שו"ת חתם סופר/ד/נט
שו"ת חתם סופר 
ד נט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לה"ה י"נ הרב הגאון המאה"ג החרוץ המופלג ומפואר בפאר תהלות עושה גדולות כמה"ו מאיר[1] נ"י אב"ד ור"מ דק"ק אונגוואהר יע"א:
גי"ה הגיעני בזמנו והנחתיו עד נפניתי מטרדת התלמידים בהל"ות והשתא הכא ראיתי ועיינתי בדבריו וספיקותיו וקושיותיו אמרתי אפרש בעזה"י כיד ה' הטובה עלי:
בש"ס וטוש"ע א"ע רס"י קמ"ט מי שגירש אשתו ונתיחד עמה צריכא גט שני דאמרי' הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ומייתי ב"ש בשם ש"ג דבשניהם מודי' שלא נבעלה אין חוששין לקידושין ותמה ב"ש על זה ופר"מ תמה על גוף הדין אמאי לא נימא הואיל ובידו לגרשה ויאמנו מכאן ולהבא אם אמר גרשתיך עתה והכא לא שייך אם איתא דגרשה קלא אית לי' הא לא אמר גרשתיך אלא לא בעלתי ובזה רצה לפרש תשו' הרא"ש כלל מ"ה סי' ט' דמייתי מ"ל פ"י מגירושי' והא וודאי טעותא הוא הא בעובדא דרא"ש לא רצה לגרשה כ"א לקיימה ואיך יגרש אותה והוא רוצה לבטל הגט בכל מאמצי כחו ולפום רהיטא כ' פר"מ כן:
והקו' בעיקור הדין ידע כי התם בב"ב מוחזקי' באישות ורוצה עתה לומר גרשתיך אמרי' מגו עדיף מחזקה וחזקה כזו היא דילפי' פ"ק דחולין מויצא הכהן דנימא אוקמי כל מלתא אחזקתו כמו שהי' כן הוא לעולם ולזה מהני התנגדות דמה לי לשקר אך חזקה דהכא היא חזקה דרובא עמדו חז"ל על סוף דעת דרוב ב' שגייסי אהדדי ומתיחדי' אחר גירושי' אש בנעורת וקרוב לודאי לא עמדו על עצמם מלבעול ועוד רוב הבועלי' בענין זה אין עושה בב"ז וקידשה:
ועל חזקות כאלו סוקלין והיא עדיף הרבה מחזקה הנ"ל ומ"מ אם נתקדשה לאחר צריכה גט משני דלא הוה אלא ספק משום דלא סגי בחד רוב אלא צירוף ב' רובא וכל א' יש מיעוט דאיכא מיעוטא דמעמידי' עצמם בלי בעילה ואיכא מיעוטא מהבועלים שעושי' בב"ז ובצירוף ב' מיעוטי' אלו הוה ספיקא וצריכא גט משני אבל אם אומר הבעל לא בעלתי הרי אומר נגד הרוב ואם אומר בעלתי אומר נגד השני ועושה עצמו בב"ז ולא מהני מגו נגד חזקה דאתי מכח רובא אלא שיש בחזקת אלו חזקת דלא אלימי כ"כ דמהני מגו כגון אין אדם פורע בתוך זמנו דמספקא לש"ס וכ"כ ש"ך ח"מ סס"י פ"ב ומ"מ לק"מ קושיתו ויפה השיג ב"ש על ש"ג:
אמנם המעיין בש"ג יראה דקאי אדלעיל בפשטה ידה וקיבלה קידושי' מאחר וי"ל דקיבלה בפני הבעל ושוב אמרו שניהם שלא הי' בעילה א"כ מצרפי' חזקה אין אשה מעיזה פני' לקבל קידושי' בפני בעלה וס"ל בעלמא חוששי' לקידושי' אבל אינה מותרת והכא מותרת לגמרי ומיירי נתקדשה תחלה ואח"כ אמר הבעל לא בעלתי דבעלמא אמרי' אם אמרה תחלה גרשתני ואח"כ מסייעא לה אינה נאמנות משום שמא בגט פסול גרשה והכא בלא בעלתו לא שייך זה והרוצה להבין יעיי' סי' י"ז בב"ש סק"ב ג' ובזה א"ש דברי ש"ג:
ואמנם בבעלה בפני עדים דאמרי' ודאי קידשה והוסיף רמ"א בד"מ ובש"ע ע"ש הר"ן ה"ה נשאה וכ' ט"ז דלא שייך זה בסי' זה אלא לעיל בסי' קמ"ח אבל הרב"ש הבין יפה דברי רמ"א וכוונתו אלא שהלשון מגומגם והוא דבעלמא ב' שבאו ודרים זע"ז כאיש ואשתו ומולידי' זה מזה וכיוצא הרי הוא מוחזק שזו אשתו ונישאי' לו בחופה כדמו"י וסוקלין ע"ז כבפ' עשרה יוחסי' ובטוש"ע א"ע סי' י"ט שרמז עליו ב"ש בסי' זה אבל לא ראינו שהולידו או שבעלה רק דרים זע"ז אפילו כמה שנים אין כאן חזקת א"א אך הכא בנתגרשה מן הנישואי' ודרים כך זע"ז אפי' לא ראינו יחוד ובעילה מ"מ אמרי' מסתמא נשא אותה וגם בעלה כדמו"י. אמנם אי ידעי' בודאי שלא נשאה לא חיישי למידי אפי' בכה"ג דאין דרך לעשות כן בשלומא בנתיחדה אמרי' אש בנעורת ובא עלי' וכיון שבעל לא עשה ב"ז אבל הכא אמרי' לא נתיחד ולא בעל אבל מסתמא תלינן שנשא כדרך והרי היא אשתו זו היא כוונת רמ"א וכן הבין ב"ש ע"כ רמז על סי' י"ט רק שלשון רמ"א שכ' ונשאה מגומגם שוב ראיתי מ"ש בית מאיר והוא קרוב לדברינו ונ"ל עדיפא דידי מדידי' בעזה"י ועיי' תוס' יבמות מ"ה ע"ב ד"ה מי לא טבלה בסוף הדיבור:
והנה בנידון שלפנינו אי לא ידעי' כלל מאנשי הישוב אלא היא באה ובנה מורכב על כתיפה ואומרת מהמגרש הוא שהי' סבורי' שהגט בטל א"כ הפה שאסר הוא הפה שהתיר אך אם שמענו מבני הישוב שהי שם זע"ז כאיש ואשתו והולידו זו מזה והרי חזקה דאורי' שזו א"א כנ"ל ולזה לא צריך עדים ולא קבלת עדים לא בפניו ולא שלא בפניו דבר המתפרסם לנשים וטף וזהו כוונת תוס' ר"פ האשה רבה ד"ה אתא גברא וכו' ומהרי"ק שרש קע"א דמייתי ש"ך ח"מ סי' מ"ו ואך הרי אנשי הישוב אומרי' שלא כינסה בחופה שלא נתיחד לבוא עלי' פתאום להדליק אש בנעורת אלא ספרה נקיים וטבלה בראשונה ובכל פעם כאשה על בעלה ומה הי' חסר לו ולהם להעמיד חופה ולקדשה כדמו"י אם לא שסבורי' היו כולם שאין כאן גט ואין עמי הארץ מבינים וזוכרי' מ"ש להם ב"ד מסדרי גט ואם נאמר המגרש ידע שפיר ושתיק כי נתירא שהיא לא תתרצה לישא אותו א"כ עכ"פ היא לא הבינה ולא ידעה וממילא אין כאן קידושי' אלא ב"ז ותה"ד סס"י ר"ט מסיים ועתה בדורותינו אינו מצויין כלל עכ"ל פי' לקדש בענין זה וה"נ דכוותי' כן הי' נלע"ד מעיקרא ועכשיו שבא הדבר לפני פרמכ"ת אם נראי' לו הדברי' יסמוך על עצמו ויעשה מעשה ואם לאו לא בעינא לקבל אחריותא דאחריני במקום שיש עוררי':
ומ"ש המל"מ בשם רדב"ז שאם עביד אי' בלא"ה לא אמרי' אאעב"ז כ"כ גם הריב"ש סי' ו' אפי' אינה נדה אלא שלא טבלה לדם חימוד תבעוה לינשא ונתפייסה נמי אזדא להני חזקה זו וצ"ל במשנתינו ביחוד שהי' עמה בחדר א' לא בעי' ז' נקיים כמ"ש ט"ז ובחי' אמרתי שמזה הוציא תשב"ץ במחזיר גרושה לא בעי ז' נקיים דליכא חימוד ודלא כט"ז ומה שהקשה מעלת כ"ת מירושלמי דמייתי תוס' פ' הזורק כבר הלכו בו נמושות אבל נלע"ד דירושלמי אמתני' פ"א ע"א לא קאמר דמיירי משנתינו דוקא במגרש משום זנות א"כ אין בין ב"ש וב"ה ולא כלום אלא לב"ש אפי' עבר וגירש או מרצון שניהם וכיוצא למלחמת ב"ד או הוזמו עדיו מ"מ שם גרושה מזוהמת כיון שנכתב בתורה ע"ש ערות דבר ורוב גרושת ערוה נמצא בהם ע"כ כל שלא ראינו שחזר ונשאו לא אמרינן שבעלה או שקידשה משא"כ לב"ה וא"כ לק"מ הקצרתי מאוד לחכם כמותו י"ב ואחתום בברכה כנפשו ונפש א"נ. פ"ב נגהי ליום ג' כ"ח מרחשון תקצ"ז לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |