שו"ת מבי"ט/א/קפה
|
< הקודם · הבא > |
ראובן ושמעון היו שותפים והוציא כל אח' מהם סך מעות בשותפות זה מנה וזה מאתים ונשאו ונתנו כמה שנים והלוו ולוו מעות מבני אדם ולימים מת ראובן ונשאר שמעון על נכסי השותפות לגבות החובות שהיו חייבים לשותפות שהיו נפסדי' אם לא היה הוא גובה אותם ולפרוע למי שהיו חייבים לו על עסק השותפות מפני שהיו דוחקים אותו ובזה עברו כמה שנים אחר מיתת ראובן שהיה שמעון מתעסק בשותפות למכור מה שהיה להם בשותפות ולגבות ולפרוע ואחר כך עמדו לחשבון ע"י ברורים שמעון ואלמנת ראובן ובנה אחד מן היתומים והראה חשבון שמעון בפני הברורים מה ששם כל אחד בקרן השותפות ומה שלקח ומה שנשאר אחר מיתת ראובן בסחורות וחובות ומה שפרע ונמצא שהפסידו רוב קרן כל אחד מהם ושפרע שמעון סך ידוע מכיסו יותר ממה שנשאר בידו אחר מיתת ראובן ושהוא חייב עתה עדיין כמה חובות לבני אדם ותובע מאלמנת ראובן ובנה שיפרעו לה החלק שמגיע לראובן ממה שפרע יותר מכיסו ושיפרעו חלקם בכל החובות שהם חייבים עדיין ואלמנת שמעון ובנה השיבו כי אינו נודע שהפסידו מה שמרא' שמעון שהפסידו מקרן השותפו' כ"א ע"פ שמעון וגם כי ישבע שמעון על ההפסד יפטר מלהחזיר להם הקרן לא יאמן בשבועתו להוציא מידם לפרעון החובות שפרע ושעתי' לפרוע יורנו רבינו אם יוכל שמעון להוציא מאלמנת ראובן ובנה חלק המגיע לראובן במה שפרע או לאו ואם החובות שלא פרע עדין יהיו חייבים יתומי ראובן ואלמנתו לפרוע חלקם או לא:
תשובה אף על פי שהורו הגאונים ז"ל שאם מת אחד מן השותפין בטלה השותפות כמו שהביא הרמב"ם ז"ל ספ"ה מהלכות שלוחי' ושותפי' אפ"ה אם השותף נתעסק בשותפות ולא מיחו בו היורשים או ב"ד אם היו יתומים קטנים נראה דלא הוי פושע בזה ומה שעשה עשוי כל שלא מיחו בו וכמו שהביא הרא"ש ז"ל בתשובה סי' פ"ח בכיוצא בזה כ"ש היכא שהיו סחורות בשות' שהיה צריך זמן למוכרם כדי שלא יפסידו בהן וגם שהיה צריך לפרוע מהן לבני אדם הנושי' בהם והיה צריך ג"כ לגבות מן החייבי' להם וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד היה זמן ידוע למכיר' אות' סחורה יש לכל א' מהן לעכב שלא יחלוקו כו' וזהו כשאין זמן קבוע לשותפות או שכלה הזמן הקצוב ורוצה א' מהם לחלוק כמו שכתב הרב ז"ל ואפ"ה יכול הא' לעכב שלא יחלוקו וכו' הכא נמי שבטלה השותפות במית' ראובן לא עדיף מכלה זמן השותפו' ויש ביד שמעון לעכב שלא לחלוק כיון שיש זמן ידוע למכיר' אותה סחורה או אפי' אין זמן ידוע אם הוא ידוע שצריך אי זה זמן למוכר' כדי שלא יפסד מהקרן יכול לעכב עד שתמכר אם היא סחורה שאין בה דין חלוקה או שיש הפסד בחלוקת' כמו שכתב הרב ז"ל שם ואפילו לא היה הפסד בחלוקתה כיון שאינה עומדת לחלוקה אלא למוכרה לפרעון החובו' יש לו לעכב עד שתמכ' כמו שראוי והרי כתב הרבז"ל ג"כ שאם היה עליהם חוב לאחר והן אחראין זה לזה שכל א' מהן מעכב מלחלו' עד שיפרעו:
ואם כן לא פשע שמעון במה שנשא ונתן במה שנשאר מן השותפות ובמה שגבה חובות לפרוע מן הכל החובות שהיו חייבים וכל מה שעשה עשוי עד שישלמו לפרוע כל החובות ועל מה שתובע שמעון חלק ראובן במה שפרע מכיסו יותר ממה שהיה בידו מנכסי השותפות ע"פ החשבון שנתן בפני הברורים נראה שאם יש ראייה ברורה שנפסד מה שנפסד ושהוא פרע מכיסו מה שפרע שיוצי' מן היתומים חלק המגיע לראובן בפרעון החובות שפרע שאם היה ראובן קיים היה חייב לפרוע כשיש ראיה ברורה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בסוף ההלכות טען שמעון שיש ללוי עליו חוב וכו' ואם אין בידו אין נאמן להוציא כו' שמא קנוני' הם עושים וכו' דמשמע דאם אין חשש קנוניא אלא שיש ראיה ברורה שחייב שמעון חוב זה בזה השותפות שיפרע ראובן חלקו ואפילו היתה מלוה ע"פ ואם כן יתומים נמי כיון שהוא ברור שאביהם היה חייב גם חלק חוב זה על השותפות הם חייבים והוי כמת בתוך זמן החוב שנזקקין לגבות מנכסי יתומים שהרי כשמת ראובן עדיין לא היה חייב לפרוע שום דבר לשמעון מזה החוב שכתוב עליו עד שיפרע הוא והרי לא פרע עד אחר מיתת ראובן וכיון שנתברר שזה החוב היה על השותפות חייבים יורשי ראובן לפרוע לשמעון חלקם:
וגם שלא הביא שמעון ראיה ברורה אלא שנתן חשבון בפני הברורים והביא ראיות בפניהם כפי הראיות שדרך הסוחרים להיות מספיקות להם שנפסד הקרן ושלא נשאר בידו כי אם מה שהראה בחשבונו ושהיה חובות על השותפות ופרעם יכול להוציא מיד היתומים וכמו שכתב הריב"ש ז"ל תשובה קכ"ח וז"ל לפי שאין מוציאין מו היתומים אלא בראיה ברורה או כפי הראיות שדרך הסוחרים להיות מספיקות להם ע"כ וכמו שכתב למעלה מזה שהולכים אחר מנהג הסוחרים כההיא דסימטותא בפ' אי זהו נשך והביא תשובת הרשב"א ז"ל על זה שכתב וכן אתה דן בכל מקום כמה שנהגו במדינות כו' כמו שהאריך שם ואם כן אם נתברר בפני אלו הברורים כפי הראיות שמביאים הסחורים יכול להוציא חלק מה שפרע מיורשי ראובן ואין בטענת אלמנת ראובן שההפסד אינו אלא ע"פ שמעון ממש כיון שהביא הראיות הנז' לפני הברורים:
ועל החובות שלא פרע עדיין נראה דבר פשוט שאותם החובות שיתברר שהם על השותפות שחייבים לפרוע חלקם יורשי ראובן אם הם כתובים על שניהם יפרע שמעון החצי ויורשי ראובן החצי ואם הם הכתובים על שמו לבד ונתברר בפני הברורים שהיה על השותפות חייבים גם כן יורשי ראובן לפרוע חלקם אח' שאין כאן חשש קנוני' לפי ראות הברורים וכמו שנראה מלשון הרמב"ם ז"ל שהבאתי למעלה והשותפים ערבנים זה לזה אעפ"י שלא פירש כמו שכתב הרמב"ם פכ"ה מהלכות מלוה ולוה אלא שאם היתומים קטנים או קצתם לא יגבה מהם כי אם כפי מה שהוא הדין לגבות מן היתומים בא' מן הג' דרכים מפני שהשותפים הם ערבנים כמ"ש הרב ז"ל וערב שפרע על הב"ח אינו גובה מן היתומים אלא בא' מן הדרכי' לדעת הרמב"ם ורבו ז"ל ולדע' הרמב"ן ז"ל לא טענינן ליה לערב טענת צררי וכמו שהביא הרב במ"מ פרק כ"ו מהלכות מלוה ואם החוב כתוב על שם ראובן ונודע כי הוא על השותפות לא יפרע שמעון כי אם חלקו וחלק ראובן יגבו מן היתומים כפי הדרכים: נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |