שו"ת חתם סופר/ה/ק
שו"ת חתם סופר 
ה ק
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לזית רענן יפה פרי תואר זית שופכני במעשיו ומקומו ושעתי' קיימי' לי' זיו כבר בתי' ה"ה הרב החרוץ השנון כש"ת מו"ה שאול הכהן דחזי' לכהנא רבא ויקירא נ"י יושב בשבת תחכמוני ק"ק סטאניסלא יע"א:
יקרתו הגיעני בזמנו ובקראי בו דלתות שנים הנחתיו מן הצד דלא נהיגי גבן להשיב לא לפלפולא בעלמא כ"א למעשה ובתנאי שלא יהי' ח"ו למורת רוח ליושב על מדין באותו מקום ושלא יהי' בדיני ממונות כ"א בריצוי ב' הצדדים ושום א' מהתנאי ליתנהי בהאי שלפנינו וקצת כמדומה שלא הי' ולא נברא אלא משל הי' ע"כ לא השבתי ועתה עוררני בלוחות שניות ומתוך כותלי מכתבו ניכר כי גברא רבא הוא ושפתותיו שושנים נוטפת מור וראוי להשיבו להחשיבו ע"כ יצא הסופר בקולמסו בקול סופר אבל לא מאריך כי דרכי לקצר לנבונים:
גרסי' בב"ק קי"ו ע"ב ת"ר שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עלי' גייס וטורפה וכו' כן הגירסא בכל הספרים ולעיל גרסינן ועמד עלי' גייס לטורפה מחשבי' לפי ממון וכ' במרדכי סי' קע"ה ובהגה' מיי' פ"ג דגזילה אות ט' דבירושלמי ל"ג לטורפה ומשמע שכבר טרפה ע"ש ונדחק ביש"ש פ"י דב"ק סי' מ"ב דמיירי שהי' יכולי' להציל ע"י הדחק ולא רצו לכנס במלחמה אעפ"י שהי' לכל א' מחייב לסייע לחברו א"כ קבלו עליהם לחלק הנותר לפי ממונם ע"ש ודוחק ולפע"ד הי' לו לפרש כברמ"א סי' רצ"ב ע"ש בש"ך סקצ"ד ע"ש אמנם בגליון מרדכי חידושי אנשי שם פי' דס"ל להירושלמי כשעומדי' לטורפה ולא התחילו עדיין ונתפשרו מחשבי' לפי נפשו' אך כשכבר התחילו לטרוף ונתברר שבאו רק לממון אז מחשבי' ההוצאה לפי ממון ע"ש וגם זה דוחק וסיים שבברייתא שני' בדק בכל הספרי' וגרסי' וטורפה ע"ש נראה הכוונה דבנידן דידן בעי' דוקא שכבר טרפו ושוב אח"כ הציל מידם אחר הטריפה אז הוה זוכה מן ההפקר אבל מה שלא נטרוף ולא הגיעה לידם עדיין אינו מיואש ולא הציל לעצמו אמנם בטור וכן בקיצור פסקי הרא"ש שחיבר הטור גרס בברייתא שני' לטורפה משמע ס"ל אפי' לא הגיע עדיין ליד הגזלן ועומד א' והחזירם לאחור נמי הציל לעצמו וכיהונתן ארי' סוף יבמות אבל אם הציל ע"י בריחה גם הטור מודה שלא הציל לעצמו דמזה החלק שהבריח לא נתייאשו להנותרים ומ"מ נ"ל נהי שלא הציל לעצמו מההפקר מ"מ אם הוא שותף חולק שלא מדעתם גם בברח והציל דלזה לא צריך יאוש אלא פחד סכנה וזמן בהול כנלע"ד ולא פי' הפוסקים כל צרכם בענין זה:
וכ' מהרש"ל שם סי' הנ"ל דגייס שהם מרובי' אינו דומה ללסטים דלא הוה יאוש ע"ש ובעל נתיבות המשפט רס"י קפ"א נעלם ממנו דברי' הללו אבל לפע"ד אין צריך לכך אלא החילוק בין גייס במדבר למקום יישוב דמדבר לית דין ולית דיין וממקום רחוקה באו ושם ישובו הוה יאוש משא"כ סתם גייס אפי' רבים לא הוה אלא גזלנים והכל לפי מה שהוא ענין:
ומסיק רמי בר חמי בשותפות עסקי' פירש"י בין יכול בין אין יכול להציל אמר פליג ומעכב חלקו מה שהציל לא אמר לא פליג ושפיר עביד דמסר נפשי' אעיסקא דתרווייהו הואיל והי' שותף עמו אורחי' למיטרחא אכולי' עיסקא עכ"ל בוודאי אין הדעת סובל לומר דס"ל לרש"י אפי' באינו יכולי' להציל אומר אני מציל לעצמי אין לו אלא חלקו:
אתמהה וכי מפני שהוא אז שותף וחלק עתה גרע מאינש אחרינא בשלמא בדלא אמר והוא עדיין שותף וידו כיד כולם וטרח עבור כולם שפיר הכל לאמצע אבל אחר שחלק ויש לו רשות לחלוק מ"ט יגרע כוחו ממי שלא הי' שותף מעולם אע"כ באינו יכולי' להציל הכל שלו מההפקר אלא רש"י לא פי' אלא מה שחידש המתרץ במאי שתמה המקשן איכולי' להציל מ"ט יהי' שלו כלל וע"ז פירש"י כיון דאמר חָלק מהם וא"כ חלקו שלו והשאר לאמצע אבל במה שהכל שלו באינו יכולי' להציל זה אינו חידוש ולא פירש"י מזה כלום וכן באידך צד בלא אמר לעצמי אני מציל הי' צריך לפרש החידוש שחידש התרצן שאפי' אונס יכולי' להציל מ"מ לא זכה מההפקר כיון שראוי שיציל בשביל כל השותפי' ממילא הוה כיכולי' להציל ולא מיאשי כ"ז שלא חָלק בהדי' נמצא כוונתו כהרא"ש והטור וה"ה בדעת הרמב"ם וכל הפוסקי' ויעיין בשיטה מקובצת וכ"כ ב"ח בדעת רש"י אלא שמהרש"ל סי' מ"ד כ' שמרש"י מוכרח כן כהרא"ש ולא ידעתי ההכרח אבל הדין דין אמת בלי שום חולק כלל:
וכ' מהרש"ל דמהסוגי' דבעי' אמירה דוקא דבמחשבה להציל לעצמו לא מהני דהרי להך לישני דפועל יכול לחזור בו ע"כ באמירה שחוזר בו וכן להך לישנא דיכולי' להציל ע"י הדחק פי' רש"י מדשמעו בעלים ושתקו ש"מ אסח אדעתי' והיינו בששמעו שאמר אבל לא שמעו לא א"כ גם בהך לישנא דשותף חולק נמי מיירי באמר דוקא וק' אראבי"ה דמייתי הרב"י דסגי בנתכווין ומ"ש בקצה"ח דלזכות מההפקר סגי במחשבה ע"ש יפה תפשו בנתיבות המשפט דהא ע"ז אנו דנין אי לא אמר הוה יכולי' להציל וליכא יאוש ומה מועיל כוונה אך ה"בח כ' דראבי"ה מיירי באין שותפין פה כ"א הוא לבדו ולמי יאמר ע"כ סגי במחשבה אם יתאמתו דבריו דאפי' אין שארי הבעלים באותו מעמד נמי הוה יאוש מדעת כביתו שנפל דמהני יאוש שלא מדעת ובשיטה מקובצת מייתי בשם המאירי דיש חולקי' ע"ז ולא ידעתי טעם לחלוק על זה:
וכ' ראב"י שצריך לישבע על ככה שאמר או שכיון לכך ופי' הב"ח משו' דשותף משביע על ספק ונכון הוא אלא שמהרש"ל כ' איך יאומן בשבועה להוציא מחזקת השותפי' דכל מה שבידו בחזקת השותפי' היא ודרכו של שותף להטריח עצמו ולא לחלוק א"כ איך יאומן בשבועה ותי' כיון שכבר נפל ליד גייס וקרוב לייאוש אעפ"י שעוסק מ"מ כולי האי ואולי תו לא הוה כמוציא מידם ע"ש ובזה א"ש דלעיל בסי' קע"ו בש"ך ס"ק מ"ה מבואר ברשב"א דאי לית מיגו לא מהימן בשבועה ובזה נתקשה בנתיבות המשפט ולק"מ התם במלוה ליכא יאוש רק שחלק השותפו' והציל שלו אבל חלקו של אידך אינו מיאוש ואי סופו של אלם לשלם צריך ליתנו לחברו וזה מבואר לעיל קס"ג ובסמ"ע שם ס"ק כ"ד יעי' בפנים במהרי"ק כמה כרכורו' כרכר והסביר דשאני שר זה משארי חובות משום שהרע מאוד ומ"מ השיג עליו ט"ז וכן הסכים שם חכם צבי בהגה' דאין יאוש בחוב וא"כ משו"ה בעי מיגו אבל הכא אחר שנפל ביד גייס וקרוב לייאוש אעפ"י שזה עומד להציל תו לא הוה חזקת ממון של שותפי' ומהימן בשבועה והדין דין אמת. מיהו בנידן שלפנינו שלא נפל ביד הגייס אלא שברח וכבר כתבתי שזה אינו מועיל לקנות מן ההפקר אלא לומר חלקתי לעצמי ולזה לא מהימן בשבועה:
ועתה בנידן שלפנינו אי אית לן סהדי ששמעו שאמר שמציל לשותפות שלו אע"פ שלא הזכיר עצמו מ"מ כיון שהוא שותף עם הארבעה ויש לו רשות לטובת השותפו' לחלקם מן השלשה משותפי' נמצא חלק בין ב' הכתות והציל לשותפיו ויטלו הד' מה שמגיע עליהם וחלקו בתוכם והנשאר אם יש מותר לג' השותפי' לאמצע אך אי ליכא סהדי ובשבועה לא מהימן נגד חזקת הממון המשותף לכולם אזי הכל באמצע:
וכל זה כיון שברח בחבילתו אך אי הי' מציל מיד הלסטים ממש הי' נאמן בשבועה שיהי' הכל לשותפי' הד' אע"ג דלא אמר שיזכה לנפשי' וליכא למימר מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' דאפי' להש"ך סי' כ"ה סק"ב דמחזיק בעד הרב"י מ"מ היינו כגון התם דהוה לי' זכי' באותה ממון מצד חוב וזכה לנפשי' זכה נמי לחברי' באותה זכי' עצמו אבל הכא מה שנוטל לעצמו הוא חלקו שיש לו בשותפו' והוא רוצה לזכות לחברי' מן ההפקר ולא לעצמו לא נימא מיגו דזכי לנפשי' בחלקו בשותפו' יזכה נמי לאחריני מההפקר הלא חלקו בשותפו' לאו מטעם זכי' אתי עלה אלא מטעם חלוקה ובחלק ההפקר לא זכי לנפשי' לא מצי למיזכי נמי לחברי' אפי' להש"ך:
אך כל זה נ"ל בשליח ואפי' בא בשכרו לא זכה לחברו דלא כרש"י אבל שומר שבידו מעות שהוא שומר עליו וכיד בעלים דמי ומכ"ש שותף במעות שבידו שהוא שומר עליו וידו כיד השותפי' כולם אם באותו ממון עצמו יארע לו שום זכי' כהאי עובדא דממון השותפין מיואש ובידו לזכו' בו מההפקר שפיר זוכה לחבריו כי ידו כידם ממש אלא יש לדון כיון שכל זמן שלא אמר לעצמי וכו' לא חלק ואז לא אייאש עד שחלק וג' השותפי' אז נתיאשו א"כ בטיל לי' שמירתו י"ל אעפ"י ששותפו' בטיל שמירתו לא בטיל עד שיחזיר לבעליו ואף ע"פ שהי' ביד האנס ואז נפטר משמירתו באונס מ"מ כיון שחזר והוציאו מידו הוא איבעי' דלא איפשטי' בב"ק ק"ח ע"ב אי כלי' לי' שמירה ע"ש וא"כ מספק לא מפקינן מהשותפי' מה שזכו בעבורם:
מ"ש פר"מ לדון בדבר חדש שאינו יכול לזכות לאחרי' מה שאינו יכול לזכות אלא בשבועה תמוה הוא דאין אדם מוריש שבועה היינו מפני שאין בן הלוה יכול לישבע אותה שבועה עצמה אבל אי הי' יכול לישבע שלא נפרע אבא הי' נשבעי' ונוטלין והכא הוא ישבע שבועתו ולא אמרינן מאן יימר דמשתבעת אלא על אחר כגון עדים אומרים איך תחייבנו קרבן שבועה מאן יימר דמשתבעת אפי' הוא צווח פרוע וישבע מ"מ הם יאמרו לו מאן יימר דלמא שבועה אתה ירא אבל האדם על עצמו נאמן לזכות כי יודע אני שאשבע וכן מ"ש מעלתו שהם אינם יכולים לישבע מה לו ולהם הוא ישבע והם יזכו אנו אין לנו חדשות אלא מה שגבלו ראשונים ובזה יתענגו על רב טוב ושלום ושובע שמחות על מי מנוחות כנפשו היפה. פ"ב יום ה' כ' שבט תקצ"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |