שו"ת מבי"ט/א/כט
|
< הקודם · הבא > |
עוד בא לידי מעשה בגביית כתובות אלו על ענין המתנות שנותנים בשעת הנישואים או קודם לחתן או לכלה או לשניה' ביחד קרובי החתן וקרו' הכלה אם ישומו אותם כשבאה היא לגבות כתובת' או תטול אותם בלי שומא וכן כשמתה הכלה ובאים קרוביה ליקח חלק כתובתה כפי המנהג אם יטלו מתנו' שנתנו לה מלבד חלק הכתובה או לא ומצאתי על זה תשובת הריב"ש ז"ל סימן ש"א על הגובה כתוב' שאם נתנו לה אחרי' תכשיטי' או מעות בשעת נישואים כמו שהוא נהוג בקצת מקומות שהקרובים לחתן ולכלה נוהנים לה בשמחות וגיל איש נזם זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל אלה בוודאי הם שלה שהרי למתנה גמורה נתכוונו דקי"ל קנתה והבעל אוכל פירות והוו להו כנכסי מלוג וא"כ בין באלמנות בין בגירושין אין שמין אותה לה ע"כ וה"ר דוראן ז"ל בתקנות של אלגזאיר הביא ענין זה בשלש' או בארבעה מקומו' וכתב על התקנה שאם יגרש הבעל את אשתו וכו' וזהו קיצור לשונו אם קרוביה בעת הנישואין או לאחר מכאן נתנו לה תכשיטין שנתנו לה קרובותיה נוטלתן לעול' דאדעת' דהכי נתנום לה כנז' למעלה ובפ' מי שמת וכו' ובתקנה אם תמות האשה בחיי בעלה ויש לה ממנו זרע', קיים שיצא מכלל נפל וכו' כתב ולענין מתנות שנתנו לה בעת הנישואין או אח"כ מסתברא שיהיו לזרעה שלא תתקשט אשה אחרת בתכשיטיה אלא שאם הזרע מת יירש האב ואם יש לה זרע מאיש אחר גם הוא יירש חלקו בהם כשיירש אותן זרעה וכו' ובתקנה שאם תמות האשה בחיי בעלה וזרע אין לה כתב ולעניין התכשיטין שנתנו לה קרובותיה והם בעין יחזירם הבעל ליורש ע"כ ומזה יתבררו כל חלקי השאלה כי מה שנותני' לה קרובי החתן וקרובי הכלה כשבאה היא לגבות כתובתה הן שלה ולא ישומו אותם בכלל כתובתה וכמו שכת' הריב"ש ז"ל ואעפ"י שה"ר דוראן ז"ל לא כתב אלא קרובותיה ה"ה נמי קרוביו דכיון דטעמא הוי משום דאדעתא דתתקשט בהם ניתנו לה לא שנא קרוביה או קרוביו וכמו שכתב אחר כך מסתברא שיהיו לזרע' שלא תתקשט אשה אחרת בתכשיטיה כמו שאם ניתנו לו בין מקרוביו ובין מקרוביה נראה שהם שלו כיון שהם דברי' שניתנו לו בפי' כמו טבעת א' או חלוק או מלבוש שרגילים לתת לחתן דרך מתנה ואם הוא דבר שמשמש לשניהם וניתן כך סתם לשניהם אם הוא מקרובי הכלה נראה שתחזור לכלה ואם הוא מקרובי החתן הם שלו כי על הסתם לקרובם או לקרובת' ניתנו וא"כ כשמתה היא ג"כ הוו ליורשיה וצריך לתת טעם למה לא יהיו מתנות אלו כנכסי מלוג שהבעל יורש אותם ולפחות היה ראוי שיחלקו מתנות אלו כמו הנדוני' ונר' כי הטעם הוא כמו שנראה מלשון הרב ז"ל דכתב דאדעתא דהכי ניתנו להתקשט בהם וכן כת' שלא תתקשט אשה אחר' בתכשיטיה נראה כי אלו המתנות שניתנו לה מאת קרוביה כיון שהם תכשיטין שלה ואינו יוכל למוכרם ואין לו זכות גם כן בהם בפירות כי אין בהם לא פירות ולא ריוח א"כ נראה שאין לו בהם שום זכות כלל גם בירושה ויורשיה יורשים אותם כי כל נכסי מלוג שהבעל יורש אותם הוא שיש לו זכות ג"כ בהם מחיים בפירות אבל תכשיטין אלו שאין לו בהם שום זכות בחייה גם במיתתה לא יהיה לו שום זכות בירושה כי לא הקנו אותם לה אלא לדעת שתתקשט בהם היא עצמה ואין לבעלה שום זכות כמו שנז' אלא ליורשיה שהם יורשי' אותה מן התורה וירושת הבעל היא מדרבנן לדעת הרמב"ם ז"ל ואפי' לדעת מי שסובר שירושת הבעל מן התורה הרי יש כמה דברי' של אשה שאין הבעל יורש אותן כמו דין ודברים אין לי בנכסיך כו' בין בחייך בין במותיך דהבעל אינו יורש אותן כמו שכתב בטור אבן העזר וכן מלות האשה שלא גבתה אותה עדין וא"כ מתנות אלו כיון שאין לו בהם שום זכות ולא ניתנו לה אלא כדי שתתקשט בהן הוה ליה כמו שסילק עצמו מהן מכל וכל או כמלו' שלא גבתה ולהכי אינו יורש אותן ולפי זה כל מתנות שניתנו לה בין מקרוביה בין מקרוביו לא יירש אותם בעלה כשמתה היא אלא שהר"ד ז"ל דדייק בכל הלשונות וכתב קרובותיה ועל זה נראה כי דוקא מה שנתנו לה קרובותיה הוא שלא יירש אותן בעלה אבל מה שנתנו לה קרוביו יירש אותן כי גם שלדעת שתתקשט בהת נתנום לא שתורישם לאחרים אלא לזרעה או לבעלה ומה שכתב הריב"ש ז"ל שהקרובים לחתן ולכלה נותנם לה דמשמע דאפי' מה שנותנים קרוביו הם שלה היינו באלמנות או גירושין אבל אם מתה היא הוו כנכסי מלוג והוא יירש אותם ונראה דאפי' לדעתו ז"ל דכתב דהוו כנכסי מלוג היינו לענין מתנות שנתנו לה קרוביו אבל מה שנתנו לה קרובותי' לא יירש אותן כשתמות היא בלא זרע מן הטעמי' שכתבתי ולא יחלוק על מה שכ' הר"ד ז"ל כי הוא ז"ל לא דבר כי אם באלמנות וגירושי' ולא הזכיר דין הירושה במת במתנו' אלו והר"ד ז"ל כ' ג"כ דין הירושה של מתנות אלו שאינו לבעל הכלל כי מתנות אלו כשהיא עצמה באה לגבות כתובתה באלמנות או בגירושין גובה כל המתנו' שניתנו לה בין מקרוביה בין מקרוביו ואינם נישומי' בכלל פרעון כתובתה נדונית' ותוספת ואם הם מתנות שמשמשים לשניהם נראה שאם הם מקרוביה תקח אותם בלי שומ' ואם הם מקרוביו לא תקחם אלא בשומ' כתובתה וכשמתה היא לא יירש בעלה מן המתנות שניתנו לה מאת קרוביה שום דבר ואע"ג שהוא יורש חצי הנדוניא ומחזיר החצי ליורשיה ויורש כל נ"מ שלה אינו יורש מתנות שניתנו לה מאת קרוביה כמו שבאו למעלה אם ניתנו מאת קרוביה לשניהם כמו מתנות שהם תשמיש הבית ג"כ אינו יורש אותם בעלה אלא יורשיה בין שיהיו יורשיה זרע שלה ושל בעלה או שיש לה זרע מאיש אחרי כל זה אינו תלוי במנהג חילוק הכתובה בין הבעל והיורשי' כשתמות האשה כי כפי הדין אין לבעל זכות במתנות כמו שנז' אף כי הם חולקים הנדוניא כי מה שכתבו הריב"ש והר"ד בענין המתנו' כתבו כפי הדין אפי' לפי מנהגם שהיו חולקים בנדוניא הבעל עם היורשים ואם הוא מנהג פשוט ג"כ במתנות שחולקים עם הנדוני' כמו מנהג דמשק הכל לפי המנהג. נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |