שו"ת חתם סופר/ה/קפ
שו"ת חתם סופר 
ה קפ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לידידי הרב המופלג המופלא מו"ה שמעון נ"י אב"ד דק"ק ווראדאשא יע"א:
גי"ה הגיעני ונפשו היפה בשאלתו ע"ד א' שמכר סתם יינם בחזקת כשר והלוקח לקח ממנו בהקפה וחזר ומכר בחנות שלו ליחידים הרבה על יד על יד ג"כ בהקפה ואחר שנתברר בעדים והודאת פיו שהכשיל רבים במזיד אמנם הלוקח ממנו שמכר לאחדים הוא הכשיל בשוגג ונסתפק מעלתו איך ומה יהיו תשלומי הלוקח למוכר הראשון ותשלומי היחידי' ללוקח שהוא המוכר שלהם:
במס' בכורות ל"ז ע"א ובגמ' שם מבואר דהמכשיל באי' דאוריית' מה שאכלו אכלו ויחזור הדמים ומה שהשליכו לכלבים ישלמו לו דמי טרפה בזול ומה שנשאר בעין יחזירו לו והרמב"ם המציא מדנפשי' באיסור דרבנן מה שאכלו אכלו ואין המוכר מחזיר הדמי' וכ' ה"ה שלא מצא מקום לדינו של הרמב"ם אלא קצת רמז דמותר לעשות סחורה באיסור דרבנן:
וסמ"ע סי' רל"ד יהיב טעמא באי' דאורי' לא ישלמו מה שאכלו אפילו דמי טרפה משום דרע בעיניהם אכילתם והלואי לא אכלו משא"כ באי' דרבנן וש"ך בי"ד סי' קי"ט סקכ"ז לא נראה בעיניו ס' זו אלא הטעם דרבנן לא אסרו אי' של דבריהם להפסיד ממון על ידם ושלזה כיון ה"ה הנ"ל כשם שלא אסרו לעשות סחורה באי' של דבריהם שלא להפסיד ממון ה"נ הכא אלו דברי ש"ך וכתב שבזה יתיישב מה שקשה מ"ט לא יחזיר היתר על דמי טרפה אע"כ לא אסרו חכמים איסור של דבריהם להפסיד ממון על ידם:
ולכאורה הי' להביא ראי' ברורה להש"ך שהרי הרמב"ם ס"ל כל אי' דרבנן המה ממש איסורי' מן התורה מסני בלאו דלא תסור ואין שום הפרש וכל הקולות שמקלינן בדרבנן בספיקא ושלא ללקות הכל הוא שכך התנו חז"ל בתקנתם וכך תקנו בקולות הללו ואלו לא התנו הי' לוקי' וגם ספיקא דרבנן כמו ספיקא דאורי' והדבר מבואר בלח"מ ריש הל' ממרים ובשו"ת התשב"ץ בספרו זוהר הרקיע בס' המצות לרמב"ם בשרש ב' יע"ש ובמגלת אסתר וא"כ אין בין אי' דאורי' לאוכל אי' דרבנן הכל משוקץ ומתועב וע"כ כתי' ש"ך שחכמים התנו בתקנתם שלא יפסיד אדם ממון על ידיהם אבל לענין תיעוב האכילה אין חילוק ומוכח כהש"ך לכאורה:
אבל באמת דברי ש"ך דחוקי' בהבנת דברי ה"ה כי מה ענין זה שלא רצו להפסיד ע"כ התירו לעשות סחורה באי' דרבנן והלא כמה ממונות מופסדי' ע"י אי' וחששו' דרבנן וכמה בהמות נאכלי' לכלבי' ועוד ומה יפסידו למוכר אי' דרבנן אם לא ירויח לקבל דמי כשרה וראיתי עוד בס' הגאון בס' בית מאיר בש"ע א"ע סי' קי"ו בנושא חייבי לאווין ולא הכיר בה שיש לה תוספת כתובה שכ' שם הר"ן וז"ל שלא הי' הדבר מוטל עלי' לגלות דסברה אפשר שיערב עליו המקח עכ"ל וצע"ג מ"ש במכשיל באכילת טריפה ותי' הגאון וז"ל דבטרפה א"א להקונה לחקור אלא אצל המוכר לכן יש לקנוס המוכר משא"כ בחייבי לאוין דמסתמא מפורסם והי' יכול לחקור תוכל לומר אמרתי מסתמא כיון דלא חקר ערב עליו המקח אע"פ שהוא באי' עכ"ל הרי ע"כ כטעמו של סמ"ע דעיקור הטעם דהאכילה קץ עליו מה שא"כ בביאת חייבי לאוין אלו היתה קצה עליו הי' לו לחקור ש"מ טעמא דסמ"ע אמת:
ולענין קושיתי הא לרמב"ם כל אי' דרבנן אסורי' מה"ת חוץ ממה שהתנו חכמים בתחלת תקנתם לזה י"ל היינו דכ' ה"ה ראי' להרמב"ם מהיתר סחורה באיסורי' מדבריהם דהנה טעם אי' סחורה דלמא אתי למיכל מניהו עי' ט"ז סי' קי"ז סק"א ובאיסור דבריהם לא חשו להכי צ"ל חז"ל התנו בתחלת תקנתם שאם יארע ויאכל בשוגג בלא ידע לא יהי' כאוכל אי' בשגגה ע"כ לא גזרו לעשות סחורה דא"נ אתי למיכל לא עביד איסורא כל כך וממילא אם מכר טרפה דרבנן בחזקת כשרה לא הוה משוקץ אצל האוכל בלא יודעי' וכיון דלא הוה אכילת שיקוץ ותיעוב ממילא צריך לשלם עכ"פ דמי טרפה ומה שקיבל כבר דמי כשרה אינו צריך להחזיר היתרון דעכ"פ משתרשי לי' להאוכל שהשביע רעבונו כאלו אכל כשרות ועמ"ש תוס' חולין קל"א ע"א וק"ל ונ"ל מכל הנ"ל הוציא רמב"ם דינו דהי' קשה לו מ"ש מוכר טרפות דאמרי' במס' בכורות מה שאכל אכל ואינו משלם לו ומ"ש חייבי לאוין דיש להם תוס' אע"כ מוכח דלא קנסו אא"כ שזה קץ במאכלו וע"כ בחייבי לאוין מדלא חקר ש"מ ערב עליו המקח ומשו"ה צריך ליתן תוס' כתובה א"כ ממילא באיסור דרבנן דמוכח מדמותר לעשות סחורה ולא גזרי' דלמא אתי למיכל ש"מ לא עשאוהו חז"ל כשקץ במה שעבר ואכל א"כ ממילא צריך לשלם עכ"פ דמי טרפות וכשכבר קיבל דמי כשרות אין מוציאין ממנו כנלע"ד להצדיק דברי סמ"ע ודלא כהש"ך:
ולנידון שלפנינו נ"ל נהי אם עבר ואכלו בשוגג ואונס לא הוה כשקץ שכך התנו חז"ל בתקנתם כנ"ל אבל מ"מ כל זמן שלא שתו היין מקח טעות הוה דאלו ידעו חלילה ושקץ להם לשתות סתם יינם ועיי' היטב בלשון נימוקי' ר"פ המוכר פירות:
וכיון דלא קנה הלוקח הראשון דהוה מקח טעות א"כ הלוקחי' השניים מבי גזא דמוכר הראשון לקחו וכדרך דאמרי' גזל ולא נתיאשו הבעלי' ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה עי' ב"ק קי"א ע"ב וגם השניים לא קנאו עד שהגיע לבית הבליעה דלא מצי לאהדורי ושם נתחייבו להמוכר הראשון דמי סתם יינם בזול והמוכר תובע ללוקח שלו שיחזיר לו יינו או דמי יי"נ בזול והוא תובע מלוקחי' שלו דמי יי"נ בזול וזה נ"ל פשוט ואחתום בברכה. פ"ב נגהי ליום ה' כ"ח טבת קצ"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |