שו"ת מבי"ט/א/קמב
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן שהיה מאנוסי הזמן ובא למקום בטוח לעבוד את ה' ויעבדהו ולו שלשה בנים האחד מתנהג כדת משה וישראל בארצות אשר יניחום לעבוד בהם את ה' והשנים בגיות בארץ מולדתם אשר אנוסים שמה והגיע זמן ראובן ליפטר ויצו את ביתו והניח סך ידוע לאשר הוא יהודי וסך אחר לא' מן האנוסים והתנה ואמר אם פלוני בני יבא באלו המקומות אשר יעבדו בם את ה' וישא אשה הגונה וישתקע כאן או בשאר מקומות העובדים בהם את ה' תנו לו מנכסי סך פלוני ואם לא יקיים תנאים אלו ינתן הסך ההוא ליורשי והניח גם (את) (לאח) השני סך ידוע בתנאי שיבא במקומות אלו ושאשר הוא יהודי עתה יאכל פירות הסך ההוא עד בוא אחיו השני והיו נכסי עזבונו ביד שליש ואחר כך בא הראשון והוא והאח היהודי סבבו שיצאו הנכסים מיד השליש ויונחו ביד אמם אשת ראובן וכשבא הראשון למקומות אלו ולא מל ולא התנהג כדת ישראל ועודנו בגיות ואדרבה הרבה לפשוע והפר ברית וחזר לארצו לארצות הגוי' ותתן לו אמו קצת דמי הסך המגיע לו או כולו ועכשיו תובע אחיו היהודי את אמו שפשעה באשר נתנה לו כי הוא לא קיים התנאים הנזכרים וטוען היהודי כי הוא הראוי לירש חלק אחיו אחר שלא קיים התנאים יורינו המורה אם חייבת אמו לתת בידו מנכסיה כל הסך ההוא או ביד ב"ד וגם אם בכלל דברי המצוה באמרו שאם לא יקיים הא' התנאים ינתן ליורשיו יכנס גם השלישי הנשאר בגיות עודנו בגיותו:
תשובה דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו וכל מה שהוא מתנה אם יתקיים התנאי יתקיים המתנה ואם לא יתקיים התנאי לא יתקיים המתנה ואם כן בנ"ד אם בא כבר הא' ולא התנהג כדת ישראל כמו שבא בשאלה הרי בטל תנאי המתנה שיבוא וישא אשה הגונה וישתקע במקום אשר יעבוד ה' כו' והוא לא כן עשה אלא שבא וחזר לסורו וא"צ לומר הכא דהזכיר לשון מתנה דלא נתן אלא ע"מ כן ולא נתקיים התנאי אלא אפילו היו בלשון ירושה שהיה אומר אם יבא יירש ואם לא יבא ולא יקיים תנאים אלו לא יירש היה התנאי צריך להתקיים ואם לא נתקיים לא יירש ולא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה משום דאיפסיקא הלכתא פ' י"ג בריב"ב דלבן בין הבנים דבריו קיימים אפילו בלשון ירושה כשריבה לזה ומיעט לזה והא דתנן לא יירש פלוני בני עם אחיו לא אמר כלום היינו דלא סיים ששאר אחיו יירשו או יזכו בכל או בשאר אבל אם אמר לא ירש פלוני בני אלא אחיו ירשו הכל דבריו קיימים כמו שכתב הרב מ"מ ריש פ"ו מהלכות נחלות בשם הרשב"א ז"ל ונמוקי יוסף עלה דמתניתין וכל שכן היכא דהוי בלשון מתנה כי הכא בנ"ד וכתוב בשאלה ואם לא יקיים תנאים אלו ינתן הסך ההוא ליורשי ונראה דהיינו הבן שהוא מתנהג עתה כדת משה וישראל שהבן האחר שהוא עדיין בגיות אפילו מה שהניח לו סך ידוע לא הניחו אלא ע"מ שיבוא פה וכל שלא בא לא זכה במה שהניח לו וכ"ש שלא זכה מעתה בחלק שלא זכה אחיו שבטל התנאי שמה שצוה הוא שינתן ליורשיו הוא כשלא יתקיים התנאי ובשעת ביטול התנאי זוכה היורש שלו וכיון שלא נמצא זה האח' פה בשעת ביטול תנאי אחיו לא נכלל בכלל יורשיו שהרי לא רצה אביו שירש מנכסיו אלא כשיהיה פה ואחר שהוא לא בא ואחיו בטל התנאי לא זכה הוא בירושה זו כמו שלא זכה בסך שהניח לו אביו עד שיבוא ואם מת שם ויבואו יורשיו אחר כך לא ירשו הסך הנז' שאם אביהם לא זכה עדיין במה שהניח לו אביו לכשיבוא ולא בא איך יזכו הם ואפילו היה בא וכו' והיה זוכה בסך שהניח לו אביו לא היה לו חלק במה שהניח לאחיו שביטל התנאי כיון שבשעת ביטולו זכה היורש שהוא כאן והוא אינו יורש אז אפי' חלק שלו ואינו נקרא יורש אלא זה שהוא עומד בדת משה וישראל בשעת ביטול תנאי אחיו שהרי כתוב שאם לא יקיים תנאים אלו ינתן הסך ההוא ליורשיו ולא קרא הוא יורשיו כי אם העומדים שם בשעת ביטול התנאי וכיון שאין כאן אלא הא' שהיה מקודם בדת משה אליו ראוי ואליו רצה שינתן כי האחר אפילו מה שהניח לו אינו זוכה בו עדיין עד בואו כמו שכתב כי מה שאמר ינתן ליורשיו שהוא לשון רבי' הוא אם בזמן ביטול התנאי של הא' היה האחר כבר פה היו שניהם יורשים מה שהניח להם שבטל התנאי אבל כיון שבזמן ביטול התנאי לא היה כאן האחר לא יתקיים בו לשון נתינה מיד שהרי אינם יכולים לתת לו אפילו מה שהניח לו עד שיבוא ואם כן לא כתב לשון נתינה אלא על אותו שימצא בשעת ביטול התנאי ואם היה כותב יהיה ליורשי היה איפשר לומר שיהיה לשניהם והחלק של האחר יהיה ביד זה לאכילת פירות כל זמן שלא יבוא כמו הסך שהניח לו אביו שכתב שיהיו לו הפירות עד בוא אחיו וכיון שכתב יתנו הוי לשון מתנה למי שהוא כאן. ונראה נמי שיתנו מיד לזה שהוא עומד פה לעבוד' ה' דכך היתה כוונת המצוה מקודם ואזלי' בתר אומדנא כי הך דר' שמעון בן מנסיא הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת כו' וטובא דמייתי הרמב"ם ז"ל בהלכות מתנ' ואע"פ שכתב הריב"ש ז"ל תשובת ר"ז דלא אמדי' לדעתיה דש"מ היינו היכא שמן הדין אין ממש בדבריו כמו ידור פלו' בבית זה או יאכל פירות דקל זה אבל כשיש בלשון משמעות שיהיה בדין אם נלך אחר כוונתו באומדן דעתיה כי הכא אזלי' כדכתב הרא"ש ז"ל כלל פ"ג בתשובת צוואת ראובן שצוה לתת לשמעון אחיו מנה מן התביעות שיצאו לו משר אחד גוי ואם לא יספיק שיפרע במשכונה פלוני וכו' ולא גבו שום דבר מן השר וכתב שהולכים אחר דעתו וכוונתו של ראובן שהי' שיתנו לו מנה שלם וה"נ אמרי' דדעתו היה שינתן לבנו אשר הוא עובד ה' כי ראינו בדעתו וכוונתו שהיה רוצה בו יותר מהאחרים שלא היה מזכה להם שום דבר אלא כשיבואו בגירות וכן הרשב"א ז"ל תשובת תש"ד כתב שאין מוסיפי' או גורעים דברי ש"מ אף על פי שגלה כוונתו שנראה דהיכא דאין צריך לגרוע ולא להוסיף על דברו כי הכא הולכין אחר הכוונה:
וכל שכן אם נכנס בזה מצד היות העומד שם מומר ונפסוק שאינו יורש את אביו דרך קנס דפשיטא שלא יקרא יורש בחלק זה אלא זה העומד ביהודות כאן והרי אמר תנו ליורשי שאף על פי שהאב עשהו יורש דוקא בחלק שהניח לו דרך מתנה אבל בחלק של האחר שאמר ינתן ליורשי לא יהיה נכלל הוא ביורשים ולענין מעשה סמכי' אתרי טעמי כחדא ומטעמא דמומר וטעמ' דאומדנא דמוכח תסתיים שמעתתא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |