שו"ת מבי"ט/א/קד
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן שהיה נשוי במקום תקנת ר"ג שלא ישא אשה על אשתו בחיי' ונאבד' הכתובה וכתב לה אחרת במקום אחר שאין נוהגי' על תקנת ר"ג ולא הזכיר אותו תנאי בכתובה והיה רוצה אחר שנים לישא אחרת עליה ומפני שלא רצתה היא לתת לו רשות קפץ ונשבע בנדר נזירות שמשון בכל תנאיו אם לא תתן לו רשות שישא אשה בזאת השנה או עד שנה ואינו זוכר איך אמר אם זאת השנה או עד שנה יודיענו רבינו אם שבועת הכתובה הראשונה קיימת ואם חל עליו נזירות אם לא ישא אשה בזאת שנה או עד שנה:
תשובה יראה דכיון שלא פי' בכתובה השנית שום תנאי בענין הנישואין שנשאר תנאי הראשון קים בשבועה שנשבע שלא בטל התנאי כיון שלא פי' תנאי אחר בזה שיהיה סותר התנאי הראשון כמו אם היה מפריש שלא ישא אשה אחרת עליה אלא אם כן תשהא עשר שנים שלא תלד אבל כיון שלא פירש כלל נסמך על התנאי הא' שאפילו שלא היה כתוב בכתובה הא' אותו התנאי כיון שנשא במקום שנוהגין כך על תנאי זה נשאת כמו שהוא לענין מנהגי המקומות בנדוניא שאם נשא סתם כותב ונוהג כמנהג המדינה וכמו שהביא הרמב"ם ז"ל בכ"ג מהלכות אישות ונראה דאפילו הלך למקו' אחר וגרשה שם או נתאלמנה שגובה שם כתובתה כפי מה שגובין אותה במקום שיצא משם דדוקא בכתובה מנה מאתים הוא דשנינו מקולי כתובה שתטול מפחות שבמטבעות שבמקום הנישואין או במקו' הגירושין אבל במנהגי הנדוני' אזלי' בתר מקום חיובא כשאר חובות דעלמא והכא נמי בנדון זה אפילו נשא סתם במקום שנוהגין כתקנת ר"ג והלך למקום אחר אינו יכול לישא אפילו אחר עשר שנים כיון שעל הסתם נשאה במקום תקנת ר"ג כל שכן שהיה כתוב בפי' התנאי בכתובה ונשבע על כך דפשיטא דלא נתבטל התנאי ולא השבוע' בבואו למקום אחר ובכתובה האחרת שכתבו ג"כ לא נתבטל התנאי כיון שלא פי' דבר בענין תנאי זה כדפי' וכיון שכן אפילו נשבע לישא אין השבוע' חלה והרי היא שבועת שוא ולוקה עליה וגם אם נדר בנזירות לישא אשה יהיה נזיר ואל יעבור על שבועתו:
אלא שאם לא מצא אשה ההגונת לו לא חלה עליו השבועה ולא הנזירות כההוא עובדא דפ' מרובה באלמנה שהיה מיצר לה בנה וקפצה ונשבעה כל מי שיבא עלי איני מחזירתו וקפצו עליה בני אדם שאינם הגונים לה ואמרו חכמים לא נתכוונ' זאת אלא להגון לה והכא נמי לא נתכוון אלא לאשה הגונה לו וכ"ש הוא דהכא אמר לישא אשה דמשמע אשה הגונה לו והתם בההיא עובדא אמרה כל מי שיבוא עלי איני מחזירתו דהוה משמע אפילו אינו הגון לה ואפ"ה אמרו חז"ל לא נתכוונה אלא לראשון שיבוא הגון לה. ולא תימא דדוקא התם דלא קצבה זמן לשבועתה הוא דאמרי' לה עד שיבוא הגון לה אבל הכא דקצב זמן ישא אשה כל דהו כדי שלא יעבור זמן שבועתו דהתם נמי אי כוונה לכל מי שיבוא אפילו אינו הגון הרי היא עוברת מיד כשבא לה אדם שאינו הגון לנשאה והיא אינה רוצה בו ואפ"ה אמרו חכמים שלא עבר שלא נתכוונה אלא להגון לה הכא נמי לא שנא. ולכן אם נזדמנה לו תוך זמן אשה הגונה לו כפי כבודו וכפי מה שהוא אדם נשוי והרי הוא אינו יכול לישא אותה מפני שבועתו חל עליו הנזירות אבל אם לא נזדמנה לו אשה הגונה לו שתרצה להנשא לו ועבר הזמן בכך נפטר מהנזירות אפילו תזדמן לו אשה הגונה אח' כך שלא נדר אלא תוך אותו זמן כדאמ' ולענין מה שנסתפק אם אמר בזאת השנה שהוא עד ר"ה דלענין נדרי' אזלי' אחר לשון בני אדם כדאמרינן בדוכתיה או אם אמר עד שנה יראה לי דעד שנה נמי הוי כזאת השנה דדוקא כשאמר שנה אחד אסור מיום ליום כדתנן במתני' דריש פ' קונ' ויום או שנה מיבעיא לן התם אי הוי הקיום או כיום אחד ולא איפשיטא ואזלי' לחומרא מספק דדילמא יום שלם או שנה תמימה קאמר כיון שאמר יום או שנה אבל אם אמר עד שנה הוי ככולהו עדין דמייתי התם ומשמע עד סוף השנה דהיינו סוף אלול ומה שנראה לי כתבתי נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |