שו"ת מבי"ט/א/סב
|
< הקודם · הבא > |
עמדתי על מה שכתבו החכמי יצ"ו על גביי' כתוב' האשה שנתגרשה בשע' מיתת בעלה על תנאי אם מתי וכלל טענתם וראייתם אחת היא אלא שאין לשונם עולה בסגנון א' וכב' כתבתי מה שנראה לי להנצל מטענותיה' שדנין אותה כדין גרוש' לגביי' הכתוב' ועם כל זה אחרי אשר כפי הנראה קצת חכמי העיר יצ"ו חולקים על סברתי שפסקתי שהיה לה דין אלמנה לענין גביית הכתובה כפי התנאי הכתוב בה לא אהיה ח"ו מהממרי' על פי ב"ד והייתי דן על פיהם והייתי מבטל דעתי מפני דעתם כמשפט אך אחר שנחלקו הנכסים ונגמר הדין נפל ביניהם חילוק על דבר אחד ושאלו לחכמים יצ"ו וכתבו מה שנראה להם שיש לה דין גרושה לעיין גביי' כתובת' ג"כ ועל זה רפו ידי עתה מלהחזיר הדין אחר שהיורש מוחזק כי גם שיהיה טעות בדין הוא בשיקול הדעת ומה שעשה עשוי והדין פטור אם הוא מומחה או ג' הדיוטו' וקבלו עליהם ולא אזלזל בכבוד החכמים יצ"ו שנמנתי בחברתם בדין זה לקרותם הדיוטו' אבל לכבוד עצמי לא אחוש והריני הדיוט והדיוטותי גרמה לשכני שנקרא כלנו הדיוטות וכיון שאין שלשתנו מומחי' באופן שנגמר דין זה על פינו החכם ה"ר יעקב קואילייאר והחכם ה"ר אברהם בי רב יצ"ו ואני וגם החכם ה"ר שלמה חזן יצ"ו ראה מה שפסקנו והיה טוב וישר בעיניו וחתם בו כמו שחתום מיד כלנו ביד היורש והנה ביחיד מומחה שקבלוהו עליהם וטעה בשיקול הדעת כתב הרי"ף ז"ל בבא תנינא מהנך חמשא בבי דדייק בהאי מילתא דטעה בשיקול הדעת דדיני' דינא כמאן דנקיט רשות' מריש גלות ואי טעה חוזר ואינו משלם כרבה בר רב הונא דן דינא וטעה אתא לקמיה דרב וכו' והרא"ש ז"ל כתב ומתוך זה הוצרך רב אלפס ז"ל לומר דכל היכא דפטור מלשלם מחזירין הדין משום פסידא דבעל דין ואין הדעת סובלת דברים הללו דהא קתני סיפא דמתני' בבכורו' וכו' והאריך בראיות נגד סברת הרי"ף ז"ל עד אלמא דקם דינא אם טעה ומהני רשותא לפטור והאריך בפי' ההלכה לדעתו וכתב אחר כך וג' הדיוטות דקבלינהו עליהו וטעו בשיקול הדע' דיניהו דינא ואהני הקבל' דפטירי דכיון דאי לא קבלינהו עליהו נמי דיניהו דינ' אהני הקבל' למיפטרי ודינם כיחיד מומחה וכו' וכי קבלוה עליהו פטור כסיפא דמתני' דדן את הדין כו' והראב"ד ז"ל כתב דאפי' איכא גדול ממנו אין מחזירין אלא קם דינא ולא משלם דהא רב יוסף גדול ממר זוטרא ולא החזירו וכן נראה עכ"ל פ' אחד דיני ממונות וכן כתוב בחשן משפט גם כן אפילו יש גדול מהם אין מחזירים אלא קם דינא ופטורים וכן בס' מישרים ג' הדיוטי' דקבלו עליהו וטעו בשקול הדעת דיניה' דין ופטורי' וכו' ואם יש גדול ממנו הדין חוזר ואם לאו דיניה דינא וכו' וכן נראה דעת התוספות ורש"י ז"ל אבל הראב"ד ז"ל כתב דאפילו יש גדול ממנו אין מחזיר אלא קם דינא ולא משלם עכ"ל ס' מישרים ועוד הביא בחשן משפט דברי הרמ"ה ז"ל שכתב דיינא שטעה ולא הספי' התובע לאפוקי מיני' דנתבע עד דאיתבר' דטעה ל"ש הדיוט ל"ש מומח' ל"ש בדבר משנה או בשיקול הדעת כל כמ' דלא זכי תובע הדר דינא ואפילו זכי בפלגא ופש פלגא גבי אידך כו' ע"כ נראה דהרמ"ה ז"ל נמי סבירא ליה דדינא דהוחזק תובע קם דינא ואעפ"י שנחלק עליו הרא"ש ז"ל כמו שהביא שם היינו לומר דבשקול הדעת אפילו לא הוציא מיד המתחייב קם דינא ומה שעשה עשוי וחייב כל א' כפי מה שהוא כו' כי מה שכתב למעלה אפי' יש גדול מהם אין מחזירים וקם דינא דמשמע דוקא כשהתוב' מוחזק היינו כשהדיין פטור מלשל' כדמסיים התם ופטורין כו' ועלה בידינו כי מומח' א' או ג' הדיוטות שקבלום עליהם וטעו בשיקול הדעת קם דינא ואינם מוציאים מידו לדעת רש"י והראב"ד והתו' והרמ"ה והרא"ש ובנו הר"י ז"ל ורבי' ירוחם ז"ל אלא דלדעת התוס' אי איכא גדול ממנו חוזר וכדרב נחמן וכאן שיש גדול ממנו כו' ואף לדעת הרי"ף ז"ל והרמב"ם שכת' דביחיד מומחה וקבלוהו עליהם דלא קם דינא אלא שחוזר אי איפש' להחזיר נר' דהוי דוקא ביחיד מומחה אבל בג' אפי' הדיוטות איפשר דקם דינא אפי' היכא דאיפשר להחזיר כיון דעדיפי מיחיד מומחה דהודאה בפניהם הויא הודאה בב"ד וכן כופר ואח"כ באו עדים הוחזק כפרן מה שאינו כן בפני יחיד מומחה דלא הויא ב"ד וכל זה הוא אפי' הוה נ"ד טעות בשיקול הדעת אבל נר' לי ברור דאפי' הויא טעות לא הוי כדין טועה בשיקול הדעת אלא דאליבא דכ"ע קם דינא ואין מחזירין דהא אמרי' בגמרא שיקול הדעת אמר רב פפא כגון תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי אהדדי ולא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וסוגיא בעלמא כחד מיניהו ואזיל איהו ועבד כאידך ופרש"י ז"ל וסוגין דעלמא הילוך דינא כחד מיניהו ואזל איהו ועבד כאידך ע"כ והרמב"ם ז"ל פ"ו מה' סנהדרין פי' כגון דבר שהוא מחלוקת תנאים או אמוראים ולא נפסק הלכה כאחד מהם בפי' ועשה כא' מהם ולא ידע שכבר פשט המעשה בכל העול' כדברי האח' ע"כ והרא"ש ז"ל כתב ואם לא ידע הפוסק במחלוק' הגאוני' ואח"כ נודע לו ולאו בר הכי הוא שיוכל להכריע או שאין יודע להכריע אם נראין דברי הא' לרוב החכמים ואיהו עבד כאידך היינו טעה בשיקול הדעת ואם אי אפשר לעמוד על הדבר אין כאן טעות אלא מה שפסק פסק עד כאן הא קמן דלא הוי שיקול דעת אלא היכא דפליגי בהאי מילתא תנאים או אימוראים ולדידן אפילו גאונים ופוסקים אחרונים הוו כתנאי' ואימוראי' לענין אם טעה בדבר משנה או בשיקול הדעת ולישנא דשיקול הדעת הכי משמע דאיכא פלוגתא בהא מילתא ואיהו שקל בדעתו כחד מינייהו דלאו כסוגיא דעלמא אבל אי ליכא פלוגתא בהא מילתא כיון שאי איפשר לעמוד על הדבר אין כאן טעו' אלא מה שפסק פסק וכן נראה דעת התוס' וכתב הרי"ף ז"ל ואילו שיקול הדעת דאיפליגו ביה רבי ישמעאל ור' חיי' ליכא ראיה לרבי חייא לברורי טעמא דרבי ישמעאל הילכך ליכא כח לאהדורי לעובד' דיליה ומשום הכי קאמר כבר הור' זקן וכו' ע"כ ובח"מ כתב וא"א ז"ל כתב ולא הוה רבי ישמעאל טועה בשיקול הדעת כיון שלא נחלקו תנאי ואימוראים בזה תחלה ורבי ישמעאל לפי סברתו חייב ואין כח לרבי חייא להוכיח שטעה אלא בסבר' נחלק עליו ע"כ ובמרדכי הביא משם רבי יהודה מפריש הלכה למעשה דהיכא דלא ידע אלא דברי הא' ודן כמותו לא הוי שיקול דעת ומה שעשה עשוי ולא ישלם מביתו כדאמר בההיא עובדא דפ' זה בורר ההוא דהוי קרוליה עכברא דשכיב אדינרי וכו' עד כבר הורה זקן אלמא אע"ג דרבי חייא פליג עליה מ"מ כיון שלא היה יודע שהיה חולק מה שעשה עשוי ולא ישלם מביתו עכ"ל והשתא בהא מילתא דאתינן עלה לית בה פלוגתא דרבוותא ולא סוגיין בעלמא כחד ולא הוזכר דין זה בכל הגמרא והפוסקים כי אם מה שכתב הרא"ש ז"ל שנראה לנו שלא היה דומה לנדון שלנו מהטעמים שכתבנו בפסק הדין והרא"ש ז"ל לא הביא ראיה מהגמרא למה שכתוב כי אם מסברא דן כך וכמו שכתב בחזה התנופה ואינו נראה לנו מן החלוקים שחלקנו נדון זה שגם הרא"ש ז"ל יודה בכיוצא בזה ואם נמצאו אחר כך חכמים אחרים שנראה להם שאין חילוק בנדון זה למה שכתב הרא"ש הרי אנו חולקים בסברא ואין כאן שיקול הדעת וליכא למיקם אמילתא כיון שאין ראיה לא מן הגמרא שלא הביאו הרא"ש ז"ל ולא מן הפוסקים כי מה שכתוב הוא הרי אנו אומרי' שיודה בנדון שלנו ואין כאן טעו' ומה שנפסק נפסק והוי ממש כההיא דההוא גברא דהוו קרו ליה עכברא דשכיב אדינרי ודקא שכיב אמר פלני' ופלני' מסקי ביה זוזי בתר דשכיב אתו תבעינהו ליורשים אתו לקמיה דר' ישמעאל בר' יוסי אמר להו כי אמרי' אדם עשוי שלא להשבי' את עצמו שלא לראות שבע ממון להתרחק מעין הרע ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה לא פרעי פלגא תבעי לאידך פלגא קמי' דרבי חייא אמר כשם שאד' עשוי שלא להשביע את עצמו כך אדם עשוי שלא להשביע את בניו א"ל ניזל ונהדר החצי שקבלו אמר להו כבר הורה זקן רבי ישמעאל שחלקתם על פיו ולא אחלוק עליו הרי דאף על גב דתנן הוא אמר לי שאני חייב לו לא אמר כלום וטעמא משום דאדם עשוי שלא להשביע את עצמו כדאמ' רב נחמן גבי קב רשו אפ"ה הוה מפליג ר' ישמעאל וקאמ' כי אמרי' הכי הני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לא ורבי חייא קאמר דלא שנא דבין הכי ובין הכי אדם עשוי שלא להשביע וקאמר כבר הורה זקן ועובדא דידן הכי הוי תשוב' הרא"ש ז"ל הוי מתני' ואנן דיינינן דהכי אמר הרא"ש הני מילי היכא דליכ' אומדנא אבל כי איכא אומדנא כעובדא דידן לא וחכמים אחרי' יצ"ו אמרו אחר גמר דין דמה שכת' הרא"ש ז"ל לא שנא התם ולא שנא הכא בנדון דידן הויא נמי גרושה לגביי' הכתובה וא"כ הוי ממש כההיא דרבי ישמעאל ורבי חייא דאי איפשר לעמוד על הדבר ואין כאן טעות כמו שכתב הרא"ש ז"ל עלה דההיא עובדא וכתב גם כן ולא הוי רבי ישמעאל טועה בשיקול הדעת כיון שלא נחלקו תנאים ואמוראים בדבר זה תחילה ורבי ישמעאל סברתו לחיי' ואין כח לר' חיי' להוכיח שטעה אלא בסברא נחלק עליו כדאמ' לעיל ולא תימא דוקא היכא דלא פליג עליה ולא מברר טעותיה אלא חד כי הכא אבל היכא דדייני דמבררי טעות הוו רבים הדר דינא דהא משמע דר' חייא גדול מר' ישמעאל ואפ"ה קאמר כבר הורה זקן ומשום הכי איפסיק' הלכת' כוותיה בהאי עובד' דעכבר' דשכיב אדינרי ומסתמ' כל חכמי דורו ג"כ הסכימו בהוראתו בההי' דעכברא דשכיב אדינרי ואפ"ה לא החזי' מה שגבו בהורא' ר' ישמעאל (ואף כי) הוה גדול מכל בני ישיבת ר' דהא משום דהוה עסוק במצו' לא אוקמי' כדאית' התם פרק הנוש' ונקרא רבי חייא רבה ואיתמר עליה ספ"ק דסוכה חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה דומיא דעזרא והלל דעלו ויסדו' כדאית' התם ועוד דטעמא הוי משום דאי איפשר לעמוד על הדבר ואין כאן טעות כמו שכתב הרא"ש ז"ל א"כ לא שנא גדול ולא שנא רבים חלוקים עליו אין מחזירין כדאמ' וא"כ אפילו הוה טעותא נדון דידן לא הוי אלא כה"ג כדפי' ואין מחזירין לכ"ע ועוד דלא הוי האי טעות דומי' דטעות בדבר משנה ובשיקול הדעת כל אחד כדיניה דלא מיק' טעות אלא היכא דרובה דעלמ' ידעי דטעה והכא נמי אפילו כולי עלמא ידעי דטעות כיון דהוה בסברא כנז' ולא בשיקול הדעת קם דינ' כדאמ' והיינו אפילו נודה דהוא טעות דלא מפקי' מיניה דיורש ממה דתפס אבל לפי האמת אין כאן טעות אלא טעמ' דמסתבר הוא. נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו אח"כ נגמ' הדין כמו שפסקתי ע"פ רוב חכמי העיר וגם החכמי' ה"ר משה אל שקר וה"ר דוד ן' זמרה וחכמי מצרים הסכימו למה שפסקתי החכם ה"ר דוד יצ"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |