבאו עליו החכמים בעלי שכל יוכיחו אם יש הפרש וחילוק בין מי שנפל לים שאפשר שגל טרדו לחבירו וניצל לבאו מים עליו בספינה שהרי מת וגוע שם תוך מחיצות הספינה ומה שכתב תימא על עצמך דכיון שבמים שיש להם סוף לא שאני לן בין נפל בהן או באו עליו גם באין להם סוף והתימא הוא עליו כי במים שיש להם סוף הכל יש לו סוף נפל להן או באו עליו אבל דאין להן סוף דכשנפל להן אין להן סוף וכשבאו לו יש להן סוף ומה שכתב דחכמים דקי"ל כוותיהו לא הזכירו מלת נפל הרי הזכירו תנא דברייתא ברישא נפל למים וכו' דכשאין להם סוף ליכא פלוגתא בין ר' מאיר לחכמים וכי היכי דקתני בהו נמי נפל לר' מאיר ה"נ לחכמים והכי קתני בריית' נפל למים ר' מאיר אומר בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה וחכמים אומרים מים שיש להם סוף אשתו מותרת ושאין להם סוף אשתו אסורה אם נפל להן כדתניא בהאשה דהאי רישא דנפל למים לתרויהו מתנא לר' מאיר ולחכמים כדפי' וכתב דנפל דקדוקא דנפל בבירא ואני אומר דאם כן בירא הוי מים שיש להם סוף והאשה מותרת:

עוד כתב ומה שרצה לדקדק מדקתני בההיא עובדא דר"ג ונשברה אינו דקדוק דאיכא למימר מעשה שהיה כך היה שנשברה וה"ה לטבעה ויגיד עליו ריעו אידך ברייתא דקתני וטבעה ועוד י"ל דאפי' ספינה שנשברה אינה מספקת לישבר חציה או רובה עד שטובעת וכו' ע"כ וכבר כתבתי בפסק הא' דנשברה הוי ודאי מים שאין להם סוף אבל טבעה כה"ג שהיו תוך החדר ונכנס להם המים ולא יצאו הוי מים שיש להם סוף ובמקום ששנו טבעה יהיה בספינה שאין לה חדר או שהיו האנשים למעלה וליכא קושיא כלל ומה שכתב דנשברה אינה מספקת לישבר חציה עד שטובעת מה לי הוי הכי הרי מאותה החצי או הרוב שנשבר יצאו האנשים ואפשר שנמלטו ולא קשיא מידי ממאי דקאמר איכפל תנא לאשמועינן עובדי דספינות שאין להן חדר כו' דבהנהו הוא דאיכא ספק שמא יצאו ולא נשבר דקדוק דנשברה כמו שכתב הוא:

עוד כתב ומה שכתב עוד ויש להורות היתר בזה ולומר כי ודאי מתו כיון ששהא הרואה שם ולא ראו שיצאו מן החדר על הים כמו במים שיש להם סוף דברים תמוהים הם הרואה הזה היה נבהל להמלט על נפשו לשוט במים וכו' ואיך נסמוך על ראיית הרואה הזה הנבהל ונחפז וכו' והאריך בזה להורות שא"א שראה מה שהעיד:

ואני לא התרתי אלא ע"פ העדות דסומכים אפי' על שפחה מל"ת ואם הוא מכחיש העדות אין כאן היתר אבל אין בידו לבטלו שהרי העיד העד בפני ובפני כל בני הישיבה כל מה שכתוב בפסק דיני הא' והוא שאותם שהיו תוך החדר לא רצו לצאת ושנכנסו המים לתוך הספינה דרך צדה הא' עד שנהפכה פניה למטה ושוליה למעלה ושהם עלו על שוליה והיו שם עד חצי שעה שנטבעה מכל וכל תוך מי הים והלכו הם להשיג הספינה הקטנה ובעוד שהיו על שוליה ראו כל מה שהיו בחוץ שהיו על הים מהם נטבעו ומהם נמלטו אח"כ לספינה הקטנה ומאותם שהיו תוך החדר לא יצא שום א' מהם אלא המים נכנס אליהם עד שנהפכה הספינה מכל וכל ולא נראו עוד הרי שהם לא רחקו עצמם מן הספינה אלא שהיו אצלה והיו רואים כשהיו נכנסים בה המים שלא יצא אדם ממנה והמתינו בים אצל הספינ' עד שנהפכה מכל וכל על שוליה וזה העדות דבר ברור הוא שלא היה בהול לשוט ולנוס ולא יוכל לראו' מה שיעש' באנשי הספינה אלא אדרבה היו עומדי' במים סמוכי' אצל הספינה לעלו' עליה וראו כל מה שאירע ולכן נוכל לסמוך על עדותם שלא כדברי החכם החולק עלי ועוד כתב ומ"ש ועוד יש למצוא צד התר ולומר שלא יצאו משם שהרי היו רואים המות בחדרם וכו' מה זו ראיה שמה שלא יצאו משם לתוך הים לפי שלא היו יודעים לשוט ואח"כ שנזדמן להם אי זה דף או עץ עלו בו ויצאו וכההיא דר' עקיבא ע"כ:

ואפי' היו יודעים לשוט לדעתו לא היו יוצאים שהיו באמצע הים ולא היו משיגי' ליבשה אלא לספינה הקטנה וכבר היו יודעים כי שם לא הונח להם כי לא היו מניחים ליכנס שום יהודי בספינה וחתכו יד א' מהם ואם לא נזדמן להם דף או עץ קודם שיכנסו המים לתוך הספינה ליסמך עליו לצאת איך יזדמן להם אחר כך והספינה לא נשברה שיתפסו עץ ממנה אלא נטבעה שלימה כמו שבא בעדות. עוד כתב ומה שכתב עוד וכן יש חזקות מוכיחות שמתו וכו' ואלו שהיו למטה לא נראה אפי' א' מהם וכו' מה הוכחה היא זו שמא דף א' עץ וכו' ובזה נתבטל גם כן מה שכת' אח"כ וג"כ יש הוכחה ממה שידעו אח"כ כי אותם השנים וכו' ע"כ ואחר שהדף לא נזדמן כמו שכתבתי למעלה אם כן היא הוכחה וגם לא נתבטל כדיבורו מה שכתבתי אח"כ:

עוד כתב ומה שכתב והוכחה זו גדולה מהוכחה שהביא המרדכי על כי הכלים אשר אתו בספינה נמצאו על שפת הים וכו' כבר נתבאר דהנך מילי מחו להו מאה עוכלי בעוכלא וגם שכל חכמי ישראל קמאי ובתראי חלוקים על כ"ר אלעזר ושגם הוא לא סמך על עצמו לענין מעשה ע"כ ואני אומר כי לא מטא להני מילי אפילו עוכלא חדא כמו שכתבתי למעלה וגם כי המרדכי וראבי"ה לא השיגו עליו בזה הלשון שום דבר כי ידעו שלא נסמך ה"ר אלעזר על זה הדבר לבד כי דברים אחרים ארעו באותו מעשה כמו שכתוב והאריך מאד וכו' וגם לא ראיתי שום א' מחכמי ישר' שיחלקו על מה שהתיר ה"ר אליעזר כי אם ראבי"ה כי ה"ר אברהם ורבי' ברוך כתבו שהיה קשה בעיניהם להתירה למעשה אפילו שהיו נראין דבריו להלכה וממה שכתוב קשה בעיניו להתיר נראה כי ה"ר אלעזר היה מתירה למעשה וא"כ לא צדק במה שכתב שגם הוא לא סמך על עצמו לענין מעשה. עוד כתב ומה שכתב ועוד יש הוכחה גדולה שלא יצאו אלא שמתו וכו' מה נפשך אם היה הדלת סגור לא היו יכולי' לצאת וכו' ואם היה פתוח או שפתחוהו לצאת הרי המים הנכנסי' היו שוטפים אותם ועכ"פ מתו אין כאן הוכחה כלל שאיפש' שקוד' שהספיקו רוב מים ליכנס הספיקו קצתם לצאת וכו' ע"כ וכבר כתבתי למעלה כי כלל העדות ועקרו היה שמיד שראו אותם תוך החדר ויצאו נהפכה הספינה ואותה שהיו למעלה נפלו לים והיו שטים עד שנהפכה הספינה כולם בפניהם ועלו ע"ג ולא ראו שום אדם מאותם העומדים תוך החדר שיצא ולכל אותם העומדים בחוץ ראו מקצתם שנטבע וקצתם שנמלטו לספינה וגם שכוונתם היתה למות בתוך הים כמו שכתבתי בפסק הדין ולא נתחדש להם שום דבר בלי זמן לשיחזרו לחשוב שיצאו מן הספינ' להטב' בים ויש כדמות ראיה כי כיון שנתכוונו למות שם תוך החדר לא חזרו ממחשבתם ממה שאמר בגמ' עלה לגג ונפל ומת אין זה מאבד עצמו הריני עולה לגג וראוהו שעלה דרך כעס או שהיה מיצר ונפל ומת זהו בחזקת שאיבד עצמו לדעת והיינו מפני שידענו שעלה בכוונה להפיל עצמו ולא נאמר שאולי חזר בו מכוונתו וממילא נפל הכא נמי שהיתה כוונתם למות שם תוך החדר לא נשתנה מחשבתם והחדר היתה קבורתם כתב עוד ואיפשר שהוא חמור מנפל למים שאין להם סוף ונשותיהם אסורות לינשא מדאורייתא ואם נשאת חצא ע"כ:

וכאן הפריז על מדותיו כי עדיין אינו יכול להכריח שזה הנושא הוא מי' שאין להן סוף ואומר שאפשר שהוא חמור מהן ובלי ראיה ואחר זמן ראה להכריח מה שכתב באיפשרות וכתב דהוי חד מהני תלת ה"ר אלעזר בן פרטא שנותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים דאיכא תרי חזקות כמו שהביא הריב"ש ז"ל וחד מהני היא ספינה שטבעה ואם נשאת תצא אפי' ראוהו שנטבע כל שלא שהה שיעור יציאת נפש וכמו שהביא מתשובת הרמב"ן ז"ל ושכך נראה מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב שטבע במי' שאין להם סוף ולא עלה וכו' והכא בנדון דידן כתב שלא העיד ששהא עליו כדי יציאת נפש וגם א"א להעיד כן שהיה נחפז וטרוד וכו' ע"כ ואם הוא כדברו שלא שהא כשיעור יציאת נפש היה הדין עמו אבל כבר מבואר בעדות שהעיד שהניחם תוך החדר וראה המים נכנסים לספינה ולחדר מפני שהיתה מתהפכת הספינה דרך צדה הא' ושהו שם עד שנהפכה כדי לעלות על שוליה הרי יש בזה שיעור יציאת נפש ועוד שעמדו על שולי הספינה כמו חצי שעה עד שנטבעה כולה תוך הים וראו את העומדים למעלה בספינה שמהם נטבעו ומהם ניצולו לספינה הקטנה וא' מן העומדים תוך החדר לא נראה לא חי ולא מת לא יהודי ולא ארמאי:

עוד אמר ששמע שאני הייתי טוען שכיון שהותר' לינשא הרי הוא כמי שנשאת מההיא דאמרו לא נשאת נשאת ממש אלא כיון שהתירו' לינשא וכו' ועל זה עשה לי קושיא גדולה במה שהביא מהריב"ש ז"ל והיה ראוי שישמע ממני ויקשה לי כי השומ' יחדל מלהאמין אשר לא טובה השמועה עד שיתברר לו מפי נאמנים דברים כהוייתן אלא שאהבת ביטול דברי חברו לדעתו מקלקלת את השורה וראיתי שלא זלזל בדברי כל כך כמו שזלזל בדברי הרבנים הקדמונים כמו שכתוב למעלה והנה לשלם מר לי מר שנצטערתי הרבה על מה שהשיב. על נועם דבריהם מבלי עיון ממה שהשיב עלי וקיים פסוק שלמה כי לכלב החי טוב מהארי המת וצדיקים אפי' במיתתן קרויין חיים ולא היה לו. להקל בכבודם וראוי לו לנועם צדקתו וישרות מעשיו לתקן את אשר עוותו כנגד דבריהם ובכבודם ימיר את דבריו לפני קהל עדת ישראל:

ובנדון זה כבר כתבתי למעלה כי הייתי מתיר אף למעשה בהסכמת ב' חכמים מבעלי הוראה ואף אחר שחת' מי שהוא בעל הורא' הוא החכם כמהר"ר אברהם שלם יצ"ו לא רציתי לתת רשות שתנשא עד שיחתום שלישי אלא שראיתי אחר שעברו כמו ג' שנים כי שום חכם לא רצה להטפל בדין זה ולא חשבתי שהיה אז שום חכם אחר חולק אלא החכם ה"ר יוסף יצ"ו ואם יעיינו החכמי' יצ"ו בעלי הוראה ויסכימו לאיסור אחר המשא ומתן לא אחלוק עליהם ח"ו למעשה כי אחרי רבים להטות אבל מה שנעשה עד עתה מהכרזת האשה ועישוי המקדש לגרש היה העיקר ע"י החכם ה"ר יוסף הנז' ונ"ל שעשה שלא כדין אף לפי דעתו ואף אם היתה ההתראה כראוי כמו שכתבתי למעלה שהרי הריב"ם כתב באותה תשובה דאין כופין מספקא כיון שיש התחלפו' בנוסחאות בירוש' אם כופין להוציא אחר התראה או לא וכן אם קדש אי הוי ככנס או לא כ"ש כי לא היתה, כאן התראה כראוי ואין לו המלט בזה כי אם במה שרצה לומר שהוא חמור ממים שאל"ס שאם נשאת תצא וזהו בהכחשת עדות העד כמו שכתבתי למעל' ועל זה חשש המקדש שאמר לו שתהיה צד ממזרות מדאוריית ואמר רוצה אני לגרש וראוי להחכם יצ"ו לחוש לזה ולזכור אם נתישב ענין זה בשעת נתינת הגט. ואחר שראיתי מה שהשתדל החכם הנז' להחתים חכמים בהסכמה שסדר שלא יחפש עוד שום חכם אחר התר אשה זו גם כי הסכמה זו היא שלא כדת לא רציתי להתיר לעצמי עוד לכתוב על ענין זה למעשה אלא להלכה והאל ית' יטע בלבינו אהבתו לעבדו שכם א' נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >