שו"ת חתם סופר/ה/קנב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לתלמידי צמידי ורב חביבי האברך החרוץ המופלג כבוד מו"ה משולם נ"י:
טעמתי בקצה מטה ארשת שפתי דעת לנבון וחכם כמוך בריש כל מראין בסוגי' פ"ק דגטין ח' ע"ב סוגי' פלגינן דיבורא הרבה נפלאת על הסוגי' וירדת לעומקה בשכלך הצח ודע כי אחד מגאוני הדור התפלא על זה כמוך ובקש ממני לחות דעתי ואני אמרתי שאין זה מענין פלגינין דיבורא שבש"ס אלא לישנא קיטא בעלמא הוא והכוונה דלכאורה מחזי כחוכא וטלולא ממ"נ אי השטר מזויף ומשו"ה אינו מוציא הנכסים מיד רבו גם השחרור מזויף ואי לא ניחוש לזיוף ונוקמא אדאורי' והוה שחרור ומותר בבת חורין א"כ הנכסי' שלו והרב שקידש אשה בנכסיו קידשה בגזל ואיך נאחז החבל בשני ראשי' ואפ"ה פלגינין ולחצי הדבר נקיים השטר ולא לאידך ולא ניחוש לחוכא וטלולא והא ממש כהאי דשכ"מ שחוזר בנכסי' ואין חזרתו מועיל לענין שחרור והוה ג"כ כתרתי דסתרי ופלוגתא דר"מ ור"ש לשיטת רי"ף ורש"י דלא קנה נכסי' ועצמו קנה פשיטא דהוה כחוכא וטלולא דהרי לא שחרר כלל רק אמר כל נכסיי וממילא העבד בכלל וכיון דאמר חוץ מכור עפר ועי"ז נתבטל כל השטר לשיטתם ואיך יצא העבד לחירות עי"ז. ומכ"ש לשיטת התוס' דכ' כל נכסיו חוץ מעיר פלונית ולית לי' אלא אותה העיר זולת העבד וכ' תוס' וחוץ סותרי' זא"ז ואפ"ה מקיימי' שניהם והוה כחוכא וטלולא זהו עיקור כוונת הש"ס בהא ואי דייקינן יותר בענינים כיוצא באלו לא תנינין ועיי' יבמות מ"ז ע"א תוס' ד"ה ואין וכן לעיל כ"ה ע"ב ד"ה לימא וכו' וצ"ע כתוב' י"ג ע"ב לדברי המכשר בה פוסל בבתה ועמ"ש הפוסקי' בפי' חצי חתיכה וחציה נשאר במקום הקביעות:
אמנם מ"ש מעלתך מענין חיישי' לזיוף לא יכולתי להבין אולי יש חסרון וט"ס בדבריך אבל הענין בזה מן התורה השטר כשר ואיננו מזויף וקנה העבד כל נכסיו והם שלו באמת ויצא לחירות מן הדין ושוב מה שחשו חז"ל לזיוף והפקיעו הנכסי' להעבד לא שלא קנאום אלא שהפקירוהו מהפקר ב"ד הא למה זה דומה למי שכ' שטר כשר מקויים כל נכסיו לעבדו אלא שהוא גבר אלים וא"א לו לעבד להוציא הנכסי' מידו מ"מ הרי באמת קנה הנכסי' ואת עצמו והרי הוא עבד משוחרר רק שהבע"ד אלים וא"א להוציא הנכסי' וה"נ מה לי אנוס ע"י אלים או אנוס ע"י תקנת חכמים מן התורה משוחרר הוא ואין לומר עכ"פ השתא דתקינו רבנן קיום א"כ מעיקרא כשנתן לו הרב השטר חספא בעלמא יהיב לי' ולא יצא לחירות בשטר זה א"א דעכ"פ אפשר לקיימו ע"י עדים בשום פעם וא"כ לא היתל בו הרב במסירת השטר וכיון שמן התורה כשר יצא עבד לחירות ודי מה שהחמירו שצ"ל בפ"נ ובפ"נ ומ"מ ה"ל תרתי דסתרי כנ"ל וכעין חוכא וטלולא:
מה שהאריך מעלתך בשיטת רי"ף ורש"י גם זה לא הבנתי הנה מה שלא פירשו רש"י ורי"ף כהתוספתא דמייתי תוס' דאמר כל נכסיו חוץ מעיר פלונית ולית לי' נכסי' חוץ מאותה העיר לכאורה נראה דהמשחרר עבדו מלבושיו לרבו דהרי אפי' באשה שיצאה מבעלה שמין מה שעליה מכ"ש עבד וזה שכל נכסי' כ' לעבדו הרי כל מלבושיו של העבד נמצא אע"ג דלית לי' אלא זאת העיר והעבד ושייר העיר לעצמו מ"מ שייך לשון כל אהעבד ומה שעלי' והיינו טעמי' דר"ש ואפשר ר"מ דפליג היינו משום דס"ל דלא שייך לשון כל בבציר מתלת מילי עיי' דברי ר"ת שבתוס' מס' כתוב' ה' ע"א ד"ה שהכל וכו' ע"ש ע"כ ס"ל דלא לתוספתא זו נתכוון תלמודין אלא למ"ש דאמר חוץ מבית כור שהדין יד בע"ב על העליונה ויכול לברור לו איזה שירצה ועד שיברור לו אחד מהם אין לבעל השטר שום כח בשום בית כור מכל הקרקע אפי' הן מאה אפי' בהזבוריות דדלמא ניחא לי' לבע"ב בזיבור' והשתא אי לא נחלק השטר א"כ לא קנה עצמו במסירת השטר לידו עד שעה שיברור זה איזה בית כור שיברור לו לעצמו ובאמת לעולם הוא בן חורין מיד בקבלת השטר ואי קידש בת חורין מקודשת מיד וכל עצמו לא נשתחרר אלא מכח הנכסי' והם עדיין לא יקנו לו ועוד צ"ע קצת אי לא קנה מיד במסירת השטר דגיטו וידו באים כאחת ואי לא הי' קונה עצמו בן חורין מיד והי' נשאר עבד עד זמן ברירת הבית כור עפר ששייר קשה שישוחרר אחר כך ועיין ספ"ב לקמן ואפ"ה ס"ל לר"ש לעולם הוא בן חורין מיד והנכסי' אינו קונה עד שיברר לו איזה בית כור וזה הוה כעין סתירה זהו מה שנלע"ד בזה ואחתום בברכה מרובה ואורך ימים בתורה ועבודה תמה כנפשך היפה ונפש א"נ דש"ת. פ"ב יום ג' ב' דחנוכה קפ"ב לפ"ק. משה"ק סופר לפ"ק. משהק"ס מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |