שו"ת חתם סופר/ה/כז
שו"ת חתם סופר 
ה כז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כשחר פרוס על ההרים קרנו ומזלו ירים ה"ה האברך המופלא ומופלג חרוץ ושנון כש"ת מו"ה אהרן פולדא נ"י:
יקרת מכתבו הגיעני על נכון היום הזה ומהתימה על איחור הדואר מהתם להכא ואשר דבר טוב אודת שארו הנה לא שמעתי עד כה ועתה עיניו לנוכח יביטו באגרת אשר לוטה פה ואחרי קוראו יחתמנה וימסרנה ליד - באופן שלא יהי' ניכר שנקרא האגרות ממעלתו והלואי ישמעו לקולי ויעשו דברי פירות:
ומאי דבדק לן במ"ש תוס' כתובות ל"ב סוף ד"ה דאין לוקה ומשלם וכו' דלר"ע לית לי' לוקה ומשלם וקשי' לי' מתוס' ב"ק צ"א ריש ע"ב שכ' לר"ע דאמר התם אחרים שקצצו נטיעותיו חייבי' דאע"ג דחייב מלקו' משום ואותו לא תכרות אפ"ה חייבי' לשלם דאתי' כר"מ דלוקה ומשלם א"נ בלא אתרו בי' והנה סוגי' דכתובות אתי' לרבה אליבא דריש לקיש דאית לי' חייבי מלקות שוגגי' פטורי' ואזדא לי' תי' דלא אתרו בי' וליכא לשינויי אלא דס"ל לר"ע דלוקה ומשלם וכ"כ שם בשיטה מקובצת בשם רשב"א בהדי' דלר"ל צ"ל דס"ל לוקה ומשלם וא"כ איך כ' התוס' בכתובו' דלר"ע לית לי' לוקה ומשלם וכ' מעלתו דדוחק בעיניו לומר דסיפא והקוצץ נטיעותיו לאו ר"ע היא אע"ג דמשמע כן מלשון תוס' ורשב"א דר"מ היא מ"מ זה דוחק בעיניו אלו דבריו דפח"ח:
ואומר אני מעולם לא נתכוונו תוס' ורשב"א דהקוצץ נטיעותיו לא אמרו ר"ע אלא כלפי שאמרו שם בב"ק תנאי היא אליבא דר"ע דר"ע דברייתא ס"ל מותר לחבול בעצמו ור"ע דמתני' אוסר נמצא לתנא דברייתא לא אמר ר"ע דבר זה מעולם וה"נ י"ל סתם מתני' ר"מ היא והוא תני לי' בשם ר"ע דחובל בעצמו חייב ואיהו תני נמי בשמי' דקוצץ נטיעותיו של חברו חייב משום דלוקה ומשלם ולאינך תנאי לא אמרו ר"ע מעולם ובזה נתישבה קצת קו' דמעלתו:
והנראה דרש"י נשמר מקו' תוס' וכ' במתני' דקוצץ נטיעותיו אינו רשאי משום בל תשחית ולא כ' משום אותו לא תכרות דמייתי ש"ס במכות וכבר הרגיש בזה בתי"ט והנלע"ד דלא תשחית כולל כמה דברי' וענינים ואין לוקה על לאו זה דה"ל כלאו שבכללות אבל לאו דממנו תאכל ואותו לא תכרות מיוחד לעושה פירות לחוד ועל זה לוקין ומשו"ה בש"ס דמכות דפריך לחשוב נמי מלקות בקוצץ אילנות טובות ומייתי אזהרתי' מאותו לא תכרות ולא מרישא דקרא דלא תשחית דההוא כולל כל מיני השחתה אפי' אילנות שאינם טובות ואפי' מקרע על המת יותר מדאי וכדומה ואין לוקין על זה ועיי' רמב"ם פ"ו ממלכי' ודלא כמשנה למלך שם ואמנם במשנתינו לא תנן הקוצץ אילנות טובות אלא נטיעותיו ואפי' לא טעיני קבא רק כיון שעשה דרך כעס והשחתה עובר מיהו על בל תשחית ומלקות ליכא וממונא איכא ולק"מ קו' תוס דב"ק וא"כ תוס' דכתובו' סבר כרש"י דב"ק על תוס' ורשב"א דב"ק לא תקשי קו' תוס' דכתובות לימא ש"ס מתני ר"ע היא כבר כ' מעלתו דאפשר מסברא ידעי' דבקנס מיקטל ומשלם ויעיין ט"ז י"ד סי' קט"ז וכבר עמד עליהם שילת יעב"ץ חלק א' סי' ע"ו יע"ש:
איברא תמי' מילתא קצת מי הביא לרש"י ורשב"א לדחוק בכל זה יעי' ב"מ צ"א אתנן אסרה תורה ואפי' בא על אמו ופרש"י וראב"ד ובש"מ בשם רשב"א ג"כ דחיוב גמור איכא עליו אלא הואיל ולא ניתן רשות לדונו בשני דיני' אמרינן לו חייב אתה לשלם וכשרוצה לי"ש צריך לשלם ורש"י וראב"ד ס"ל נמי אי תפס לא מפקי' מיני' וא"כ הא ר"ע לא בא אלא להמשיל משלים להאיש הזה וא"ל האמת אעפ"י שקוצץ נטיעות עצמו פטור מ"מ הקוצץ נטיעות חברו חייב וכן האמת שהוא חייב ולא מיבעי' לרש"י וראב"ד דאי תפס אידך לא מפקי' מיני' ושייך שפיר לשון חייב אפי' לרשב"ם שם שלא כתב אלא שחייב לי"ש ולא הוזכר הך דמהני תפיסה מ"מ שייך שפיר לשון חייב ולא דמי למ"ש תוס' ב"ק צ"ד ע"ב גבי הא אביהם חייב להחזיר והחילוק קי"ל וא"כ בלאה"נ לק"מ לתוס' כתובות:
ובהאי ענינא מה שנגע לנידון דידן אדכרתן מילתא במה שפסק ריב"ש סימן ש"ע מי שתובעתו אשה שהתנה לה דבר באתננה צריך לישבע היסת והב"ח השיב דקים לי' בדרבה מיני' והש"ך סי' פ"ז סעיף קטן נ"ח הקשה הא לא קי"ל כר"נ בן הקנה ונדה ליכא אלא כרת והאמנם דברי ב"ח תמוהים באמת אבל מ"מ לדין יש תשובה דלכאורה צ"ע למאי דקי"ל מקח הנעשה באיסור אינו קונה עיי' סמ"ע וש"ך סי' ר"ח משום דכל מה דא"ר לא תעביד ואי עביד לא מהני א"כ אתנן במאי יקנה הא אינו נקנה אלא ע"י בעילת איסור מיהו הא לא קשי' דהרי בלא"ה פריך הש"ס דתמורה מדוכתי' טובא ומשני שאני הכא דגלי קרא וה"נ דכוותי' דגלי קרא דיקנה אתנן. והשתא לפ"ז יש לדון ולומר כיון דכל חיובו של אתנן חידוש הוא דיקנה במה דאמר רחמנא לא תעביד אין לך בו אלא חידושו דהרי קרא איירי אפי' בבא על אמו והתם ליכא חיובא אלא לי"ש או אם תפס משום דקים לי' בדרבה מיני' וא"כ לא נשמע מקרא חיובא אלא לי"ש ואיתפס לא להוציא בדיינין וה"ה לכל אתנן אפי' דליכא קים לי' בר"מ לא מתחיי' אלא לי"ש או תפס ולא להוציא בדיינין דלא מהני במאי דא"ר לא תעביד אלא מה דגלי קרא ולא יותר וא"כ צ"ע לדינא בכיוצא בזה אע"ג דהב"ח לא נתכוון לזה:
והנה התם בסי' ר"ח כ' רמ"א וכן אם נשבע או נדר וכו' וסותר עצמו למ"ש בי"ד סי' ר"ל יע"ש בסמ"ע הי' נלע"ד לפמ"ש רא"ש בתשובה ומייתי לי' ש"ך שם בי"ד דלא אמר רבא לא מהני אלא במצות שא"א לבטל משא"כ שבועה ונדר שאפשר לבטל פי' שיכול להתיר שבועתו בהא מהני דהרי עדיין אפשר שימצא פתח לנדרו ויתיר ויתקיים המקח למפרע א"כ המקח קיים הוא אפי' בשלא מצא פתח עדיין כנ"ל כוונתו (ויעיי' תוס' תמורה ו' ע"א ד"ה והשתא וכו') ובתשובה שער אפרים העלה דהתוס' דגיטין בסוגי' דנודרת במה שכ' על ככר ותאכל לאלתר בפנינו שמע מיני' דס"ל דבזמן הזה דליכא מלקות ולא קרבן אם אכל הככר כולו אין נשאלי' עלי' ועיין שבועות כ"ח ע"א ורא"ש שם וא"כ לפ"ז י"ל בי"ד סי' ר"ל מיירי להדי' שנשבע שלא למכור חפץ פלוני א"כ אי עבר ומכרו שוב אין נשאלי' לו עלי' ואין לבטל האיסור משו"ה המקח בטל משא"כ בח"מ סי' ר"ח מיירי להדי' שנשבע סתם שלא ימכור שום דבר ואפי' עבר ומכר עדיין נשארי' דברי' הרבה שהשבועה חלה עליהם ויש היתר לאיסורו משו"ה המקח קיים מיהו לפ"ז בסי' רל"ח סעי' כ' לרמ"א אינו נפטר משבועתו והא דלא הגיה רמ"א משום דמה הפסד אם ישאל על שבועתו:
וכבר הארכתי וה' שנותיו יאריך הכ"ד הטרוד מאוד וכותב בחפזי שלא להשהות המצוה. פ"ב נגהי ליום ה' ח"י א"ר תקע"ג לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |