שו"ת חתם סופר/ד/קמא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ה' ישפות שלומו לידידי הרב המאה"ג המופלג מלא עתיק השנון המפולפל כש"ת מהו' אבוש נ"י כתמר יפרח יציץ ציץ ויוצא פרח יהל כשמש וירח אור תורתו זורח בק"ק סיקס יע"א:
יקרת מכתבו מיום א' דסליחות העבר הגיעני זה שבועות שתים שאין הרבה הן אומר והן דברי' מעולפת ספירים בפלפלת כל שהוא בין שורתיים מצהירי' אודות אשה עגונה א' בוכה על בעל נעורי' ופר"מ אוחז כצדיק דרכו לחתור אחר קולות והתירים ובקש ממני לעיין בשריותא דהאי איתתא להתירה מכבלי עיגון ולהיות מתיר אסורי' והיותי אז עצור בחצרות בית ה' בדבוק חבירי' בתחלת הזמן בלמוד הל"ות ואחר עד עתה וגם פה יהי' דברי מעטי' וזעירים וה' המאיר עיני המיחלי' לחסדו הוא יאיר עיני בתורתו לשום מחשך לפני לאור ומעקשים למישרים אמן:
הנה בהביטי אל גביות העדות לא מצאתי שום סימן והיכר או ט"ע בהגוף כלל כי טרפוהו זאיבי ערב ולא מצא ממנו אלא העצמות והראש שאין בהם שום היכר כלל וכלל רק המוצאים הכירו הבעקי"ש והמאנטעל אשר עליו הי' מונחי' קצת עצמות והבגדי' ההמה הי' קרועי' ע"י טריפת החיה ושארי עצמות וגם הראש המופשט מכל עור ובשר מפוזרים על פני השדה א' הנה וא' הנה בין העשבי' ואיזה כלים שהי' להם בהם היכר או סימנים מהם ב' חלפי' סכיני שחיטה שלו שהי' מוכרחי' בתיק שהי' רגיל לכרוך החלפי' בהם ועוד ע"ג שק קטן גשטרייפט שנתנו לו אשתו להבי' לה בשר וכיס קטן עם מעות נחשת הניכר שהוא הכיס קטן שלו ופלעשיל נחשת מלא יי"ש וטבעת מעסונג בראשו וכנף א' מטלית קטן שלו עם ציצית כל אלו הי' מפוזרי' בין עשב השדה סמוך למקום העצמות ובעקעש ומאנטל הנ"ל:
הנה לא הוזכר לפני בפירוש במאי הכירו כל הכלים כי צריך חקירת חכם מפה עדי' לאזן החכם המבין ויודע כי אם הכירוהו בט"ע א"ל הכא קצת דאמרי בדדמי וכו' ועם בט"ע כיון שידעו שנאבד השוחט והי' אומר שרוצה לילך בזה הדרך ועתה מצאו חלפי' וכלי שחיטה בזה הדרך נקל לכח הדמיוני להטעות העין וסברא זו כ' תוס' בגטין כ"ז ע"ב וב"מ י"ח ע"ב ד"ה מעולם לא חתמנו יע"ש ובשגם דלכמה פוסקים לא יועיל ט"ע בכלי' אלא בגוף האדם ומכ"ש בכלי' אלו שהי' למדרסי' לחיית הארץ ואפשר גם נטבעו ונצבעו במימי שלג קשה להכירם בט"ע וטוב יותר ההיכר ע"י סימני' אמנם יהי' סי' מובהקים ביותר ולא כמ"ש שהכירו הפלעשיל של נחשת בסי' ושוב נתבאר שהסימן הי' שגופו של נחושת וטבעת מעסונג קבוע בו ופשוט שזה אפי' סי' אמצעי לא הוה שרובם ככולם כן הוא ואינו אלא כמו חיורי וסומקי שאפי' צירף וסניף לאחרי' לא מתעבד ע"כ צריך חכם ובקי לדרוש הדבר שיהי' ההיכר בכלי' הכירא מעליותא שראוי לסמוך עליהם ועוד אי' בי' תיוהא דאין הכלים על גבי הגוף רק סמוכי' לו ויבואר לפנינו אי"ה:
והנה נניח עתה שהי' ההיכר ראוי והגון (מלבד הפלעשיל דכמאן דלי' דמי) הנה האחרונים כלו אחזו שער למיחש לשאלה ואע"ג דכ' תוס' ביבמות ק"כ ע"ב סוף ד"ה כלי' וכו' דלמסקנא לא חיישי' לשאלה וכן בריש דבור המתחיל אב"א כלי' בחיורי וסומקי דלא חיישינן לשאלה היינו הכל ללישנא דסי' דאורי' ולא חייש לאיתרמי להך לישנא מסקי' כלים בחיורי וסומקי ולא ניחוש נמי לשאלה אבל להלכת' דחיישי' דסי' לאו דאורי' משום חשש דלמא אתרמי א"כ פשוט דבכלי' אפי' אי' בה סי' מובהק ביותר חיישי' לשאלה והרי"ף דהשמיט חששא דשאלה משו' דפסק סי' דרבנן וכן הרמב"ם כן הסכימו האחרונים אלא דמעלתו אתא ואייתי מתניתא בידו דברי מהרי"ט בחלק א"ע סי' ל"ז דבכל כלי' לא חיישי' לשאלה אמנם שכן כ' שם מסברא בלי ראי' אלא שבאר שם טעמו שמהיכי תיתי שישאיל כל כליו מכף רגלו ועד קדקדו לאחר והוא ישאיר שלוח ערטלאה ולחליפות כל בגדי' לא ניחוש דהוא מעשה שטות א"ד שם רוצה לומר שדרך להחליף מלבוש א' או ב' שיחפוץ ויחמוד של חבירו אבל שיארע שיהי' כל מלבושיו כתנתו ומנעלו וכל אשר לו חשוקי' לחברו ושל חברו לו זהו מעשה שטות וא"כ תינח כל מלבושיו אבל הכא הא לא נמצאו ממלבושי' רק בעקונט"ש ומאנטעל שהם ב' מלבושי' עליונים שדרכם להשאיל ולהחליף כידוע ומובן ואין ענינו של מהרי"ט לכאן כלל:
בשגם דברי מהרי"ט ק' לסמוך עליהם מבלעדו צרופי קולו' ואומדנות רבו' כי גם שם בעובדא דילי' הי' לו סמוכות רבות להתיר מבלבד זה ופשטא דמתני' אפי' יש סימני' בגופו ובכלי' משמע אפי' בכל כליו ובזה הבנתי מ"ש בעסקי מהרא"י סי' קס"א דמצא בסדר ר' אלי' וז"ל וישאלו אם יש סי' בבגדי' או בכתונת שמצא וכמה כתונת נשא עמו א' או ב' וכו' וכ' עלי' מהרא"י שבודאי לא הי' כוונתו לסמוך על סי' כלי' נגד הש"ס אלא לצרף לאומדנות אחרי' ושכן שמע ממורו מה' נתן שמצא בס' מתיתי' דמצרפי' סי' כליו לשאר אומדנו' (דברי ר' נתן הללו ימצאום בתשו' מהרי"ו סי' ק"ן יע"ש) אלא שמהרי"א הקשה ע"ז דא"כ מאי פריך ש"ס ממצאו בכיס וארנקי דלמא גט שאני דאיכא אומדנו' שם האיש והאשה וידעי' שזה אבד גט לכן לא חיישי' לשאלה אע"כ פשיטא להש"ס אי איכא למיחש לא מצרפי' שום אומדנו' יע"ש בביאור:
ולפע"ד ליישב דודאי מודה ר' אלי' וס' מתיתי' דליכא לצרף מכח הראי' שהבי' מהרי"א אלא ס' מתיתי' מיירי מסי' בכל כליו ונראה דגם ר' אלי' מיירי בהא ומ"ש סי' בבגדי' או בכתונת יש להבין ע"פ הקדמה א' מ"ש רמב"ן בשיטה מקובצת דב"מ דלהכי לא הזכיר הש"ס חשש מכירה משום דאוקי ממונא בחזקת מרא קמי' ולא חיישי' אלא לשאלה פי' דאז כ"ה דאיתא ברשות מרא קמי' אית' עיין ס' זו בתוס' חולין נ"א ע"א סוף ד"ה המוציא וכו' נמצא לפ"ז אזדא לי' נמי חששא דחליפי' ורק חשש שאלה וס"ל לר' אלי' דכל בגדי' העליוני' לא משאיל אינש לאחריני וישאר הוא לבוש רק בכתונת בלי שום מלבוש ומכנסיים נמצא אם יש סימן בכל בגדי' בלי כתונת סגי עם צירוף אומדנו' וכן נמי אם אין סי' בבגדי' ורק בכתנת לחוד נמי לא מושיל אינש כתנתו וילביש מלבושי' על בשרו מבלי כתונת תחתי' ואע"ג דבכתונת שייך חליפי' ואינו מעשה שטות מ"מ ס"ל לר' אלי' לחליפי' לא חיישי' כלל מטעמי' דרמב"ם דמוקמי' בחזקת מרא קמא ובזה יובן מה שסיים שיחקרו כמה כתונת נשא עמו ב' או ג' וק' הי' לו לומר כמה כתונת מצאו אצלו ב' או ג' ומה לשון נשא עמו וגם מה ענין לחקירה זו אבל לפי הנ"ל ניחא דר"ל שיחקרו אצל בני ביתו כמה כתונת נשא עמו בהפרדו מביתו כי אם נשא עמו איזה כתונת שפי' איכא למיחש לשאלה באחד מהם והוא לבוש א' וכיון שזכינו לדין שר' אלי' וס' מתיתי' נמי מודי' דבסתם כלי' לא מצרפי' אומדנות רק בכל כלי' מצרפי' אומדנות א"כ ק' הש"ס כפתור ופרח ולק"מ ק' מהרי"א אדרבא למהרי"א תיקשה מנ"ל להקשות בפשיטות מכיס וארנקי ניחוש לשאלה ומאי קושי' דלמא בגט דאיכא אומדנא באמת לא חיישי' לשאלה ומנ"ל להקשות אמנם לשיטת רבנו אלי' וס' מתיתי' ניחא דס"ל לש"ס דכלים דמתני' היינו אפי' כל כלי' וס"ל דכל כלי' דאין רגיל להשאיל ואפ"ה לא סמכי' בדליכא אומדנות לצרף א"כ בכיס וארנקי דליכא כל כלי' לא יועיל אפי' צירוף אומדנות ושפיר פריך ועל זה משני הש"ס כיס וארנקי לא מושלי אינשי ומהני בצירף אומדנא דגט דאיכא שמו ושמה אבד גט נמצא למסקנא זו היכ' דאיכא כל כליו או כתונת אליבא דרבינו אלי' מצרפי' לאומדנו' אחרו' ושרינן לעלמא ובזה יתקיימו דברי מהרי"ט הנ"ל [עיין ח"ס אה"ע ח"ר סי' מ"ח ד"ה והנה]:
אלא עדיין לבי מהסס דהרי משנתינו אמרה אין מעידי' אלא על פרצוף פנים עם החוטם אעפ"י שיש בו סי' בגופו ובכליו ומשמע בפרצוף פנים לחוד בלי חוטם אין מעידי' אעפ"י שיש סי' בכלי' ולדידן היינו כל כליו נמצא דלא מצרפי' כל כליו עם היכר פרצוף פניו אף ע"ג דלחד לישנא בבכורו' מ"ו ע"ב הוה פרצוף פנים הכירא מעלי' מה"ת ורק מחומרא דרבנן בעי' תרווי' ואפ"ה לא מצרפי' עם סי' כל כליו וצ"ע:
והנה מצאתי ראיתי דברי הגאון מהו' נפתלי כ"ץ זצ"ל שבס' חוט השני סי' צ"ח שכ' לפי דאמרי' ביבמות קט"ו ע"א ההוא גברא דבשלהי הילולא איתלי נורא בי גננא וכו' וס"ל לר"ח בר אבין אימר אינש אחרינא אתי לאצילי וכו' ואיהי אתילד בי מומא ומחמת כיסופא ערק לעלמא א"כ ה"נ ניחוש לגברי אחרינא ונימא שוללי' באו עלי' והפשיטו כל בגדי' ומחמת כיסופא ערק לעלמא והלבישם לעצמם או לאחר ואותו נהרג והא דלא אמר הש"ס הך חששא משום דש"ס דיבמות אזיל לרבא ואיהו פליג התם אר"ח בר אבין ולא חייש להך אבל אנן ניחוש נמי להא וזה שייך אפי' בכל בגדי' ודפח"ח והנה למ"ש לעיל בשם הרמב"ן דלא חיישי' למכירה משום דאוקמי ממונא בחזקת מרא קמא יש לעיין אם בגזילה שביד הגזלן נשארה חזקת מרא קמא כמו בשאלה או לא דהרי שניהם אינם יכולים להקדישו עוד נ"ל דבשלמא בגברא חרוכא אין אנו מחדשי' שום מעשה מחודש דהרי נורא הוה בפנינו בבי גננא ורק אנו מחדשי' חשש שמא גם גברא אחריני הוה התם ואפשר הה"נ במי שנמצא הרוג שע"כ הי' פה שודדי' וגזלני' א"כ איכא למיחש נמי לדברי חוט השני אעפ"י שהיא קצת רחוק יותר מנורא דבי גננא כמובן וק"ל ואפשר בהכי נמי מיירי מתני' דלא סמכי' אסי' כל כליו דמיירי בנמצא הרוג והי' פה גזלני' א"כ איכא נמי למיחוש הוא ערק לעלמא והאי גברא אחרינא הוא וכנ"ל אבל בנידן שלפנינו דחיה רעה אכלת' אי הי' סימן בכל כליו באופן דלא שייך שאלה שפיר הי' מצרפי' עם אומדנו' אחרו' להתיר ולא ניחוש לגוזלי' כיון שלא הי' חשש זה לפנינו לא נחדש אותו החשש דגזילה ולא דמי לעובדא דגברא חרוכא דהי' נורא בפנינו ולא חייש ר"ח בר אבין אלא לגברי אחרינא וגם בהא פליג רבא והבו דלא להוסף מה שלא אחז"ל ושפיר הי' אפשר לסמוך ע"ז אך כ"ז להתלמד במקום אחר אבל בנידן שלפנינו כבר כתבתי דליכא כל כליו ורק בעקונטש ומאנטעל ומה זו סמיכה:
כנף ובו ציצית מטלית קטן שלו גם בזה כ' מעלתו לסמוך אדברי מהרי"ט בתשו' הנ"ל דבגד עם ציצית לא מושלי אינשי דלא שביק אינש מצות ציצית דילי' ויהיב לאחרינא וראייתו מקידושי' ס"ד ע"ב המקדש בתו סתם אין הבוגרת בכלל ומפרש בש"ס אע"ג דהבוגרת שויתי' שליח לאבי' לקבל קידושי' אפ"ה לא שביק אינש מצוה דילי' דרמי' עלה ועבד מצוה דלא רמי' עלה ומעלתו מוסיף נופך דהל"ל חזקה שליח עושה שליחתו דחזקה אלימתא היא ואפ"ה אתי הך חזקה דלא שביק מצוה דרמי' עלה וכו' ודחי לי' וה"ה ומכ"ש הכא בבגד ציצית דלא ניחוש לשאלה א"ד מעלתו וראי' זו איניני מכיר ומאי אלימתא חזקת שליח אדרבא חזקה גרועה היא יעיי' בתוס' גטין ס"ד ע"ב ד"ה הני מילי וכו' ויעיי' במ"ל פ"ד מהל' בכורות ולא דמי להא דתשו' מהר"מ שבמרדכי דקידושי' ובתשו' מיי' להלכו' אישות סי' ג' במי ששלח שליח לקדש אשה וטעה השליח ואמר הרי את מקודשת לי דפסק דמיהמן השליח שטעה מכמה טעמי' שביאר שם והוסיף וז"ל ועוד כיון דחזקה שע"ש סברא הוא דמהימן לומר טעיתי עכ"ל כוונתו מבואר נהי דכשאינו אומר לפנינו שעשה שליחתו נוקמא אחזק' זו מן התורה מ"מ כשהוא בפנינו ואמר שעשה שליחתו מהימנינן לי' שטעה וא"כ בהאב שקידש בתו סתם ואין אנו יודעי' אם בוגרת בכלל או לא ואין כאן חזקה מן התורה שעשה שליחותו וכיון דליכא חזקה מנגדתו מועיל הך סברא דלא שביק מצוה דילי' וכו' ואכתי מנ"ל להתיר אשת איש לעלמא ע"י סברא זו ויעיי' בש"ך י"ד סי' קכ"ז סק"ב מייתי שיטת ראב"ד ורשב"א דפועל גרע מעד דעלמא וע"ש טעמי' משום דחזקה שלא יעוות שליחתו מ"מ אינו ענין לכאן:
וכ"ז כתבתי לפום סברתו דחזקה שע"ש שייך בהאב המקדש אבל באמת יש לדחו' דהתם לא מיירי שעשה אותו שליח לקבל קידושי' מזה הבעל דוקא א"כ א"נ נימא דקידושי' אלו קבל עבור בתו הנערה שהיא מצוה דרמי' עליה לא עבר בזה שליחות דבתו הבוגרת דעדיין יעשה שליחות' למחר וליומא אוחרא משא"כ בההיא דתשו' מהר"מ הנ"ל שלחו ראובן לקדש אשה פלונית ואי בכוונה הי' אומר לי וקדשה לעצמו הרי עבר שליחותו לגמרי וזה הוא נגד חזקת שליח ע"ש וז"ב:
והנה במתני' שלהי יבמות אמרי' לכשתהא הפונדקי' נאמנות הוציאוה להם מקלו ותרמילו וס"ת שהי' בידו ואיכא שם נוסחא ברש"י מס"א שהרי הפונדקי' הוציאו להם ועל הסימנים סמכו עכ"ל הנה מימי לא הבנתי יפה מה ענין סמיכת הסי' התם וכי במה ידעו שמת חביריהם ע"י היכר סי' כלי' אם לא מצאו גם אותו מ"מ לפי דברי רש"י אלו הבנתי דקדוק חמור בתנא דאמר לא תהא כהנת כפונדקי' וקשה הא מסיק הש"ס דבגריעותא דפונדקי' מפני שהי' גוי' א"כ הל"ל לא תהא כהנת כנכרית אבל לפי נוסח הנ"ל דאסימנים סמכו י"ל הך תנא נמי ידע דיש לדחו' דסמכו אהני סימנים אלא דס"ל סי' לאו דאורי' משום שמא איתרמי סי' כסי' גבי גברא אחרינא דכוותי' וא"כ ע"כ אעדות הפונדקת סמכו אלא גם זה יש לדחות עפ"י דברי החכם צבי במי שהלך לתוך היער ונמצא שם הרוג בסי' כליו לא חיישי' דאתרמי דצריכי' למימר דגם זה הלך ביער ממש והי' לו כליו כזה (הוא כ' כן לחשש שאלה) לזה לא חיישי' היכי דלא שכיחי שיירות וא"כ ה"נ כיון שהניחו חביריהם בבית זה והי' לו כלי' אלו אם נאמר שגם אחר איתרמי לו כלי' בסי' כאלו ואתרמי ממש בבית זה ואיהו מת זה הוה כנפילי דיחיד ולא חיישי' ומשו"ה האמינו לסי' ולעולם אין אשה נאמנת ע"כ הקדי' תנא לומר דפונדקי' הוה ושכיחי שם שיירות הנאכסנאי' בביתה ושפיר איכא למיחש לאיתרמי ואפ"ה האמינו לה ש"מ אשה מהימנת ואמרו לו דס"ל סי' דאורי' או סי' מובהקי' או ט"ע הי' בהכלי' ועיקור סמיכה על הסי' הוה. זה נלע"ד עפ"י אותה נוסחא שברש"י שם מ"מ קשי' ניחוש לשאלה ודוחק לומר דתרמילו הוה ככיס דלא מושלי אינשי דמנחשי' בי' דזה בכיס העשוי למעות כארנקי ולא בכלי הרועי' מקלו ותרמילו וא"כ קשי' ויש מזה קצת ראי' לשיטת מהרי"ט דמצוה לא מושלי אינשי וא"כ לא יהיב ס"ת דילי' לחברי' ואפשר דע"י צירוף סברא סמכו אאומדנא דראו אותה בוכה וכעי' מסל"ת כמבואר שם ועכ"פ יש קצת סמך דבגד ציצית יש לצרף לשארי אומדנות:
אך מ"מ שדית בי' נרגא דנהי דס"ת ודאי לא מושלי אינשי מצוה דידי' ויהיב לאחריני מ"מ ציצית נימא דנפסלו ע"י פסיקת החוט אז הי' אסור ללובשו כי נפסלו ציציותיו והשאיל' לאחר דלדידי' הו"ל טלית שאולה ופטורה מן הציצית מיהו בהא דמהרי"ט לק"מ כיון שמצאו כשר לפנינו ולא נפסקו מה"ת לומר שהי' מופסקי' בשעת שאלה וזה לא נימא דכל הדברי' כשעת מציאתן ומה"ת להחזיק ריעותא בנידן דמהרי"ט אבל בנידן דידן שלא נמצא אלא כנף א' עם ציצית והרי הוא פסול לפנינו א"כ ניחוש כנ"ל ואפי' ידעי' כשיצא מביתו שהיו הציצית כשרי' ושלמי' לא נימא אוקמי אחזקת' והשתא הא דנפסלו לפני שעה זה לא נימא דציצית עשוי' ליפסוק כ"ש כמ"ש מג"א סי' ח' ססקי"א יע"ש: פלעש"ל של נחשת כבר כתבתי לעיל דכמאן דלית' דמי:
ב' חלפים של שחיטה נכרכים במטלית העשוי' להם לתיק אם יש בהם היכר טוב כ' מעלתו דלא שייך שאלה כיון דע"כ לא השאיל אלא להשוחט הצריך חלפי' וצ"ל ג"כ שאותו השואל הלך בחצות הלילה ע"ג מים הנקרשי' דלא שכיחא אז אינשי דאזלא התם ה"ל נשאלה דיחיד במקום דלא שכיחא שיירו' וכעין דברי חכם צבי בנידן שלו במי שנמצא הרוג ביער שרמזתי לעיל ודברי מעלתו בזה תמוהים חדא מי הגיד לו שהשואל הלך לשם בחצות או שהלך כלל ע"ג קרישת שפיכות הנהר הרי אנו אומרי' דהשוחט אזל לעלמא בחורף העבר ועצמות והכלי' נמצאו סוף ימי הקיץ א"כ נאמר שהשאיל חלפי' לאחר במקום שהוא שם בסוף העולם והשואל אתי' להכא ביום ולא בלילה ובקיץ ולא בחורף וטרפוהו חיות במקום הזה בזמן דשכיח' שרייתא תו מ"ש דשוח' הוא שאלה דיחיד הוא דבר תימה דשוחטי' טובא איכא בעלמא ולא דמי לדחכם צבי דהוה צלקת במצחו דהוה עכ"פ סי' אמצעי דלא שכיח כ"ה נהי דאינו מובהק מ"מ ע"י היכר הכלי ה"ל שאלה דיחיד משא"כ אומנת דשחיטה הוה כמו אריך וגוץ דליכא לצרופי לסי' כלים ותו מי הגיד שהשאיל לשוחט דלמא שלח כלים אלו ע"י שליח לביתו או להשואל ואין השליח שוחט וכולי עלמא חזי' לשליח:
מה דמייתי מעלתו מדברי מהרש"ך ח"ב ואיהו נסמוך על תשו' הרא"ש חלילה לנו לתלות בוקי סריקי בהני גברי רברבי ותשו' הרא"ש שרמז עלי' היא בטור אבן עזר סוף סי' קי"ח והתם מילתא אחריתא היא וע"ד משל אי אתי' סהדי והי' אומר אותו השוחט שיצא מביתו שבכפר לוק לשחוט במקום פלוני ראיתי שנהרג במקום פלוני א"כ הרי עדות גמור שנהרג אלא דאיכא למיחש כיון דלא הזכיר שמו וסימני' רק אותו שיצא מכאן והלך לשחוט למקום זה א"כ ניחוש שמא עוד אחד שוחט יצא מכאן להאי אתרא ואותו הוה נהרג בדרך והאי דילן אזל לעלמא וע"ז סבבו בתשו' הנ"ל כיון שלא נודע לנו מי שיצא בדרך הזה היום כ"א זה שנאבד לא חיישי' לאחר וזה הוא ממעשה דאבא יודן איש ציידן ומה שהביא מעלתו מהריב"ל שם מיירי משלשה אנשים וסמך הגאון ע"ד המעיד במנין אנשי' דהוה סי' ויצא לו מעובדא דששים אנשים שהלכו לכרכום ביתר והרמב"ן פליג וס"ל דמנין לא הוה סי' ואהא כ' להקל נגד הרמב"ם וכ"ז אינו ענין לכאן:
כיס קטן עם מעות נחושת קשה לי לסמוך אסברת לא מושלי אינש כיס קטן כזה עשוי' לפרוטי דלא מנחשי אינשי בהני אלא בכיסי' גדולים וקשה עלינו לסמוך על דברים כאלו:
ומה שנ"ל ללמוד התירא קצת הוא כך דברור ופשוט דכל החומרות שאנו חוששי' בזה הנידן שלפנינו עיקרו ושרשו פתוח עלי עובדא דגברא חרוכא דקיי"ל להחמיר כר' חב"א וניחוש דשמא מחמת כיסופא ערק לעלמא והאי אחריני הוא וא"כ כל שאינו דומה בדומה ממש י"ל הבו דלא להוסיף עלה ואפושי פלוגתא בין רחב"א ובין רבא לא מפשינן והנה כיון שאנו מכירי' כנף ציצית שלו ע"כ בשהפקיד או השאיל או שלח כלים הללו לא שלחם ע"י גוי דאין מוסרין לו בגד עם ציצית עיי' ש"ע א"ח סי' כ' וא"כ הי' זה ישראל וישראל אינו הולך בלא כובע על ראשו ומסתמא אין דרכו לילך אל הדרך בלא מנעלים וגם אין דרכו של ישראל לילך ערום בלי מכנסי' וכתונת ויהי' מכוסה רק במאנטע"ל ובעקוטש השאול לו והנה לא נמצא בין הכלים הנמצאים בתוך העצמות הללו לא כובע ולא מנעלים ולא שום חתיכת בגד כ"א הנזכרים בגביות עדות וכולם הי' בהם היכר שהיו של השוחט הזה הנאבד וא"כ נימא שזה השואל או השליח הנטרף במקום הזה נאבדו כל הכלים שהי' שלו ולא נשאר בהם עד א' וכל הכלים השאולי' לו מאת השוחט הנאבד נשתיירו במקומם בשלמא אי נימא דזה הנמצא הוא השוחט הנאבד ויש מכליו שנאבדו בשטף מים רבים שהי' במקום הזה או רוח סערה הפיצם ויש מהם נשארי' אין לשאול על מקרה שקרה בלי כוונה מ"ט נאבדו אלו ואיך נשארו אלו אבל אי הי' אדם אחר הוא דבר תימה איך קרה המקר' שלא נמצאו מכל כלים של עצמו מאומה ודוקא השאולים נשארו זהו מציאות רחוק מה שלא נמצא בעובדא דגברא חרוכא ובהא אפשר דמודה רחב"א מבאשר בלא"ה הך דחוששי' הניחו ש"ך בצ"ע בחשן משפט סי' ס"ה סקכ"ו א"כ יש לסמוך אהנ"ל.
אמנם ז"ל הב"ש סי' י"ז סס"ק ס"ט וכ"ז מיירי כשנמצאו בבגדי' אשר לבש ארנקי או נמצא בידו טבעת אבל נמצא ארנקי סמוך לו לא מהני כי י"ל הארנקי מונח מאז ומקדם ואין לדמו' דינם אלו להא דאית' בפ' אלו מציאות אם נמצא פירות סמוך לכלי כמ"ש בח"מ סי' רס"ב ופשוט בעיני עכ"ל והנה מאי דפשיטא להגאון ז"ל מיבעי' לי טובא דהא איהו מיירי מכלי' דלא מושלי ואליבא דמ"ד דגם אנן סמכי' אהאי וא"כ נהפוך הוא דהכא עדיף מפירו' בכלים בשלמא התם כשאין הפירות בתוך הכלי עצמו לא נימא דהפירות פרשו מהכלי הקרוב דכל הפרוש מרובא פרוש דאדרבא מרובא דעלמא פריש דרובא עדיף מקורבא ועוד אפי' קורבא לא הוה דאטו הכלי מקיף הפירות מכל צד הלא כי היכי דהפירות קרובים להכלי מצד זה הם קרובים לאויר העולם מצד אחר שעבר שם אדם אחר ונאבדו ממנו כשם שעבר אדם מצד זה ואבד כלי ומשו"ה נמי לא קאמר הש"ס ומסייעא לי לר"ח ממתני' ובריתא קמיתא דאמר רוב וקרוב הולכי' אחר הרוב משום דאפי' ניזל בתר קורבא נמי הפירות של מוצאן מטעם הנ"ל כ"ז התם בפירות בכלי גבי מציאה ולמסקנא אפ"ה הם של בעל הכלי בארתי במקום אחר משא"כ בכיס וארנקי דודאי לא שייך לומר האדם פרוש מהם אלא נימא הכלים הללו פרשו מההרוג הסמוך וקרוב להם וממילא ה"ז ההרוג ראובן ע"י היכר כלים מה תאמר אדרבא מרובא דעלמא פרשו הכלים זה א"א דהרי יש לנו בהם סי' מובהק או ט"ע שהי' של ראובן ומושלי לא מושיל להו וע"כ מראובן באו לכאן ואין להסתפק אלא אי ראובן הוא בסוף העולם או אם זה ההרוג הוא ראובן וניזל בתר קורבא דהרי קורבא דאורייתא היכי שאין הרוב מנגדו ודברי ב"ש צ"ע לכאורה ואולי י"ל דס"ל דמשום חומרא דא"א לא ניזל בתר קורבא להקל דהרי אפי' בתר רובא לא אזלי' במים שאל"ס מכ"ש בתר קורבא דגריע מרובא א"כ בנדון דידן דליכא כלי דלא מושלי כאשר בארנו לעיל פשיטא דלא יועיל כל הצירופי' להתיר דהרי היו העצמות מפוזרים על פני השדה וכן הכלים ואפי' אותן מקצת העצמות שהיו מונחים על גבי הבגדים לא היו מלובשים ותחובים בתוך הבגדים אלא מונחים עליהם ע"י גרירת החיה א"כ אזלי' בתר רובא והני מאני מרובא דעלמא נינהו:
וא"כ ק' להתיר עי"ז לפי דברי הב"ש או י"ל איפכא דהב"ש מיירי מגוף א' שלם וכלים סמוכים לו ובכי האי מיירי בש"ס כלי מונח וכרי פירות סמוכי' לו אבל כשנמצאו פירות וכלים מפוזרים ע"פ השדה אלו נוכח אלו ובפרט שרואים כמה כלים מפוזרים בין הפירות ויש סי' בהכלי' כולם שהם של אדם א' ממילא חייב להחזיר גם הפירות שאין הפירות סמוך לכלי אלא מצא פירות בתוך הכלי ובינם וזה נכלל בלשון הרמב"ם וש"ע סי' רס"ב ואם מראים הדברים שהם של אדם א' וא"ז מטעם קורבא אלא מטעם דהוה תוכו ממש וכמ"ש רמב"ן בחי' ב"ב פ' לא יחפור גבי ענבה בגוה לא הוה מצעי ועדיף מירק נמכר חוצה לה כ' נימוקי יוסף וז"ל אבל ענבי מצעי כ' רמב"ן דאפי' לר"ח דהולכי' אחר הרוב אפי' כי איכא קורבא דמוכח הכא אסרי' ענבי' דאמרי' כאן נמצא וכאן הי' כדאמרי' בברי' ספ"ק דקידושין כרם הנטוע ירק וכו' דה"ל כמקומו ממש וליכא למ"ד רובא עדיף עכ"ל ופשיט אין עיקור כוונת הרמב"ן מטעם חזקת כאן נמצא וכ"ה אלא אשגרת לישנא בעלמא נקט דודאי רובא עדיף מחזקת כנוכ"ה ומאי עולמא דחזקת כ"נ טפי מקורבא שהוא דאורי' אלא עיקור כוונתו דבמקומו ממש לא מטעם קורבא אתאינן עלה וה"נ כל שמצאנו כלים ופירות מפוזרים בארץ הנה והנה וכל הכלים מסומנים וידועים לאדם ידוע נאמר גם הפירות ממנו ונפתח לו שקו ואבד ממנו פירות וכלים שהיו בתוכו וליכא דברים מראי' יותר מזה כנלע"ד לדינא נכון לענין מציאה וא"כ ה"נ אפשר כיון דכל הבקעה מלאה עצמות וכלים מפוזרים הנה והנה והכלים כולם מסומנים וניכרים בט"ע שהם של פלוני ושוחט ולכל הפחות נאמר שהעצמות והכלים שייכים אהדדי ומבעל העצמות נפלו הכלים וממילא נאמר שזהו השוחט שהוא בעל הכלים ולשאלה לא ניחוש מטעם שכתבתי לעיל כנלע"ד סברא נכונה אך לא אשא לבדי אם יסכים עמי בעל הוראה מפורסם מטעם הנ"ל או מטעם אחר ויהי' איך שיהי' דרינא בהדי' ולמטונא שיבא מכשורו' ובמה דפתחתי אסיים יתברך בברכת רחם ושדים כנפשו היפה ונפש א"נ דש"ת. אחר כותבי זאת איזה שבועות מצאתי שאלה כעין זה בס' שאגת ארי' וקול שחל סי' ה' וממש רוב דברי נכללי' בדבריו והסכים הט"ז להתיר. פ"ב נגהי ליום ה' ד' כסליו תקע"ה לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |