שו"ת חתם סופר/ו/פו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שו"ת חתם סופרTriangleArrow-Left.png ו TriangleArrow-Left.png פו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שלום וכ"ט ומזלא טבא למו"ח גאון עולם משוש דור נזר ישראל והוד תפארתם נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה עקיבא נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פוזנא יע"א על הבן היולד בקראו שמו שמואל יהי ד' אלקיו עמו ויעל בית אל ותחז בציון עינינו מלכינו למואל אמן:

זה שבועיים שלחתי לידי קדשו העתק מכתב תשובתי לק"ק ה"ב יע"א תאותיות שאלוני על מנהגי כנסת החדשה ואז לא שזפתם עיני חבורי "נוגה צדק "ואור נוגה שחוברו יחדיו מר"א ליברמאן משנער דעל נהר פרת והוא בעה"מ "או"ן (אור נוגה) אמנם תמול הגיעני ספר זה על הדילישאנס עם מכתב קדשו של מ"וח הגאון נר"ו שנכתב מש"ק ר"ח כסליו ונתאחר עד עתה והלילה ראיתי בו:

הנה בעיקר הדין שירים בעוגב בבית מקדש מעט אם שכבר כתבתי דעתי באגרתי לק"ק ה"ב עת למדתי איסור חדש מדברי הספרדי המשיב ראשון בס' נ"ץ ואם כי במ"ש עמוד ד' כיון דהותר שירה דפומא שהוא עיקר השירה מכ"ש להתיר בכלי שיר טעה בזה בפשטות אדרבא עיקר החיוב בפומא והוא מעכב ולבסומי קלא בעלמא מוסיפי' לשורר בכלי שיר שהוא יותר ערב וחשוב כמובן וא"כ אחר החרבן די לנו לשמש זכר למקדש בשירא דפומא שהי' מעכב ואין בו יתרת שמחה כ"כ אבל זמרא דמנא שאיננו מעכב במקדש ואית ביה שמחה יתירה אפשר דלא הותר ושגה בדבר פשוט מ"מ מ"ש עמוד ו' שלא היה עוגב במקדש שלא מצינו ברמב"ם פ"ג דכלי מקדש הל' ג' גם לא בש"ס סוכה ועירוכין האמת אתו בזה אלא שציין בטעו' ובאמת דהמע"ה אמר הללוהו במיני' ועוגב וצ"ל מ"מ במקדש לא היו מכניסין עוגב אלא טעמא בעי ואולי מפני שהשם מגונה עוגב ע"ש עגביי' ושירי עגבי' של זנות וט"ז בא"ח סי' קל"ב מייתי דוהלא מי רגלים יפין וכו' היינו מעיין א' הנקרא מי רגלים ומ"מ אין מכניסין בעזרה מפני ששמו מגונה וא"כ אפשר דה"נ והגנאי זה דוקא בבהמ"ק וה"ה בבה"כ כדאי' בשו"ע סס"י תקפ"ו אבל בביתו של כל אדם לית לן בה ושפיר אמר דוד המלך ע"ה הללו ה' במינים ועוגב ודוחק:

והיותר נלע"ד שהיה חק של עובדי כוכבים ומזלות הקדמונים להכניס כלי זה דווקא בבית עבודתם כאשר גם עתה מנהג אבותיהם בידיהם ואין משמשין בכלי זה לשום שמחה כ"א בבית תפלתם ומש"ה נאסר במקדש משום חק ע"ז שהיה להם כלי זה לחק להם כבר קודם בהמ"ק וא"כ נאסר לנו מדין תורה ועי' פירש"י בתובל קין תופס כינור ועוגב לע"ז וא"כ הוי כינור ועוגב כמו מזבח ומצבה עפמ"ש רמב"ן פ' שופטים בפסוק ולא תקים מצבה מיהו כ"ז בב"הכ דומי' דחק עכו"ם הראשונים אבל דהמע"ה בביתו הי' מהלל בעוגב דאדרבא יען זה נאסר לעכו"ם בביתם ע"כ היה משורר בביתו בעוגב לשם ד'. ובעמוד י' כ' שלא מצא בס' ב' ידות דבר מעוגב נ"ל כי הוא ממ"ש שם קל"ח ע"א אחר שקורא תגר על החזנים כ' על כלל המנגנים בתפלה וכ' וז"ל כן יעשו המאינים ועובדי אלילים אילמים בארץ שעירי הלא משחת מימם ולנו מקור מים חיים ולא משחת מקור וכו' עכ"ל משמע דקאי ביחוד על אלו כלים המיוחדים לשורר בבית עבודתם והוא חק להם לא לנו ה' לא לנו:

ונבהלתי מראות בהסכמות הנדפסות בנ"ץ עמוד ז' שם נאמר פשר דבר להניח העוגב בבה"כ נשי' והנה ידוע אין חכמה לאשה לנגן בעוגב וגם כי כבד מאוד דריכת הכלי ההוא ואיש נוצרי עומד ומנגן ואיך הסכימו והפליאו עצה להעמיד המנגנים בבה"כ נשים להצית אש בנעורת לקיים שם עוגב כמשמעו אתמהא חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו. וכל הראיות דמייתי לי' להתיר ע"י נכרי בשבת ואיכא דמייתי לה ממג"א סי' של"ח ואיכא דמייתי מרמ"א דמתיר לצורך סעודת מצוה אמנם גם כי אין למידי' התיר שבותים זה מזה הנה מיני' ובי' אבא ליזל בי' נרגא דרמ"א סי' רע"ו מסיים דיש להחמיר במקום שאין צורך גדול דהא רוב הפוסקים חולקים ובמג"א סי' תר"י סק"ד כ' דממה שנהגו בליל יו"הכ ליקח גוי לשמור הנרות מפני סכנת נפשות דדליקה מזה נכשלים לומר לכבות ולהדליק ואין לו היתר כלל עכ"ל וכן ראיתי כל רבותי זצ"ל הגאון הפלא"ה ומורי חסיד שבכהונה הגאון מו"ה נתן אדלער זצ"ל אסרו בכח שלא להדליק שום נר בנעילת יוה"כ וכן אנו נוהגי' אחריהם בקהלתינו פה ובאמת כתבתי בגליון ש"ע סי' רע"ו וז"ל אפשר דל"פ אלא בשבת דאיכא עשה ולא תעשה דרבנן ולא אתי מצוה ודחי לה אבל בי"הכ ליכא אלא ל"ת כמבואר ס"פ אלו קשרים רש"י ד"ה אלא לאו בקניבת וכו' דביה"כ ליכא עשה דשבות וא"כ אפשר אתי מצוה ודחי ל"ת דרבנן ק"ו מעגמת נפש דקניבת ירק דהוי שבות דמעשה דחמיר משבות דאמירה בעירובין ס"ח ע"א ומזה יש ללמוד זכות על הנוהגים להדליק נר ביה"כ בשעת נעילה ע"י גוי אבל כשחל בשבת ליכא למישרי עכ"ל על הגליון. ומ"מ איני סומך להתיר אפי' כשחל בחול ובאמת אין לדמות היתר שבות במקום מצוה גופניות ועונג שבת או שמחת חתן וכלה להתיר שבות לצורך גבוה דחמיר טפי דהרי אוכל נפש הותרה בי"ט משום שמחת הגוף ולא הותרה נדרים ונדבות לצורך גבוה למאי דקיי"ל ואפי' למ"ד נדרים ונדבות קריבין בי"ט היינו משום דמחשב ליה צורך הדיוט שלא יהיה שלחנך מלא וכו' ואע"ג דקרבנות שהם חובה ליום דוחים אפי' שבת מ"מ מה שאינו חובה וצורך כ"כ לא הותר אפי' בי"ט ולצורך הדיוט שרי טפי. ועי' תו' פסחים פ"ד ע"א ד"ה ולא מילה מכ"ש שאין לנו לבדות להתיר מה שאבוהינו ואבות אבותינו נהגו בו איסור:

בנ"ץ עמוד כ"ה מפריז על דברי חז"ל שאין חיוב על כל יחיד להתפלל בעשרה בכל יום ור"א דשחרר עבדו להוציא רבים י"ח בקדיש וקדושה אין זה מצוה ויכול לכוין בביתו ביחוד ע"ש בהערה אשתומא קאמר לשמטהו לאמורא מיני' איך אתי עשה דתפלת ציבור קדיש וקדושה ודחי עשה דאורייתא לעולם בהם תעבודו הרי היכי דאפשר לקיים שניהם לא אתי אפי' עשה דאורייתא ודחי ל"ת מכ"ש דלא לידחי עשה דרבנן עשה דאורייתא אע"ג דעשה דרבים הי' אי היה אפשר לקיים מצות תפלה וקדיש ביחיד יעויי' תוס' ורא"ש ברכות שם ואפי' למ"ש ר"ן בשם הרמב"ן דלאו משום דחי' אתאינן עלי' אלא משום דכיון דעשה מצוה הוי כמכרו לו, מ"מ הא דברים הללו תמוהי' מש"ס ברכות הנ"ל כמ"ש המג"א סי' צ' עי"ש. ועוד צע"ג מש"ס ע"ז ס"ד ע"א מדר' יודא נשמע לר"ע וכו' ואיך נשמע זה דלמא מתנת חנם ליכא משום דהוי כמוכרו לו מ"מ איסורא דמקיים כלאים איכא דלא מדחי' משום למעוטי תפלה וצ"ע. ורגיל אני לומר דעת הרמב"ן דהרי אפילו במוכרו ומחליף דבר בדבר ע"כ צריך שיהיה חביב על המוכר אותו דבר שניתן לו עבור חפץ שלו יותר מחפצו שהוא מוכר דאל"ה למה הוא מוכר וזבון זבון תגרי איקרי והכא ניקום ונימא ליה לזה המשחרר עבדו עבור מצוה או ממעט תפלה בחנם עם העכו"ם נימא לו מה תרויח במכירה זו להחליף מצוה במצוה מאי אולמא דהאי מהאי אם לא תמעיט התפלה תקיים לא תחנם אם לא תתפלל בי' תקיים לעולם בהם תעבודו ומשו"ה פריך הש"ס מצוה הבאה בעבירה ומשני דשפיר מרויח דמ"ע דרבים במקום מצוה יחידית והתם נמי שפיר פריך מדר"י נשמע לר"ע כו' דע"כ למעוטי תפלה חביב מצוה טפי לדחות מצוה אחרת וא"כ נשמע לר"ע זהו משנלע"ד לקיים דינו של הרמב"ן מ"מ מבואר דגם להרמב"ן מטעם דחיי' אתאינן עלה והיכי דאפשר לקיים שניהן מה"ת לדחות דאל"ה הדרא קו' לדוכתי' אהש"ס דע"ז הנ"ל וק"ל:

ומ"ש שם ראיי' ממורה נבוכים שבכלל מורא מקדש שלא להרגיל עצמו בכל יום הוקר רגליך וכו' ובמקום שחשב לא עמד ולא ישב דמורא מקדש הלזה אינו דוחה אלא שלא להראות שם בלי חיוב אבל המחוייב לבא אפי' בכל יום אין המורא דוחה חיובו שהרי ארבעי' שנים במדבר לא היה שם רק אהרן ובניו כהנים ושמשו במשכן בכל יום ויום ואיה מוראם אע"כ שהחיוב לא יפטר מפני מצות מורא ולא עוד אלא למ"ד פ"ק דחולין שנאסרו בבשר תאוה במדבר היה כ"א נכנס בכל יום למשכן וא"כ התפלה שהי' חיוב בכל יום כאשר יתבאר אין להפטר ממנה מפני מורא:

והנה ז"ל הרמב"ם רפ"ח מתפלה ולא יתפלל יחיד בזמן שיכול להתפלל עם ציבור ולעולם ישכי' אדם ויעריב לבה"כ שאין תפלתו נשמעת אלא בבה"כ וכל מי שיש לו בה"כ בעירו ואינו מתפלל בציבור נקרא שכן רע והוא מהש"ס וכ"א בש"ע סי' צ' סעי' י"א ושם סעי' ט"ז ההולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה אם לפניו עד ד' מילין במקו' שמתפללין שם בעשרה צריך לילך לשם ולאחריו מיל והוא מש"ס פסחי' מ"ו ועוד שם סעי' י"ז מדברי אגודה שלא ישכים אדם לילך מעיר שיש בה י' וכו' ע"ש ואיך הקל ראשו נגד דברי רז"ל ולא עוד אלא שלפי דברי בעל המחבר או"ן עמוד י"ט וע' כ"ד מבואר כשאינם הולכי' לבה"כ אינם מתפללין כלל ואינם יודעי' להתפלל וא"כ אם יתיר להם שלא לילך לבה"כ כל ימות החול לא יתפללו כלל ולא יניחו תפילין ומהתימא שכל כוונתם של אלו להמציאנו חן בעיני העמים והשרים והנה כתיב בס' אורייתא דמשה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותנא ר"א הגדול אלו תפלין שבראש ואיך זה המקנא לא שת לבו לזאת אם קנאת ה' צבאות תעשה זאת אבל הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלת ונקלותי עוד מזאת בעמוד כ"ו שם העתיק תשו' הרדב"ז סי' ה' ונמשך אחריו באו"ן ח"א עמוד י"ג והוא הוסיף עוד שהרדב"ז דעתו לבטל תפלה בלחש ולהתפלל רק בקול רם אם אפשר לבטלה בלי מחלוקת עי"ש והנה עד שקר העידו שניהם ודברים אלו לא נמצאו ברדב"ז סי' ה' אך בסי' צ"ד מייתא להו בשם הרמב"ן ומחו להו אמוחא מאה עוכלי בעוכלא כאשר אעתיק לשונו בקיצור ודילוג וגם מ"ש סי' ה' אכתוב:

וז"ל סי' צ"ד דרמז עלי' המג"א סי' קכ"ד ס"ק ג' שאלת ממני ידיד נפשי על מעשה שנעשה בשנת הרצ"ט ליצירה נתעוררו כל הספרדים על קהל המסתעורב אודת חזרת תפלה בקול רם שנהגו המצרים שהש"ץ מתפלל תפילה א' בקול רם וזה נגד דין הש"ס והפוסקים וספרי קבלה וכ"ה זה המנהג בכל המלכות בעיר הקודש וצפת ודמשק וחלאב וטענו כנגדם כיון שכל קהלות הנזכרות היה מנהגם כך וחזרו לדין הש"ס שגם קהל מצרים יחזרו גם הם ויתפללו ב' תפלות א' בלחש וא' בקול רם דהיינו קהל המסתעורב שזו תקנת הרמב"ם ז"ל שכ' בתשו' בלשון ערב וזה העתק שלה וכו' (והוא ככל מ"ש המחבר הזה וגם לשונו של רבי אברהם בנו של הרמב"ם וא"צ להעתיק כי מועתק באו"ן) וע"ז השיב הרדב"ז וז"ל כל בעלי הדין והרב המתקן תקנה זו מודים כי מדין הגמ' בבלית וירושלמית והגאונים וכל הפוסקים ראוי לציבור שיתפללו שתי תפלו' אחת בלחש ואחת בקול רם וכן נהגו בכל הגלילות זולת המלכות הזה שפשטו בו תקנה הזו ועתה אולם חזרו לדין הגמרא זולת קהל המסתערבי' שבמצרים ושאלתי את פי הבאים מארץ עדן ואמרו שגם הם מתפללי' ב' תפלות וזו ראיי' שלא פשטה תקנה זו יותר ממצרים וגלילותיהן וכיון שכן לא היתה תקנה קבוע וא"ת במקום שפשטה ה"ה קבוע כדאשכחן בתקנת רגמ"ה שלא פשטה בכל העולם אפ"ה במקום שפשטה הרי הן עליהן כדינו דש"ס י"ל בשלמא הנך פשטה ברוב גלילת אשכנזי וצרפית וקטלוני' וכיון שכך הוי תקנו' קבועו' אבל תקנה זו לא פשטה אלא במלכות הזה ואפי' במקומה אין לה חוזק כאשר תקנו עוד כי הרב בעצמו לא תיקן אלא לפי זמנו שכ"כ בהדי' הראוי בזמנינו זה משמע שאם תתבטל הסיבה תתבטל התקנה וכו' עוד ראי' גמורה שלא הי' תקנה זו קבועה אלא לפי הזמן וכפי המקום וכפי המתפללי' שמצינו לרב ז"ל תשו' אחרת בלשון ערב וזה העתק שלה ואמנם מנהגינו לפ"מ שראינו שהוא חיוב מבורר בעבור מה שאירע להמון מהמנהגים הרעים באלו הזמנים וכו' אמנם אם נתפלל בכל ימי החול במעט עם מקובצי' נחזור לשמור הסדר הראשון להתפלל בלחש ובקול רם ע"כ. הרי אתה רואה בעיניך שלא היתה תקנתו קבועה אלא לפי המקו' ולפי הזמן ולפי המתפללי' והוא ז"ל היה נזהר לשמור הסדר הראשון אלא בעת שהיה חושש לסיבות שהזכיר ועוד כ' ז"ל בתשו' אחרת (שאפילו כלנו חכמים ויוצא יי"ח אין חזרת תפלה ברכה לבטלה שמתחלה כך נתקן וכו' ותשו' זו מייתי נמי ב"י) ומה שטענו כי הסבה שבשבילה נתקן תקנה זו עדיין במקומה עומדת וכו' אדרבא אני מעיד מה שראיתי בעיני שהש"ץ לא הגיע לחצי התפלה וכבר השלימו רוב הקהל וחזרו לדבר זה עם זה והדרא קושי' לדוכתא ונמצינו עוברים על דברי הגמרא ופוסקי' ובעלי קבלה ולא הועלנו כלום בתקנתינו וכו' וכיון שלא הועלנו כלום נחזור לדין הגמ' עוד כי בזמנו ז"ל הכל היו נוהגי' כמנהגו וליכא משום אגודו' אגודת אבל עתה בזמנינו שיש כמה קהלות ספרדי' ומוערבי' ואסקיליאה וכלם מתפללים כדין הגמ' איקרי כאן לא תגודדו לפיכך הראוי שכלם יתפללו כדין הגמ' ועוד האריך הרדב"ז עד שלבסוף סיים וז"ל לפיכך בנ"ד אם אפשר להחזירם לדין הגמ' שיתפללו ב' תפלות בלא מחלוקות כן ראוי לעשות אבל אם א"א לבטל בלא מחלוקת שב ואל תעשה עדיף עכ"ל בסי' צ"ד אמנם לעיל מיני' בסי' ה' השיב לשואל בלשון אחר שאלה על מה סמכו בכל זה המלכות שלא להתפלל תפילה בלחש, תשובה, כבר נשאל הרמב"ם ע"ז והשיב בלשון ערב שאע"פ שנ' כן מדין הגמ' מ"מ בארצו' הישמעאלי' שמקפידים הרבה שלא להפסיק ולא לרוק ולא לדבר בתוך תפילתם וכו' עי"ש. מלשון תשו' זו משמע קצת שהרמב"ם לא תיקנה אלא העם נהגו ממילא כך ולא מיחה בהם הרמב"ם כמו בתענית כ"ו ע"ב ואורויי לא מורינן ועי' תוס' ר"ה ט"ו ע"ב ד"ה ואי נהגו וכו' מ"מ יראה שאין דעת הרדב"ז כמו שהעתיק זה המחבר וכן מצא מציאה זו בעל הקנאה ע' כ"ו ושקר ענו. ובב"י סי' רל"ד מייתי שחכמי צרפת גזרו נידוי על מנהג זה והרוצה להכוות בגחלי נידוי שלהם יעשה מה שלבו חפץ וזה המחבר ג"כ בעמוד י"א העיד שקר על הרמב"ם במלתא דעבידא לגלויי הוא העיד דרמב"ם פסק בשאר ימות השנה כר' גמליאל שלהי ר"ה והרי לפנינו ספרו פ"ח מהל' תפלה הל' ט' ש"ץ מוציא רבי' י"ח וכו' במד"א כשא"י להתפלל אבל היודע להתפלל אינו יוצא יי"ח אלא בתפלת עצמו וכן מה שהעיד שם על בעל שמות בארץ עי"ש דלא נמצא בו שום משמעות דפסק כר"ג. עוד לו שם ע' י' הוליד חדשות מכח קושי' דאין מחויב לסדר תפילתו אלא בתפילת ר"ה ויוה"כ ולא ידע כי זה קושי' מג"א סי' קכ"ד ס"ק ג' ותי' לחלק בין ש"ץ שצריך לסדר בכל יום ויחיד די לו בסדור תפילות פרקים:

ומכל הנ"ל ראינו דעכ"פ אין אלו אנשים רשאי' לבנות במה לעצמם ואיכא לא תתגודדו כמ"ש הרדב"ז הנ"ל והוא לא היה רוצה להכניס במחלוקת לבטלם ממנהגם שהי' המסתעורבי' מוחזקים בו ובאו חכמי צרפת וגזרו נידוי ע"ז וא"כ קמייתא בטל אחרניתא מוסיפין, ובעמוד כ"א הרבה הבלים בענין לא תתגודדו ומהרדב"ז הזה שהבי' הוא ממנו הראי' בעמוד י"ג מבואר דאיכא הכא לא תתגודדו ובכל חילוקו וכרכוריו אשר כרכר זה המחבר לא יצא י"ח דברי הפוסקים בש"ע א"ח סי' תצ"ג דהסכמת מג"א דהרי"ף ותו' והרא"ש ס"ל דלמסקנא גם במנהג שייך לא תתגודדו ולהתו' אפי' מתקבצים ב' עיירות במקום אחד צריכי' לנהוג מנהג אחד וע"ז פליגי ברמזי', ובגליון ש"ע שלי כתבתי דס"ל להירושלמי שבתו' פ"ק דפסחים דדוקא בירושלים שכל ישראל מתקבצים בשער א' ברגל איכא קפידא טפי מקרא דכתיב ויאסף וכו' בחגיגה כ"ו ע"א ע"ש. ולסוף מסיק מגן אברהם דבעיר א' כופין את המיעוט לנהוג כרוב והיינו נדון שלפנינו:

ולשון הרמב"ם סוף הל' עכו"ם הל' ט"ז ובכלל אזהרה זו שלא יהיה רב ב"ד בעיר א' זה נוהג מנהג זה וזה נוהג מנהג אחר שדבר זה גורם למחלוקת גדול שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות עכ"ל ועי' תשו' מעיל צדקה סי' נו"ן דס"ה ע"א ד"ה וזה לי לישועה מ"ש הרמב"ם אפי' בדבר שאינו אלא מנהג לא יהיה ב"ד א' נוהגין כן והשני הפוכו וכו' ע"ש ובתשו' אחרת הארכתי בזה בתכלית אך פה לא אבא בפלפולי' רק להודיע לעמי כי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו בעו"ה:

ועוד לו בנ"ץ עמוד כ"ד בענין נגינת טעמים פער פיו וכ' מעולם לא קריתי בניגוני' ההמה המבלבלי' הכוונה ואין בהן לא טעם ולא ריח תורה עיי"ש הנה אם יכחיש שלא נתנה נגינה כלל במסורת ממרע"ה ויעשה כמה ספרי קבלה פלסתר ומאמר חז"ל אלו פסקי טעמים וכו' א"כ הוי כמרי' יד בגלוי פנים והנה בש"ע סי' קמ"ב אבל אם טעה בנגינת הטעם אין מחזירין אותו אבל גוערין בו עכ"ל, וכן העיד מהר"י איסרליש בכתבים סי' קפ"א וז"ל וכן ראיתי כמה פעמים לפני רבותי ושארי גדולים שטעו הקוראים בדקדוקי טעמים וכו' אעפ"י שגערו בו מ"מ לא החזירוהו עיי"ש וא"כ כמה תחת גערה בההיא גברא שמכחישי' לגמרי וע' עוד בש"ע סי' קמ"ג ובמג"א ס"ק ג' וסי' רפ"ה ס"ק א' וסי' תר"ץ מג"א ס"ק ט' ש"ץ שאינו בקי בנגינה עי"ש א"כ המלעיג על כל אלו הנאמרי' עליו נאמר ולהג הרבה יגיעת בשר עירובין כ"א ע"ב. ובאחת יבערו ויכסלו באו"ן ח"א ע' כ' שמה נאמר מי שמע קול מרע"ה באיזה ניגון ניגן זרקא וכו' ע"ש, הנה היום אומר כך ומחר יאמר מי ראה מרע"ה מניח תפילין על תמונה זו ומי ראוהו יושב בסוכה כזו ומי שמע שתקע והריע בשופר בקולות אלו עד שיאמר הא ליתא והא ליתא אבל אנחנו על קבלת אבותינו נסמוך שלא הנחילו לנו שקר ח"ו והם שמעו הנשמע וראו הנראה איש מפי איש עד מרע"ה ובעמוד כ"א כ' באו"ן אם היה חקה כפרה אדומה איך אנו משנים אותה כמה פעמים בשנה בר"ה וי"הכ ובט"ב ואני לא ידעתי שום שינוי כי לעולם מנגנים זרקא כמשפטה וסגול כמשפטו רק בט"ב מנמיך קולו כאבל המדבר ובר"ה וי"כ כעומד נידון לפני המלך ובמגילת אסתר בניגון של לב שמח ובס' יוסיף אומץ אי' שהיה מקובל על כל מגילה מה' מגילות ניגון אחר אבל לעולם הנגינה נשארת במשפטה בלי שום שינוי רק השינוי בהרמת קול כמקובל לנו מאבות אבותינו:

אבל נ' עיקר כוונת בעל המקנא שכיון שלעת כזאת בלשונות העמים יש טעמים ונגינות אחרות בכל עם ועם כלשונם א"כ טוב לו לקרות התורה עם נגינת לשון העמים המובן לנו עתה יותר מאותן הנגינות המקובלו' גם כי לשונו אשר הרחיב שאין בהם טעם וריח תורה לא משמע כן מ"מ אפשר לדחוק ולפרש כוונתו כך ובזה י"ל כל הגאוני' הנ"ל נתכוונו לפסקי טעמים הנהוגים שנבין בהן מה שאנו קוראי'. וביטול דעה זאת יבואר ממ"ש ד"מ ומביאו מג"א סי' ס"א ס"ק י"ד דתלמידי רבינו יונה דמ"ש שאנשי יריחו היו כורכין שמע ולא היו מפסיקין שלא הי' קוראי' בטעמי' ויש מי שחולק ומפרש שלא הי' מפסיקי' במקום שראוי להפסיק אבל נגינת טעמי' אינו מעכב בק"ש וכ' ד"מ שאפי' המחמירים לא יחמירו אא"כ אינו מבטל כוונתם כי הנגינ' למי שלא רגיל בה מפסיד הכוונה ע"ש למדנו מזה ב' דברים שאין ההפסק במקום שראוי להפסיק הוא נגינת הטעמים דאל"כ במאי פליגי אתר"י ועוד שמענו שהטעמים האמתיי' הן הן אלו הטעמים שאינם רגילי' על לשוננו ומש"ה בק"ש דבעי על לבבך כוונת הלב לא יטעום בטעמי' מ"מ בקריאת התורה אית בהו קפידא בטעמים אלו דוקא כמ"ש לעיל. - ומיהו טעמא בעי כיון דבאמת מבלבל הכוונה בק"ש מ"ט מקפידין בקריאת התורה על אותן הטעמים נ"ל דיש לשאול קו' זו על עזרא הסופר שקרא התורה והעמיד מתורגמן כדאי' בפ"ק דמגילה ובקרא מפני שהעם לא הבינו לשון הקודש ע"כ הוצרך להעמיד תורגמן וא"כ כיון שהתרגום הבינו כלם מ"ט לא קרא התרגום לבד אע"כ שא"א ליי"ח קריאה אלא בלשון הקדש אע"ג דאלו נאמרין בכל לשון מסקי' פ"ב דמגילה ובסוטה התורה בכל לשון ופי' התורה עפ"י דרכו של רש"י היינו פ' זכור שהוא דאו' או מקרא בכורים והוא יוצא ידי חובת דאורייתא בכל לשון אבל לצאת ידי חובת תיקונו של מרע"ה או עזרא לקרות בתורה הוא דווקא בלשונה כי א"א לתרגם בשום אופן כל המכוון בפסוק או לשום טעם כי הלשון מסוגל ומ"מ כדי להבין העם ג"כ הוסיף עזרא ותיקן להעמיד תורגמן לתרגם עכ"פ פנים א' מכמה פנים בתורה שהיה אותו הפי' מקובל בידם הל' למשה מסיני ומימות משה עד עזרא הי' קורין רק בלה"ק כי היו מביני' ולאחר שנתבלבלו לשונם בבבל העמיד תורגמן וקריאת לה"ק לא זזה ממקומה ועי' בש"ס ב"ק דפ"ב ה"מ לשנויי משה תיקן לקרות התורה בלה"ק שמבינים ואתי עזרא ותיקן בלשון תרגום המובן וגם לה"ק אלא עדיפא מיני' משני שיהי' דומה לשארי י' תקנות שתיקן שחידש דבר מעצמו ובזה י"ל קו' מג"א רס"י קל"ה דנהי דתירוצו עולה להרי"ף אבל ל' רש"י ר"פ הקורא עומד לא נתיישב ולהנ"ל ניחא דמרע"ה לא תיקן אלא שלא ילכו ג' ימים בלי תורה וא"כ בתרגום לחוד סגי מה שמבינים ואתי עזרא ותיקן קריאת התורה אע"פי שאינו מובן:

והנה האידנא אין אנו נוהגין לתרגם כי אין אנו מבינין התרגום כמ"ש בש"ע סס"י קמ"ה ובתו' מגלה כ"ג ע"ב ד"ה ל"ש ע"ש כוונתם דלא תיקשי הא דבר הנאסר או נתקן במנין אפי' בטל הטעם לא בטל התקנה לזה כ' שגם בימיהם לא הי' מתרגמי' בכל מקום והיינו כפמ"ש המג"א רס"י תס"ח לענין גילוי וק"ל והנה כ"כ בש"ע סי' רפ"ד שיקרא אפרשה שני' מקרא עם פירש"י חשוב כמו תרגום והיינו מפני שאין אנו מביני' התרגום והכל מטעם הנ"ל שגם בימיהם הי' מקומות שלא היו מבינין מזה אנו למדין שעכ"פ אין להלביש הפסוק בניגון עם אחר שאינו שייך ללשון זה כי הקריאה הזו מעיקרא ניתקן מעזרא באין מבין אלא שהוא היה מתרגם ג"כ ועביד תרתי אבל להלביש התורה במלבוש נכר בציבור לא תיקן עזרא וה"ל דבר שניתקן במנין בכל מקום וא"א לבטלו דהרי גם הם לא הבינו:

והא דאין אנו מתרגמין בבה"כ תרגום אחר המובן לנו תחת תרגום הארמית ונקיי' תקנת עזרא שתיקן להבין להעם וכבר בימי חכמי התלמוד היו מקומו' שלא הי' בקיאין בתרגו' הארמית ולא העמידו תורגמן ומ"ט לא תרגמוהו בלשונם משום שא"א בשום אופן לכוין האמת בפשטות כוונת הקרא אם איננו מקובל מפי מרע"ה מפי הקב"ה ואע"ג שאין הפסד אם אדם מתרגם התורה בכל לשון שירצה ולפרש בכל פי' יפה ה"נ לו ולקבל שכר שיחה נאה אבל לקרות בציבור אם לא יכוין האמת יהי' דובר שקרי' לא יכון וראה נפלאות ברמב"ן פ' ויגש בפסוק ויזבח זבחים בחכמה רבה שבקבלת אונקלוס ותרגומו שמות הקדושים ומדותיו ית"ש ומי כמוהו מורה ע"כ אין בריה יכולה לכוין זה מעצמו וכבר באגרת שכתבתי לה"ב שכתבתי שאם התירו להתפלל בכל לשון באקראי ליחידי' שבציבור או אפי' ליחיד ממש אבל לקבוע בקביע' תמידית ולהעמיד ש"ץ ולהשכיח לה"ק לגמרי א"א בשום אופן דא"כ הי' אנשי כנה"ג מתקנים התפלה בלשון המובן להעם אז דהיינו תרגום ארמית:

והנה בעל התשובה הלזאת מזהירם להתפלל י"ח בלה"ק ולומר זמירות בלשון אשכנזי צח ואומר אני גם כי אין רעש כ"כ באמירת שירו ותהלות אבל ממ"נ אם לא יבינו דברי ק"ש וי"ח כלל מ"ט לא יצוו על ככה ללמד ולהבינם ל"הק הרי למדום לשונות הגוים ולמה לא ילמדו להבין מה שהם מקבלי' עול מלכות שמים ומתפללי' ואם באמת ילמדום א"כ מ"ט יתרגמו התפלו' וכבר כתבתי שא"א לכוין האמת בכוונת קרא ובפרט בשמות הקדושים ומדותיו ראה מ"ש התו' במגלה כ"ד ע"א ד"ה ואם וכו' אנו מתרגמי' הפטורת פסח ועצרת משום פרסומי ניסא ע"ש וכן ראיתי נדפס בסידור רומוני"א והנה בימיהם כבר לא ידעו תרגום שמש"כ לא תרגמו כל השנה מ"מ משום פרסומי ניסא תרגמו בימי' ההם כמו בקריאת מגילה דאמרינן אפילו לא ידעו מאי קאמרו איכא מצות קריאה ופרסומי ניסא במגילה י"ח ע"א וקשה עכ"פ טוב היה להם לפרש התרגום של הפטורו' אלו בלשון ותרגום שמביני' אע"כ א"א לקרא בציבור שום תרגום שאינו מקובל מפני התוארים והשמות וכדומה:

וכבר כתבתי באגרות הראשון שאפי' אם נאמר שב"ד קטן יכול לבטל מ"מ מנין אחר בעי' להתירו ונצטרך להעמיד למנין חכמי ישראל אשר הגיעו להוראה ונסמכו מרבותיהם להורות בצדק וסמיכה הנוהגת בזמנינו מיהא ולא יהיה ביניהם ב"ד שרי' שהתירו כבר ג' דברים שהיו מוחזקים באיסור ע' פ"ב ממרים הל' ח' והוא ממס' ע"ז ל"ז ע"א ואשר בלא מחיר יורו דלא זילא אאוגרייהו ואז מנין כזה כשיעמדו למנין נראה מה יסכימו רובם אשר מפיהם אנו חיים והם יגדרו גדרי בקעה אשר נמצאת בארץ שנער:

והנה על הכלל אני אומר כי דברי המחבר או"ן הזה בספרו אור נוגה סותרי' את כל כוונתו בנוגה צדק שהרי בח"ב בהערות שבגליון עמוד ל"ח קורא תגר על השואלי' לרבנים אחרים שאינם מעירם כי לכל דיין בעירו להורות ולהנהיג בני עירו ואליו ישמעו ועשה שחוק והיתול מכל חיבורי ש"ות שחברו להם יחדיו מגאוני עיר ועיר מדינה ומדינה וסיים שם וכל עוד שיורה להם עפ"י התורה אין אחריות של ב"ד אחר עליהם עכ"ל ועפ"ז כ' בסיום ספרו ע' נ"א וז"ל ואם לפעמים הרשות נתונה לבטל שום דבר מדבריהם לצורך שעה הנה הרשות נתונה רק לחכם העיר לשפט לפי שכלו עכ"ל דקדק לומר חכם העיר ולא חכמי דור למעט שאר חכמי ישראל אשר חוץ לעיר, הנה כי כן מה יועיל לנו ס' נ"ץ הדורש מליווארנא ואונגאריע אשר כפי הנראה השאלה נשאלה למרחקי' לאלו דוקא ולא מחכם העיר ההיא היושבת על נהר אשר רמז עליה באו"ן והעלי' את שמה מ"מ עתה בק"ק ה"ב אשר חכמי העיר צועקים על הכנסי' החדשה וא"כ מי התיר לבעלי הכנסיו' לשמוע לאלו רחוקים ולהזניח עצת הקרובים ולכל הפחות הי' חיוב על אלו הרחוקים שלא להשיב לשואליהם בענין זה עד שיכתבו לב"ד שבעירם לשמוע טעמם מ"ט לא התירו הם דברי' אלו אולי יהי' להם טעם נכון ששייך לאסור בעירם טפי ועי' ב"י י"ד סי' קצ"ד בענין ימי טהר לחלק בין המקומות הקרובי' לצדוקים והקראים לבין הרחוקים שהרי ב"ד שבעיר מחוייבים לעי' במילי דמתא ומר כי אתרי' ואיך החליטו להשיב שואליהם ממרחק ובאמת רוב חכמי ישראל הישרים בלבותם נזהרים שלא להשיב ליחיד השואל כשיש מומחה בעירו אם לא כאשר הגיע אליו השאלה מהמומחה בעצמו או לפעמים דברי ריבות בין חכמי העיר וצד א' שאלו לגדולים ואז המשיב מגלה הדבר להרב שבעיר לאמר מדוע ככה פסקת הלא לפי דברי שכנגדך אין הדין כן אבל אלו הרחוקים שבנ"ץ השיבו טרם חקרו מחכם העיר ואפי' יהיה הדין אמת מ"מ עוברי' דרך המוסר ושם ע' כ"ה העיד הוא עצמו שיש גדולי ישראל לאלפי' במדינותינו ת"ל ומ"ט הי' כאניות סוחר להביא ממרחק חוץ למדינה ארץ איטאליה והגר:

והנה המחבר הזה כתב בהערה הנ"ל מה דהווי מיחלפי רבנן כי היכי דלמטייהו שיבא מכשורא מדת חסידו' היו עושין וידעו בלי ספק שאלו לא יחלקו על דבריהם ומשם ראיי' מ"ט לא שאלו למקומו' אחרים לשמוע מה ישפטו הם בזה אלו דבריו, והנה אמת כי רש"י בחולין נ"ב ע"א כ' ג"כ אין לדיין אלא מה שעיניו רואות אבל הוא יזהר יפה וכו' אלא דהתם מיירי במילי דטריפה כשאין ס' בדין עצמו רק בדמיון מילתא למלתא או אם עיניו שלטו בבדיקת הטריפות וכן בענין ראיית דם נדה ספ"ב דנדה וכל הדומה לזה שלבו של אדם נוקפו אם דמיון כוזב אם לא ע"כ כ' רש"י בזה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ומ"מ כ' שיהא נזהר לקבץ כל טבחי מתא הבקיאים בכיוצא באלו ואפי' הכי לא קיי"ל כוותי' דרש"י גם בזה בדורות האחרוני' אין לדיין לילך אחר ראיית עיניו כמבואר בש"ע שאין אנו בקיאי' בבדיקות הטרפות ולא במראה דמים אבל מילתא דתלי' בסברא ואדם מסופק הלכה כדברי מי ואינו רוצה להיו' גס לבו בהוראה כשוטה רשע פשוט הוא שצריך למלוך עם חבירו הצדיקים ותשועה ברב יועץ אפי' במילי דעלמא ולא תהי' תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה והנה מצינו רב דנטל רשות מר' יורה יורה ידין ידין טרם שירד לבבל בפ"ק דסנהדרין ואפ"ה שדר לי' לר' ביני חיטי בכתובו' ס"ט ע"א ופי' תו' בשם ר"ח שאלות הרבה שאלו והיו אגרות תפורות זו לזו ובין אותם תפירו' כ' שאלה זו, בקידושין מ"ד ע"ב אפכוהו ושדרוהו לקמי' דרב ובשבועות מ"ח ע"א שלחוהו בימי ר' אמי וכו' ועוד שם מ"ח ע"ב אייתי איגרתא ממערבא וכו' וב"ב מ"א ע"ב ובשבת ס"פ אלו קשרי' אתא איגרתא ממערבא וכו' פירש"י כי היכי דלקבלו מיני' ובפ' כל הבשר כי סילקת להתם בעי כבדא וכו' וכהנה טובא בש"ס ובירושלמי ספ"ב דנדה ר"ח העיד על עצמו שכל מה שהורה לא הורה עד ששמע להלכה כשערות ראשו ולמעשה ג"פ והך עובדא לא אתא קמיה דר' אלא ב' זימני לכן צירף עמו ר"י ור"ל ומביאו ב"י י"ד סי' רמ"ב ומי בזה"ז שיכול לומר על עצמו ואיך יוציא דבר גדול מתחת ידו ולא יטול רשות מרבותיו וחביריו גאוני הזמן כי לא אלמן ישראל תלי"ת:

ובאותו עמוד ל"ח שגה בזה המחבר במה שהתשב"ר יודעין שכ' עזרא ביטל טבילת קרי ומייתי קרא דאורייתא כי יהי' בך איש אשר לא טהור וכו' אפי' בי רב לא קרי דההי' קרא לטבילת מטומאה לאכילת תרומה קאי ומי בטלו ח"ו ועזרא הוסיף להחמיר להצריך טבילה לעוסקי תורה כמבואר במרובה פ"ב, שוב כ' דשמואל אמר כ"פ אי איישר חילי אבטלנו לא ידעתי מכמה פעמים אלא פ"א פ' השולח ומשם ראי' לנגדו דשם ל"ו ע"ב אמר שמואל עלבונא וחוצפא דדיינא לשמוע תקנת הלל נגד ד"ת להוציא ממון ע"י פרוזבול ואמר אי איישר חילי טפי מהלל אבטלנו אבל כ"ז שלא יהיה גדול טפי מהלל א"י לבטל אעפ"י שלדעתו דשמואל הוא עולבנא דדיינא מ"מ א"א לבטל תקנת הלל מבלי שיהיה גדול בחכמה ובמנין ובאותו עמוד כ' זה המחבר עוד וכן בכל דור ודור התורה נתונה בידי חכמי הזמן להקל ולהחמיר לאסור ולהתיר לפעמים לפי ענין הדור ואף לפעמים נגד ד"ת אם השעה צריכה לכך עכ"ל והנה אם כוונתו שביד ב"ד לעקור דבר מה"ת ויהי' כן לעולם מפני הדור שנשתנה הענין מאשר הי' בדורות קדמונים ה' יצילנו מזה וכיוצא בו אפי' נביא נהרג ע"ז אך לפי שעה דוקא למיגדר מילתא ובמוחזק לן לצדיק כגון אליהו בהר הכרמל שומעין ולאחר שעה יחזיר דבר ליושנו וכ"ז במוחזק לן לצדיק כמבואר ס"פ אלו הן הנחנקים וז"ל רי"ו בשם רמ"ה הובא בב"י בד"ה בי"ד סי' רמ"ב סומכי' על המתיר בשיש ראיות מד"ת או מד"ס ואין מכוין להורו' פנים בתורה שלא כהלכה אבל המראה פנים שלא כהלכה ה"ז כמין באמת וא"צ לומר שאין סומכין עליו עכ"ל ואחז"נ ב"ד מתני' לעקור דבר מה"ת שלא לעבור על ד"ת אלא לעשות סייג לתורה ופי' הט"ז בג' דוכתי בא"ח סי' תקפ"ח ס"ק ה' ובי"ד סי' קי"ז ס"ק א' ובח"מ סי' ב' עי"ש. שוב כ' עמוד ל"ט שלמה שתיקן עירובי חצירות היה לו לתקן שכל א' יעשה לחי בפתחו ע"ש לא הבין ענין תיקון עירובי חצירו' וענין לחי וקורה שבין מבוי לחצרו' ורמי ב' תקנות אהדדי וכל המתחיל יודע כי הלחי והקורה הוא שלא יטעו להוציא ממבוי לר"ה ע"כ עושים לו הכירא בלחי כדי שיראה ויזכור למ"ד לחי משום היכירא ואלו היה התיקון בחצר נמי מה"ט דחיי' שיטעה ויוציא מביתו לחצר הי' ק' קושייתו דדי בלחי בפתח ביתו אבל התם לא משום שמא ישכח ויצא אלא מפני שכמה בתים משותפים בחצר א' ונעשה תוכו של חצר כר"ה והעולם יטעו ויאמרו כשם שמותר לטלטל בתוך החצר ומבית לחצר אע"פ שהוא של רבים ה"נ נטלטל ברה"ר ממש ע"כ עשה שהמע"ה שיהי' כל בני החצר משותפים במין מאכל א' בבית א' שבחצר ויהי' כלם כבני בית א' הדרים זה ע"ז והוי החצר כרה"י ומה יועיל לזה לחי או קורה בין עיניו של זה:

בהערה שבגליון עמוד ל"ג כתב משל מסריקות הראש והחפיפה וכו' והנמשל ללמוד לשונו' הגוים ואין המשל דומה לנמשל דוודאי אם נזהרי' בסריקה וחפיפה ניצולין משחין וגרב אם לא יהי' ע"ד העונש והפלא את מכותך משא"כ מי שאינו סורק ראשו אזי בלי עונש יבואו לו ערביבותא דרישא בטבע אבל מי שלא למד שום לשון מלשונו' העמי' אפשר שלא יבואו אליו גוי מרחוק ולא ידרוך אשור בארמנותיו ואפשר אפי' גם אם ילמוד לשון צרפית יבא עליו גוי מרחוק ספרדי וישמעאלי אשר לא ישמע לשונו אמנם בכ"ז איני אומר שלא ללמוד לשונות עמים אבל עכ"פ הוא העתיק דברי' בלי עיון ובלי דעת מלין יכביר אלא ששמע עצת ר"ע אם תרצה להחנק התלה באילן גדול:

עוד הרחיב והעמיק בעמוד כ"ג להחניף להיות מצלאין לחיי מלכא ובנוהי ואת מי אין כמו אלה תלי"ת בכל בתי כנסיות ישראל מתפללין על שלום מלכות והשרים וכ' בש"ע סי' רפ"ד במג"א ס"ק ז' וביאור דברי מג"א שכ' שבכל מקום יש ישראל היינו משום שמפורסם באמונתינו שכל אדם חייב לאהוב מלכו ולשנא שנאיו וא"כ ע"ד משל היהודים שבארץ הודו שונאי' את מלך כוש הואיל ושונא את מלכם וא"כ איך יתפללו היהודים לכבוש לשונא מלכם שיפלו והיינו אחיהם שבהודו וזהו הקושי' שהוקשה למג"א שם דאי לאו דידוע ומצווה עלינו לאהוב מלכינו ולשנא שונאיו לא היה ק' מידי וע"ז תי' שאין הכוונה על מלך אחר אלא על מרדף שבמדינתו וזה בוודאי אינו בר ישראל שה"ה מושבע על סיני שלא לשנא מלכו ואמנם על שנאיו שבין המלכיו' יש לנו תפלה אחרת והי' ס"פ הי' קורא יה"ר שתשי' שלום בפמלי' של מעלה ובפמלי' של מטה עי' פרש"י שם ועי' מתיקת ל' מהריעב"ץ ז"ל בסדור שלו בזה, והא דאין אנו מתפללין גם על שלום שונאי' שבמלכות היינו שהמורדים במלכי' רשעי' הן ואין שלום אמר ד' לרשעים ובכל הדרשות אנו מזהירין בכלל כל מצוות התורה לנהוג כבוד ויראה במלך ושריו מנהיגי עיר ועיר אך אעתיק פה קצת מדרושי פה ק"ק בשבת שובה קע"ו לפ"ק אשר זה לשוני שם:

עוד אפרש קרא במשלי ירא ד' ומלך ועם שונים אל תתערב ק' מה ענין יראת ה' לענין מלך בשר ודם ומי הם אלו השונים שלא יתערבו עמהם ובקהלת כ' אני פי מלך שמור ואל דברת שבועת האלדי' וע"ש פיר"שי היטב, והנלפע"ד בכל הנ"ל עפ"מ שאקדים כי יראת האדם את המלך הוא על א' מב' אופני' הא' כי יש בידו להמית ולהחיו' וחמת עלך מלאכי מות, וזאת שנית כי אנו מאמינים שהקב"ה מושיב מלכים לכסא, והוא האיש אשר בחר בו ה' להושיבו מושב אלדי' בארץ, והוא למטה במקו' השר שלמעלה ולהדי' כ' וישב שלמה על כסא ה' וכן אפי' מלך או"ה ממלא מקו' השר שלמעל' ויושב על כסאו ממש וראה איך אנו מברכי' על המלך שנתן מכבודו לבשר ודם ולא אמרי' שנתן כבוד לבשר ודם אלא נתן מכבודו ית"ש ואם לא נאמין באמת שמכבוד שמי' ניתן לו איך נבוא לפניו ית"ש כדוברי שקרי' לומר מכבודו ואיננו ואין זה מברך אלא מנאץ אע"כ זה מקובל אצלינו באמת ותמים כי המלך הוא בחיר ה' ומחוייבי' לירא ממנו ולכבדו מפני מורא כבוד שמי' והנה ההפרש בין ב' היראה הוא מבואר שכל אותן בעלי הפקר שאינן מאמינים בדת אינם יראים את המלך אלא מחמת זרוע עוזו של מלך שיראי' פן יהרגם אינם מוראם וכבודם אלא בפניו אבל בחדרים הם מבזים המלך ושריו ויועציו וכל פקודיו ומצוותיו לשחוק בעיניהם כי חכמי' המה בעיניהם יותר משבעה משיבי טעם המלך ואפי' נשבעו למלך שיהיו נאמני' לו השבועה זו היא בעיניהם כשבועת אונס מפני תוקפו של מלך ואם ימצאו מקום למרוד בו ימרדו בו וזאת שנית שאפי' אותו מקצת יראה וכבוד שהן נוהגי' בו בפרהסי' איננו אלא בזיון למלך כיון שיראי' ממנו מפני יכלתו כמתיירא מפני גזלן עתיק ח"ו וכדי בזיון וקצף וההיפוך בבעלי דת אמת מאמיני' בני מאמיני' כאשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם מפורסם בעיניהם איסור גמור להרהר אחר המלך ושר כי מאת ה' היתה זאת לו וחוטא חומס נפשו לה' אפי' בחדרי חדרים ואימת המלך עליהם מפני אימת הש"י שציווה למרע"ה לנהוג כבוד בפרעה ואלי' לרוץ לפני אחאב המרשיע ואסתר נענשה על שקראה לאחשורש כלב וכדומה וזו הי' היראה והכבוד אמיתיים שאין אחריהם פקפוק והיינו דקאמר שהמע"ה אני את פי מלך שמור ועל דברת שבועת וכו' לא מפני שנשבעתי למלך אלא מפני שנשבעתי לאלקי' בשעת קבלת הדת ובכלל זה יראת המלך וכבודו כנ"ל והיינו נמי ירא את ה' בני ומלך שתהא יראת ד' ויראת המלך משולבת אשה אל אחותה ועי"ז עם שוני' אל תתערב עם אותם שוני' שמשני' בפרסהי' יראים ובחדרי חדרים מלעיגים עמהם אל תתערב עכ"ל:

עמוד י"ט העתיק דברי המליץ המוכיח דומה לנוטע וכו' הנה המליץ יפה אמר בזה ואמת הוא אך מה העתיק זה המחבר לעז של פסוק א' בתורה זיל קרי בי רב יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירי' עלי דשא וכרביבים עלי עשב ואם תו לא יצליחו אמר ישעיהו ויעזקהו ויסקלהו וכו' ויקו לעשו' ענבי' ויעש באשים וכו' והן הנה דברי המליץ הלזה ומה מציאה מצא, אוי לנו. - שם הרחיב דבורו מהטוב הנעשה ע"י הכנסה החדשה אחר שחלפו שנים רבות ושנשכחו כל יסודי הדת ופנת תורתינו הקדושה ומי השכיחם הלא מימי בנין בית שני לא נשמע כזאת ומיום ששלטו ידי חכמי ישראל על עם ה' אלו כל עם ד' צדיקים היו, וזה כמו ל' שנה מיום אשר פשתה המספחת משפחות פורצי גדר ומטו ידי הרבנים ע"י שועלי' קטני' מחבלי' נשכחה התורה לפי עדותו של זה אבל תל"ית לא ראיתי כמו אלו שהזכיר זה כי במדינתינו וגלילתינו כלם יודעים את ה' מקטנם עד גדולם ה' יברכם:

עמוד כ"ד נכנס להחזיק ידי שונאי נפש דוד שלא להתפלל עד הגאול' כ"א להתפלל בשלומינו בין המלכות והעתק דברי ירמי' ושכח קרא דישעי' ס"ב המזכירים את ה' אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים ירושלים תהלה בארץ, ובדברי ירמי' אומרי' בשבעים של בבל שהיו נביאי השקר אומרי' שיצאו קודם הזמן ע"ז אמר ירמי' שקר הם אומרי' בנו בתים וכו' אבל סוף ע' שנה כבר הרבה דניאל להתפלל וכמשחז"ל דניאל מנה וטעה ולפי טעותו התפלל למהר הקץ וישעי' מיירי בגלות הזה דכל יומא זמנו ומצוה עלינו לבקש את ה' אלקינו ואת דוד מלכינו ומ"ש רש"י שלהי כתובו' בפי' שלא לדחוק את הקץ שלא להרבו' בתפלה שלא להרבו"ת דייקא כגון יוסף דיליריינ"א וכדומה אבל להתפלל בכל יום חובה עלינו ואחז"ל בפ' ע"פ ברכה דאפטרתא מגן דוד ומפיק לי' מקרא ועשיתי לך שם כשם הגדולים ואתם אין מפטירין בנביא ואין מברכי' מגן דוד ועי' בשוחר טוב מזמור י"ח והובא ברוקח סי' שכ"ב וז"ל בימי דוד שלא תבעו בנין בהמ"ק וכו' אנו שחרב בימינו ואין אנו מתאבלין עליו ולא מבקשי' עליו רחמי' עאכ"ו לפיכך תקנו חסידי' הראשוני' שיהי' מתפללי' ג' פעמים בכל יום אנא ה' השב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלי' ותקנו בונה ירושלי' תפלה בפ"ע בתפלה ובהמ"ז ע"ש:

עמוד ל' וז"ל הנשכח לנצח דמי עמינו אשר כנחל נגרו בדורו' מקדם כמה שמדי' וגלו' בוז וחרפו' אשר עברו ראשם מיד מי היתה זאת להם היד ה' עשתה זאת לא - חלילה לשדי מעול אך מי הי' בעוכרינו אך סכלתינו אשר ענו בנו וכו' לו שמרו אז חכמינו ומנהיגנו דרכי עמם וכו' ללמדם עבודת בוראם אהבת מלכם שלום תושבי ארצם וכו' אבל א' דברתי כי מאז הכשלון על מנהיגי עמינו עוד האריך את מי רדף את ר"ע וחביריו י' הרוגי מלכות והרוגי לוד וחביריהם ודורו של שמד, ע' רמב"ן פ' וישלח אשר ז"ל בפסוק וירא כי לא יכול לו דור א' היה בימי חכמי המשנה כדור של ריב"ז וחביריו כמ"ש ארחב"א אם יאמר לי אדם תן לי נפשך על קדושת שמו הייתי נותן אבל בדורו של שמד א"י לסבול וכו' ויש דורות אחרי' שעשו עמנו כזה ויותר רע מזה והכל סבלנו ועבר עלינו כמו שרמז ויבא יעקב שלם וכו' עכ"ל. וכן גזירת תתנ"ו שבימי רש"י ורבינו שרירא גאון שנתלה לתשעים שנה על אלה המנהיגי' צווח ככרוכיא ומנהגי התנאי' והגאונים המה כשלון לנו לפ"ד של זה, אבל בוודאי אמת הוא שחלילה משדי מעול ועונותינו גרמה לנו כ"ז כמו שאמרו חז"ל ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי דייקא ואם אי אתם בדלי' ממנהגי העמים אי אתם לי אלא של נ"נ וחביריו כ"כ רש"י בסוף קדושי' הבט וראה בסוף ספר אגרת מוסר מי גרם גלות ספרד וצרות רבות שם הכל קרבנו אל האומו' ורחקנו מחכמי ישראל ומנהיגיהם וע' בשתי ידות ק"כ ע"א:

ואם יש לו להתרעם יתרעם על מי שעשאו ישראל וזה לשונו איכה רבתי בפסוק גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה אומות העולם שאוכלים ושותים מפתם ויינם אין גלותיהם גלות ישראל שאינם אוכלי' מפתם ואין שותים מיינם גלותיהם גלות עוד שם בפסוק שמעו כי נאנחה אני וכו' כי אתה עשית אמרו לפניו רבש"ע לא כתבת בתורה לא תתחתן וכו' בתך לא תתן וכו' אלולי הורד ומשאלין לנו ומנסבין לנו והוית ברתי גבי לא הוי מקבל לן הוי אתה עשית ובילקוט זכריה בפסוק מה המכות האלה אשר הוכיתי בית מאהבי המכות האלה גרמו לי לאהוב אבי שבשמי' מה לך יוצא לסקל על ששמרתי את השבת מה לך יוצא לשרוף על שאכלתי את המצה מה לך יוצא ליהרג על שמלתי את בני מה לך לוקה בסרגל על שעשיתי רצון אבי שבשמי' עכ"ל ותחלת העונש בא בעון הדור ברחקם מה' ומתקרבי' לאו"ה ואינם נבדלי' מהם והוא המטיל שנאה בינם לבינינו ושוב אשריך ר"ע שנתפסת על ד"ת המכו' שהוכה בית מאהביו ורשעי הדור נתפסי' על דברי' בטלי' ובילקוט הושע פסוק כי הוא טרף וירפאנו וכו' ע"ש, וכונתו שם הקב"ה העניש ישראל והם שבי' לא"ה להתרפות ע"י ואין רפואתם מועלת עד שילכו להרופא שהיה מוחץ אותם בעצמו הוא ירפאם הוא טרף וירפאנו לא אחר ואם בדורו של ר"ע הי' שמדי' וגליות מה נעשה לק"ו שלמד ר"ע בעצמו ואומר אם במקום חייותנו ועסקנו בתורה כך במקו' - עאכ"ו:

עמוד כ"ח רצה להנהיג ב' מנהיגי' לדור רב ואב"ד ומגיד ושבח אנשי פולין בזה, בוודאי עלינו לשבח שהם מעמידים מגיד מישרים בקי בש"ס ובפוסקי' להורו' לעם ה' דרכי ה' הל' שבת וי"ט ושלא לקוץ פאת הראש והזקן שלא להשחית בתער ודיני או"ה ושעטנז וכן הי' בימי חז"ל רב כי דריש בפירקא דריש כר"י משום עמי הארץ בחולין ט"ו ע"א וברש"י שהי' דורש בפני עם הארץ דינים והלכות והי' מחמיר עליהן יותר ופסק כר"י ולא להקל מפני חשש יציאת הדת כמ"ש זה המחבר ויעיי' פ"ב דשבת ל' ע"ב רש"י מוטב שתכבה נרו וכו' וככה הם מגידי מליצי ישרים בפולין ד' עליהם יחיו אבל המגיד שנתכוין לו זה המחבר לצרפו עם האב"ד אינו ענין להנ"ל יהי' לו עזר כנגדו עומד על ימינו לשטנו כמובן. גם מ"ש ח"א ע' י"ג טעם שאין אומרים בקדושת שחרית דשבת הפיוט אז בקול רעש וכבודו מלא עולם מפני שאין אנו יודעין מי מחברו ומבטן מי יצאו הנה הפיוט ממקומו יפן אי' בתוס' ע"ז ומייתי לי' המג"א סי' תקפ"ב סק"ח ואפי' נאמר דתחלות הפיוט אז בקול וכבודו מלא וכו' אין יודעין מי מחברו ומבטן מי יצאו אה"נ אבל מה הפסד באמירתו ה"ה תוס' שבח להקב"ה ביום שאין בו ביטול מלאכה לעם ונהגו בכל בתי כנסיות שבמדינתו לאמרו מכמה מאות שנים וכבר שוי' עלי' חובה וכמ"ש מג"א סי' תקצ"א סק"ג וכל שחביריו שבכל בתי כנסיות נמנין לדבר מצוה והוא אינו נמנה וכו' יהי לו אשר לו וכי טעמי דפרושי' ניקום ונפרוש. מה שהתפאר כ"פ בהעתק ספר קטן הנקרא ישר וייחסו לר"ת לא נזהר להביא גאולה לעולם אמנם דברי הספר הזה ממתקים וכולו מחמדים יהי' מחברו מי שיהי' אבל איננו לר"ת כ"א לר' זרחי' היוני עיי' ס' שתי ידות דקכ"ב ע"א:

עוד מצאתי לו בח"ב ע' ה' חובה על כל איש להחזיק אמונת אבותיו הנה כל משכיל יבין מצפוני לשון זה ואיך מרורות טמון בחבו ובקרבו ישים ארבו וז"ל והמשכיל ידום:

ובע' נ"א כ' ומייתי מאמר חז"ל שלהי חגיגה ובדברי מג"א רס"י קצ"ט שחשו שלא יהי' כ"א בונה במה לעצמו והבל הביא גם הוא כי איך נתיר לאנשים יחידי' פורשים מרוב ישראל בלי עצת חכמים לבנות במה לעצמם מחשש שמא יבנו במה לעצמם ה"ז בעצמו בנין הבמה שאנו חוששים לה ואם אמר יאמר דאיכא למיחש להמרת דת לזה לא חשו חז"ל אלא חששו שישארו באמונת ישראל ויבנו במה לעצמם ואתי לאמשוכי ישראל בתרייהו כצדוק ובייתוס בימי חכמי המשנה וענן ושאול בימי הגאונים ואין אחריותן עלינו עיי' ברכות ס"ג ע"ב אמרו לאחינו שבגול' אם שומעי' מוטב וכו' ועמ"ש רמ"א בי"ד סי' של"ד סעי' ג' ובחו"י סי' קמ"א דחה דברי ט"ז שם ועיי' נה"כ שם ובפרט שחלילה אינני חושד לשארית ישראל צדיקים באמונתם יחי' הם מאמינים בני מאמיני' ואינם ברורה גדולה כמו שהלשינו זה המחבר לשמצה בקמיהם:

והנה על כל השגיות האלו יש לדון זה המחבר כי הוא נע ונד משוט בארץ מארץ שנער בבל דמתקרי בורסוף עיי' רש"י ס"פ במה מדליקין ואפשר שהוא ממהדורי פתחא והעניות ניולתו והגדילה האיפה היוצאת לבנות לה בית בארץ שנער ואשתרבובי אשתרביב להכא בקדושין מ"ט ע"ב אבל לבי לבעל השיר אשר שר בשירי' על לב ר"א ליבערמאן או"ן הלזה בשיר רבי' מעמי הארץ ועוד שני לו המתחיל הקיצו קומו ושם נאמר כי שלח לו ספרו כ"י טרם נדפס ושם עיניו עליו וכי זה הוא שימת עין אינו אלא סמיות עין ואם עיני האנשים ההם תנקר תלי"ת אתנו עיני העדה עין סוקר בין טוב לרע לבקר ונא יבא בעל הכרם וקוצים מכרמו יעקר ויהפוך לבבם לטובה ולא ימצא עוד בבית ה' כנעני ופוקר ויאמינו באלוף ביהודה וישראל ולא ישעו עוד בדברי שקר כי כולם ידעו את ה' מקטנם ועד גדולם ומלאה הארץ דעה את ה' ובקשו את ד' אלהיהם ואת דוד מלכם ועינינו תראנה ציון נוה שאנן וארמון על משפט יכונן כנפש מו"ח ונפש חתנו כבנו: משה"ק סופר מפפד"מ:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון