שו"ת מבי"ט/א/קכח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ילמדנו רבינו ראובן ושמעון תבעו מדודם לוי אפטרופו' שלהם שמינהו אחיו יהודה אבי ראובן ושמעון והאריכו בטענות לפני הדיין והדיין ברר להם בהסמכתם ב' דיינים והם יבררו ג' ונטלו ב' הכתות קנין ושבוע' לקבל עליהם כל מה שיגזרו הג' הן בדין הן בפשרה ואחר כך באו ג' בהסכמה אחת ופסקו ביניהם מה שפסקו ובכלל הפשרה שיהיו מרוצים בכל מה שעשה דודם הנז' מיום שמת אביה' ולא יוכלו לחייבו שום שבועת אפוטרופוס ועתה טוען לוי האפוטרופו' כי הפשר' הוא בטעו' כי הוא הי' חושב שהיה חייב שבוע' אפוטרופוס ועתה יודע שאינו חייב שבועה מפני שמינהו אבי היתומים אחיו יהודה הנז' והפשרה היתה בטעו' וראובן ושמעון טענו שהיו ביניהם הרבה תביעות ועל כולם עשו הפשרה מלבד השבועה:
תשובה הרי"ף ז"ל כתב דאפוטרופוס שמינהו אבי יתומים דאינו נשבע כאבא שאול היינו בטענת שמא אבל בטענת ברי כגון דא ודאי משתבע וכן הרמב"ם ז"ל פרק י"א מהל' נחלת גם כן כתב דאינו נשבע בטענ' ספק דמשמע דבטענת ודאי נשבע וכן הביא בטור ח"מ סימן רצ"ו וכן באדם וחוה במשרים נתיב כ"ו וכן יש פוסקים דחייב אם פשע כמו שהבי' בעל מ"מ שם בשם רבינו האי ז"ל ושהסכי' הרשב"א ז"ל בזה וכן בח"מ כתב שפסק ר"י דאפי' מנהו אבי יתומי' חייב בפשיע' ושאבי הרא"ש ז"ל הסכים לזה ואין לחייבו שבוע' שלא פשע כל כמה דלא ידעי' אם נאבד ליתמי דבר לגניבה ואבידה לא חיישינן ולא משביעין בלא טענה:
וכתב גם כן בח"מ דאם יש לאפוטרפוס חלק בריוח לכ"ע בין מניהו ב"ד בין מינהו אבי יתומי' ישבע והביא גם כן בשם הרמ"ה ז"ל דאפי' בטענ' שמא משכחת לה דמשבעי' ליה לאפוטרופוס שמינה אבי יתומים כגון היכא דאיתניס גביה מידי ממונא דיתמי דמחייב לישבע שבועת שומרים וכ"ש היכא דאיכא טענת ברי ואיכא עסק שבועה דאוריית' דהשתא כי קא משתבע לא מחמת אפוטרופוס קא משתבע ע"כ והשתא בנדון זה נראה כי מה שנטלו קנין ב' הכתות לקיים כל מה שיגזרו ביניהם הפשרנים לא מכח תביעת שבועת אפוטרופוס באו כי אם מצד הרבה תביעות וטענות שהיו ביניהם ועל כולם נתרצו ב' הכתות לקבל עליהם מה שיגזרו ביניהם כמו שכתו' בשטר הפשרה שתבעו היתומי' בב"ד חלקם בנכסי אביה' והאריכו והרחיבו בטענות עד שבלו שפתותיה' לומר די נראה שהיו ביניהם תביעות הרבה מהם שיתחייב אולי בדין האפוטרופו' לתת את שאלתם ותביעתם ומהם שיתחייב אולי שבועה ומהם שיהיה פטור מזה ומזה ולכן נטלו קנין ב' הכתות לקיים כל מה שיגזרו עליהם בין במה שיתחייב בדין לשלם בין במה שיתחייב שבועה שיוכלו הם לעשות דין או פשרה כמה שיראה להם הן לפוטרו ממה שיהיה חיי' בדין ויעשו בו פשרה לאי זו סבה שיראה להם הן לפוטרו משבועה ולחייבו באי זה דבר שיהיה פטור מן הדין כי כן דרך הפשרנים אחר שנותני' להם רשות ב' הכתות ואפי' לחייב שבועה למי שאינו חייב מצד הדין וכמו שהביא הר"י קולון ז"ל בשרשיו:
ואם כן מה שכתבו המפרשים ז"ל כי מי שהיו מחייבין אותו שבועה ונטל קנין ועשה פשר' כדי שלא יטילו עליו שבועה ואחר כך נודע שלא היה חייב שבוע' שהפשרה היא בטעות היינו אם היו באים מתחלה לפשרה על עסק השבועה ואפי' קבל חרם גם כן והיה הקנין בטעות כתב ה"ר דוראן ז"ל כיון שהוא בטעות אינו כלום ובנדון זה לא הוזכר בתביעה שהיו תובעים ממנו שבועה אלא חלקם היו שואלים בפיהם בנכסי אביהם וכמו שהרחיבו בטענותיהם ואי איפשר אלא שיש גם כן בכלל טענות היתומים חד מהני גווני דאמרן לעיל דאפי' אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים חייב לישבע אם היו טוענים עליו שפשע באי זה דבר לדעת המפרשי' שמחייבים אותו או אם היו טוענים הם עליו אי זו טענת ברי דלכ"ע חייב שבועה או אם היה לו כח בנכסי היתומים דחייב שבועה כשותף או אם נאנס ממנו שום דבר דחיי' שבוע' השומרי' כדאמר' לעיל ולפי הטענו' שהרחיבו בהם איפשר דכולהו הני ד' גווני איתנהו ביה או קצתן ואפי' לא יהיה אלא אחד מהם חייב שבוע' ומגלגלין עליו ג"כ שבוע' אפוטרופו' אפי' מינהו אבי יתומי' דפטו' ממנ' חייב ע"י גלגול כמו שהבי' שם בח"מ בשם הראב"ד ז"ל ומי שערך לאפוטרופ' טענ' זו שהי' קנין בטעות אלו הסתכל בח"מ בדף א' ממנו היה מוצא כל מיני ד' שבועות אלו שיכול האפוטרופוס שמינהו אבי יתומים להתחייב בכולן או במקצתן ואם כן ודאי דליכא הכא קנין בטעות אלא שחייבים ב' הכתות לקיים מה שגזרו עליהם נאם הצעיר מבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |