שו"ת חתם סופר/ו/מ
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שו"ת חתם סופר 
ו מ
|
< הקודם · הבא > |
העתק השאלה:
למי חמדת ישראל עטרת תפארת ישראל וכו' ה"ה אמ"ו גאון ישראל וכו' מו"ה משה סופר נ"י:
ע"ד בעל אשה אחת שהי' שכור למלאכתו מלאכת יין שרוף אצל אחד מאנשי פה ופתאום הלכו לשאוב מים מהבאר וראו רגלי אדם צפים על פני המים ומיד כשהוציאוהו הכירו שזהו הפועל וכל היום הי' מטפלים עמו בחשבם אולי תשוב רוחו אליו ולעת ערב שראו בירור שמת הוציאוהו במטה וקברוהו והאיש הזה בפרצוף פנים לא הי' בו חבלה אך אחורי הראש במקום שער הי' חבול ושלטה המכה עד המוח גם במקום אחר בגוף הי' חבול וכל בר דעת ישפוט שמכות אלו נעשו בו כל עוד נפשו בו בצדדי הבאר או בקרקעית באופן דשייך בהו לומר מי' מרזי מכה וכשהתחלתי לחקור הכי יודעים בבירור שזהו הפועל כמעט הייתי כמצחק בעיני המתעסקים עמו אך אמרתי מה לי לשיחה בטילה שלהם ושאלה זו אינו פשוט כ"כ להתיר כי נפלנו ברבוותא מחלוקת האחרוני' בהא דאית' בגמ' מיא מרזי מכה אם המכה הוא בשאר מקומות שלא בפרצוף פנים אי מרזי מכה והט"ז שהוא מהמקלים מחמיר בנ"ד כיון שהי' במקום המוח והנה הי' לי לשום מחסום לפי שלא לטרוח עיני אמ"ו הגאון נ"י אמנם שלא אהי' כשואל מה זאת אמרתי לכתוב בקצרה הנלע"ד לצדד להקל:
הא דאית' בגמרא מיא מרזא מכה לכאורה שנאמר מיד שנופל למים מרזו המכה ואין שום שיעור כמה שישהה במים ואף שהדבר רחוק מהשכל שברגע מועט יפעלו המים שישתנה וקצת הוכחה י"ל לזה דהא היכי דליכא מכה דמצמת צמתי ואית' בגמ' דבעי דחזי' בשעתי' דאל"ה מתפח תפח ואפ"ה כתבו הפוסקים דהא דבשעתי' הוא ל"ד אלא שעה אחת אחר עליתו מהמים מעידין עליו וה"נ י"ל דכוותי' ועפי"ז הי' מקום להתיר בנידון שלפנינו דבלי ספק לא שהה זמן רב בבאר דכל שעה הולכי' שמה לשאוב מים אך מסתימת לשון הפוסקים לא משמע כן דהי' להם לפרש כמה ישהה במים ועכצ"ל כיון דזה תלי' בטבע הברואי' וי"ל דלאו כל אנפי שווין לאחר שהועלה מהמים קרירות המים צמתי לי' עד שעה היכי דליכא מכה והיכי דאיכא מכה מרזי מיד. ועוד י"ל לפ"מ שפסקו הפוסקי' בעובדא דיצחק ר"ג כרבא דל"ח לתרי יצחק וה"נ ל"ח לאחר כיון שידענו שבמקום הזה הי' מצוי במלאכתו ואף לפי מ"ש הרמב"ן והנ"י התם דהא דל"ח לתרי יצחק היינו משום כאן נמצא וכאן הי' וכמ"ש הנ"י שם דעובדא הוי שהלכו עם יצחק ר"ג מקורטבה לאספמיא ובנ"ד בשעה שנתעלם לא ראינו שהי' עומד במקום הזה מ"מ כבר כ' הנ"י במס' ב"ב בסוגי' דניפול דאף כה"ג אמרינן כאן נמצא וכאן הי' ואף דבמים שאל"ס היכי שראו הטביעה לא שרינן לאחר שהועלה מהמים אלא בט"ע או בסימנים ולא כאן נמצא כאן הי' י"ל שאני מים שאל"ס דאחמרו בי' טובא דהא רובם מתים ואפי"ה אסורה להנשא ואחמרו נמי דל"מ כאן נמצא כאן הי' אבל בנ"ד דהוי מים שיש להם סוף י"ל דמהני כאן וכו' זאת ועוד אחרת שהבאר הזה עשוי' ככל בארות הכפרים במעקה סביבו לבל יפול הנופל בו בעת שאיבתו ורחוק הוא שיפול בו העומד על הארץ ושואב ויותר יש לתלות במצוי בהעוסק במלאכתו ודרכם תמיד לעמוד על המעקה יען שצריכי' לריבוי מים כנודע ולחוש למשתגע או מי שנפשו מרה ואיבד עצמו לדעתו הוא דבר שאינו מצוי והוי מיעוטא דמיעוטא ובמים שאל"ס שהחמירו ביותר כתבו תוס' במס' ע"ז פרק כ"ה דהוי מיעוט המצוי ואף לפמ"ש תו' בקידושין בסוגי' דסבלונו' דהוי מיעוט מ"מ למיעוטא דמיעוטא כי האי ל"ח ובפרט שהבאר הזה עומד תוך חצר מוקף מחיצות וכמעט אין מצוים שם כ"א הצריכי' לדבר מה מבעל החצר:
סימני כלים לא הי' מלובש כ"א הכתונות והמכנסיים של פשתן ואשתו הכירה הכתונת בט"ע ולכאורה הוי ככל בגדים דל"ח כמה אחרונים לשאלה כזו ואמנם יען שראיתי בתשו' הב"ח שמחמיר גם בזה לזאת אנו אין לנו בדברי' כאלו שכבר דשו בהם בתראי אלא על השופט אשר הוא בימינו אשר ממנו תורה יוצא לישראל:
הנה נא הואלתי לשאול אל ירע בעיני אמ"ו הגאון נ"י שאני מטריח אותו כי מלאכת סמים היא ע"ד שיש אשה אחת וכבר ילדה ב' בנות ובן והאשה חלושה מאוד ובימי העיבור וההנקה היא חולה בכל פעם מאוד וחשבתי למצוא לה תקנה לשתות כוס של עיקרין שלא תלד:
תשובה
שלום וכ"ט לתלמידי הרב המאה"ג הוותיק המופלא מו"ה פאלק נ"י אב"ד דק"ק סודיעטץ:
יקרתו הגיעני ביום צום יתהפך במהרה לנחמה ששון ושמחה ואח"ז מיד נועדתי ליסע לכאן לשאוב אויר טוב כנהוג ויען ראיתי דבריו טובים ונכונים מכוונים להלכה דאתתא דא שרי' בלי פקפוק ולא נצרכה אלא להעדפת פלפול יגדיל תורה ויאדיר וכעת אין זמן ולא המקום גורם לכך ע"כ אמרתי טוב להשיב בקצרה ולהסכים עם מעלתו להלכה ולמעשה:
ואען ואומר היות כי בכל הגלילות הסמוכי' לא נאבד ישראל אלא בחצר זה וכאן נמצא זה האיש אשר כל רואיו יכירו בט"ע דכל גופו שזה הוא אותו שהי' בחצר זה והנה הרי לר"ת וחכמי הצרפת בט"ע בגופו מעידי' לעולם אפי' בלי פרצוף פנים ומכ"ש הכא דאיכא נמי היכרא בט"ע בפניו א"כ נימא זה הוא שאבד זה הוא שנמצא ומכח צירוף שיטת ר"ת וצירוף זה הוא שאבד זה הוא שנמצא נסמוך לקולא ומצורף ט"ע בכתונת שלו דעדיף משארי מלבושיו עיי' בפסקי מהרי"א בשם ר' אלי' ולומר שהחליף כתונתו עם אחר והוא ערק לעלמא והאי אחר נפל לבור ונשתנה צורתו של זה עם שהוא חשש רחוק מאוד מאוד ועוד הכא שהחצר מוקף מחיצות ולא עבידי בני עלמא לשאוב מים מן הבאר ההוא כ"א אנשי החצר ה"ל קורבא דמוכח טפי דעדיף מרובא וכדתי' ש"ס פ' לא יחפור ביושבת בין ההרי' והא עדיף מסברת כאן נמצא וכאן הי' ויעיי' מ"ש ר"ן בשם רמב"ן פ"ב דב"ב כ"ד ע"א גבי אבל עינבי מצנעי דאפי' לר"ח דרובא עדיף מקורבא דמוכח הכא שהוא תוכו ממש עדיף מרובא (ולשון כאן נמצא שכ' אשגירת לישן הוא דודאי חזקת כאן נמצא לא עדיף מרובא אבל הכא שהוא בתוכו ממש עדיף מרובא ופשוט ומבואר) ומ"ש ומייתי שם מירק נמכר חוצה צריך ביאור קצת והכי פירושו כיון דאי הי' הירק נמצא בתוך הגן ממש לא הוה לן לספוקי כלל דמרובא דעלמא אתי דודאי מתוכו הוא וכלאים הוא רק הואיל ופריש ונמכר חוצה לו נימא מרובא פריש לזה אמרינן הואיל ומצוי' הוה שהגוים המוכרים בפתחי גנותיהם מהמקובץ שבתוך הגן מוציאי' ומוכרי' אך לזה מתנגד סברת מרובא פריש ויש לנו ספק בירק זה הנמכר בפתח הגן אי נימא מרובא דעלמא פריש ובא לכאן דעדיף אפי' מקורבא דמוכח או נימא מצוי עדיף מרובא ומצוי הוא שכל הגוים המוכרים בפתחי הגנות ממקובץ שבתוכו מוציאי' ומוכרי' על יד וכיון שהי' מקובץ בתוכו מסתמא נלקט מתוכו דזה עדיף מרובא וכיון שספק שקיל הוא אי מרובא אי ממצוי א"כ בא"י אסור ובח"ל מותר הא אם ידענו שהי' בתוכו אפי' בח"ל אסור דתו לא הוה ס' ערלה אלא ודאי ערלה ויעיי' תוס' ב"ב כ"ד ע"א ד"ה לימא וכו' וא"כ הכא בודאי נימא שזה הוא הפועל שנשכר לבעה"ב הזה שבתוך החצר בשגם איך נימא שזה ערק לעלמא והי' שכיר יום והי' נשכר לבעה"ב במלאכ' דבר האבוד כידוע ושארית ישראל לא יעשו עולה לחזור בו באמצע היום ולהניח מלאכת דבר אבוד לילך לאיבוד וכבר סמכו האחרונים בשו"ת בהתיר' עגונה על ספק כאלו דאין השואל רשאי להשאיל עיי' צמח צדק ועיי' קידושין מ"ה ע"ב ועוד יפה כ' מעלתו דלפני בנין הבאר שמוקף מחיצה גבוה קרוב לקומת אדם וממש מהנמנע ליפול לתוכו אלא הפועלים האלו שדרכם להעמיד עצמם על חומת הבאר ולשאוב מים הרבה מאוד כידוע וכפי הנראה שכן עשה זה ועי"ז נפל א"כ כיון שלא ידעי' בסביבות החצר הלז שחסר ישראל א' פועל יין שרף איך אתי' א' מעלמא רחוק מאוד והעמיד עצמו על הבאר לשאוב מים רבים לא יכלו שאת על כתפו למקום רחוק וכי חסר בארות מים מהתם להכא והוא דבר שאין הדעת סובל וא"כ סברת זה הוא שאבד זה הוא שנמצא וכאן בתוכו הי' ובתוכו נמצא יותר אלים טובא מכל האמור למעלה ויותר הרבה משינויי' דיושבת בין ההרים עם צירוף ט"ע דכל גופו ופניו וט"ע כתונת שלו:
ועוד הי' ט"ע בפניו הי' בטוב ורק משום שהי' פצוע אחורי ראשו ומי' מרזו מכה והנה יפה כ' מעלתו שהרי לא נחו שואבי המי' כמו שעה א' וא"כ לא אשתהי במים יותר משעה ופשיטא דעכ"פ לומר דמיא מרזו בעי' לכל הפחות שעה א' דכל הפוסקים לא הזכירו אלא רבותא דלא בעי ג' ימים ולא אמרו רבותא טפי דאפי' שעה א' לאשתהי אחר שהוציאו מהמים א"כ גבי מרזו ה"ל למימר אפי' לא שהה שעתא חדא אע"כ זמן שעה א' בעי ודי לנו להחמיר בי' כמו אשתהי דבאמת פשטיו' הסוגי' מורה כרמב"ם ורבנו ירוחם דס"ל מיא מרזו מכה לא נאמר לענין שינוי צורה כלל וכמ"ש בתשו' הרב"י סי' י"ב דמשו"ה לא מייתי לי' רמב"ם כלל להך דינא וכן נראה דהרי בש"ס לא הוזכר כלל לענין שינוי צורה דינא דמרזו מכה אלא ביבמות קכ"א ע"א פריך כלפי שאמר מיא צמתי והאמרת מיא מרזו והנה היכן אמרת הוא לעיל ק"כ ע"ב דמיא מכבידי' הכאב וס"ל לש"ס אי ס"ד צמתי לא הי' מכבידי' ומרזו ומשני היכי דאיכא מכה לא צמתו אבל הצורה לא נשתנה עי"ז אלא מכבידי' כאב המכה ובשארי מקומות יפעלו המים פעולתם להצמית זהו הוא דעת הרמב"ם ואם נחמיר עוד ונאמר כיון דמכבידי' מקום המכה שוב לא צמתי כלל א"כ יהי' כמו ביבשה ואם הי' ג' ימים במים מיתפח תפח ואם נחמיר עוד יותר ונימא שיהי' כאשתהי ביבשה שעה א' הואיל ודין זה הוזכר באותה סוגי' נימא אכולי' שמעתי' קאי אמרזו נמי אבל לומר אפי' בתוך שעתי' נמי לא בואו ונסמוך על הרמב"ם וסיעתו בזה לכל הפחות ובשגם אפשר דלא נאמרו דברי' אלו אלא בע"א דאומר בדדמי אבל ב' עדים ומכ"ש כולי עלמא מכירים דעדיפי טפי מב' עדים ויעיי' תו' כתובו' כ"ב ע"א ד"ה תרי וכו' ותוס' יבמות פ"ח ע"א ד"ה אתא וכבר הארכתי במקום אחר ביישוב זה וכבר עמד עליו מהרי"ק מביאו ש"ך ח"מ ואין כאן מקומו ולפע"ד אתתא דא שרי' לעלמא בלי פקפוק:
ע"ד כוס עיקרי' דמצינו דביתהי דר"ח שתתה אבל כבר כתבתי [עי' ח"ס א"הע ח"ר סי' כ'] דלע"ד בזה"ז דאיכא חרגמ"ה שלא לגרש בע"כ ושלא לישא אשה על אשתו א"כ אינה רשאי לשתו' כוס עקרי' או לשמש במוך להשחית ההריון אם לא ברצון בעלה ורשותו דבשלמא דביתהי דר"ח מה לו לבעל עמה אם הוא תאב לבני' ישא אחרת עלי' ואי לא מצי למיקום בסיפוקי' דתרי יגרשנה לזו אבל בזה"ז לא שייך זה ומ"מ אין הדעת נוחה בשתית כוס הנ"ל כי שמעתי דאית בי' סכנות נפשות בזה"ז אבל לשמש במוך אחר תשמיש ברשות הבעל התרתי באותה תשובה אבל לא בשעת תשמיש ושם הארכתי. פ"ב יום ב' י"ג מנחם תק"פ לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |