שו"ת מבי"ט/א/קלג
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ילמדנו רבינו יבמה שנפל' לפני יבם קטן מה דינה לענין מזונות ולענין נכסי נדוניא:
תשובה איפסיקא הלכתא פ' החולץ דמיבם לית לה ומבעל נמי לא דמשמיא קנסו' כדאי' התם ולענין כתובת' הוא פשוט שאינה יכולה לגבו' כתובתה עד שתפטר מן היבם אבל כל נצ"ב שלה יהיו בידה ואפילו תפסום היורשים מחזירים לידה דלא אלים יבם מבעל גופיה שאינו יכול למכור נכסי צ"ב שלה ואם מכרם יש מי שאו' שאין ממכרם קיים וכמו שהביא בטור סימן צ' ואם כן כ"ש שהיבם אינו יכול למכור ואפשר דממכרו יהיה בטל אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דמכר הבעל קיים בדיעבד וכן הדין במה שנתן לה בעלה אינו יכול למכור וכמ"ש הטור שם וכיון שאינו יכול למכו' א"כ הוו ברשות' והיא תשתמש בהם ותאכל פירותיה' וכן אפשר ג"כ שהיא תאכל פירות המעות שקבל הוא בנדוניתא דהוי בכלל נצ"ב ולדע' הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל אין ליבם פירות נצ"ב וכיון שהוא אינו אוכל הפירות של נצ"ב הם שלה וכן נ"מ הפירות שלה שהרי אין הבעל יכול למוכרם וכ"ש יבם שאין לו בהם פירות לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב אין ליבם פירות אפילו בנכסי צ"ב ולענין מלבושי היבמה שנעשו ממעשה ידיה לפי המנהג המוסתערבים שמתנים שמעשה ידיה לה ומוסיפים לה סך ידוע בכל שנה למלבושיה ואינו חייב בכסותה כל אלו המלבושים שנעשו בכל אלו השנים הם שלה ואין היורשים יכולים לתופסם אלא יהיו ברשות' כמו שאר נכסי צ"ב דעדיפי מינייהו דהוו כמו מתנת הבעל לאשה שאין לו בה פירות ואם כן אין לה ליבמה במה תתפרנס כי אם במעשה ידיה ובפירות נצ"ב וכ"מ אם יש לה קרקעות מהם ואם אין לה קרקעות של נצ"ב ולא של נ"מ אין לה אלא מעשה ידיה וכל נכסי בעלה הם לאחריות כתובתה נדוניא ותוספת וילקח בהם קרקע ואפי' לדעת הרמב"ם ז"ל פ' כ"ב שאין כח בתקנ' הגאונים שתקנו שתגבה האשה מן המטלטלי' למנעו מנכסי אחיו אפ"ה כתב שם מ"מ דכיון שכותבים עתה בכל הכתובו' מטלטלי אגב מקרקעי שלוקחי' קרקע מן המטלטלי' שהניח האח שהרי משועבדים הם לה מן הדין ולא מן התקנה וכיון שיש יכולת ביד היבמ' מצד הדין על היבם ועל אביו שיקחו קרקעות מכל נכסי בעלה שיהיו אחראים לסכי כתובתה יהיה זה דרך שירצו לזון אותה כל ימי מיגר זיקוקה אם תתרצה היא שלא יקחו קרקעו' מהמטלטלי' שלו ומסחורתו ומעותיו וממה שחייבים לו וכנ"ל שיש יכולת בידה למכו' מנצ"ב שיש לה בכל אלו השנים עד החצי לצורך מזונותיה כיון שהוא ידוע שלא יספיקו לה ממעשה ידיה כפי מה שהיא רגילה ויש לי ראיה לזה ממה שהביא הר"ן ז"ל פ' האשה שנפלו שכתב הרשב"א ז"ל דבנכסי מלוג שנפלו לה תחתיו דבעל דאמרינן יחלוקו אם רצה למכור מחציתן מוכר' ונותנ' דהא אין ליבם במחציתן כלום וכו' והשתא לדעת הרמב"ם ז"ל שסובר פכ"ב שיורשיה מאביה יורשין בנ"מ שלה וחצי נצ"ב אם כן היא תוכל למכור ולתת בכל הנ"מ ובחצי נצ"ב דהא אין ליבם בנ"מ כלום ולא במחצית נצ"ב עד שיכנוס אותה כמו שכתב שם והיו כמחצית נ"מ לדעת הרשב"א ז"ל דאין ליורשיה אלא החצי וכתב שאם רצה למכור מחציתן מוכרה ונותנה דהא אין ליבם במחציתן כלום ה"נ להרמב"ם ז"ל בכלן ובחצי נצ"ב אף על גב דכשיכנו' זוכה בכל כסתמ' דמתניתן כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ולא אשכחן בה למאי הלכתא אלא לומר שמגרשה בגט כדאיתא התם משמע דלכל שאר מילי נמי פשי' דזוכה בכל מה שזוכה הבעל עוד מצאתי בהגהות הרי"ף ז"ל פ' האשה שכתב רבינו ישעיה ז"ל שאם נתן לה היבם גט ופסל' עליו או שנפסלה עליו בענין אחר אעפ"י שצריכה עדיין להפטר ממנו בחליצה הואיל ואינה ראויה לו גובה כתובת' מנכסי בעלה והשתא בנ"ד שהוא ידוע שזה היבם לא ייבם שהוא בן ד' שנים וכשיהיה הוא בן י"ג תהיה היא בת מ' ויותר ופשי' שיתנו לו ב"ד עצה ההוגנ' לו שיחלוץ לה ובכמו זה כתב הרא"ש ז"ל בתשובה שיכולים להטעותו ולכפות אותו גם כן ואם כן בנ"ד כיון שהוא ידוע שיחלוץ לה כשיגדל תוכל לגבות כתובתה מעתה לדעת רבינו ישעיה מטראני ז"ל ולפחות תוכל למכור מנכסיה כנז' לזון ולפרנס עצמ' כיון שאין מספיקים לה מעשה ידיה וכדי שלא תתבזה יבמה זו לבקש מזונות וכן שלא יהיו נודדו' ללחם בנות ישראל הצנועו' העשירו' ונופלות לפני יבם קטן ואינן רגילות לעשות מלאכה בחיי בעלן שהן מכניסות בנדוניא יותר ויותר מכדי לקנות ב' שפחות שאינה מבשלת ואינה מניקה את בנה שתעשה מלאכה מה שאינה רגילה בה נראה דבר זר ולכן חפשתי בתקנתן כפי מה שכתוב למעלה ואחר כך מצאתי גם כן תשובה לה"ר שמעון בר צמח שיש בתשובת הגאונים וכתוב בה שכשהיבם הוא ילד והיא גדולה כופין אותו לחלוץ וכיון שכופין אחר כך גובה מעתה כתובתה כמו שכתבתי וכן נר' מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות יבם וחליצה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |