שו"ת חתם סופר/ו/סד
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שו"ת חתם סופר 
ו סד
|
< הקודם · הבא > |
שלום לי"נ הרב הגאון המופלא ומפורסם נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה דוד נ"י אב"ד ור"מ דק"ק ס"ה יע"א:
כבר הקדמתי להשיב על דבריו זה שבועו' הרבה ומסתמא כבר הגיע לידו מכתב ההוא והן עתה באתי דאתא לידי מעשה עובדא הכי הוה ה"ה תלמידי הותיק מו"ה דוד אייבניץ נ"י נולד לו בן זכר ביום תענית אסתר ולהיות נראה חלוש קצת באיברים לא חשו למולו בזמנו ונתאחר הדבר כמו שבוע אחר זמנו וכשנתחזק אז באיבריו שהרגשו שהוא ראוי למול הלכו המוהלים לבודקו כנהוג והציצו בו וראו בהתינוק כמה שינויים שונים שהיתה העטרה ממש מגולה וכל הערלה מונחת על הגיד אחורי העטרה כעין כובע ושהי' הגיד מעוקם וכפוף למטה לצד הכיס ושלא הי' שום נקב השתן בראש הגווי' כ"א למטה סמוך לכיס הי' הגיד נקוב למוצא השתן וגם ראו בשעה שהשתין משם הי' עושה כיפה ממש ונאספו אליו מוהלים המומחי' המצויי' וגם רופא אומן ישראלי שבכאן וגם הוא מוהל וכולם שפטו למוהלו כי לא יזיק לו המילה כלל ושלפי דעתם אחר הסיר עור הערלה ימצאו שם עור הפריעה כתיקנה בשגם שהגיד מתקשה כאחד הגידי' אלא שהוא מעוקם וכפוף והרופא הישראלי אמר לענין רפואת הילד להתפשט הגיד ולסתום נקב התחתון ולעשותו במקומו צריך לעשות כעין קנה של כסף חלול ודק ולנקוב עליון העטרה עד מקום נקב התחתון ועוד עמוק ממנו עד מקו' הביצים יגיע הקנה באופן שהמי רגלי' יאחזו דרכם דרך הקנה ההוא ויצאו למעלה במקום הראוי ויהי' כך תחוב איזה שבועו' ובין כך יתרפא ויסתם הנקב שלמטה ע"י איזה משיחות ממיני מרקחת השרופי' וחמוצי' אלו דבריו. וגם אני הייתי באותו מעמד ומ"מ אמרתי כיון שכבר עבר זמן המילה לא נמהר עד נשאל פי מומחה אחר היותר מפורסם ונשמע מה בפיו גם הוא שלא יבוא היזק ח"ו ע"י המילה וכן עשו והביאו מעיר סמוכה רופא אינו נימול לכאן וגם שם הייתי ודברתי עמו והצעתי לפניו כל חלקי הסותר האפשרי להסתפק לפי ידיעתי קצת ברפואות וניתוח ומ"מ לא זז הרופא המומחה מכל דבריהם הנ"ל ואמר למולו תחילה ואחר שיתרפא יעשה הוא בעצמו להילד שביל של מי רגלי' ע"י קנה של כסף כנ"ל ושזה פשוט לו שאין כאן חשש של סכנה כלל ושיתרפא וכן נעשה מעשה ע"פ הרופאי' והמוהלי' וע"פ הסכמתי ונימול בעי"ט הראשון של פסח העבר ומיד אחר הסרת הערלה הנ"ל מצאו עור הפריעה ופרעוהו ונתגלה העטרה כדרך כל אדם אלא שאינו נקוב למעלה ותלי"ת כבר נתרפא ממחץ המילה והילד בריא אולם ה' ישמרהו ויחייהו:
ואז נדברנו מענין דין כרות שפכה והי' פשוט לי יותר מביעא בכותחא שמצד הנקב שלמטה אין כאן שום ספק לאיסור שהרי בודאי נולד כך ממעי אמו שהרי אין לו שום נקב אחר להוצאת השתן כ"א זה א"כ מסתמא כך נברא אלא שלא הרגשו בו כשם שלא הרגישו בחסרון הנקב העליון וא"כ ה"ל בידי שמים דיש לו רפואה וכשר כמבואר בסוגי' דיבמות ע"ה ע"ב ובכל הפוסקים דבעי' דומי' דממזר וליכא:
אך מה שאני חוכך כיון שנסתמו שבילי הגיד ההוא וידוע דשבילי הזרע אינם שביל של מי רגלים כי שני שבילי הזרע יוצאי' מצדדי' משני ביצים של ימין ושמאל ומתאחדי' למעלה ושביל של מי רגלי' הוא בפ"ע וכן אחז"ל בבכורת מ"ד ע"ב ת"ר ב' נקבי' יש באדם א' מוציא שתן וא' מוציא שכבת זרע וכו' וא"כ כיון ששבילי הגיד ההוא סתומים והרופאי' ימציאו לו שביל למ"ר מ"מ מי ימציא לו שביל א' לש"ז ואם יאמרו שיהי' שביל משמש לשתיהם א"כ אינו יורה תו כחץ ויהי' עקר ולא אוכל להאמין שיהי' אפשר להם לעשות שביל רחב ומחיצה מפסקת ויהי' א' משמש לשתן וא' לש"ז כאשר חברו היוצר מתחילה וגם קשה לי להאמין להם אם יאמרו ששבילי הזרע לא נסתמו מעיקרא רק שביל של מ"ר שהרי לא הי' עיניהם וידיהם שם בפנים ונשאתי ונתתי עם הרופאים בענין והי' דבריהם ותשובתם כחלום בלא פתרון ומרבי' הבל וגוזמו' כדרכם ואמרתי אני עם לבי עוד חזון למועד אחר שיעשו מעשיהם בקנה של כסף הנ"ל אולי אוכל להכיר בו או יברכו דבריהם אז לפני ביותר ברור ואז נדון עליו כל זה שפטתי ברעיוני ולא עלה בלבי שום ספק בזה:
והן עתה בעי"ט האחרון של פסח העבר בא אלי איש א' ובידו מגלה עפה העתק מכתב פנקס מוהל א' בק"ק צעהלים סמוכה לכאן ושם נאמר וז"ל אות באות:
מעשה אירע לי אצל הילד של כ' שמעון ב"ה מרדכי הרש שנולד מהול והראה לי אותו הילד ובאותו הפעם הי' מקלח ממנו מי השתן וראיתי שהשתן לא יצא מנקב הטבעי רק למעל' מן הכיס יצא השתן ובחנתי במחט עד היכן מגיע נקב הטבעי והי' סתום עד שלא הי' ניכר ממש למעלה מהעטרה איה מקום הנקב ושלחתי אחר הרב אב"ד דקהלתינו מו"ה יואב נ"י לא יכבה לא"י והי' משתומם על המקרה הזה בא"ד באה המילדת ואמרה שהיא עשתה זאת בשעת לידה במספריים והרב נ"י השיב לי להאמין לטענות המילדות לולא זאת מאה רבנים לא יוכלו להתיר אותו הולד לבוא בקהל כי כרות שפכה הוא ממעי אמו ועוד אמר לי המתיני לי עד אחר ל' יום. ואחר זאת ימים לא כבירים הייתי בק"ק פ"ק אצל הרב הגאון אב"ד מו"ה דוד דייטש נ"י וספרתי לו את המעשה אשר נעשה והודה ואמר יפה קיימת את דברי יואב שר הצבא וא"ל שמעשה כזאת הי' בפראג בהיותו שם בישיבה והרב הגאון דק"ק פראג הורה הלכה למעשה שלא למול אותו הולד כי לא יכול לחיות יותר מג' חדשים וכמו כן עשאו ואח"כ ספרתי את המעש' מפראג להרב מו"ה יואב בשם הגאון מו"ה דוד וציוה כ"כ להמתין לו עד כלות ג' חדשים וכשהי' בן ט' שבועות מת אותו הולד עכ"ל העתק כתב המוהל מצעהלים:
הנה מיתת הילד מצעהלם לא נפלאת ולא רחוקה כי הי' ראוי למות אם מפאת דברת ת"ח ה"ה ידידי פר"מ והרב הגאון מו"ה יואב אשר שפטוהו לבן מות והוה כשגגה היוצא מהשליט ולא נפיש זכותי' דההוא ינוקא ואבותיו מזכותי' דמר שמואל וינוקי' דשכיבא על דברת רב פנחס אחוהי במ"ק י"ח ע"א ואם מפאת דברת הרבה בני אדם שדברו בו ונשאו ונתנו בו מוזרת בלבנה להמית ולא להחיות וכמבואר גם שם דברית כרותה לשפתים וחז"ל הזהירונו פ"ק דכתובות ח' ע"ב וכבר רבים שתו לימא וכו' ולהיות כי נ"ל דכל הדברי' והחזיון הזה אינו נוגע כלל להילד הזה שבכאן כי לפי עדות הכתב הנ"ל אמרה המילדת שהיא עשתה כן במספרי' ועל זה העיד פר"מ מפי רבו הגאון זצ"ל עדותו הנ"ל והיינו דוקא בכיוצא בזה בשנעשה ע"י אדם דכאיב לי' טובא מה שא"כ האי שנולד מעיקרא כך חי' יחי' דחלוק זה מצינו בטריפות הרבה כמבואר. וגם צויתי להאיש מביא הכתב שלא ידבר מזה כלל ולאחוזת מרעי שהראיתי כ' העתק הנ"ל צויתי שלא להוציא מפיהם ולא להרהר שום דבר רע על הילד שבכאן ואנו מקווי' ומיחלי' לחסדי ה' ישמרהו ויחיי' ואבותיו יגדלהו לתורה ולחופה ומע"ט - ואחרי כל זאת אראה לשפוט בענין הכתב הנ"ל הבא מק"ק צעהלים כי כבר אנו מוזהרי' מפי ספרים וסופרי' שלא להאמין לעדותן של אנשים המעידי' מפיהם של חכמים כי אינם מדקדקי' בדבריהם ומהפכי' דברי אלקים חיים:
כי לפע"ד עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים הרבה בתחילה מ"ש בשם הרב הגאון מו"ה יואב בעה"מ שערי בינה להאמין למילדת כי לולי כן יהי' אסור בקהל משום שיהי' כרות שפכה ממעי אמו זה הוא דבר שא"א לסבול והוא היפך מש"ס ופוסקים דממעי אמו כשר וכן הוא בש"ע א"ע סי' ה' סעי' י' ומבואר שם דבכעין עובדא דידן כשר בין לרש"י ובין לרמב"ם והמהפך בזה אינו אלא מן המתמיהי' וא"א לי להגיה בכתב ההעתק שלא יאמין למילדות שעשתה במספרי' אלא נאמר שנולד כך כדי להתירו בקהל משום סיום דבריו שסיים כי כרות שפכה הוא ממעי אמו יעיין בלשון הכתב ויראה כי א"א להגיה. תו צל"ע דאם הוא ספק כרות שפכה הפסול בקהל איך האמין לעדות המילדות דעדות זו החוש מכחישו שהרי נולד בלי נקב הטבעי ומסתמא המציא הטבע נקב במקום אחר ואם יאמר שלא הי' נקב כלל וקרה מקרה למילדות שע"י מספריי' נעשה נקב הזה ונתרמי במקום הראוי ונכון לשתן זה הוא א' מנסים נסתרי' שאינו נופל במקרה והזדמן כ"א ברצות ה' והכא מ"ט עביד רחמנא ניסא לשקרא שהרי סופו למות אחר ט' שבועות ואם תאמרנה המילדת שעשתה כן בכוונה שהרגשה בשעת לידה שאין לו נקב במקום הראוי ועשתה את זה אתמהה מ"ט לא עשתה במקום הראוי ומדוע לא הזכירה זה החדוש לאמור להנשים העומדות ראו דבר תימה בתינוק הזה וראו נמי חכמתי שאני עושה לו נקב במקום אחר ועוד אם עשת' כן במספרי' במקום מסוכן סמוך לכיס שידוע שיש לחוש לשחפת וקאלט"ן בראנ"ד כידוע הי' לה לעשות לו תחבושת ומשיחות להעלות גלד סביב הנקב ושפה לו באופן שיהי' נקב פתוח לעולם למי רגלים ע"כ אין ממש בעדותה כלל והרי זה כעדות הקצבי' שכ' רשב"א בתשו' סי' שפ"ג שאומרי' ניקב הדקי' הוא כן בטבע הבריאה יעיי' שם והביאו ב"י בקוצר סי' מ"ו ויותר הי' ראוי לומר שנולד סתום ואטום בלי שום נקב כלל ובאמת הי' התינוק עצור איזה ימי' מלהשתין והמי רגלים נקווי' אחת לאחת בשביל הסמוך לכיס ומחמת חמיצותם שרפו שם ונעשה שם זה הנקב וא"כ ה"ל כניקב מחמת חולי ונפלין ברברבתא בפלוגתת הרמב"ם ורש"י הנ"ל אבל להאמין לחי' אין לנו:
ואע"ג דחי' נאמנת לענין יוחסי' כמבואר פ' עשרה יוחסי' ע"ג ע"ב ובש"ע א"ע סי' ד' סל"ה מ"מ לא גריעי כל הספיקות הנ"ל מקריאת ערעור דחד דנפקא לי' מחזקת רוב כשר בקהל ואתרע חזקתי' ומה"ת להאמין במה שאין הדעת סובל וכל זה במילדת ישראלי' דאל"ה לא צריכי' לכל זה דבלא"ה נמי אינה נאמנת כלל כמבואר בההוא דשל ערלה ושל עזקה ביבמות קכ"ב ע"א ועבש"ך י"ד סי' קכ"ז סק"כ בסופו:
ועתה אשוב אתפלא על עדותו של פר"מ ידידי הגאון נ"י וחזי מאן גברא רבא קאמסהיד בשם רבן של ישראל זצ"ל אשר קבלתו נקבל בהכנעה ואהבה רבה ואם כוונת הגאון זצ"ל הי' שלא ימולוהו כ"א ימולוהו אזי מקובל הוא מפי רופאי' מומחי' שלא יחי' עם צירוף מכת הנקב שסמוך לכיס ובודאי שיש לחוש לזה ואעפ"י שהרופאי' אינם חשים לזה יש לחוש לאותם הרופאי' להקל בנפשות שלא למולו דאע"ג דנימא שאין מן ההכרח שימות דאפשר דבדרי' לי' סמא וחיי מ"מ מי יכניסנו לתגר הזה ועוד האיכא גופא דלא מקבל סמא כבנדה ל' ע"ב אלא דלפ"ז הבל יפצה פה הכותב בעדותו שמת הילד בן ט' שבועות ומה ענינו לכאן הלא התם לא מלוהו כלל ומת מיתה טבעיי':
ואם אמנם הי' כוונת הגאון זצ"ל שעכ"פ לא יחי' מי שנולד כן ולפ"ז צריכי' לדחוק במשחז"ל פראד"מ קל"ד ע"א ההוא ינוקא דלא ידיע מפקתי' פירש"י שלא ניכר בו נקב בית הרעי וכו' יעויי' שם צ"ל היינו דוקא נקב פי הטבעת אבל נקב הגיד כאיב לי' טפי או אפשר שאני הכא שמצורף לזה גם הנקב שסמוך לכיס דאין לומר משום ההוא נקב שסמוך לחוד לא יחי' דאם כן קטלתי' לכל כרות שפכה אע"כ משום צירוף שניהם כצ"ל:
והנה אי הי' אומר כן אפי' בבהמה היינו תמהים וכי להוסיף על הטריפות יש ובאבר שאין בו שום טריפות ובשגם קיימא לן זמן טריפה יב"ח חוץ מן הנפולה שזמנה מעל"ע ואיך ניתן זמן ג' חדשים יעויי' בחולין נ"ז ע"ב פלוגתת רבי ורבנן גם כי באדם דאית לי' מזלא וצ"ל דה"ל כמסוכן וגוסס ונתנו לו רופאי' של הגאון זצ"ל זמן ג' חדשים מ"מ יהי' איך שיהי' לא ידעתי טעם שלא למולו אם יאמרו הבקיאי' שהמילה לא תוסיף חולשא בהטריפות או בהחולשא ההיא ולדעתי גם בטריפה שייך במ"ע של ביום השמיני ימול כמו כשר גמור והנה גבי פדיון אמרי' בב"ק י"א ע"ב אך למעוטי נטרף בתוך שלשים והתם הוא דמיעטי' רחמנא אבל היכי דליכא מיעוטא הרי הוא ככל אדם אף ע"ג דיש קצת לדחות ולומר אדרבא התם הא דכתיב רחמנא פדה תפדה לרבות גוסס ומסוכן וה"א לרבות נמי טריפה משו"ה אצטריך אך למעוטי טריפה ואייתר פדה תפדה לרבות גוסס ומסוכן וכן מפורש שם בנימוקי יוסף וא"כ י"ל במילה אפי' גוסס ומסוכן נמי לאו בר מילה הוא מ"מ לא נ"ל לחלק בהכי מדשתיק בש"ס מיני' וההוא גברא דס"פ הקומץ דאתילד לי' ינוקא בתרי רישי ושאיל בבי מדרשא כמה יתן לכהן מדוע לא נסתפק לו במלתו הרי הוא טריפה מחמת יתרת ודוחק לומר דפשוט לו דטריפה אינו בר מילה ועמ"ש הש"ך י"ד סי' ש"ה סקי"ב בשם תשו' מהרא"ן חיים ז"ל וק"ל אע"כ בבכור הא דצריך פדה תפדה לרבות גוסס משום דהוה סד"א דלא שוה מידי כמו בעירוכי' ביוצא ליהרג ועמ"ש ביש"ש פ"ק דב"ק סי' ל' ואיהו פליג על נימוקי יוסף הנ"ל וע"ש אבל במילה אין שום סברא לחלק ובתנאי שיעידו רופאי' מומחה שלא מקרב מיתתו ע"י המילה דזה פשוט דלא גרע מכאיב לי' עינא ריש פ' הערל אבל זולת זה לא ידעתי מדוע להחמיץ המצוה ומכ"ש בנולד כך דבלא"ה איכא כמה גדולי ראשונים דאפי' בבכור לא אמעט אלא בנטרף ולא בנולד כך כמ"ש הרב המאירי הובא בשיטה מקובצת לב"ק י"א ע"ב שם ולמה נפסיד הילד הזה מלהיות מוכתר בברית קודש בחיי' חיותו עד לא ימות ויוסר ערלתו על קברו ואינו דומה קולטתו הקדושה מחיים לקולטתו אחר מותו ומכ"ש שאין כאן דם ברית אחר מיתה:
ועוד הנני יוסיף להפליא על דברת הגאון זצ"ל מ"ט לא טיהר האם מטומאת לידה לא מיבעי' לשיטת רש"י ותוס' דנדה כ"ג ע"ב ד"ה אמר רבא דכל טריפה שאינו חי אין אמו טמאה לידה ואפי' ושטו נקוב ולדעת הרב"י סי' קצ"ד גם הרמב"ם סובר כן א"כ פשיטא דה"נ שאינו יכול לחיות ג' חדשים אין אמו טמאה אלא אפי' לשיטת הרמב"ן ורשב"א שם דס"ל דוקא גוף או ושטו אטום הא דלא חזיי' לבריית נשמה מעיקרא הא דאין אמו טמאה לידה אבל שארי טריפות לא דשפיר מקרי ראוי' לבריית נשמה הואיל וראוי' לחיות מעט פחות מיב"ח כן הוא לשון רשב"א בתה"א בית ז' שער ו' דף קפ"ה עמוד ד' ודבריהם נראין עיקר בש"ס דבחידושיו שם הקשה מ"ש טריפה מהמפלת נפל דאמו טמאה לידה ואת"ל נפל הי' מעיקרא ראוי' לבריית נשמה ואח"כ נעשה נפל אם כן דלמא בטריפה נמי דלמא אח"כ נעשה טריפה ועוד קשה לי אהא דאמרי' התם כל שניטל מן החי וימות אין אמו טמאה לידה אי ס"ד הפי' כרש"י ותוס' וסיעתם דכל שהוא טריפה אין אמו טמאה לידה מאי ארי' כל שינטל מן החי הא בנברא כך איירי וכל שניטל פסול אין פסול בנברא כך להרמב"ם פ"ח משחיטה הל' כ"ד והורה בש"ע סי' נ' ס"ב וכה"ג הקשה פר"ח בי"ד סי' כ"ט סק"ה מהך דכמה חסרון בשדרה כדי שינטל מן החי וימות אלא דהתם לפע"ד לק"מ דלא נתכוון הרמב"ם לומר דחסר הוא שנברא כך דוקא אלא כל ענין וענין שאנו דנין עליו אם נכנס כך לאותו הענין נקרא חסר ואם אחר שכבר נכנס לזה הענין ניטל ממנו נקרא ניטל וע"כ כשאנו באים לדון לענין טריפות אנו מניחי' כלל כל שנברא כך נקרא חסר והניטל אח"כ נקרא ניטל אמנם כשאנו דנים על עניני טומאת אהל המתחילי' אחר מיתה ע"כ כשנחסר רגע קודם מותו אע"ג דלענין טריפות הוא בסוג ניטל מ"מ לענין טומאה נקרא חסר שהרי מת כך בחסרון ההוא וע"כ בדקדוק גדול בא לשון המשנה כמה חסרון בשדרה לענין טומאה כדי שינטל מן החי לענין טריפות דשם בעי' ניטל דהרמב"ם מנה שדרה בסוג ניטל וכמ"ש שנתקשה גם בזה פר"ח והא"ש דכל שניטל ממנו ב' חולי' אחר שנברא הוה טריפה ולכשימות נקרא חסר וק"ל מ"מ הכא קשה טובא דקאמר כל שינטל מן החי אע"כ כרמב"ן ורשב"א דאפי' טריפה אמו טמאה לידה והך כל שינטל סימנא בעלמא יהיב כל שגופו אטום כל כך מתחילת בריאתו שאלו הי' נוטלי' כל כך מהחי הי' מת אין אמו טמאה לידה ולעולם שארי טריפיות לא ודאמרי' בש"ס טריפה חי' איכא בניי' ר"ל מדמפרשי דברי בריתא דרבי דינטל מן החי וימות בארכובה ש"מ בעלמא טריפה אינה חי' זהו שיטת רשב"א ורמב"ן:
והנה מריש הוה קא קשי' לי גם על דבריהם דא"כ דפלוגתת ר' ינאי ור' זכאי לפרושי דברי רבי קאי שאמר כדי שינטל מן החי וימות במאי פליגי פשיטא דרבי ס"ל טריפה אינה חי' כמבואר בפא"ט נ"ז ע"ב דס"ל לרבי סי' לטריפה שלשים יום וי"ל ולחלק בין טריפות דבהמה דסי' שלשים יום משא"כ באדם דאפי' למאן דלית לי' אדם דאית לי' מזלא שאני מ"מ בטריפת הירך שאני דבהמה נשענת על יריכה טפי וכמ"ש רש"י ורשב"א ור"ן בחולין נ"ז ע"א בעוף וכ"ש באדם היושב על מטתו וכן צ"ל בדעת הרמב"ם דפסק עד טבורו כר' יוחנן אעפ"י שהוא פסק ניטל ירך וחלל שלו ניכר נבילה בהלכות שחיטה וברפ"ב דאבות הטומאה ועוד לא יהי' אלא טריפה הא ס"ל טריפה אינו חי אלא ע"כ באדם לא הוה נטילת הירך אפי' טריפה וראי' ברורה לדברי בספ"א מטומאת המת לא מנה ירך שניטל לטמא באהל אע"כ כנ"ל ואח"כ הא דאמר הש"ס דפליגי בטריפה חי' היינו בטריפות כי האי דירך ובאדם דוקא. אח"ז מצאתי בשאלתות פ' אמור כדברי ונהנתי ועמ"ש תוס' עירובין כ' ע"א ד"ה לאתויי' וכו' וא"ש שיטת רמב"ן ורשב"א לומר דטומאת לידה לא תלי' בטריפות מ"מ הכא שגידו נולד אטום ובודאי כך נוצר ואי ס"ד שאינו יכול לחיות ה"ל אינו ראוי לברי' נשמה ואין אמו טמאה לידה והוא תימה אם שתקו חכמי תלמוד מזה בשלמא לענין מילה יש לדחוק דפשיט להו שלא ימולנו עד שיתרפא ויהי' ככל אדם ובין כך ימות ולא הוצרכו להודיע זה אבל לענין טומאת לידה הי' לנו להודיענו חדוש זה אע"כ דליתא להאי כללא פשוטו וצריכי' אנו למודעא רבא מה יאמר מר ידידי הגפר"מ בכל זה ישיבני דבר ולא חצי דבר כי לפע"ד אם יארע לי עוד כזה ויהי' ראוי למולו בזמנו אזי אצוה למולו אפי' בשבת אם לא יעמידני על הברור בזה מה שמועה שמע מרבו הגאון זצ"ל ה' ברב חסדיו יורנו מדרכיו ויחיינו ויקיימנו לתורתו ועבודתו כל הימים וכה יהי' גם משפט הנער היולד הכ"ד החותם באהבה רבה. פה ק"ק מ"ד יום ב' י"א למב"י תקס"ג לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
התינוק הלז הי' בריא אולם וביום מ"ט ללידתו הוא יום א' טו"ב למב"י בחצי היום פתע פתאום בא שברו כי נפל לחולי ר"ל ושכב כן עד חצות הלילה ליל ב' ח"י למב"י יום חמישים ללידתו שבק חיים לכל חי וצדק קבלת הגאון זצ"ל אמנם עדיין אני אומר הואיל וא"א להוסיף על הטריפות בשום אופן דאי הוה בדרא לי' סמא הוה חי' דהיינו אי הי' מזדרזי' לשמוע לקול הרופאי' לעשות לו קנה חלול של כסף כנ"ל כי החוש מעיד שהנקב שסמוך לכיס מסוכן כי לחלוחי' מי רגלים וחמיצוהם גורם בראנ"ד לביעים אלא שמיום שבא השמועה מצעהלים רפו ידי ולא זרזתי לאביו של הילד לעשות לו מאומה והי' בשב ואל תעשה ויהי' איך שיהי' איני יודע שום טעם למנוע מלהמולו אם אינה מוספת חולי וחולשה לקרב מיתתו ומכ"ש דאפשר שחי' יחי'.- השגני תשובת הרב וז"ל מה שהגיד המגיד בשמי הוא כזב ושקר ומעולם לא אמרתי דבר זה ובקשתי מכבוד רמעכ"ת נ"י שימחול לכתוב לאותו המגיד שימחוק דבר זה מספר זכרונות כי חלילה לתלות בוקי סריקי באילן הגדול מ"ו מהר"י זלה"ה ופן ישתו דורות אחרונים מים המרים ומרב טרדות אקצר דברי העומד על משמרתו הקטן דוד דייטש עכ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |