שו"ת חתם סופר/ה/קצד
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
החיים והשלום יחדיו יהי' חמים יחולו על ראש צדיק ונשגב הרב המאה"ג מו"ה משה נ"י אב"ד דק"ק סערעט בוואלעחייא יע"א:
מכתבו הנעים הגיעני בזמנו ונאבד ממנו וחזרתי על כל הצדדים ולא מצאתי' והנה בזו רגע בחפשי אחר כתב אחר וה' אינה לידי מכתבו ושמחתי מאוד ואמרתי מצוה שבאת לידי לא אחמצנו עוד וע"כ אבוא בקצרה להשיב כיד ה' הטובה מבלי אריכו' כדרכי כדי שלא יאוחר דבר עוד:
ע"ד רופא יהודי הקבוע לרפאות בשכר ונוסע על העגלה ביום ש"ק לפקח על נפשות חולי יהודים ועובדי ככבים אם צריך למחות בידו כמו דאחז"ל ביולדות דלא שייך בזה איבה דנימא להו אנן דמנטרי שבתא מחללי' עלי' שבתא אתון דלא מנטרי שבתא לא מחללי' עליכו שבתא:
הנה בנסיעה על העגלה יש כאן ג' איסורים א' שביתות בהמה ומחמר ב' תשמיש בבעלי חיים דאיכא משום שמא יחתוך זמורה, ג' משו' תחומין דאע"ג דהעגלה גבו' עשרה כיון דניחא תשמישתי' אית בי' תחומין למעלה מיו"ד כמ"ש מג"א סי' רס"ו סק"ז בביאור:
והנה איסור שביתות בהמה ליכא אלא בבהמת עצמו ולא בבהמת של גוי דליכא רק משום מחמר כמ"ש ר"ן ר"פ מי שהחשיך ורמזו במג"א שם סעי' קטן ה' ועיי' בתוס' שבת שם ס"ק ט' והנה אם הבעל עגלה הוא גוי והוא המחמר והישראל אינו משמיע קולו כלל ליכא אלא איסור אמירה לנכרי ובשגם דהכא ליכא אפי' אמירה לנכרי לעשות מלאכות ישראל אלא לעשות מלאכות גוי חברו שהרי הנסיעה היא לצורך חברו הנכרי והוא מחמר אחר בהמתו לעשות צורכי חברו וזה מותר כמבואר במכילתא פ' בא על פסוק כל מלאכה לא יעשה וביארו הרמב"ן על התורה בפסוק הנ"ל ולדעת הרמב"ם איכא עוד איסור דרבנן שמא יחמר הישראל כיון שדרכו לחמר לפעמים ומ"מ ליכא אלא אי' דרבנן ואפשר דהרמב"ם נמי לא אמרו אלא בבהמה שהיא מכיר את קולו ולא בבהמת נכרי שאיננה מכיר את קולו של ישראל וכמבואר חלוק זה בש"ס דע"ז ט"ו ע"א ובתוס' שם ד"ה איסור וכו" וגם בהמות שלנו אינן מכירות בקולינו וליכא למיחש לנסיוני וכו' ע"ש. ומובא בש"ך י"ד סי' קנ"א סקי"ב והנה לדעת הר"ן שאין מחמר אלא כשמוליך הבהמה מרה"י לרה"ר או ד' אמות בר"ה וכדומה ויעיי' דבריו בביאור במס' ע"ז דף של"ג ע"ב דפוס זולצבאך א"כ בזה"ז דליכא רה"ר דאורייתא א"כ לא שייך כאן שום אי' דאורי' במחמר ומכ"ש כשיהי' נזהר לעלות על העגלה כשהיא מהלכת כבר שזה אפשר וכשתעמוד להטיל גללים ירד ולא יעלה עד שתתחיל בהילוכ' א"כ אפי' בר"ה גמור ובמחמר בעצמו ליכא אלא אי' דרבנן כמבואר ר"פ מי שהחשיך א"כ בצירוף כל אלו שאינו אלא אמירה לנכרי לעשות מלאכת חבירו וגם אין כאן רה"ר דאורי' וגם לא מכירה קולו של ישראל ועולה על העגלה כשהיא מהלכת אין כאן אלא איסור דרבנן:
זאת שנית איסור משתמש בבעלי חיים שמא יחתוך זמורה ברור הוא דהך גזרה דרבנן בעלמא הוא ומי ליכא רשב"ם דמתיר לגמרי בעגלה באומרו שאין דרך שיחתוך הישראל זמורה להוליך הסוסים כ"א הגוי המוליך ועיי' תוס' עירובי' מ"ג ע"א ד"ה הלכה וכו' ולדעת מהרי"ק שרש מ"ו דגם התוס' לא פליגי אלא כשישראל מנהיג הסוסים ולא הגוי ומייתי ראי' מלשון התרומה שזה לשונו אסור ללכת בקרון בשבת משום דמשתמש בבהמה המנהיגה ותנן אין רוכבין שמא יחתוך זמורה ואפילו ינהיגו גויים עצמם הקרון אם הוליכו חוץ לתחום אסור עכ"ל ומבואר דבמנהיג גוי ליכא משו' שמא יחתוך אלא דצ"ע א"כ מיירי פלוגתת תוס' עם רשב"ם בישראל המנהיג ומה עלה על דעת רשב"ם דמתיר בשלמא מה שהקשה תוס' עלי' ממה שהתיר לילך לספינה בשבת דהא איכא משום שמא יעשה חבי' של שייטין כמוכח בחולין קל"ט ע"ב י"ל דס"ל לרשב"ם לחלק התם האי צורבא מרבנן לא עבר אלא משפת הנהר אל שפת השני' לשמור פירותיו ואורחא דמלתא לשוט ויעשה חבי' של שייטין אבל ההולך למסעי' ממקום למקום לא שייך שישוט בנהר כמה פרסאו' למחוז חפצו וליכא למגזר אלא משום תחומין ומשו"ה התיר רשב"ם אבל להתיר בקרון כשישראל מוליך הסוסים אין לך חשש חתוך זמורה גדול מזה וע"כ רחוק הוא שיתיר רשב"ם אלא בגוי מוליך הסוסים וגם בהא פליגי תוס' ואוסרי' ודלא כמהרי"ק ודברי בעל התרומה י"ל בדוחק וק"ל מ"מ איסורא דאוריי' פשוט דליכא ואפי' באיסורא דרבנן איכא עמוד גדול הרשב"ם לסמוך עלי' ולמהרי"ק גם תוס' מודים כשהגוי מוליך וא"כ עכ"פ ליכא אלא אי' קל דרבנן ועוד נ"ל טעם דהתוס' אוסרים אינו אלא כשהגוי מחתך זמורה עושה לצורך ישראל וא"כ בנדון דידן שעושה לצורך חבירו הגוי קליש טובא:
והשלישית משום תחומין ולפעמים יוליכנו חוץ לג' פרסאות שהוא דאוריי' לכמה פוסקים ודעת מג"א שגם בעגלה שייך תחומין כיון דניחא תשמישתי' הגם שבתוס' שבת מהדורא בתרא שדי בי' נרגא רס"ו סק"י דמה שאמר מג"א דה"ל הש"ס למימר נפקא מיני' בהאיבעי' תחומין למעלה מיו"ד ביושב בקרון וכ' הוא ז"ל דאטו ברשיעי עסקינן שיושב על הקרון בשבת ומשתמש בבעלי חיים אלו דבריו ז"ל הנה לפי הנחה הנ"ל ליכא משום שמא יחתוך זמורה בקרון וליכא אלא משום תחומין ואי אין תחומין למעלה מיו"ד מותר אפי' לכתחילה ע"י גוי וה"ל למימר נפקא מיני' בכי האי גוונא ומוכח שפיר כמג"א ויש לדחו' דהיינו ספינה דקאמר בש"ס דמה לי קרון או ספינה ועוד בקרון שייך עכ"פ מחמר אי איכא רה"ר דאורי' ולא מוכח מידי מ"מ נ"ל מבואר מלשון התוספ' דעירובי' הנ"ל דבין לרשב"ם ובין להתוספ' ליכא איסור דאוריי' דתחומין כשהגוי מוציאו חוץ לתחום אלא משום גזירה שמא ירד מהקרון וילך ברגלי' וזה גזרה מחודשת והוא איסור דרבנן קל כי גם הוא שאין לו אלא ד' אמות הוא אי' דרבנן בעלמא דמן התורה כיון שיצא יצא ומכ"ש דאינהו לא פליגי אלא ביוצא לרצונו ע"י קרון אבל מי שהוציאו נכרים בעל כרחו לית דין ולית דיינא והכא כמו שהוציאוהו בעל כרחו דמי ואין צורך להאריך שאין כאן אי' דאוריי' כלל:
ואחר שזכינו לדין נחזי מה דקמן הנה מבואר בש"ע י"ד סי' קנ"ד סעי' ב' דאולדי בשבת בשכר אסור דליכא איבה ומבואר בתוס' דע"ז כ"ו ע"א ד"ה סבר וכו' דליכא אלא איסור דרבנן בעלמא ומ"מ כיון דלענין חלול שבת ליכא איבה אסור וא"כ ה"נ ועוד נ"ל דהוה מלאכה שאינו צריכא לגופי' דלא גרע ממנכש בארעי' דחברי' ובתוס' פ' הבונה ק"ג ע"א ד"ה לא צריכא וכו' ופשיטא דלא ניחא לי' הכא וגם כבר נעקר הולד ביושבת על המשבר ואפ"ה אסור וזה לשון הרמב"ם פ"ב מה' שבת הלכה י"ב אין מילדין את הגוי בשבת אפי' בשכר ואין חוששין לאיבה ואעפ"י שאין שם חלול ע"ש הרי שפתיו ברור מיללו דאפי' אין שם חלול כלל מ"מ אין חוששין לאיבה ואסור מכ"ש הכא דמידי כמה איסור' דרבנן לא נפקא:
אמנם כנ"ל דכל הדברי' לא נאמרו היכא דליכא אלא איבה בעלמא יכול להתנצל ולומר כנ"ל אבל היכא דאיכא למיחש לסכנתא שאנחנו דרים ביניהם ויוסיפו שנאה ותחרות ויאמרו כי דמו של עובד ככבים קל בעינינו ולא יקבלו תי' דמנטר' שבתא ועוד ברוב המקומות הרופאי' הם גוים ויותר בעיניהם דמן של ישראל ואולי בש"ס נמי לא אמרו אלא בימיהם שלא הי' שכיחי תערובות ישראל וגוי' וכמו שכ' תוס' חלוק זה בע"ז ט"ו ע"א ד"ה אימור וכו' לחלק בין ימיהם לימינו וכן כ' הרא"ש שם פ"ק דע"ז סי' א' לענין לשאת ולתת עמהם דנשתנה הענין עתה ובהגה' מיימוני פ"ו משבת פסקו בש"ע סי' שכ"ה סעי' ב' דבגוי אלם מותר או משום דרכי השלום ועיי' בט"ז שם סק"א וגדולה מזה התירו בכיבוי דליקה אפי' יוצאת מבית גוי שאין סכנה לישראל מחמת יציאת האש מ"מ אם לא יסייע לכבות יבוא לידי סכנה וע"ש בד"מ ובתה"ד בפנים אע"ג דלכאורה גם שם יכול להתנצל ולומר אתון דלא מנטרי שבתא לא מחללי שבת על הדליקה שבבתיכם מ"מ כיון דליכא אלא אי' דרבנן ולא סמכינן אפירוקא לסכנתא כי נשתנו העתים ובאמת יש לתמו' קצת על שלא הגיה ברמ"א בש"ע י"ד סי' קנ"ד הנ"ל ביולדות דהיכא דאיכא למיחש לסכנתא שרי:
ועוד נ"ל להוציא מהרמב"ם כן דהרי הבאתי לשונו לעיל שכ' דאסור אע"ג דליכא חלול ומשמע אפי' אי' דרבנן ליכא אפ"ה אסור וכן משמע מדמסיי' אבל גם תושב מותר מפני שמצווים להחיותם ובלבד ליכא חילול שבת משמע בגוי בכה"ג אסור וק' מנ"ל הא מ"ט אית בי' לאסור ע"כ נ"ל דס"ל להרמב"ם דודאי משום איסור דרבנן דחלול שבת לא הוה אסר אביי ואע"ג דהרמב"ם ס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה אסור מה"ת מ"מ כיון דביושבת על המשבר ליכא מלאכה דאו' כמ"ש תו' לא ס"ד למיסר משום התנצלות גרוע כזה ולא הוה פליג אביי על ר' יוסף ורק משו' שמוליד בן לע"ז שהוא איסור חמור טובא ולא הותר אלא בח"ל שאין לו התנצלות אבל שבת שיכול להטעות ולומר לו שיש כאן חילול שהגוי אינו בקי בדינים א"כ הדר אסור משום מילד בן לע"ז וא"כ אסור אפי' ליכא שום חילול שבת נמצא שאין כאן איסור מבורר אלא משום מילד בן לע"ז דחמיר טובא והשתא איכא למימר דוקא להוליד אבל לרפאו' אותם דלא חמיר כולי האי כמ"ש התוס' בגיטין ע' ע"א ד"ה רב שימי וכו' ליכא להחמי' באי' דרבנן היכי דשייך דרכי שלום וכן נראה מדלא הזכיר ר' יוסף אלא אולדי בשכר ולא הזכיר נמי לרפאות בשכר בשבת אע"כ רבותא אמר אפי' להוליד שרי בשכר ואהא פליג אביי אבל לרפאות י"ל דשרי והא"ש דלא הגיה רמ"א בי"ד על אי' הולדה בשבת דמשום דחמיר טפי מאיסור כיבוי דליקה בשבת ואפשר דאפי' בזה"ז אסור אבל ליסע בעגלה ע"י גוי לעסוק ברפואות גוי חברו אפשר דשרי בזמן הזה דאיכא משום דרכי שלום וכעין סכנת הכלל:
על כן נ"ל דאם יש שום חולי בתוך י"ב מיל לא יסע להחולי שחוץ לי"ב מיל ומכ"ש אם יש חולי סמוך וקרוב טפי מאלפים אמה לא יסע אפי' חוץ לאלפים אמה וק"ו בן בנו של ק"ו אם יש שני חולי' בתוך העיר שלא יזוז ממקומו כלל כי יתנצל לומר לא אוכל לזוז מכאן מפני סכנת זה החולי או פלוני הקדים לזמן איתי לצורכו ולא אוכל לגרוע אמונתי דבהתנצלות כי האי ליכא שום סכנה והן דברים המתקבלים על הלב ושכיחא טובא אצל רופאים המתאחרים לבא משום חולי אחר שקדם לזה ואם א"א להתנצל בשום אופן ויסע על העגלה וסוסי' של נכרי' ויאמר לו שנוסע לצורך נכרי אחר ואותו נכרי ישלם לו שכרו ויעלה על העגלה בשעה שהתחילו הסוסים להלוך וכשינוחו להטיל גללים ירד מיד ולא יעלה עד אחר נסיעתם:
ומיהו צ"ע קצת דמשום עצמו ליכא למיחש משום עקירתם והנחתם כיון שהחי נושא את עצמו ואלו משום חפצי' אם העגלה רחב ד' ה"ל רה"י ואסור להוציא ממנו לכרמלית וע"כ יניח כל חפצי' אל תוך העגלה ע"י גוי תחלה וגם יורידם ממנו ע"י גוי והוא לא ישא מידי וא"כ אין צורך לירד ולעלות כנ"ל אך עיי' במג"א סי' רס"ו באיזה אופן העגלה נידון כרה"י:
ונ"ל דעכ"פ אסור לחזור למקומו אחר שעסק ברפואו' של אותו הגוי דלא דמי לההולכי' להציל מן הגייס דחוזרים למקומם דהתירו סופם משום תחלתם שמא לא ילכו ויהי' סכנה לישראלים אבל הכא אף ע"ג דאם לא ילך לעסוק ברפואות אפשר שהי' סכנה מ"מ אין להתיר לחזור משום תחלתם דהכא שגם הוא בסכנה אדרבא עיקור הסכנה הוא על עצמו ליכא למיחש שאם לא יתירו לו לחזור לא ילך פעם אחרת ז"א דהוא יחוש לעצמו משא"כ בהולכי' להציל מן הגייס וכו' שהולכי' להצלת אחרים בהא איכא למיחש וק"ל:
והנה שכרו נ"ל שיתנהו לצדקה כיון שהוא שכר שבת לא יהנו ממנו נהי דאין לומר שירפאו בחנם ולא יקבל שכר כלל ז"א דהא רב יוסף אולידי בשכר בשבת שרי שהרי קמן דשרי ליקח שכרו ומצוה איכא משום לא תחנם אבל עכ"פ אינו ראוי' ליהנות ממנו ומחלקים לעניים דבלאה"נ ראוי' לקבל עלי' דבר מה שיהי' לו כפרה עיי' ש"ע א"ח סס"י של"ד ולכל הפחות למחות בכח איכא סכנתא להמוחה ואין בידינו להעמיד הדת על תילה בדורות הללו בעו"ה:
וכל דברינו נאמרים לענין גוים עובדי ככבים אבל לא האומות אשר אנחנו חוסים בצילם כאשר יבין מעלתו והחכם עיניו בראשו א"נ. פ"ב כאור בקר יזרח שמש עש"ק כ"א כסליו קע"ל. משהק"ס מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |