שו"ת מבי"ט/א/קנט
|
< הקודם · הבא > |
שאלה יורינו רבינו על ראובן שהלך ללמוד תורה אצל חכם אחד מחכמי העיר וקבל עליו שבועה וחרם ונדוי חמור וגמור על דעתו של החכם שלא ללמוד בשום מקום אלא בישיבתו ובמשך הזמן נחשד ראובן בישיבתו וראה שהחשדה הולכת ומתגדלת ולא נפסק הקול וראה ראובן שלא נפסק הקול בעבור עמידתו באותה ישיבה ולא רצה ללמוד שם ונתחרט על שבועתו מעיקרא ועוד שאין אדם לומד תורה אלא במקו' שלבו חפץ והחכ' הנ"ל לא רצה להתירו שאינו חושש על כבודו של ראובן אם יכול יהיה מומח' להתירו ועל מורינו להאיר עינינו ותשובתו בצדה יגיד לנו:
תשובה לטעמא דאיתמר בירושלמי על מודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו דהוי מפני הבושה שיתבייש ממנו ממה שנדר לו להנאתו ועכשיו מתחרט כשאין הנדר לתועלתו אלא שנדר בפניו מתירין לו שלא בפניו ולאידך לישנא דמשום חשד שאם יתירו לו שלא בפניו לא ידע חבירו בהיתרו ויחשדנו כעובר על נדרו אם יהנו ממנו אין מתירין אלא בפניו וכמו שכתב הריב"ש ז"ל תשובת ש"ע ולכ"ע כל שאין הנדר להנאת חבירו מתירין לו שלא בפניו ומודיעין לו וסגי לכולהו טעמי כדאמר התם וכן נמי בפניו מתירין לו אפילו בע"כ אבל כשהנדר להנאתו ודאי אין מתירין לו אלא מדעתו ורצונו אלא שר"ת ז"ל סובר שאם עברו והתירו שלא מדעתו מותר והכא נמי בנדון זה אם לא היה לתועלתו לכולי עלמא אם התירו לו מותר נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |