שו"ת חתם סופר/ה/נ
שו"ת חתם סופר 
ה נ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וי"ר לתלמידי האברך הותיק החרוץ המופלא ומפורסם כש"ת מו"ה מאיר נ"י:
עש"ק סמוך להכנסת כלה קבלתי נועם אמרותיו הנעימי' ואשיב עליהם כיד ה' הטובה:
בענין פרוזבל שחשקה נפשו היפה לכתוב פרוזבל ולמסור דבריו בפני וכ' להיות השנה הזאת שנת תקס"ד שנה ששית לשמיטה להרמ"א ז"ל שפסק כהנך גאונים וחשש לשיטת העיטור והרא"ש דאין כותבי' פרוזבל משנכנס שנת ז' אנא עובדא ידענא שמ"ו החסיד זצ"ל מסר דבריו לפני וחד דעימי בסוף שנת תקמ"ד הנכנס לתקמ"ה דהיינו סוף שמיטה ודענא שלא עשה פרוזבל בסוף תקמ"ג כי לא זזה ידי מתוך ידו ממש לידע כל דרכיו מוצאיו ומובאיו וטעמא רבה איכא דלא יהי' אלא פלוגת' שוה בשוה הי' לו לומר כל המקיל בארץ הלכה כמותו בחו"ל ומכ"ש הכא דכל הפוסקי' חולקי' חוץ מהעיטור והרא"ש (והטור נמשך אחריו כדרכו) ודי לן שכ' הרמב"ן בתשו' המיוחסת דנוסחא מוטעת נזדמנה להעיטור בתוס' ושכן הביאו הר"ש בשביעית כהרמב"ן ואע"פ שכ' עוד שהוא מלתא בלא טעמא והרא"ש הא יהיב טעמא דהכי קאמר קרא לא יגוש את רעהו מיד שקרא שמטה לה' בכניסתו אמנם מקץ שבעה שנים דהיינו בסופו תעשה שמטה אחרת והיינו וזה דבר השמטה שיאמר משמט אני אלו דבריו מ"מ הוא נדחק למצוא רמז בקרא לקיים דברי התוספתא שלפניו וכיון שהנוסחא מוטעת אין לנו להמציא דרשות בקרא שלא הוזכרו בש"ס:
ובקצות החשן סי' ס"ז סק"א הקשה למ"ש הרא"ש בתשובה שלא מיחה במנהגי המדינות שלא נהגו בפרוזבל וגובי' חובותיהם אחר שביעית משום דה"ל כאלו התנו כך מעיקרא והקשה הנ"ל תינח אחר שביעית אבל בשנת ז' גופי' דאם ישלם יכול לקבל אבל אסורא איכא לתובעו וה"ל מילתא דאיסורא ולא ממונא ולא מהני תנאי והרי הם נהגו גם לתבוע ולנגוש אפי' בשנת הז' גופי' ע"ש שהניח בצ"ע. ולפע"ד סברת הרא"ש כי היכי דשמיטה דסוף השנה היא ברגע צאת היום ער"ה דשמינית ה"נ שמיטת הכניסה שבתחלת השנה תלי' ברגע יציאת הככבים דר"ה של ז' וכן משמע קרא כי קרא שמטה לה' ה"ל בשעה שקרא שמיטה שהוא זמן מקרא קדש של כניסת היום אבל רגע אח"כ כבר עבר לי' זמני' והמלוה חברו אח"כ יכול לנוגשו בשביעית שלא יצאו עליו ככבים של כניסת השנה ומשו"ה לא מצינו מפורש בש"ס המלוה את חברו בשביעית עצמו מה דינו כמו שמצינו פלוגתא במוכר שדהו בשנת היובל עצמו אע"כ כנ"ל וא"כ ה"ה המלוה חברו ומתנה עמו שלא יהי' זמן פרעון עד רגע אחר צאת הככבי' של ר"ה דכה"ג בשעת כניסת היום לא קם לי' בלא יגוש ממילא לא שמטתוהו הכניסה ויכול לתובעו אפי' בשביעית וא"כ י"ל כן הי' תנאי מנהג המדינה שכל חוב שלא נפרע בער"ה קודם חצות לא יהי' זמנו לפרוע עוד עד אחר ר"ה וממילא לא שמטתו כניסת השנה ולק"מ ק' הקצות החשן הנ"ל:
שוב מצאתי דכ' הב"ח סי' ס"ז סעי' ל"ב אמ"ש הרב"י דהרמב"ם פליג אהרא"ש וס"ל ז' אינה משמטת אלא בסופה כ' הוא ז"ל דאין כאן מחלוקות דהרמב"ם מיירי במלוה בשביעית גופי' יכול לנגשו כל השנה ובהא מודה הרא"ש אבל זולת זה מודה הרמב"ם להרא"ש והרי כמ"ש דזולת זה לא ידעתי טעם לחלק כלל:
ומ"מ מ"ש דגם הרמב"ם יסבור כהרא"ש לכאורה הי' קצת ראי' דעי"ז יתיישב מ"ש הרמב"ם פ"ט משביעית כמתני' דהשוחט פרה וחלקה בר"ה והשיג הראב"ד דירושלמי מוקי לה כר' יהודה אבל לדידן דהקפת החנות אינה משמטת ה"נ אינו משמט ולפי הנ"ל י"ל לפמ"ש הרא"ש בתשו' הובא' ב"י דהקפת החנות אימעוט מקרא דמשה ידו ולא הקפה א"כ להרא"ש דסכינא חריפא מפסקא להני קראי לא קאי מיעוטא דמשה ידו אלא אוזה דבר השמטה שמוט דהיינו ההשמטה דמקץ שנת השמטה שהיא השמטת דברים מזה ממעטי' הקפות החנות אבל לעולם ינהוג בו אידך דינא דבהכנסת השמיטה לא יתבענו בב"ד אפי' בהקפת החנות וא"כ לק"מ ק' הירושלמי די"ל השוחט הפרה דמשמט היינו השמטת ב"ד ואע"ג דהש"ס מוקי' לי' בהשמטת דברי' בשבת קמ"ח ע"ב היינו לר' יוסף ואהא קאי ק' הירושלמי באמת אבל למאי דקי"ל כרבה לק"מ ק' הש"ס ולא אתאינן לתי' הש"ס דמוקי' לי' בהשמטת דברי' וממילא מוקמי' לי' בהשמטת ב"ד ולק"מ ק' הירושלמי וא"ש פסק הרמב"ם וא"כ הרי גם הרמב"ם ס"ל כהעיטור והרא"ש:
אבל הרואה יראה באמת כי דברי הב"ח דחוקי' מאוד בכוונת הרמב"ם בשגם שלפ"ז השמיט הרמב"ם עיקור הדין דשביעית משמטת על שני אופנים בתחלתו ובסופו ולא הזכיר זה כלל ודברי' אלו אין לאומרם ומכ"ש לכותבם ומשום ק' הראב"ד הנ"ל לא נעקש את הישרה ושערי תי' לא ננעלו בשגם נ"ל עוד תי' אחר כך דהרמב"ם בפי' המשנה כ' טעם דהשמטת החנות אינו משמט משום שדרכו להשתלם מיד ואינו משהה אלא כדי לקבץ על יד ולא מקרי הלואה ותשומת יד וטעם זה כתב ג"כ בעיר שושן ושלא כדין השיג עליו בסמ"ע ולפי זה לק"מ ק' הירושלמי דתינח הקפת החנות משא"כ המחלק פרה בי"ט של ר"ה ע"כ דעתו להקיף שהרי י"ט הוא וא"א לתובעו וצריך לומר הירושלמי ס"ל טעם הקפת החנות כמ"ש הרב"י דאדרבא דעתו להשתלם אחר שנה ושנתיים וה"ל כמלוה לעשר שנים אבל זה תימה דא"כ בשכר שכיר נימא הכי וכ"כ הרב"י להדי' וזה נגד ש"ס דילן בסוגי' דקציצה דסתם שכיר אינו משהה שכרו נמצא לפי ש"ס דילן א"א לפרש כהרב"י ודבריו צ"ע ודברי הרמב"ם נכונים:
ואם אולי י"ל דהירושלמי לא פליג אשכיר דאינו משהה שכרו רק אחנוני פליג וס"ל דמשהה שכרו ושניהם אינם משמטי' הא כדאיתא והא כדאיתא מ"מ י"ל פסק בחבורו דהרי פסק פי"ג ממלוה ולוה דשאלה ניתנה לתבוע ביומי' וכ' ה"ה שכן מוכח מסוגי' דשבת דאמר השאליני ולא הלויני ע"ש ודבריו צריכי' ביאור דנהי דמוכח דאין סתם זמנה שלשים יום אבל עכ"פ דנימא דניתנה ליתבע ביומא נגד החזקה דלא עביד איניש דיזיף ופרע ביומא זה לא שמענו וצריך לומר דמוכח כן מדשקיל וטרי הש"ס אליבא דרב יוסף משמע לרבה ניחא וק' לרבה מי ניחא הא כל שאינו בלא יגוש אינו בכי קרא שמיטה וביומא דלא ניתן לתבע לא הוה בלא יגוש לא הוה נמי בכי קרא שמיטה דנהי דהש"ס לא חש לי' לק' הירושלמי שהבי' הרא"ש בשביעית שהקשה דהא י"ט הוא ולא ניתן לתבע לא חש הש"ס להך ק' משום די"ל ההוא בר תביעה הוא ואיסורא הוא דרביעא עלי' ועיי' בח"מ סי' ע"ג סעי' ז' אבל הא קשי' עכ"פ דהא לא נתנה להתבע ביומי' אע"כ דשאלה בעלמא ניתנה להתבע ביומי' וא"כ ממילא לק"מ ק' הירושלמי מהקפת החנות דכל השנה דזמנה לימי' רבי' וה"ל כמלוה חברו לעשר שנים משא"כ במחלק פרה בר"ה ואומר השאלני זמנה לאלתר והירושלמי אפשר דס"ל זמן שאלה נמי לזמן מרובה דלא כש"ס דילן ולא חש לי' הרמב"ם יהי' איך שיהי' מיושב פסק הרמב"ם ואין לנו כדברי הב"ח:
ולקושטא דמלתא כל ג' התי' אמתיי' שא"א לחוש לק' הירושלמי אלא אם נאמר דשאלה ג"כ זמנה כמו הלואה ונימא נמי דהקפת החנות זמנה לכמה שנים ונימא נמי דכל בעל משה ידו דמני' ממעטי' הקפת החנות קאי אכולי' מלתא דשמטה דלא מפסקי' קרא כהרא"ש לומר פלגא משמט בתחלתו ופלגא בסופו דליתא ואז קשה ק' הירושלמי לא זולת זה וא"כ הראב"ד דחש לי' לק' הירושלמי ודוחה מתני' דהשוחט הפרה מהלכתא ש"מ דלית נמי כהעיטור והרא"ש אלא שביעית אינה משמטת כלל אלא בסופו ובתחלתו כלל כלל לא וכותבי' פרוזבל בתוך שנה השביעית והכי הלכתא:
ומה שרמז נמי לשיטת רש"י שנה הזאת היא שמטה האמת כן אבל ליכא מאן דחש לי' והאמנם מן השמים האירו עיני תיל"ת זה איזה שנים בלמדי מס' ע"ז וסלקתי מעליו כל תלונות התוס' ומצוה להעתיק הדברים הנה שלא למנוע בר כי הדברי' ישרי' וז"ל שם בחידושיי דף ט' ע"ב וטפי חדשתא עפירש"י וק' תוס' ממס' עירוכין עצומות ע"כ נלע"ד דהוקשה לרש"י לפי מה דמשני התם ר' יהודה היא צ"ל ע"כ כפירשב"ם דהבית עמד שנת תכ"א וזהו מהנמנע מפני ק' תוספ' על פירשב"ם לכן הוה ס"ל דקיי"ל לשמיטות מתשרי מנינן ולבהמ"ק מנו מניסן ובתשרי נכנס מוצאי שביעית ומ"מ עדיין לא נתחדש שנה לבהמ"ק והי' עדיין שנת ת"ך עד ניסן שאז נכנס לשנת תכ"א אך הואיל ואינו רק ג' או ד' חדשים מניסן עד חרבן בהמ"ק בתמוז ואב לכן חשיב שנת תכ"א לחורבנו וא"ש אך כל זה אי חשבי' לבהמ"ק מניסן אבל אי גם לבהמ"ק מנינן מתשרי וכדמשמע מרמב"ן על התורה בפ' החדש הזה לכם דלבית שני הי' מונים מנינם מתשרי וא"כ ע"כ ס"ל דבתשרי האחרון הי' נכנס לשנת ת"ך דליכא למימר לשנת תכ"א דא"כ כשחרב באב שלאחריו כבר יצא רוב השנה בבנינו ומ"ט חשיב לי' בחורבנו בק' תוס' אע"כ בשנת ת"ך נכנס וא"כ גם לר' יהודה א"א שיהי' שנת ת"ך מוצאי שביעי' ועכצ"ל כמו שתי' הש"ס שם בעירוכין שש שנים שלא עלה עזרא לא מנו שמיטי' ומשמע לרש"י דשמעתי' ע"כ פליג אסוגי' דעירוכין מדאמר וטפי חדשתא ופירש"י הואיל ועבר רובו בט"ב חשיב לי' בבנינו א"כ ע"כ בתשרי נתחדש השנה ועבר רובו בט"ב ומתשרי מנינן גם לבהמ"ק כהרמב"ן וקשה נמי לר' יהודה ק' הש"ס דעירוכין וק"ל וי"ל עוד אי קדושה ראשונה קדשה לע"ל לא בטל זמן מנין הראשון נמי למנות מניסן אמנם למאי דמסיק התם רב אשי עזרא עלה וקידש ס"ל לא קדשה לע"ל א"כ התחילו מנינם לתשרי ואתאינן למ"ש רש"י בשמעתין וק"ל ע"כ לשוני שם בחידושיי וכעת מצאתי מ"ש בזה בתומי' והמעיין יבין מהבין דברי' לדברינו ויבחר בטוב:
ואגב אעתיק לו ק' א' מחידושיי ר"פ חזקת מי שיתרצה רופא אומן יקרא ושכר הרבה יטול והוא דאמרי' שם שהרי נביא עומד בעשר ומזהיר על י"א וכ' רמב"ן דס"ל לרש"י דהך עשר דקרא היינו תחלת שנת עשר ואחד עשר היינו סוף שנת י"א שנהרג גדלי' בתשרי וה"ל ב' שנים שלימות ועל זה אני תמה וצלע"ג הא למלכי ישראל מניסן מנינן והשתא ממ"נ אי נימא שנת עשר דקרא היינו בתחלת שנה בשנות עולם שהוא תשרי ואותו תשרי בשנת עשר לצדקיה שבניסן שלפניו נכנס לשנת עשר ובתשרי שאחר אותו ניסן נאמר לו שדות בכסף יקנו א"כ בניסן שאח"ז נתחדש לו שנת י"א ונחרב הבית בט' באב בו ונהרג גדלי' בתשרי שאחריו ולא הי' בין הכל אלא שנה א'. בשלמא הא לא קשי' איך מונה הכא י"ח לנ"נ ובחורבן כתי' י"ט לנ"נ והלא לא הי' תשרי ביניהם ולאו"ה מוני' מתשרי זה יש ליישבו עפ"י ש"ס דמגלה י"א ע"ב אבל הנ"ל קשה ואי נימא דתחלת שנת עשירי רצונו תחלת שנת מלכי ישראל שהוא מניסן ובניסן שנה שלאח"ז יכנס לשנת י"א ובתשרי שאח"ז נהרג גדלי' ואכתי ליכא אלא י"ח חדש ואי נמי נימא דקרא מונה לשנות או"ה הואיל והזכיר נ"נ בקרא ומתחיל מתשרי שבו נכנס נ"נ לשנת י"ח עד תשרי שבו נהרג גדלי' שהי' תחלת שנת כ' לנ"נ וא"כ ע"כ בניסן שלפני אותו תשרי כבר נכנס צדקי' לשנת יו"ד ובניסן שלאחריו לשנת י"א ובתשרי שלאח"ז נכנס נ"נ לשנת י"ט ובניסן שאח"ז כבר נכנס צדקי' לשנת י"ב ונחרב הבית בט"ב שנת י"ט לנ"נ י"ב לצדקי' ואלו בקרא כתי' שנת י"א לצדקי' וצריך אני לעשות לי רב בדבר זה ע"כ לשוני שם:
נחזור למה שאנו בו דמעיקור הדין אין לחוש כלל ומ"מ אם נפשו אותה ויעש אין מזחיחין אותו ומהיות טוב א"ת רע ואין כאן משום יוהרא דחש לי' מהרש"ל והביאו מג"א סי' ס"ג סק"ב דהא פרוזבל המוקדם כשר וכל שעתי' ושעתי' זמני' הוא וזכור לטוב:
ומ"ש עוד דמשמע לי' מרשב"א דפ' השולח שכ' דקטינה דארעא יכול לגבות ולחזור ולגבות אם לא יאמר אידך דמי קטינא וכ' מעלתו שי' דזה לא שייך אלא ביתמי ולא מיני' ועי' בכתו' צ"א ע"ב ומשמע מזה דכל חוב שאינו ראוי' לגבות מיתומי' אין כותבי' עליו פרוזבל ודלא כרמ"א שסמך אהר"ן לכתוב אמלוה ע"פ אלו דבריו והם תמוהים וטעה בפשט הרשב"א דיתמי מאן דכר שמי' ופשוט דהכא מני דידי' כיתמי דמי כי היכי דביתמי אותה הקרקע שהניח אביהם בשעת מיתה היא המשועבדת ואם יקנו היתומים אותה הקרקע בעצמו בדמי קטינא תו ה"ל יתומי' שקנו קרקע שאין בע"ח גובה מהם אעפ"י שקנו אותה ממעות שהניח להם אביהם עי' תוס' כתובות פ"ו ע"א ד"ה פריעת בע"ח וב"ב קנ"ז ע"א ד"ה מצוה וכו' ע"ש:
וה"נ הקרקע שהיתה בשעת צאת הככבים דר"ה של שמינית היא הצילתו מלשמוט נגד שווי' אבל אם יקנו הבעלים בדמי קטינא אינו יכול לחזור ולגבות אותה הקרקע שקנאום הבעלים בדמי' ששמטום השמטה ואפקעתא דמלכא ית"ש היא וזה ברור ועיין תוס' ב"ק ל"ז ע"א:
מיהו לא צריכא לכל זה דח"כ שבזמנינו כבר פשטה הוראת כל ב"ד דנפרעי' מיתמי ואין טועני' פרעתי ועי' הטעם בתומי' סי' ס"ט סק"ה ועי' סי' מ"ח ועוד אותן הנהוגי' עתה שכ' למעלה בתחלת הדף ח"כ מסך כך וכך ואח"כ מניחו חלק וחותם למטה א"כ הרי יכול לכתוב בו הזמן אימתי שירצה ולכתוב בו נאמנות וכל מה שלבו חפץ דמשום כן מניחי' חלק כדי לייפות כח המלוה וא"כ יכול לכתוב הזמן באופן שיהי' תוך זמנו ושיהי' פטור משבועה וקודם שיביא לב"ד עיי' סי' מ"ה סעי' י"ד:
ומ"ש כיון שאין לו קרקע ולא לבע"ח שלו כ"א לא' מהם שחייב לו מאה זהו' ולאידך שחייב ת' אין לו קרקע רק בית מושכר ומעלתו תמה על הרב"י איך יכתוב פרוזבל על הקרקע המושכרת הלא אם יוציאנו מקרקע שלו יצטרך הוא לשלם השכירות ועוד א"כ לא אמעיט אלא מי ששוכב אקיקלא דמתא ואין לו בית דירה לא בשאלה ולא בשכירות אלו דבריו. ריש מילין אומר דלפע"ד בזה"ז אין להחמיר כלל בלא"ה דעכ"פ לפי הטעם שאין כותבי' אלא על הקרקע משום דלא שכיח שילוה למי שאין לו קרקע והנה בזה"ז תקנו הגאונים לגבות ממטלטלי דיתמי משום דעיקור הונו של אדם הוא עתה במטלטלין יותר ממקרקע וכן אנו רואי' באמת דא' מאלף שיבוא לידי גביי' קרקע א"כ שכיחא ושכיחא הוא ונהי דאין לנו להוסיף על תקנת הלל כיון דבלא"ה עולבנא דדיינא הוא אבל עכ"פ אין צריך להחמיר כ"כ:
ושכירות קרקע שכותבי' עליו פרוזבל משום שאם יוציא המלוה עתה מביתו ויקבל עליו המלוה לפרוע השכירות לבסוף יצטרך הלוה השוכר לפייסו בזוזי עכ"פ כי אין לו מקום ללון ואם ישכיר הלוה ממנו הקרקע יצטרך לשלם לו תחלה ואם יאמר לו אז דמי שכירות אזי חוזר ומוציאו עד עולם כמו בקטיני דארעא הנ"ל. ומ"ש א"כ היכי משכחת מי שאינו ראוי לפרוזבל משכחת לי' בסומך על שולחן אחר ויכול לסלקו כל שעה כי לא שאלו ולא השכירו לזמן אך נתן לו רשות לדור בו כל זמן שירצה הבעל בית וכל שעתי' זמני' הוא א"כ הדר בחצר חברו שלא מדעתו דאין צריך להעלות שכר משעבר ומ"מ בכל שעה יכולי' הבעלים להוציאו:
ואי ירצה יכול להקנות לבעל הת' זכות שיש לו בקרקעו של בעל המאה ולפע"ד מסתמא המעות ניתן ליד הלוה בעיסקא וחצי הפקדון אינו משמט ורק חצי המלוה שהוא ב' מאות ואם יקנה לו קרקע שוה מאה הרי לרוב הפוסקים אפי' אם יש אונאה ובטול מקח היינו מפלגא ואילך ועמ"ש תוס' בב"ב ריש פרק המוכר בית ד"ה ש"מ וכו' אבל לא עד פלגא ומאה הוא פלגא דמאתים וק"ל:
ומ"ש עוד דלמאי דקיי"ל מכאן ולהבא הוא גובה איך יכול להקנות זכותו שיש לו בקרקעו של בעל חוב זה לבע"ח אחר לכתוב לו פרוזבל הא קי"ל אי אקדיש וזבין מלוה לאו כלום הוא כמ"ש תוס' כל זה בב"ב ע"ז ריש ע"א נ"ל אע"ג דבעלמא קיי"ל הכי מ"מ בפרוזבל עשאו הקרקע כגבוי ועומד דמשו"ה מועיל הפרוזבל נמצא שקרקעו של זה גבוי הוא לו וחוזר והקנהו לזה בשטר הפרוזבל בעצמו ושוב היא כגבוי לו גם בשביל זה והכלל מקולי פרוזבל שנו כאן. וכן ראיתי במביט שקנין הקרקע וכתיבת פרוזבל הוא כאחד ואין להאריך יותר כי כתבתי רוב כ' זה באישון ליל ח' אב אחר דרשתי היום ברבים בהספידא דהגאון בעל תורת יקותיאל זצ"ל ושוותינהי כגדי מסוקן ע"כ תנוח דעתו היפה בזה עתה ופ"א אי"ה לכשאפנה אעיי' בכתבו הקדום ושלום לו ולידידי מר חמיו הגאון נ"י. מ"ד יום א' ז' אב תקס"ד לפ"ק משהק"ס מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |