שו"ת חתם סופר/ו/ע
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שו"ת חתם סופר 
ו ע
|
< הקודם · הבא > |
שלום וכל טוב לידידי הרב הגאון המופלג החרוץ ושנון בעל פיפיות המפואר המיוחס כש"ת מו"ה מנחם ארי' נ"י אב"ד דק"ק זאלישטשיק ואגפי' יע"א:
יקרתו הגיעני נידון שאלה איש אחד שידכו לו אשה א' שהיו לה ג' בעלים ואמרו לו שנתגרשה מהראשון ושנים האחרונים מתו והאיש המשודך חשב בדמיונו בתרי זימני לא הוה קטלנית ע"כ חקר ודרש היטב ושאל גם לקרובי האשה אם לא גם בעלה הראשון מת בהיותה יושבת תחתיו ואמרו לא כי נתגרשה ואח"כ מת והקרובים בני תורה וחשב שיש לסמוך עליהם ונתקשר בקשר שידוכים ובאותו יום עצמו היו הנישואין ג"כ. וצריך לומר נכנסה לחופה ולא נבעלה שהרי לא ספרה ז' נקיים. ולמחר נסעה האשה לביתה הראשון להביא עמה נכסין ולשוב לבעלה ובין כך נודע להבעל שהטעו אותו שהרי גם בעל הראשון מת ולא נתגרשה ממנו וה"ל קטלנית מג' בעלים ומיד צווח הבעל וכתב לה שלא תבוא עוד אליו והיא ממאנת לקבל ממנו גט אם לא ברצי כסף ק"ן אדומים ונפשו היפה בשאלתו אם יש לה כתובה או לא ואם מותר לגרשה בע"כ ואו אולי אינה צריכה גט כיון שהטעתו הוה מקח טעות לגמרי ופר"מ האריך מאד בחריפות ובקיאות בכל שלש אלה ולעשות רצונו חפצתי לחות דעתי אבל בקיצור במקום שאין להאריך וגם לא אטפל כלל בביטול קידושין דממ"נ אי אין ראוי לכוף לקבל גט מכ"ש שאין כאן ביטול קידושין ואי מותר לגרשה בע"כ ובלא כתובה למה נכנס עצמינו בביטול קידושין באיסור חמור ובפרט שלע"ד אם נכנס להתיר חרגמ"ה לגרש בע"כ יותר קיל להתיר לישא אשה אחרת עליו אפילו בלא היתר מאה רבנים וא"כ למה נבטל קידושין ונתיר חומר א"א ע"כ לא נטפל בזה כלל:
בס"פ הבע"י איפלגו רבי ורשב"ג בקטלנית לרבי לשלישי לא תינשא ולרשב"ג לרביעי לא תינשא ואיפסקא התם הלכתא בנישואין דשהה עשר ולא ילדה כרבי דבתרי זימני הוה חזקה וכתב הרי"ף ומילה דהוה ספק נפשות הוה כנישואין דעקרה דבתרי זימני הוה חזקה והרא"ש הוסיף דנישואין דקטלנית הוה כמילה דהוה נמי ספק נפשות וכן כתב רי"ף להדי' פרק נערה ופסקו כל הפוסקים דאם נשאת תצא והרא"ש פרק נערה והנימ' יוסף בשם הריטב"א בפ' הבע"י כתבו דכופין אותו להוציא דעובר על דמכם לנפשותיכם אדרוש ופשיטא דאין לה כתובה משלישי. אמנם הרמב"ם פכ"א מאי' ביאה כתב בקטלנית אם נשאת לא תצא אע"ג דפסק במילה בתרי זימני הוה חזקה וכן בשהה עשר שנים ולא ילדה דנשאת לשלישי תצא בלא כתובה רק במשפחה נכפין בעי ג"פ משום דלאו בדידי' תלי' מילתא אלא במשפחה משו"ה אמר רבא בש"ס דבעי תלתא זימני. ונ"ל דסמוך אקרא יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו ואמרינן פג"ה צ"ה ע"ב משום דאיתחזק תלתא זימני. וביהודה כתיב פן ימות גם הוא כאחיו והוה רק תרי זימני אע"כ התם ביהודה בגופי' תליא מילתא איתחזק בתרי זימני ורשב"ג דס"ל תלתא זימני צ"ל דמפרש קרא דיהודה כמ"ש רמב"ן פן ימות הוא כאחיו בחטאו עד כי יגדל ויהי' יראת ד' על פניו. משא"כ בבני יעקב דהוה מילתא דתלי' במשפחה בעינן תלתא זימני אבל בעלמא פסק רמב"ם תרי זימני הוה חזקה גמורה א"כ הכא בקטלנית לא משום דהוה רק תרי זימני כתב רמב"ם דלא תצא אלא אפילו אי הוה כמה פעמים נמי לא תצא וכמ"ש רשב"א בטעם הרמב"ם מדתני בברייתא בין בדרבי בין בדרשב"ג לא תינשא ולא קתני אם נשאת תצא כברייתא דעיקרא אע"כ הכא לא תצא בין בתרי זימני בין בתלתא והרב ב"י בכסף משנה מייתי תשובות הרמב"ם שכתב שאין זה איסור אלא חששה למאן דקפיד קפדינן למאן דלא קפיד לא קפדינן ושם נאמר שמערימין ומקדשה בפני עדים ושוב ב"ד כותבין לה כתובה ואמרינן לה אע"פ שיש חכמים שסוברין לא תינשא אם תמצא מי שיקדשך וכו' ודברים הללו תמוהים ובתשובות הרמב"ם שלפנינו בס' פאר הדור סימן קמ"ז כתב וז"ל תמה אני בשאלה כזאת אשר רצו לדמות ספק נפשות הבא בידים שדוחה מילה לספק נפשות אשר הוא תולה במזלו במקרה וכו'. אמנם התשובה על זה וכו' ואין חילק בין איש הנושא מוחזקת או יאכל מכושא דאסור גינאה וכו' ע"ש בפנים נראה מדבריו אלו דלמ"ד מעין גורם דהוה ספק נפשות הבא בידים כמו מילה מודה שאם נשאת תצא וכופין להוציא אך יען כי מזלא גרים אינו דומה למילה דבא בידים רק הכא בדקפיד תלי' מילתא וכיון שהוא לא קפיד מ"ט נכיפו להוציא. ולפע"ד נ"ל דמלבד נפקותא דאמרו בש"ס בין למ"ד מעין ובין למ"ד מזלא עוד יש נפקותא למ"ד מעין גורם מדוקדק לשון לא תנשא משמע דאיסורא גם על האשה רכיב שלא תינשא לבעל משום לא תעמוד על דם רעך אפילו ירצה להכניס עצמו בסכנה ומכש"כ שאסורה להטעותו מדוקדק שפיר לשון לא תינשא אך יקשה מ"ט לא אמר ואם נשאת תצא ואולי סמכו רבי ורשב"ג דידעינן זה מק"ו מנישואין דשהה עשר שנים שכבר אמרו אם נשאת תצא בברייתא ס"ה ע"א שם. ואמנם לרב אשי דמזלא גרים ומשום פחד ולמאן דקפידי מותר לה להטעותו דממ"נ אם יודע לו ויהיו מהמקפידין מגרשה דמן התורה אשה יוצאת שלא מדעתה ואם אינו רוצה לגרשה הרי אינו מקפיד ולמה תצא ומדוקדק שפיר דלא נקיט ואם נשאת תצא אלא שאין מדוקדק לשון לא תינשא דהל"ל לא ישא אדם אשה שמתו ב' בעלים למר וג' למר. ולפ"ז דברי רמב"ם מבוארים ומזוקקים דודאי הבעל הבא לשאול אוסרים לו דכיון דשאל הרי קפיד וקפדינן בהדי' ומכניס עצמו לס"נ אך רמב"ם מיירי באשה הבאה לשאול אם מותרת להנשא לבעל אומרים לה אעפ"י שיש חכמים שאוסרים היינו ר"ה דס"ל למעין גורם ואסור לה להעמיד עצמה על דמו של זה מ"מ אנן לא קי"ל אלא תלוי' בקפידא ומערימין שלא להודיע לבעל ומקדשה ומשקדשה כותבין לו כתובה דאין מוציאין ממנו אם הוא לא יקפיד ויש לזה סמך ממעשה יהודה ותמר דיהודה הקפיד כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו וכפרש"י קטלנית היא זו. ואמנם לא גילה זה לתמר והיה דוחה אותה בקש עד כי יגדל שלה בני ומדלא ידעה תמר דיהודה מקפיד הותר לה להטעותו ואמנם יהודה שהקפיד לא יסף עוד לדעתה ואע"ג דלא גירשה וישבה בביתו כאלמנה חיה. ובתשובות הרא"ש דמייתי ברב"י וגם בב"ש מבואר דמזלא היינו שלא יהיו לה מי שיפרנסה והרי פרנסה יהודה כל ימי חיו. אבל לע"ד אעפ"י שמשמע קצת לשון הרא"ש דאמזונות דאכילה ושתיה קאי מ"מ פשוט בעיני אפילו יש לה מזונות ממקום אחר כגון תמר שאפילו לא פרנסה יהודה היו לה מזונות בבית אביו כדכתיב שבי אלמנה בית אביך. ומ"מ מזלא גרים שלא יהיו להפרנסת עונה האמורה בתורה ובפרט למאן דאמר מזונות הבעל לאו דאורייתא וכולי קראי אעונה קאי שארה כסותה ועונתה עיין בתוס' ע"ה ע"א ועיין רמב"ן פ' משפטים. וע"כ מזלא אעונה קאי וכן משמע לפירש ריב"ן בכתובות מ"ג ע"ב תוס' ד"ה וכו' דס"ל דבחדא איתתא מיירי ובאירוסין הרי חוזרת למזונות בית אביו. ואיך גרם מזלה שימות הארוס הלא תיזון בבית אביו הלא לפי המזל ראוי שתנשא וימות ולא יהי' לה מזונות אלא ע"כ לא מזונות ממש קאמר אלא קירוב בעל וזה דלא כנוב"י קמא יע"ש. וא"כ הוה סגי ליהודה בולא יסף עוד לדעתה כנלע"ד לישב דברי רמב"ם ולהושיבו על מכונו והריב"ש סי' רע"א רמ"ב רע"ג החזיק בעדו והעלה אפילו אם התרו בו ב"ד שלא ישא ונשא אין כופין להוציא ופשוט הוא לפי הנ"ל כיון שאינו מקפיד מה להם ולו להתרות בו. והאמנם י"ל מי ששאל וקפיד ואסרוהו ושוב עבר ונשאה היו ראוי לכוף להוציא אבל נ"ל הרי קמן שעבר קפדנותו ונתחזק מחולשת דעתו ומה לנו ולו אך ע"ש הריב"ש שם שאם מת במגפה ומכת מדינה לא שייך קטלנית צל"ע מעובדא דביתהו דרבא דאמרה לחומא אלמנת אביי קטלת תלת ובעית למקטל ד' הלא אביי מדבית עלי קאתי וחי שיתין שנין כבר א"כ לא הי' לה לתלו' בה ה"ל לתלו' במכת מדינה דבית עלי בשלמא רבא יפה ערער על אביי דעביד עובדא בנפשי' אדרבא הואיל ואתי מדבית עלי וה"ל לחוש ביותר אבל דביתהו דרבא לא ה"ל למימר קטלת תלת אע"כ מוכח אפילו מתו במכת מדינה מאן דקפיד לא לישא אותה:
והנה לענין לגרשה בע"כ כתב חלקת מחוקק דלדעת רמב"ם דאינו אלא קפידא בעלמא ע"כ אפילו הוא קפדן אינו יכול לגרשה בע"כ לעבור על חרגמ"ה כיון שאין המום מבורר וקבוע רק הוא מקפיד ובכי האי גוני לא הותרו חרגמ"ה ובית שמואל לא פליג ע"ז אך הרב ב"ש לפי מה שהגיה בש"ע דרב"י מייתי ב' דעות ומסופק אי כרמב"ם אי כרא"ש ובממון פסק כרא"ש. א"כ ה"ל לדידן ספק סכנות נפשות והוה מום ברור וקבוע לא גזר רגמ"ה וגם החלקת מחוקק יודה - השתא בנידון שלפנינו שהבעל זה מקפיד וחקר ודרש שלא תהי' קטלנית ועדיין בקפדנותו עומד פשוט יותר מביעא בכותחא דגם לרמב"ם תצא בלא כתובה ומגרשה בע"כ וכל זמן שלא נתגרשה אין לה טענות מזונות ולא שום תנאי כתובה השתא לפ"ז כיון שפטור מכל חיובי איש לאשתו ממילא גבי' ליאחריני ויכול לישא אחרת על ידי שישליש גט ביד שליח שמיד שתרצה זו לקבל גיטה יהי' מוכן לה הגט ההוא שביד שליח ולא יצטרך למאה רבנים לפע"ד בכי האי גוונא ולא יגרש בע"כ כי חרם דבע"כ חמיר טפי ונתפשט בכל מקום ובכל זמן משא"כ לישא אשה על אשתו דקיל יותר הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי. פ"ב נגהי ליום ערב ש"ק ה' דחנוכה קצ"ו. לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |