שו"ת חתם סופר/ה/עה
שו"ת חתם סופר 
ה עה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אלקים יענה שלומו מגבהי מרומו ה"ה האברך החרוץ ושנון כש"ת מו"ה משה מרדכי נ"י:
כבר הודעתיו ע"י אביו הרבני נ"י שהגיעני נועם מכתבו אלא שאז הייתי נחוץ עלי דרכי ולא יכולתי לעיין בו ומן אז מילתא מני אזדא וכהיום אינה כתבו לידי ועמדתי מרעיד על האומר ועל השכחה והנני נזדרזתי להשיבו בחפזון רב כפי הסכמת הזמן:
הקשה לשאול דברי הש"ך שבסי' צ"ב סקי"ג שרצה להוכיח מדברי רש"י בכתובות פ"ה ע"א גבי ההיא אתתא דאתחייב' שבועה וחשדו' ואפכה רבא אשכנגדה ופירש"י עובדא הוה שתבעה אדם ממון ואתחייבה ומדנחשדה הפכה אשכנגדה ומדלא פירש"י שנתחיי' לשבע על כתובתה ש"מ דס"ל לרש"י כדעת הסוברים דמי שיש בידו שטר מקויים והוא חשוד נוטל בלא שבועה אלו דברי הש"ך. והקשה מעלתו הא בכתובה דרבנן כ"ע מודים דאם היא חשודה תפסיד כמ"ש הש"ך בעצמו לעיל סי' פ"ב סקי"ט ועוד האריך מעלתו לברר דבריו בכל חלקי הסותר והראה פנים לצדדים וצידי צדדי' משם נראה כי רב גוברי':
והנה שערי תירוצים לא ננעלו לומר דהכי קאמר הש"ך אי אמרת בשלמא דבשטר מקוי' נפטר החשוד בלא שבועה איכא למימר דבהא פליגי רש"י והטור דלרש"י אפי' בכתובה דרבנן נמי כעין דאורית' תיקון ומשו"ה הוכרח לומר דמיירי בשתובעה א' ממון והטור לא ס"ל הכי אלא ס"ל דבכתובה דרבנן הם אמרו והם אמרו וכמו שהסביר הש"ך סי' פ"ב הנ"ל אלא אי אמרת דאפי' בכל שטר מקויי' החשוד מפסיד א"כ מכ"ש גבי כתובה דרבנן ומ"ט דרש"י זאת הדחי' היא קרובה לאמת בזה אלא מסתמא גם לפניו לא נעלם זה רק נפשו אותה בפלפולא חריפתא ומצאתי עזר לדברי אלו במהרי"ק שרש ל"ג ע"ש היטב:
ואומר דבלאה"נ נ"ל מאי מייתי הש"ך ראי' מהך דכתובות פ"ה הא התם אמרי' דאמר ר"פ השתא דאמר מר קים לי בגווה מלתא היא אבא מר ברי דקים לי בגווי' קרענא שטרא אפומי' ופריך קרענא ס"ד אלא מרענא ולשיטת רש"י לא מגבי' בי' ולא קרעינן לי' ע"ש והשתא מנ"ל להש"ך דלמא לעולם אפי' בשטר מקויי' נמי החשוד מפסיד מיהא היינו דוקא בחשוד ממש עפ"י ב' עדים משא"כ הכא דלא הי' חשוד רק עפ"י בת רב חסדא ומשום קים לי בגווה דלמא זה אינו מועיל לכ"ע נגד שטר מקויי' לכן פירש"י אתביעת ממון קאי והפכה אשכנגדו ומנ"ל דגם בחשוד ממש עפ"י ב' עדים שיטול בשטר שבידו וע"כ נראה לפע"ד דהוצעת דברי הש"ך הם כך דהרי ע"כ בלא"ה נמי קשה ארש"י מה רצה כלל במ"ש שום פי' אהא ומה לנו בזה יהי' השבועה ממה שיהי' אע"כ רש"י גופי' רצה להשמר שלא נאמר שהי' שטר בידה ויהי' זה סתירה למאי דאמר הש"ס קרענא ס"ד ומשו"ה פי' דהי' א' תובעו ועל זה שפיר הי' קשה להש"ך אי ס"ד דביש שטר מקויי' בידו והוא חשוד עפ"י שני עדים יפסיד א"כ ה"ל לפרושי דבכתובה איירי ומקולי כתובה שנו דאפי' ע"י סהדי דקים לי בגווי' יפסיד דמעיקרא לא תקנו רבנן כתובה בכה"ג וזה הי' יותר ראוי לומר ממה שפי' שתבעה א' והוציא ממון עפ"י עדותה של בת ר"ח ומדלא פי' רש"י הכי ש"מ בשטר מקויי' אפי' בחשוד עפ"י ב' עדים לא יפסיד ונהי דבכתובה בהאי גוני תפסיד החשודה משום שהיא דרבנן מ"מ היכי דליכא תרי סהדי נמי לא מקלינן כולי האי דתרי קולי בחדא דוכתא לא מקלינן בכתובה ועלו דברי הש"ך כהוגן:
וכעין דמות ראי' לדברי הנ"ל מהא דאמר ר"פ בשבועו' ל"ב ע"ב הכל מודים בעד מיתה דלא אמר לדידה ולא לב"ד מחייב קרבן שבועה ע"ש וקשה לימא מאן לימא דמשתבעת כדמקשה הש"ס לעיל אהכל מודי' בע"א שכנגדו חשוד אע"ג דהו"מ לשנויי דמיירי בכ' לה נקי נדר נקי שבועה מ"מ ה"ל להש"ס למפריך ולשנויי הכי כדפריך לעיל ומשני בששניהם חשודים ואפי' למאי דמסקי' דמיירי בדתפיסא מטלטלי ואפי' למ"ד בדרבנן לא נחתינן לנכסי פי' מי שיש לו לשבע שבועה דרבנן ואינו רוצה לא נחתינן לנכסי וא"כ ה"נ כיון שהי' תפוס המטלטי' אם נמי לא תרצה לשבע לא נחתינן לנכסי מ"מ נ"ל דהכא שפיר נחתינן לנכסי לכ"ע דע"כ לא אמרי' דלא נחתינן לנכסי' אלא בשמחוי' לשבע רק מדרבנן והוא מוחזק בממונו מן התורה לא אלמוהו רבנן כ"כ לתקנתא דדהו ליחות לנכסיו משא"כ הכא שהותרה עפ"י ע"א שהוא מועיל רק מדרבנן א"כ אתאינן עלה ממ"נ אי בתר דרבנן אזלה או השבע והפטר או החזר המטלטלי' ואי בתר דאוריתא אזלת הרי מן התורה לא מהימן עד אחד בעדות אשה נמצא דאפי' למסקנא הו"מ להקשות מאן יימר דמשתבעת ומ"ט לא פריך לי' הש"ס ועכצ"ל דסמיך אדלעיל דמקשי הכי ומוקי לי' בחשודי' וה"נ מיירי באשה חשודה דבכה"ג לא צריכא שבועה כך נ"ל ולא הוה צריך לפרש זה דסמיך אלעיל:
ואף על גב דכ' הר"ן בשבועות שם שהרשב"א הקשה אהסוברי' דגם בדנסכא דר' אבא שכנגדו צריך שבועה והקשה הרשב"א עליהם אם כן ה"ל להש"ס להקשות נמי אע"א דר' אבא לימא לי' מאן יימר דמשתבע ולא ניחא לי לרשב"א למימר דאה"נ והש"ס סמיך אלעיל דפריך הכי ומוקי לי' בחשוד וה"נ מיירי אביי אי אירע כעין עובדא דר' אבא בשהא התובע חשוד ולא צריך לפרש זה ומה הקשה הרשב"א לזה י"ל כמ"ש בחידושי למס' שבועות דס"ל להרשב"א כשיטת וליכא למימר שכ' תוס' בב"ב ל"ד ע"א שהטעם הוא משום דלית לי' מגו דירא לשקר פן יפסלוהו לעדות ולשבועה ובחי' למס' שבועות עשיתי לזה סמוכי' יפים וא"כ ע"כ לא מתוקם בתובע חשוד דא"כ לא הוה מתירא שיצטרף עם העד לפסלו לנתבע הא התובע חשוד הוא וא"כ לא מתוקם בהכי ושפיר הקשה הרשב"א אבל לעולם גבי עד מיתה דרב פפא שפיר נאמר דלא צריך להקשות מאן יימר דמשתבעת דפשיט לי' דמתוקם בחשודה:
אלא דקשה הא בכתובה קיימי' ובאשה חשודה מפסדת כתובתה ואפי' בתפיסא מטלטלין כבר כתבתי לעיל דהכא נחתינן לנכסי' ואע"כ יש מכאן כדמות ראי' למ"ש ומיירי הכא בחשודה עפ"י ע"א דקים לי' בגווה דבכה"ג אפי' בכתובה לא תפסיד דתרי קולי בחדא דוכתא לא מקלינן וכנ"ל:
ואין להשיב ולומר דלר"פ בלאה"נ לא קשה מאן יימר דמשתבעת לפי מ"ש תוס' ל"א ע"א לרב פפא כיון שרק ראוי להעיד מן התורה אף על גב דרבנן פסלוהו מ"מ מחייב קרבן שבועה וה"נ א"נ לא תשבע האשה מ"מ הא מן התורה מחייב לשלם השטר בלא שבועה ומחייב על כ"פ קרבן שבועה על ממון דאורי' שהפסידו וק' זו הקשה התומים אק' הש"ס מאן לימא דמשתבע דלמא אביי כרב פפא ס"ל ע"ש סי' צ"ב ס"ק י' והוא הוכיח מזה דמשאיל"מ בחשוד הוא רק מדרבנן יע"ש אבל הכא קשה על דברי ונ"ל הא ע"י העדאת ע"א מיתה פשיטא שאינו אלא מדרבנן ושפיר לימא לה מאן יימר דמשתבעת דאי בתר דאורי' אזלת לא תגבה כלל שום דבר מכתובתך אי בתר דרבנן אזלת צריכת שבועה ומאן יימר דמשתבעת ובכה"ג דחיתי נמי ק' התומים הנ"ל על ק' הש"ס על אביי מאן יימר דמשתבעת ואמרתי אה"נ הומ"ל דאביי ס"ל כרב פפא הנ"ל ל"א ע"א אלא דא"כ הוה צ"ל דאביי מיירי דוקא בשכנגדו חשוד מן התורה דאי בחשוד דרבנן כגון משחק בקובי' אכתי קשה לימא לי' מאן יימר דמשתבעת דאי בתר דאורי' אזלת דלא צריכת שבועה א"כ בדאורי' אין שכנגדך חשוד ואי בתר דרבנן אזלת את צריך שבועה ומאן יימר דמשתבעת וזה נראה להש"ס דוחק דסתם חשוד סמיך אמתניתין דשבועות הדייני' שגם חשוד דרבנן בכלל ואי לא הי' לו לפרש לכן משני בשניהם חשודים ובזה מיושב ק' רשב"א הנ"ל אהסוברים דגם בנסכא צריך שכנגדו לשבע והקשה א"כ גם בנסכא ה"ל להש"ס להקשות מאן יימר והא"ש דשם איכא למימר כק' התומים ולא שייך ממ"נ שלי דהא החוטף אינו יכול לשבע מן התורה:
אמנם כבר כתבתי במקום אחר דלולי דמסתפינא הייתי אומר דמעולם לא עלה על דעת ר"פ סברא רחוקה כזו דהכשר מן התורה אף ע"ג דרבנן פסלוהו יתחייב קרבן שבועה דזה הוא דבר רחוק מן השכל דמה יועיל עדותו כיון שרבנן פסלוהו וה"ל כפירת דברים בעלמא אלא דר"פ אמר משחק בקובי' מדאורי' מחזי חזי ומשכחת לי' שפיר עכ"פ בשום גוני שיתחיי' קרבן שבועה והוא ביש ע"א כשר המחייב את הנתבע שבועה דאורי' ויש לו ג"כ ב' עדים משחקי בקובי' ואי אתו ואסהדי נהי דרבנן פסלום להחמיר דלא נוציא ממון אפומי' לחוד מ"מ לא אמרו הדבר להקל שנקבל שבועה מהנתבע הזה נגד ע"א כשר היכי דמסהדי תרי כשרי' מן התורה שהוא נשבע על שקר ונמצא שא"י לשבע ומשלם בכה"ג משכחת משחק בקובי' מחייב בקרבן שבועה אבל לא זולת נמצא בלא"ה ליתא לק' תומים הנ"ל:
והנה איידי דאיירי אומר מה שהקשה עוד בתומי' שם סי' צ"ב להסוברי' בטוען לחשוד בספק עפ"י עד וכדומה שכנגדו נוטל בלא שבועה א"כ מאי פריך מאן יימר דמשתבעת דלמא מיירי בטוענו ספק עפ"י עד ולכאו' הי' נ"ל דבלאה"נ צריך להבין מ"ט לא אמר אביי הכל מודים בעד מיתה כדאמר רב פפא והי' נראה לפמ"ש ר"ן בשם רשב"א שם דמדר"פ מוכח דיכול להשביע העד בספק אם יודע לו עדות שיעיד לו דהרי הך אתתא לא ידעה שמת בעלה והיתה משביע העד וא"כ י"ל אביי לא ברירא לי' הך מילתא משו"ה לא אמר הכל מודים בעד מיתה וא"כ ממילא פריך שפיר על אביי מאן יימר דמשתבעת דליכא למימר דמיירי בתובעו ספק עפ"י עד דא"כ ע"כ ס"ל לאביי נמי דיכול להשביע עד על הספק ומ"ט לא אמר הכל מודים בעד מיתה:
אך לפי הנ"ל י"ל בקיצור משו"ה לא אמר אביי כרב פפא משום דהי' קשה לו מאן יימר דמשתבעת ולא הוה ס"ל למימר באשה החשודה עפ"י ע"א דקים לי' בגווי' וכמ"ש לעיל דס"ל קים לי' בגווי' לאו מילתא היא ור"פ לטעמי' דס"ל בכתוב' פ"ה הנ"ל קים לי' בגווי' מלתא היא אלא דהא לאו מילתא היא דהא מצי לאוקמי בנקי נדר ונקי שבועה אלא מחוורתא כדשניין מעיקרא ודי במ"ש למבין מדעתו כי לכבודו הארכתי ביותר מהראוי' קצת ואסיים ואומר שלום לו ולתורתו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |