שו"ת מבי"ט/א/יב
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן נתן לשמעון ל' אלף עוטמני להתעסק בהם בסחור' על תנאי שיקח שמעון ריוח המגיע לשמונת אלפים עוטמני' כפי ערך שירויח בכל השלשים אלף ושמעון הוליך הסחורה שקנה לטריפול והחליפה בקרנפול ומיני תבלין מדברים שנמכרים בטריפול בין כך ובין כך בא ראובן ותבע לשמעון שרוצה לחלוק ואומר שמעון המתן עד שאמכור הסחורה ואטול אני מה שמגיע לחלקי מהשמונת אלפים עוטמ' ואח"כ נחלק כי אין עתה זמן מכירת זאת הסחורה עד בא הספינות ועל דעתם קניתי והחלפתי הסחורה ילמדנו הדין עם מי:
תשובה איני רואה בטענת ראובן ממש דאע"ג דלא קבעו זמן לעס' זה כיון שיש זמן ידוע למכירת הסחורה כפי מנהג המדינה הרי זה כאלו קבעו זמן כדגרסי' ס"פ כל הגט על ההיא ברייתא דבשלשה פרקים מוכרים את התבואה וכו' למאי הלכתא אמר רבא ואי תימא רב פפא לשותפין מכאן ואילך מאי אמר רבא כל יומא פרקי' הוא ופרש"י ז"ל לשותפי' שאין הא' יכול למכור שלא מדעת חבירו חוץ לפרקי' הללו אבל בפרקים הללו אין צריך למלוך ואם מכר ונתייקר השער לאחר זמן אין לו עליו כלום עכ"ל משמע בהדי' דהיכא דקביע זמן למכירת הסחורה כי הכא אין אחד מהשותפין יכול למכור שלא מדעת חבירו ואם מכר יכול חבירו לתבוע חלקו כפי מה שהיה נמכר בזמן הקבוע לאותה הסחור' והרי"ף ז"ל פ' המקבל אייתי להאי ברייתא ואוכח מינה דלא אמרינן דשותפא מעכב אשותפין בזביני' אלא לפום מנהגא דעלמא דאי ידיע מילתא לפום מנהגא דעלמא דאי שביק לה לקמי' מתוסף ביה רווחא מצי מעכב ליה ואי לא לא מצי מעכב הא קמן דכל שיש זמן קבוע למכירת הסחור' שהא' מעכב את חבירו שלא למכו' כדא' וכן כתבו כל הפוסקי' ז"ל כ"ש בנדון דידן דשמעון הוא המתעסק בסחורה ועל ידו ניקנית ועל ידו תמכר שאין ראובן יכול לומר לו שיחלקו מעתה קודם זמן קביעת מכירת הסחורה דאין חלוק בדין זה משותפות לעסק' שהרי ר"ח ור"ת ז"ל פי' הא דאתמר דלשותפין הוא דאתא האי הלכתא דהוי נמי כי ההיא דאמרינן בריש המקבל הני בי תרי דעביד עסקא כו' משמע דאין חילוק בין שותפות לעסקא בהא מלתא אע"ג דבגמ' אמר לשותפי כדאמרן ואם ראובן רוצה על כל פנים שתמכר הסחור' עתה צריך לתת לו ריוח מהשמונת אלפים כפי ערך שיאמרו הסוחרים הבקיאים שהית' נמכרת הסחור' בזמנה שהיא זמן הספינות אלא שיש לעיין אם יש חשש רבית בזה גם כי הוא אינו תובע והנרא' לע"ד כתבתי נאם משה בר יוסף זלה"ה מטראני:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |