שו"ת מבי"ט/א/נ
|
< הקודם · הבא > |
נדרשתי ללא שאלוני נמצאתי ללא בקשוני בראותי מגלת ספר תשואו' חן חן מלאה לאיש יקר רוח ותבונה מלא תורה כה"ר יהודה יצ"ו למשפח' ענקים שולחה להחכם הרב כה"ר יצחק הכהן יצ"ו איטלייאנו שיעמדנו על האמת באותו הדרוש ולהיות אז כבודו חונה על לימוד אחר לא יכול להשיב לו ואני נכספתי לראות האגר' ואחרי ראותי אותה נדבה רוחי אותי להשיב על מליה כדי שיתבר' הספק והחכ' הנז' יצ"ו לרוב ענותנותו נשען על תשובתי ולא השיב ואני אשען על זכותו ותומתו ואהיה בטוח שלא אשגה בע"ה ובקראי באגרת ראיתיו משתומם ונבהל על שמט' השנה המוסכם בפי כל העולם וכפי מה שנראה לו מכל הפוסקים אינה שנת שמטה כמו שהאריך בכתבו ואני בעמדי על מתק מליו וישרות דבריו נראו לי לכאורה כנים ואמתיים ונשתוממתי כשע' חדא ואמרתי בלבי איך איפשר שנתפשט בפי כל העולם מה שאין לו עיקר בכל הפוסקים בפרט בהרמב"ם ז"ל והסכמתי בעצמי כי מנהגן של ישראל תורה הוא ובזה נתתי אל לבי לתור ולדעת באי זה אופן יתיישב' שתהיה שנה זו שנת שמטה לדעת הרב ז"ל ואחר בדיקה וחקירה כל הצורך בזה הענין נתאמת לי כי שנה זו היא שנת שמיט' למסקנ' הרב ז"ל וחשבונותיו הם מכוונים ומדוקדקים לזאת השנה כפי מה שנמצא בנוסח ספרינו כמו שאבאר בע"ה וכדי שלא אאריך בהשיבי על כל דברי האגרת הנכבד' ועל כל פרט ופרט ממנה אבאר דעתי זה בדרך כלל וקיצור וממילא יסולקו כל ההוכחות מהראשונה עד הששית. ואקדים כי הראיה היותר אמתית שאיפשר להביא לידיעת כוונת הרב ז"ל היא מדברי עצמו לא מדברי זולתו ועם זה אכרי' כי תאריכי אכ"ז לחרבן ואתפ"ח לשטרו' ותתקל"ו ליצירה הכתובים בספרי הרב ז"ל הם כנים ומכוונים לשנה אחת לחשבון הרב ז"ל מכמה פנים ראשונה כי הוא ז"ל צרף וחבר לאלו הג' חשבון ד' והוא שאמר כי אותה השנה היתה שנת כ"א ליובל וידוע כי לזה החשבון הראשון של הרב ז"ל אין אנו משליכים שנות החרבן לשביעיות כי אם ליובלות ושנת חמשים אינה עולה לא לכאן ולא לכאן כמו שהוא מוכרח מדברי הרב ז"ל שאמר כי שנת החרבן היתה מוצאי שמטה וחמשה עשר מן היובלי' היתה ובחשבון הב' מקובל כתב ז"ל וכן משחרב באחרונה לא מנו שנת החמשי' אלא שבע שבע בלבד מתחלת שנת החרבן נראה כי לחשבון הא' מונין שמיטין ויובלות אפילו אחר החורבן כמו שכתב כי אותה השנה היתה שנת כ"א ליובל ובחשבון הב' המקובל לא הזכיר שנת היובל ואם כן עתה נכוין אלו השלשה חשבונות לפי החשבון הא' ונאמר כי כיון ששנת החרבן היתה מוצאי שמיטה ושנת חמשה עשר מן היובל אם כן נשליך מאק"ז שהם שנות החרבן ל"ו שנה על י"ד שהיו בפני הבית ויהיה נשלם יובל אחד וישארו מאק"ז אע"א בהסרת הל"ו שנה נשליך האלף והחמשי' ליובלות נשארו בידינו כ"א שנים שעליהם אמר הרב שהיתה שנת שמטה שנת כ"א מן היובל נלך למנין שטרות מצאנו שהם אתפ"ז וידענו כי שנת מ"א לבנין בית שני היתה תח"ל תאריך שטרות בית שני והיא שנת שמיטה ושנת ל"ה ליובל ואם כן נשליך מכל שנות מנין שטרות י"ו לתשלום הל"ד שקדמו לשטרות כדי שיהיה יובל אחד והנשאר נשליכם ליובלות כיצד הרי שהשלכנו מאתפ"ז י"ו לתשלום הל"ד שקודם מנין שטרות ישארו בידינו את"עא נשליכם ליובלו' נשארו כ"א שהיא שנת שמטה ושנת כ"א ליובל הנה שהוא מכוון שנת אתפ"ז לשטרות עם שנת אק"ז לחרבן ועתה יבא המנין הג' שהוא תאריך העולם תתקל"ו אחר ד' אלפים ויכוין עמהם כיצד נודע כי שנת גת"נ ליצירה הוחל מנין שטרות נחבר אתפ"ז שהוא מנין שטרות לגתמ"ט מבריאת העולם שהיו קודם שטרות כי שנת הנ' כבר נכללת באתפ"ז יעלו ד' תתקל"ו ואם כן זאת השנה של תתקל"ו היא היא שנת אתפ"ז לשטרות ואק"ז לחרבן שהיא שנת שמיטה ושנת כ"א ליובל ואלו הסתכל החכם בעל האגרת בשנת כ"א ליובל לא היה משליך השנים לשביעיות כי אם ליובלות ולא היה בא לידי נותר בשנה אחת שני"ת בדקתי ומצאתי סעד לחשבונות אלה שהם מיוחדים על שנה אחת מדבריו ז"ל שכתב פי"א בהלכות קידוש החדש שעשה שנת העיקר למהלכי השמש והירח יום ג' לניסן משנת י"ז למחזור ר"ס שהיא שנת דתתקל"ח ליציר' ואתפ"ז לשטרות ואק"ט לחרבן והנה כי אין הבדל במנין חרבן משמיטה לקידוש החדש כי אם בשתי שנים כי בשמיטה הם אק"ז הבקידוש החדש הם אק"ט ואלו השתי שנים צריך שיהיו גם כן הפרש שנות היצירה ושטרות שבשמיטה לשנות היצירה והשטרות שבקידוש החדש לא פחות ולא יתר וכך הוא כי בשמיטה לשטרות אתפ"ז ובקידוש החדש אתפ"ט ובשמיטה ליצירה תתקל"ו ובקידוש החדש תתקל"ח ההבדל ב' שנים כמו בחרבן ואם ההג"ה של תתקל"ה ואתפ"ו היא אמיתית יש הבדל שלשה שנים ובחרבן אין כי אם שני שנים משבע לתשע ואם אמור יאמר כי גם לשם נשתבשו הספרים כי ראוי להיו' תתקל"ז במקום תתקל"ח ואתפ"ח במקום אתפ"ט כדי שיבא מכוון ב' שנים כמו בחרבן זה אי איפשר שכבר סמן הרב ז"ל יותר בזאת השנה ואמ' כי היתה שנת י"ז למחזור ואם נשליך שנת דתתקל"ח למחזורות של י"ט י"ט שנה ישארו י"ז ואם הוא דתתקל"ז לא ישארו כי אם ששה עשר למחזור והרב ז"ל אמר שהם י"ז, ואם נתעקש יותר לומר כי גם י"ז למחזור הוא טעות וצריך להיות י"ו למחזור גם זה אינו כי הרב ז"ל אמר בענין התקופות כי שנת דתתק"ל היתה שנה ט' למחזור ר"ס ואם שנת תתק"ל היא ט' שנת תתקל"ח יהיה י"ז על כרחנו עוד כי החכם ז"ל מבאר הלכו' הרב ז"ל פי"ה עשה עיקר אחר מיום אחד לניסן שנת ט' למחזור רס"ט שהיא שנת הק"א ליצירה ואתרנ"ב לשטרו' ואמר שמצא בין ב' העיקרים נ"ט אלף ותקל"ג יום והוא נודע למי שהסתכל בדבריהם כי ימי כל מחזור הם ששת אלפים ותשעה ושלשים ותשע מאות יום וי"ז שעות ותקצ"ה חלקי' וכשנחבר ימי שמונה מחזורים שלמי' שיש בין עיקר הרב לעיקר המבאר ז"ל וב' שנים וחצי ממחזור ר"ס ושמנה שנים וחצי ממחזור רס"ט הם קס"ג שנים שלימים ויעלו לנ"ט אלף ותקל"ג יום ימנה מי שלא יאמין כי חושבנא בעלמא הוא נמצאו קצ"ב שנים שלמים משמונה מחזורים וב' שנים שלמי' ממחזור ר"ס וח' ממחזור רס"ט הם קס"ב שנים שלמים לבדו חצי שנת י"ז למחזור ר"ס וחצי שנת ט' למחזור רס"ט אם כן נמצא הבדל בשנות יצירה מתתקל"ח שהיא שנת העיקר לרב ז"ל להק"א שהיא שנת העיקר לחכם המבאר ז"ל אלו הקס"ב שנים מלבד שנת העיקר הא' והב' ואלו הקס"ב שנים ג"כ נמצא הבדל בין שנת העיקר הא' לשטרות לעיקר הב' כי בעיקר הא' הם אתפ"ט ובשני הם אתרנ"ב נמצא קס"ב שנים בין ב' העיקרים מלבד שני העיקרים וא"כ על כרחנו העיקר הראשון הוא דתתקל"ח ליצירה ואתפ"ט לשטרות ואק"ט לחרבן ב"ש כי בדקתי הספרים ישנים של הרב יש מהם מאתים וחמש שנים וגם מהספ' שבצובה של כתיבת יד הרב ולא נמצא בו שום הג"ה לא בשמיטה ולא בקדוש החדש אלא כלם כנוסחת הספרי' שלנו ואלו לא היו נכתב היה ראוי לכתוב מהטעמים שזכרתי עוד סעד וראיה גדולה לשזאת השנה שמיטה לענין המקובל מתשובת הרב שהשיב כי שנת אתפ"ו לשטרות שהיא שנת עשרים ליובל היתה שנת ש"ש לשמטה ולרב האיי ז"ל היתה שנת שמיטה ואקדים כי הוא מבואר כי שתי הסברו' שהביא הרב ז"ל בתשובה הם השתי סברות שהביא בספרו כי לא הספיק לברר הענין כמו שיעד בתשובה וסמך בספרו על חשבון המקובל מרב האי מקובל מאבותיו ז"ל וראיה כי דבריו בספרו הם כדבריו בתשובה וסמך בספרו על מה שסמך בתשובה כי בתשובתו הקדים לאותו חשבון האחד שמונין יובלות ומשליכים השנים חמשים חמשים כמו בחשבון הא' שבחבור שמונה השנים ליובל ובחשבון המקובל בתשובה אמר בפי' כי לא מנו יובלות משחרב הבית כי אם שמיטין בסגנון שכתב בחבור על חשבון המקובל וזה מוכיח כי מה שסבר בתשובה סבר בחבור ולא ברר עוד הענין או נתברר לו כי זה החשבון המקובל הוא הראוי והמתקבל ולכן כתבו בחבור ועתה נכוין מנין התשובה עם מנין החבור והרי הוא מכוון כי בתשובה כתב שנת אתפ"ו שהיא שנה של שמיטה שנת כ"א ליובל ואם היה בחבור שנת אתפ"ו היא השנה שבתשובה וכאן אמר שנת כ"א ושם שנת ב' גם בחשבון המקובל אומר בתשובה כי שנת אתפ"ו היא שנת שמט' ובחבור אומר כי שנת אק"ז שהיא שנת אתפ"ז היא מוצאי שמט' ואם אתפ"ז היא מוצאי שמטה אתפ"ו היא שמטה עצמה כמו בתשובה למסקנת הרב ז"ל עוד נמצאת בין תשובות הרא"ש ז"ל תשובה להרמב"ם ז"ל כי שנת אתק"ז לשטרות היתה שנת שמטה כי זה על חשבון המקובל כי שנת אתפ"ז הית' מוצאי שמטה שהיא שנה ראשונה לשמטה ועד תשלום אתק"ז יש כ"א שנה שהם הולכים לשביעיות וכשנצרף מה שיש לנו היום לשטרות על אלו ילכו להם לשביעיות ויהיה השנה הזאת שנת שמיטה כפי החשבון הזה המקובל וזה סעד גדול להיות שזאת התשובה היתה זמן רב אחר החבו' ועל כרחנו לומר כי השיב כפי מסקנתו בחבור ועתה נכון שנתינו זאת שהיא שנת הרצ"ב ליצירה ואתקמ"ג לשטרות עם דתתקל"ו ליצירה ושנת אתפ"ז לשטרות בזמן החבור ונאמר כי יש ביניהם שנ"ו שנה מרתקל"ו להרצ"ב ומאתפ"ז לאתתמ"ג ולחשבון הראשון שנת אתפ"ז היתה שמיטה ושנת כ"א ליובל הוסיף עליהם כ"ט שנה לתשלום היובל יעלו לאתקי"ו שנים נחשוב עד אתתמ"ג הם שכ"ז שנים נשליך הג' מאות ליובלות נשארו כ"ז שהם ג' שמטות ושש שנים מהשמטה הד' הנה שלחשבון הראשון על אתפ"ז לשטרות תהיה שוה זו שנת שש לשמטה וא"כ לחשבון הב' המקובל תהיה שנה זו שמטה כמו שבאפ"ז שהיתה שנת שמטה לחשבון הא' היתה מוצאי שמטה לב' וכמו כן נאמר בשנות היצירה כי שנת תתקל"ו היתה לחשבון הראשון שנת שמטה ושנת כ"א ליובל נוסיף עליהם כ"ט עלו לתתקס"ה ונשלם היובל נשארו לנו עד שנת הרצ"ב שכ"ז שנה נשליך הג' מאו' ליובלו' נשארו כ"ז שהם שלש שמטות ושש שנים וא"כ לזה החשבון הראשון יש לנו עתה שש שנים מהשמטה הרביעית ולחשבון הב' המקובל היא שנת שמיטה כמו שאתפ"ז שהיתה שנת שמטה לחשבון הראשון היתה מוצאי שמטה לחשבון השני וא"כ שנה זו שנת שמטה למסקנת הרב ז"ל ומה שיצא לו בחשבונו של החכם הנכבד שהיתה שנה זו שמטה לחשבון הא' היה למנותו והשליכו השנים לשביעית והאמת אינו כך כמו שבררתי והוכחתי מדברי הרב ז"ל עצמו וא"כ נתבטלו כל מיני הוכחות ודי בזה לפי הכוונה. ועתה נשאר לי לתרץ כי איך איפשר שתהיה שנת תתקל"ו ואתפ"ז שנת אק"ז לחרבן כיון שיש בידינו כי קע"ב לאח' חרבן נשלמו ד' אלפי' ליצירה ותתקל"ו מהאלף הה' הם אק"ח ואיך א"כ אמרנו כי שנת אק"ז לחרבן היא שנת תתקל"ו אינה אלא תתקל"ה וכן בקידו' החד' שנת תתקל"ח אינ' שנת אק"ט לחרבן כי אם שנת אק"י כיצ' קע"ב מהחרבן עד תשלום ד' אלפים ותתקל"ח הם אק"י לחרבן ואיך א"כ אמר שהם אק"ט לחורבן ושורת הדין היתה נותנת שנגי' בשנו' החורבן של שמטה אק"ח ובשנות החרבן של קדוש החדש אק"י והיה הכל מיושב לשאר החשבונות כיון ששאר החשבונו' שהם יצירה ושטרו' אי אפשר לחסר ולא להותיר בהם כמו שכתבנו למעלה אלא שבהשליכי יהבי על דברי הרב ז"ל לפרשם ולבארם זכותו ותורתו הגינ' עלי בסיעתא דשמיא ליישב דבריו על אמתתם ואומר כי בעלי חכמת העיבור נחלקו על מולד הא' משנות היצירה יש מי שסמך על השנ' שמולד' בהר"ד במנין שני היצירה ויש מהן מי שהתחיל ממולד אדם הראשון לפי שאין אדם סופר ימיו כי אם מתחלת לידתו ואם לדעת הראשון נמנ' ליצירה אלפים שנה נמנה לדעת השני אלפים חסר א' והרב ז"ל מהדעת הראשון כמבואר בהלכותיו ובעל סדר עולם נראה שהוא סובר כדעת השני שמתחיל מאדם ועד נח אלף ושש מאות שנה וכן מסדר סדר עולם על שנות אדם הראשון לא לשנת היצירה הקודם לאדם הראשון שנה אחת במנין ועל זאת ההקדמה אומר כי הרב ז"ל סובר כי מה שנאמר קע"ב אחר חורבן נשלמו ד' אלפים אינו לשנות היצירה כי אם למולד אדם הא' כל שנות היצירה בקע"א שנים אחר החורבן נשלמו ד' אלפים ליצירה וא"כ קע"א ותתקל"ו ליצירה הם אק"ז והרי היא שנה אחת ונתרצה קושיתנו ולפי האמ' משנות היצירה תתקל"ו ואק"ז כולה שנה א' והרצ"ב ליצירה בזמננו ואתס"ג לחרבן היא שנה אחת ומה שאנו מונין אתס"ד לחרבן בזאת השנה היא למולד אדם הא' שקע"ב אחר החרבן נשלמו ד' אלפים ובתוספתא תתקל"ו הם אק"ח וכן קע"ב וארצ"ב תשלום שנתינו עולים לאתס"ד אבל שנות החורבן שמנה הרב לא מנה כי אם ליצירה ולכן חסר שנה אחד לחשבון ולפי האמ' כולה שנה אחת אסת"ד ואתס"ג אלא שזה מונה ליצירה וזה למולד הראשון וכל זה למדתי והכרחתי מדבריו ז"ל בתחלת הפ' העשירי הזה שכתב וז"ל נמצא' אומר בשנת ג' וחמש מאות ואלפים מראש השנה מאחר מולד אדם הראשון שהיא שנה שניה ליצירה התחילו למנות ועשו שנת עשר וחמש מאות ליצירה שהיא שנת אחת ועשרים משנכנס לארץ שמטה ויש לשאול מאחר שהרב ז"ל מונה כל שנותיו לשנת היצירה שהיא קודם מולד אדם הראשון למה אמ' כי התחילו למנות משנת שלש וחמש מאות ואלפים מאחר מולד אדם הראשון היה לו לומר שנת ארבע וחמש מאות ואלפים ליצירה כמו שאמר אח"כ שעשו שנת עשר וחמש מאות ואלפים ליצירה שמטה וזה וודאי הוא ליצירה שהוא קודם אדם הראשון ולתשובה זה אני אומר כי מה שיסד החכם הצרפתי ז"ל ברל"ח לירידה בתמ"ח לפקידה בתפ"ח לכניס' גשל"ח להריסה הוא יסוד אמתי ונכון אבל הרבז"ל סובר כי זה העיקר נתייסד על מולד אדם הראשון לא על שנת תוהו שהוא מולד בהר"ד ומה שמגל' כי כן דעתו כי אמר שקדשו שנת בתק"י לשמט' ראשונה ואם בתפ"ח היה למולד בהר"ד בתוס' כ"ב שנים לי"ד של חילוק וכיבוש ושב"פ של שמטה אינו מגיע כי אם לבתק"ט שנים שנת השמטה הראשונה שעשו וכן כתבו שאר המחברים כי שנת בתק"ט היתה שמטה ראשונה והוא ז"ל כתב כי לא היתה כ"א שנת בתק"י א"כ על כרחנו מה שיסד הצרפתי ז"ל צריכין אנו לומר כי הוא למולד אדם הראשון ולזה הזכיר הוא ז"ל שנת מולד אדם הא' כדי לרמוז הענין האמור כי יש שני מנינים ושהוא אינו מונה כי אם ליצירה ולחשבונו לא ישאר לתשלום ד' אלפים מהחרבן כי אם קע"א שנה כיצד בשנת בתק"ד ליצירה התחילו למנות שמטין ויובלות ומנו שבעה עשר יובלות עם י"ד שנ' אחר אשר הוכתה העיר שהם תת"נ שנה נצרפו עם בתק"ג כי בשנה ה"ד כבר נכללה בתת"נ עולים גשנ"ג ונ"ו שנים לתשלום שבעים שנה של גלות על הי"ד שהיו אחר אשר הוכתה העיר הם גת"ט ות"כ שנה של בית שני הם גתתכ"ט נמצא שאין אלא קע"א לתשלום ארבעה אלפים שאחרי החרבן ותתקל"ו שנים של אלף ה"ה הם אק"ז לחרבן נמצא תתקל"ו ואק"ז מכווני' ומיושרים כמו שכבר כפלנו וא"כ נתגלית כוונת הרב ז"ל הנעלמ' ולא נשארה שום קושי' כי בעקירת השורש נעקרו הסעיפים ולא אחוש אם נמצא או אם ימצא ביד זה החכם כהר' יהודה איזה ספר על דברי הרב ז"ל שיאמר כי שנת תתקל"ה הוא מה שכתב הרב ז"ל כי יותר ראוי להאמין לרב ז"ל בהעידו על מה שכתב כפי מה שהבאתי ראיה מדבריו לדבריו מלהאמין לחכם אחר או לרב כי אולי לא ראה כל דברי הרב ז"ל ולא נשאר במה להשיב יותר על דברי החכם הנז' כי כל שאר דבריו הם העתקת פירושי המפרשים ז"ל מכווני' לענינו ואני מחזיק לו טובה על שבאגרתו הנכבדת פתח פתוח מצאתי לעיין ולסדר הענין והש"י יראנו נפלאות מתורתו אמן י"ד לספירה בני ישראל שנת הרצ"ב ליצירה נאם הצעיר מצעירי הצאן משה ברבי יוסף זלה"ה מטראני:
אשיבך למה ששאלת מענין אותו הנזירות לפי דעתי שאין עליו שום נזירות כלל שזה נכנס תחת גדר ה' נדרים שאין צריכין שאלה והוא א' מנדרי אונסין כדתנן בנזיר בהריני נזיר יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל סבור הייתי שחכמים מתירים לי מפני שאין אני יכול לחיות אלא ביין או מפני שאני קובר מתים הרי זה מותר ורבי שמעון אוסר והלכה כת"ק ושקלי' וטרינן בגמ' ומסקנא ואבעית אימא בנדרי אונסין קא מפלגי ואמר רבי יהודה כו' ה' נדרים הללו צריכים שאלה לחכם כי אמרית' קמיה דשמואל אמר תנא קתני התירו ואת אמר' צריכין שאלה כו' ובנדון שלפנינו ודאי כה"ג הוי שיאמר סבור הייתי שתלד אשתי זכר אז הוי מותר דאי לאו לא הייתי נודר בנזיר שאינו יכול לחיות בלא יין ובלא גילוח כו' עוד מטעם אחר דלפי דעתי ג"כ הוא מנדרי שגגות שכ"ש הוי לעולם וזה לא קבל עליו אלא עד שתלד אשתו וכתב שיכול לידור לחצאין בנזירות שמשון א"כ אינו זה הנזירות מעין הנזירות שדבר המלאך שמפני זה אין לו התרה וא"כ יתירו זה הנזירות ולפי דעתי שאם יש איזה צד של נזירות הוא שיהיה נזיר לגמרי עד שתלד אשתו זכר וה"ק הריני נזי' ע"מ שאטמ' למתי' כשמשון שזהו מתנה על מה שכתוב בתורה שזה לא קבל נ"ש ממש כיון שנדר לזמן קצוב וא"כ יש לו התרה ומה שכתבת בענין קרבן בנזירות שמשון אין שם שום קרבן קרבן טומאה אין שם שהרי לא היה אסור לטמא ולכתחילה מטמא למתים גם בהתגלחת לא היה מגלח והיה אסור לעולם סוף דבר שעל צד היותר טוב תתירו לו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |