שו"ת מבי"ט/א/ק
|
< הקודם · הבא > |
קמתי להלל לשם האל הנכבד אשר הנחני בדרך אמת שלא באת תקלה על ידי בשטר קנין בית אחד שיצא בב"ד וחששתי שמא היה בו זיוף ושלחתי לירושלם תוב"ב ששם נכתב ונחתם והשיבו החכמי' יצ"ו כי חקרו בדבר ונתברר כי זה השטר לא נכתב בזמן קנין כי אם אחר ד' או ה' שנים מהזמן הכתוב בו וגם כי עדי השטר הכחישו עדותם בב"ד ואמרו כי מעולם לא חתמו בשטר זה ונשבעו על כך בפני ב"ד ושנים מהדיינים של הקיום אמרו כי לא חשבו שהיו מקיימים אותו בשטר כי נחלף להם באח' וגם כי הוא ידוע וברור באמתלאות מוכיחו' מתוך הענין שהיה שטר זה מזוייף והיינו דנין בו כדין מרומה שלא לדון עליו ולהניח הבית בחזקת בעליהן הראשונים עם כל זה נכתוב כפי הדין הטענות שיש לבטל אותו מכל וכל:
הטענה הראשונה מצד כי לא נכתב אלא היום כמו שנה וחצי וכתוב בשטר בשנת הש"ב לפרט ואנו בשנת הש"ח וגם כי שטרות המאוחרי' כשרי' ושטר זה נתאח' זמן כתיבתו מזמן הקנין וכו' וכדאמ' בעלמא הני לא מיקרו שטרות מאוחרים כיון שנכתב זמן הקנין אע"ג דנתאחרה כתיבתן וחתימתן וכ"ש דבשטרי מקח וממכר אפילו שטרות המאוחרים פסולים כמימרא דרב המנונא פ' גט פשוט משום דאתי למיטרף שלא כדין כדאמרי התם והיינו כשאחרו אותו מתחילה שהיו בניסן וכתבו באייר אבל כשקנו מן המוכר ועבר זמן ולא נכתב השטר ואחר כך רצו לכתוב זמן הקנין ולא זכרו כותבין זמן המאוחר שעומדים בו עתה דליכ' למיח' מידי כדאמר רבא התם ואי לא ידעיתו כו' כתובו יומא דקניתו ביה ולא מיחזי כשקרא ואין צריכין לומר ונתאחרת חתימת ידינו עד יום פלו' וכמו שכת' הרמב"ם ז"ל פ' כ"ג מהל' לוה אלא שרשב"ם ז"ל פי' להא דרבא בר שילא דוקא, בשטרי אקניית' דמתנה הוא דכתבי זמן הקנין אם זוכרים אבל לא בשטר הלואה ומקח דאית בהו אחריות פן יבוא לטרוף שלא כדין שאין השעבוד חל משעת קנין אלא משעת כתיבה דאז אית ליה קלא למילתיה וכן פי' ריב"א ג"כ וכמו שהביאו בהגהות פ' כ"ג ובנמקי יוסף ג"כ כתב גבי הא דרבא דשטרי אקנייתא היינו שאין כתוב בהן אחריות ולא אתי למיטר' לקוחו' אבל שטרי הלואה לא יכתוב אם יש בהם מאותו זמן שנעשה ההלואה אלא מזמן שהוא עומד בשעת כתיבה כיון דעדים החתומים בשטר אינהו נינהו דמפקי לי' לקלא א"כ מה שלקחו קודם השטר לא משתעבד למלוה ואם היה כותב זמן המוקדם הוה ליה דין מוקדם ופסול דטריף שלא כדין דלא הוה להו ללקוחות למידע כיון שלא היה נכתב עדיין ע"כ והיינו כשאין קנין אבל בקנין סבירא ליה דלאחר זמן מרובה כשר לכותבו מיום שקנו ממנו דסתם קנין לכתיבה עומד וקול יש בדבר וכו' כמו שכתבו שם אבל לפי' רשב"ם וריב"א אפי' בקנין ליכא קלא אלא משעת כתיבה וכדאין הם לסמוך עליהם בשעת הדחק דאיכא כמה אמתלאות דהא מזויף דאפי' היו עדים נאמנים יש לחוש לאיזה דבר כשעבר זמן הרבה עד זמן הכתיבה וכמו שהיה בתקנות טוליטולה שאם יעברו שלשים יום על השטר קודם שיכתוב אותו סופר בית דין שלא יכתב יותר ולא ידונו בו ב"ד דמשמ' שהיו נשמרי' פן ישכחו אופן השטר או יכתבו מה שלא היה כ"ש בנדון זה שאין העדים בחזקת כשרים שיש לחוש לכמה דברים אף על פי שלא יתברר שהם פסולים יפסלו השטר ונסמוך על הני רברבי עוד יש לדקדק במה שכתבו מירושלם תוב"ב שנשבעו שמעולם לא חתמו באותו השטר ואם כן מה נפשך הוא פסול אם שבועת' אמיתית הרי לא. חתמו ומזוייף הוא ואם חתמו הרי הם עבריינים שנשבעו לשקר והם פסולים אלא שאיפשר לומר שחתימתם היא אמיתית כיון שנתקיימה בב"ד ומהיום הוא שנפסלו כשנשבעו לשקר נעשו רשעים אבל בזמן החתימה הוו כשרים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |