שו"ת חתם סופר/ה/כד
שו"ת חתם סופר 
ה כד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לך תלמידי הותיק החרוץ המופלא מו"ה ליפמן נ"י חתן הרב המאה"ג המפורסם מו"ה יוסף נ"י אב"ד דק"ק גוו"ד יע"א:
את קולך שמעתי מתוך קן קולמסך והי' לנחת וקראתי לשבת עונג כי תלי"ת נתיקרת בעיני חמיך הרב הצדיק נ"י יהי מכירך ברוך ושמח עם אשת נעורתך היא תורת ה' אשר ארשת לך מעודך עד היום הזה ראה חיים עם האשה אשר אהבת יאהבך ה' ירום קרנך ויגדל כבודך יבריאך ויחלמך אורך ימים ושנות חיים ושלום ישביעך ויראך בישועתו אמן:
אשר כתבת על דברת הרמב"ם פ"ד מע"ז דקטני עיר הנדחת ונשיהם נהרגים א"כ ה"ל שא"א יכול להזימן דא"א לקיים בהו דין הזמה דלו ולא לו ולזרעו כדאיתא ריש מס' מכות וכתבת שהקשה כן למדן א' ומעלתך כ' כיון שדברי רמב"ם נלקחי' מתוספתא שלהי סנהדרי' וכר"א שם א"כ על ר"א תסוב הקושי' הא הוה עדות שא"א יל"ה אלו דבריך, ובאמת על ר"א לק"מ די"ל דס"ל כסומכס ב"ק ע"ה ע"ב ומשמע שם מרש"י ד"ה היכי דאמרי לא ידעי' וכו' דאי מסתפי משום עונש שוב ה"ל יכול להזימו לסומכס וא"כ אע"ג דלא נוכל להמית בניהם רק עצמם מקרי לסומכס יכול להזימם ולק"מ לר"א. אך לרמב"ם תיקשי דהלכה רווחת דלא כסומכס ואיך פסק הוא להרוג טף ונשים והנה במ"ש תוס' ריש מכות נתיישב גם זה ופשוט הוא והיות כי כתבת שהרמב"ם בזה בלאה"נ השיגוהו רודפיו ואמת הוא שגם בשארי דינם שבפרק זה נלאו כל חכמי לב והפר"ח לא עשה מאומה במח"כ וגם הגאון סדר למשנה ז"ל צרור הכתב לקח בידו והלך בדרך למרחוק בחריפות ובקיאות אך לא הרוה צמאון בזה ע"כ אענה מה שחנן אלקי' את עבדו בזה הנה הרמב"ם כ' אחר שנתברר לב"ד הגדול שרובם עע"ז והודחו שולחי' להם ב' ת"ח להשיבם בתשובה ואם לא ישמעו צרים על העיר עד רדתה ומרבי' לה בתי דיני' ויקבלו ב' עדים והתראה על כל א' מהם אם לא יהי' הרוב נידוני' בסקילה וממונם פלט ואם יהי' רובם או כולם הורגים אותם ואת טפם ונשותיהם בסייף וממונם אבד. והנה ראה הראב"ד שכ' שמקבלי' עדים שעע"ז אחר התראה פי' קודם שנשלחו הת"ח כבר עע"ז עפ"י העדאת העדים הללו שהתרו בהם ולא שמעו וא"כ לאיזה תועלת יהי' שלוח ב' ת"ח הלא עכ"פ יבואו עידיהם ויעידו על העבר ויהרגו וזה ברור כוונת הראב"ד בהשגתו:
אמנם להציל הרמב"ם מהשגה זו נלע"ד דס"ל לרמב"ם נהי דכבר נתחייבו סקילה כיחידי' ע"י ע"ז בעדים והתראה מ"מ אותה ההתראה לאו היתה על נשים וטף ולהיות זה דבר חמור מאוד להרוג גם נשיהם וטפם ה"ל סקילה דבר קל לגבם דנוח להם לסקול בעצמם מליהרג בסייף עם נשיהם וטפם ולא יתכן זה בלי התראה ע"כ טרם שנדון אותם כעיר הנדחת צריכי' להתרו' בהם ע"י ב' ת"ח אם ישמעו ויאזינו אע"ג שמ"מ נסקלי' על העבר נשותיהם ובניהם פלט וה"ה ממונם והם בסקילה ואז כשישובו המה מוסרי' עצמם לב"ד לקיים בהם מ"ע של סקילה דהוי להו כפרה ולא צריכי' להבי' העיר במצור כי לא יעמדו עצמם נגד הסנהדרי' אך אם יתנו כתף סוררת יעלו עליהם למלחמה ואז מקבלי' ב' עדים על כל א' לחייבו סקילה כעע"ז ואז אח"כ כשיצורף רוב העוברי' יהפך דינם מסקילה לסייף ולהריגת טף ונשים ולק"מ קו' הראב"ד הנ"ל:
ובזה יובן פי' התוספתא סוף סנהדרי' דר"ע טען הא כתי' ונתן לך רחמים ורחמך וע"כ לרחם על הקטנים ור"א אמר גם הגדולים אינם נהרגי' בלי התראה אלא ונתן לך רחמים שיתן אהבת ב"ד בלב קרוביהם של הנידונין ותימה טענו לו בחטין והודה לו בשעורין מה זו תשובה שהגדולי' אינם נהרגי' בלי התראה אבל להנ"ל ניחא בהא פליגי ר"ע ס"ל שאין שולחי' ב' ת"ח להתרות בהם שנית והשתא נהי שהי' התראה לכל א' ככל עע"ז מ"מ ה"ל מותרה לדבר קל ואינינו מותרה לדבר חמור להריגת טף והשתא אע"ג שמצינו עונש טף באנשי יבש גלעד מ"מ לא יתכן להרוג עם רב בלי התראה ואולי האבו' היו חוזרי' בהם כשמעם הריגת הבנים או' שהי' מחזירים האבות למוטב שהי' בוכים ומתחננים לפניהם והרי כתי' ונתן לך רחמי' ולא להתאכזר על נפשות הללו וע"ז השיב ר"א אה"נ שצריכי' התראת ב' ת"ח ואז יהרגו הטף ונשים ולא זולת ואין כאן שוב ק' מונתן לך רחמים:
ומיושב ק' תוס' סנהדרי' מ"א ע"א שהקשו מנ"ל דעיר הנדחת בעי התראה דכיון דחמיר דממונם אבד לא בעי נמי התראה ולק"מ להנ"ל דודאי אותה ההתראה של ב' עדים והתראה לכל לאו היינו התראת עיר הנדחת דהוה התראת ע"ז לסקול בעליו ומהא לא מיירי ש"ס לעיל מ' ע"ב וזה לא נקרא עיר הנדחת אלא עע"ז אלא שסופו להסתעף ממנו עיר הנדחת כשיצורפו רובם שעברו בעדים והתראה והש"ס מ' ע"ב דקאמר עיר הנדחת בעי התראה היינו התראת ב' ת"ח שעי"ז נעשה עיר הנדחת ועל זה יהי' קו' תוס' מנ"ל דבעי התראה כלל דלמא משום דחמירי לא בעי התראה וז"א נהי דעוברי' חמירי אבל הנשי' והטף אפי' נימא שגם המה גרמא בניזקין כמ"ש פר"ח מ"מ קילי בעונש מכל שארי עבירות ואיך יהרגו אפי' לטפל בעלמא בלי התראה לבעלי' הראשוני' העוברי' אולי ישובו וינצלו הם וכק' ר"ע לר"א באמת ועל זה החליט ש"ס דעיר הנדחת בעי התראה וזה ראי' ברורה לרמב"ם דהלכה כר"א דהא עכ"פ מפורש בתוס' דהתראת עיר הנדחת תלי' בפלוגתא דר"א ור"ע וכיון דפשיטא להש"ס סנהדרי' מ' ע"ב דעיר הנדחת בעי התראה ש"מ דהלכה כר"א דטף נענשי' ולפ"ז נ"ל הא דאמרי' בדף קי"א סוף ע"א לאחר שצריך עדים והתראה לכל א' וא' היינו לומר אף ע"ג שהתרו בהם ב' ת"ח בכלל לא מהני זה אי לאו דאיכא נמי ב' עדים המעידים לחייבו סקילה ושוב אי עברו גם אהתראת ב' ת"ח נדוני' כעיר הנדחת אבל בהתראת ת"ח לחוד לא סגי:
ובזה אתי כל דברי רמב"ם שפיר:
אך הא קשי' לכאורה במה שפסק הרמב"ם כריש לקיש דסנהדרי' קי"ב דמרבה להם בתי דינים ודלא כר' יוחנן והיינו טעמא משום ק' הש"ס אי אתה מוציא עיר הנדחת לשעריך אלא לב"ד הגדול דלר"ל יוצדק תי' הש"ס דגמרי דיניהו בב"ד הגדול משא"כ לר' יוחנן דדוחק הוא לומר שאותו האחד או המיעוט האחרונים שנידונים בסיף שעליהם יוצדק אבל אי אתה מוציא עיר לשעריך שהרי אין כאן אלא יחיד או איזה יחידים אע"כ כר"ל זהו מה שנראה לכאורה בדעת הרמב"ם בזה לפי מה שיש להבין ממגדול עוז שסמך עליו אכ"מ בזה אמנם לרמב"ם לשיטתו קשה כיון דגם הטף והנשים נהרגי' א"כ נהי שהמחצה כבר הומתו בסקילה מ"מ אח"כ כשישלי' האחרון להרוב ונעשו עיר הנדחת שוב הורגי' הטף והנשים של אלו הנסקלי' ושייך שפיר גם לר' יוחנן אי אתה מוציא עיר הנדחת לשעריך אלא לב"ד הגדול שהרי עדיין רוב העיר קיים הנשים והטף וא"כ מה ראה רמב"ם לפסוק דלא כר' יוחנן וצ"ע לכאורה והנלע"ד בדוחק דס"ל לרמב"ם דלר"א הטף נהרגי' ה"ל עדות שא"א יכול להזימן שהרי אין טף של עדות נהרגי' אע"ג דאפי' לפי תי' קמא דתוס' ריש מכות י"ל דוקא מלקות במקום מיתה לא הוה כאשר זמם משום דכתי' נפש תחת נפש אבל הכא דעכ"פ נהרגי' ונותני' נפש תחת נפש אע"ג דלא מקיים לגמרי בזרעם הוה שפיר נפש תחת נפש מ"מ הכא י"ל דהמיתה בעצמה הוה כמו מיתה חמורה טפי במה שהורגי' גם טפם ועמ"ש תוס' סנהדרי' נ' ע"א ד"ה קסברי' וכו' דע"י אבידת ממון נעשה סייף חמור כסקילה ק"ו בן בנו של ק"ו שע"י הריגת הטף נעשה סייף חמור טפי הרבה מסקילה ולא שהחומרה טפילא בעלמא אלא שנטילת הנפש בעצמו חמורה טפי כשעוקרי' אותו מן השרש להכות אם על הבנים ואותו ואת בנו ביום א' וכיון שא"א לקיים זה ממש אצל העדים לא ה"ל נפש תחת נפש וה"ל עדות שאאי"ל. ומיהו לריש לקיש לא קשה מידי כיון שעיקור עדות כל כת וכת לא בא אלא לסוקלו ולא לאבד בניו ולזה הוה יכול להזימו ואם שוב רובם נתחייבו סקילה ונשתנו דינם מסקילה לסייף אבידת ממונם וטפם אבל לר' יוחנן קשה דהרי אותן שנתחייבו סקילה כבר נסקלו ואותו האחד הבא להשלים עליו מעידים מתחלה להורגו בסייף ולאבד טפיו וה"ל עדות שאאי"ל ודוחק לומר דעכ"פ אם יארע אחר שכבר נסקלו הראשונים יוזמו עדים הראשונים איגלאי מילתא למפרע דאין כאן עיר הנדחת ואותו האחד שבא להשלים ידון בסקילה ובניו נמלטים וה"ל עדות שאתה יכול להזימו ז"א דאז יטענו אנחנו להשלימו ולחייבו סייף באנו ולא סקילה וא"כ קשה על ר' יוחנן כנ"ל וצ"ל ר' יוחנן באמת כר"ע ס"ל דקטני עיר הנדחת וה"ה נשיהם פטורים והוה שפיר עדות שאי"ל ולפ"ז ממילא מוכח שאין הלכה כר' יוחנן בהא חדא מדהלכה כר"א לגבי ר"ע בהא מש"ס דלעיל מ' ע"ב כנ"ל ממילא אין הלכה כר' יוחנן דאתי' כר"ע ועוד דקשה קו' הש"ס אי אתה מוציא עיר לשעריך דליכא למימר דקאי אאותן מיעוטן אחרונים דלא יצדק עליהם לומר עיר והטף והנשים הלא בלא"ה פטורים וא"כ אין הלכה כר' יוחנן וצדקו כל פסקי הרמב"ם בעז"ה. פ"ב יום ה' ח"י שבט תקפ"ו לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |