שו"ת חתם סופר/ד/פב
שו"ת חתם סופר 
ד פב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לידידי הרב החרוץ המופלג ומופלא בתורה כש"ת מו"ה אברהם אב"ד דק"ק שימענדע:
גי"ה הגיעני ע"ד זקוקה ליבם קטן בן שש שנים שכבר כתבתי לפר"מ שחלילה להרהר להתירה לשוק ח"ו עד שיגדל הקטן ויחלוץ לה ומאן ספין ומאן חשיב להרוס דת תורת אלוקים חיים וכל המהרהר יעורער בנוער ועתה שב מכ"ת שנית ע"ד כי השתדלה האשה לה עדות מרופאים מומחים שלפי דבריו אם תתעגן עד עת ההיא אפשר שתפול לחולי ותסתכן ושאל פר"מ אם יש להאמין לרופאים על אדם שהוא בריא אולם לפנינו ואין אנו מרגישים בו שום חולי ובאם אנו מאמינים אם יש להתיר איסור זה משום סכנה אלו תוכן דבריו:
הנה בהאמנת הרופאים על מי שאנו מרגישים בו חולי ושינוי פשוט ומבואר דנאמנים עכ"פ לשווי' ספק פ"נ ומחללי' שבת ויהכ"פ וכל אי' תורה לבד מג"ע ומע"ז וש"ד אך לעשות כודאי יעיי' בטור וב"י וד"מ י"ד סי' קפ"ז ואין אנו צריכים עתה לזה דעכ"פ ס' פ"נ דוחה כל התורה לבר משלשה החמורות הנ"ל וגילוי עריות היינו חייבי כריתות ומיתת ב"ד אפי' הלאוי' שבהם דהיינו חיבוק ונישוק של א"א שגוף הערוה הוא בכרת ומיתת ב"ד אז גם הלאו שבו בויהרג ואל יעבור להרמב"ם יעיי' בטוש"ע י"ד סי' קנ"ז אבל חייבי לאוין כגון ממזר וכדומה אינינו ביהרג ואל יעבור וא"כ נידן שלפנינו שאינו אלא בלאו לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר אע"ג דחמיר האי לאו משארי לאוי' דאי' ביאה דבכולהי קיי"ל קדושי' תופסי' והכא אין קדושי' תופסי' עי' יבמות צ"ב ע"ב ובטש"ע סי' מ"ד סעי' ז' ובסי' קנ"ט ב"ש סק"ב וכל בעילותיו ס' בעילת זנות וגרע משארי חייבי לאוין ועי' לח"מ פ"ד מאישות הל' י"ד ועוד דחז"ל קראו לה אשת איש ב"ב קל"ה ע"א ורשב"א כ' שהיא מחייבי חנק אעפ"י שהיא הפלגה דאין כאן חנק ולא א"א וכמ"ש הראשונים שם רק הואיל ויצאה מאיסור לאיסור היינו מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק כינו לה שם א"א א"כ חמיר לאו זה משארי חייבי לאוין מ"מ לכלל ערוה לא הגיע דאעפ"י שאין מתרפאי' בג"ע מ"מ בהאי אי' לאו מתרפאי' לכאורה. מ"מ הכא בנידון שלפנינו אסור מתרי תרי ותלת טעמי וכל א' יש בו טעם כעיקור א' כמ"ש מעלתו שלא נאמין לרופא אלא במי שהוחזק בשום חולי אבל באדם המתחזק כבריא ולוחש לרופא ואמר לי כך וכך כאב יש לי והרופא שופט עפ"י דבריו כראוי לו אבל אנחנו לא נתיר לו לעבור ולזיז זיז כ"ש מדברי תורה עפ"י חלמותיו ודבריו ודבר זה מבואר בש"ע א"ח סי' תרי"ז דכ' שם המג"א ריש הסי' לחלק בין עוברה שהריחה מאכילין אותה אפי' לא נשתנו פני' מאכילי' אותה עפ"י עצמה משא"כ אדם בריא כל זמן שלא נשתנה פניו אפי' אמר שלבו כואב עליו אין מאכילין אותו והב"ח שם מייתי זה מלשון רמב"ם ור"ן ורא"ש ע"ש ולא הביאו ראי' לדבריהם ואני מצאתי ראי' לזו במתני' דפרקי אבות בעשרה נסים שנעשו לאבותינו בבהמ"ק לא הפילה אשה מריח בשר הקודש מעולם וכ' שם תי"ט בשם פירש"י דאולי הריחה ונתאוה לא הי' מאכילי' אותה וצריכה לנס שמעולם לא הפילה מריח ההוא ע"ש ולכאורה יפלא הא אין לך דבר שעומד בפני פ"נ ומשו"ה שלימה פ' יהכ"פ עוברה שהריחה וכו' ותי' הגאון מו"ה שאול שאבד"ק אמ"ד ז"ל בגליון תוס' חדשים דוקא עוברה שהריחה פי' שכבר הוכר עוברה אז נותני' לה אבל לא הוכר עוברה עדיין אעפ"י שהיא מרגשת בעצמה כאב ותיאבון מ"מ כיון שלא הוכר עוברה לא הי' נותני' לה והיתה מסוכנת להפיל ונעשה נס שלא הפילה אשה מריח וכו' והיינו דתנן לא הפילה אשה ולא תנן לא הפילה עוברה אע"כ מיירי בסתם אשה שלא הוכר עוברה ודפח"ח וע"כ מיירי בלא נשתנה פני' דאלו בנשתנו פני' אפי' לכל אדם נותני' וע"כ בלא נשתנו פני' דלעוברה בעלמא דכרסה מעיד עלי' על חולי שלה נותני' אבל אדם בעלמא אעפ"י שמרגיש כאב כמו אשה זו שלא הוכר עוברה ומ"מ כואב לה עד שמפלת ומסתכנת מ"מ אין ליתן לה עפ"י עצמה אעפ"י שלכאורה נ"ל שהאדם עצמו היודע מרת נפשו יכול לקח לעצמו אם יוכל בין ביהכ"פ בין באי' דאורייתא וקדשים כי דרכיה דרכי נועם מ"מ אנו אין מאכילים אותו ביהכ"פ ואין אנו מניחי' אותו ליטול מהקדשים עפ"י דבריו שאין להאמין לו דכולי עלמא בחזקת בריאים קיימא עיין קדושי' ע"ט ע"ב וק"ל:
והנה במס' נדה פ' התינוקת אי' נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנו דם שותת ויורד הרי דנאמנת י"ל התם מיירי שיש שינוי' לפנינו שרואית דם מחמת תשמיש או שלא בשעה שראוי לראות ואינו יכולה לטהר עצמה מה שאין דרך בכל הנשים ואין לך היכר חולי יותר מזה וע"כ נאמנת לומר מכה יש לה באותו מקום ואפ"ה בשעת וסתה אין תולי' במכה לשיטת תוס' ורוב פוסקים ולרשב"א דתולין במכה אפי' בשעת וסתה תולי' הדם במכה מ"מ היינו כנ"ל שרואה דם שלא בעונתה המורה על חולי ושינוי' אבל אשה בריאה שאין לה שום שינוי בזמן ולא במראה דם ואינה רואית דם אלא בשעת וסתה התאומן לומר מכה יש לי ולרשב"א כל שיש לה מכה תולי' אפי' בשעת וסתה היעלה על הדעת שאשה נאמנת לומר כל דמי' מחמת מכה ישתקע הדבר ולא יאמר ונהי מהתם אין ראי' לדידן דהכא פ"נ שאני מ"מ אין ראי' בהיפוך ממה שאשה נאמנת לומר מכה יש לה ודי ראי' ממעוברת שהריחה וכו' ואדם דעלמא בעי שישתנה פניו ש"מ אפי' לענין פ"נ לא מהימן להאכילו ביהכ"פ:
והדברים ק"ו השתא יהכ"פ דאיסור כרת וחמיר לאינשי טפי מלאו ועוד יהכ"פ עצמו חמירא לאינשי טפי משבת דסקילה כמ"ש תוס' חולין ק"א ע"ב ד"ה הזיד וכו' אפ"ה אינו נאמן להאכילו מכ"ש יבמה לשוק שאינו אלא אי' לאו דקיל בעיני אינשי כמ"ש הראשונים דמה"ט אינה נאמנת לומר מת יבמי להתירה לשוק יעוי' שעאה"ע רס"י קנ"ח וב"ש שם ועוד התם באכילת יהכ"פ וחילול שבת אין נפשו של אדם מחמדתו כל כך כפולמוס של זנות דודאי איכא למיחשדה בשיקרא אי לית בה סימני חולי השייך לאותו ענין ועוד ק"ו התם ביהכ"פ אפי' לעצמו אין מאכילי' עפ"י עצמו ואיך יערב איש אחר לגשת לבעול איסור יבמה לשוק עפ"י דברי עצמה שהיא מוחזקת באיסור ואפי' ע"א בעלמא אינו נאמן היכי דאתחזק איסורא כ"ש בע"ד עצמו הנוגע בדבר שלא יאומן להתיר לאחרים מה שהוא בחזקת איסור:
ועוד הלא הבועל עובר על כל בעילה ובעילה ועל כל כח וכח ולא הותר רק להציל נפש וא"כ מי ישער איזה בעילה היא להצלת נפשה ואם די לה פעם א' בחדש והוא בא עלי' פעמיים שניהם עוברים על לאו דאורייתא ואם אולי תתרפא ותפסוק חולי שלה מי יכפנו לגרשה אז והוא עמה כל ימי' באיסור ואי נמי הי' כאן חולי ברור של סכנת נפשות ורפואה בדוקה ג"כ ע"י בעילה מ"מ הא קיי"ל בחולי המסוכן מאכילי אותו הקל קל תחלה כמבואר פ' יהכ"פ ועי' מג"א סי' תרי"ח וא"כ למה יבעלינה ישראל דאית בי' כל הנ"ל הלא תשתדל לה בריצוי כסף גוי שלא ע"ד חתנות לבעול לפרקים לכשתסתכן שאינו אלא גזירת ב"ד של שם דוקא ישראל הבא על הגוי' קנאים פוגעי' בו ואי לא קנאי' פגעו בו הוא ביכרת ה' לאיש אשר יעשינו ומשו"ה הוא ביהרג ואל יעבור אבל גוי הבא על ישראלית שלא ע"ד חתנות אינו אלא גזירת ב"ד של שֵם יעי' בב"י י"ד סי' קנ"ז הנ"ל ודברי ש"ג במרדכי פ' החולץ סי' ל' אות קטן א' צ"ע וכבר תמה עליו בתה"ד סי' רכ"ג ע"ש. וא"כ ה"נ תאכל הקל ושמא תנשא ח"ו לישראל וחלילה איניני אומר שתבעל לגוי באמת אבל עכ"פ אסור לשום בר ישראל לעסוק בהצלת נפשה עד"ז כיון שאפשר לה במאי דקיל מיני' אבל חלילה להורות היתר זה. והנה בר"פ בן סורר ומורה בא' שהעלה לבי טינא וכו' ואמרו ימות ואל יספר עמה אחורי גדר ומסיקי' דבפנוי' הי' מעשה ומשום גדר שלא תהי' בנות ישראל פרוצות ע"ש וכ"פ רמב"ם פ"ה מיסודי תורה הל' ט' ומייתי לי' ב"י בי"ד סי' קנ"ז ע"ש והתם פנוי' טהורה מנדתה ואין בסיפור ההוא עמה שום נדנוד ערוה רק קירוב דעת אל פנוי' ואתי לידי לא יהי' קדש ולא תהי' קדשה ולא תחלל בתך להזנותה ומ"מ אמרו ימות זכאי ואל יפרוצו בפולמוס של הפקירא ומכ"ש הכא שכל בעילה הוא באיסור לא תהי' אשת המת החוצה ואם אין קדושי' תופסי' ה"ל לאו דקדש וקדשה וכמ"ש רמב"ן בנימוקי תורה דלהכי תרגם אונקלס לא תנסב לעבד משום כיון דאין קידושי' תופסי' ממילא הוה כל הבעילות בעילת קדש וקדשה וה"ה הכא ואם תבעל לגוי פשיטא דאיתא כנ"ל וא"כ איני רואה שום היתר:
והא דאמרי' ס"פ הגוזל עצים יבמה שנפלה לפני מוכה שחין אדעתא דהכא לא קדשה נפשה אי לאו דטב למיתב טן דו אפי' עם מוכה שחין ולא למיתב ארמלתא אבל בלא"ה הוי אמרי' אדעתא דהכי לא קדשה נפשה היינו מן האירוסי' אבל לא מן הנישואי' כמ"ש תוס' שם ועי' תה"ד סס"י רכ"ג דבריו מגומגמי' קצת וצריכי' ביאור בענין זה ועי' היטב ריש תשו' מעיל צדקה:
ועי' שיטה מקובצת בב"ק שם הסביר הרא"ש דברי תוס' באופן אחר דמן הנישואי' לא שמע הבעל לתנאה לשוי' לבעילתו בעילת זנות והוא נוטה לדברי תוס' כתובות מ"ד ע"ב ד"ה שלא כ' לה וכו' ע"ש מ"מ בין למר ובין למר אחר הנישואי' אין ממש בסברא זו אפי' הי' מאמינים לה בסכנת נפשה מכ"ש שכבר כתבתי שאין לאדם להאמין לה להכניס עצמו באיסור דאורייתא:
ע"כ לא אקוה שיהי' ח"ו שום הרהור וערעור ולמיעבד טצדקי ולעבור בפרהסי' על דברי תורה ח"ו ובטוחי' אנחנו בהי"ת כי שומר מצוה לא ידע דבר רע ולא יאונה לה כל און ע"י שמירת מצות ה' ותורתו אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לכל השומעים ועושים ואחתום בברכה א"נ דש"ת. פ"ב יום ד' כ"ד מנחם תקצ"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |