שו"ת חתם סופר/ד/יח
שו"ת חתם סופר 
ד יח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תיתי שלמא רבא משמיא וחיי אריכא לריכא בר ריכא ה"ה תלמידי הותיק הרב המאה"ג המופלג החרוץ מהו' מאיר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק באיי יע"א:
שמחתי כשמחת בקציר בהגיעני יקרת מכתבו הלום ראיתי כי רוטפש בשרו מנוער ולא יאונה אליו רעה וצער ה' יחייהו ויקיימהו ובישועתו יראהו בית לבנון יער והוא עומד בין ההדסים זקנים יושבי שער ישמח לבי גם אני תגל כבודי בכבודו יהא רעוא דתירום רישי' אכולא כרכא אמן:
ע"ד שם משה יהודה המכונה משה ליב לפי דעת נודע ביהודא כרך ב' סי' קי"ט דלא כב"ש שכ' לכתוב המכונה ליב דהמכונה קאי אבתרא ועל זה דחה הגאון מדכתיב בד"מ סי' קכ"ט אות כ"א דלאיש קורין מכונה בסגול ולאשה בקמץ ש"מ דקאי אהגוף ולא אהשם דשם הוא לשון זכר ולעולם הי' לנקוד בסגול:
ועל זה כ' מעלתו דאפי' קאי אהגוף מ"מ משה יהודה אינינו שם א' שהגוף הזה נקרא בשניהם בשם א' אלא נקרא משה וגם נקרא יהודה ומשום כן מותר לחלקם בב' שיטות כי יש לגוף הזה ב' שמות וא"כ יהודה המכונה קאי אהגוף שבשמו יהודה הוא מכונה ליב ומייתי ראי' מתוספתא דמייתי ר"ן פ"ב דקידושין אמתני' התקדש לי בכוס זה של יין ע"מ שאני יוסף ונמצא יוסף ושמעון ה"ז מקודשת ע"מ שאינו אלא יוסף ונמצא יוסף ושמעון אינה מקודשת וכן הוא בש"ע סי' ל"ה סעיף ל"ג: וע"כ מיירי בנקרא שניהם במקום א' ואפ"ה מקודשת ברישא דאי ס"ד דמיירי בשני מקומות אבל נקרא יוסף ושמעון בפ"א אינה מקודשת א"כ לפליג וליתנא בדידי' בין נקרא כן בפ"א לנקרא פעמים כן ופעם כן אע"כ מיירי אפי' נקרא כן פ"א בשני השמות יוסף שמעון ואפ"ה מקודשת ואמאי הא ע"מ שאני יוסף קאמר והוא נקרא יוסף שמעון אע"כ כל א' שם בפ"ע הוא אלו דבריו ואני אומר מהתוספתא אין ראי' כלל דבלי ספק מיירי בקרי לי' טובא יוסף ופורתא שמעון ולא בפ"א יוסף שמעון ועל זה מורה וי"ו ושמעון שהוא וי"ו העיטוף וגם וי"ו מחלקת ור"ל פעם כן ופעם כן אלו הי' קורין לו ב' השמות בפ"א הי' לו לומר יוסף שמעון אע"כ מיירי דוקא טובא יוסף ופורתא שמעון אבל אי קורין לו טובא שמעון ופורתא יוסף וא"כ הרי הוא שמעון יוסף אינה מקודשת ועיין גט פשוט ס"ק ס"ג והה"נ כשנקרא בשני שמות יחד מקודשת והא דלא מפליג מיני' ובי' בין נקרא בשני השמות יחד או שנקרא שמעון טובא ויוסף פורתא משום דהברייתא לא באה אלא להורות בדיני תנאי בין אומר אלא ובין לא אומר אלא וכן איתא שם לענין בשם ובורסקי ובן עיר ובן כרך ולא אתי' לאורוי בדיני שמות ועוד נ"ל דלפנים לא הי' נוהגין לקרות בשני שמות בבת א' כי חדשים מקרוב באו ואפי' יעקב אבינו ע"ה לא מצינו שנקרא יעקב ישראל בפ"א ולא מצינו בכל השמות שבתנ"ך וש"ס ופוסקים שיקרא א' בב"א ב' שמות ביחד ושלהי יבמות כך קורין אותי בעירי יוחנן בן יונתן ארי' ונראה דהאי ארי' אינינו שם עצם כלל כ"א תואר משפחה על שם גבורתם ונקרא כן האב וגם הבן ע"ש זולת אבא שאול אבא יודן אבא גורין דאבא הוא שם בפ"ע ואינך הוה שם בפ"ע והי' נקראים מ"מ נ"ל מדלא מצאתי כן אלא עם צירוף אבא יראה שהוא שם א' כמו פדה צור גמליאל אבא יודן רב של יהודים וכדומה וכן משמע ביש"ש שכ' מעשה שהאב רוצה לקרות הבן בשם אביו מאיר והאם רצתה לקרותו בשם אביה יאיר ומזה נולד שם חדש שניאור ר"ל שני מיני אור מאיר ויאיר וקשה ה"ל לקרותו מאיר יאיר אע"כ לא נהגו כן בזמנו עדיין וכן בספר נחלת שבעה העיד ע"ד הפלא שהוא ראה אנשים שהי' נקראים בב' שמות יחד ש"מ דלפנים לא הוו שכיחי ועיין רמ"א סי' קכ"ט סעי' י"ד ובס' גט פשוט ס"ק ס"ג כ' דשם טוב הוא מצורף משם בן נח וטוב גואל של רות ע"ש ומ"ש מעלתו דא"נ קאי הכינוי על השם מ"מ שייך לחלק בין זכר לנקבה דשם נקבה בעצמה הוא לשון נקבה. וכן נלע"ד דהכינוי קאי אהשם כמ"ש בשרשים של רד"ק בשרש כנה שהוא ענין כסות והעלם השם ובשם ישראל יכנה פי' יכסה שמו ויאמר כי ישראל הוא ואל אדם לא אכנה לא אכסה שמך אם רשע אתה ולא אשא פניך ע"ש ש"מ דקאי אהשם וע"כ צ"ל מ"ש רמ"א לקרות לזכר מכונה בסגול ולנקבה בקמץ ע"כ היינו משום שהשם גופי' הוא לשון נקבה כגון לזכר שר ולנקבה שרה לזכר סוכה ולנקבה יסכה חן חנה וכדומה. וראיתי להזכיר דבר חדוש שראיתי בערוך ערך כן שכ' אמתני' דמגלה המכנה בעריות שאומר ערות אביו וערות אמו שלא לנוכח דבקרא כתיב אביך והוא מכנה אביו וזה אסור דמשנה הקרא מאשר כתבו מרע"ה בתורה יע"ש בפנים שזה כוונתו אעפ"י שאינו לשונו ממש יראה שכוונתו לפרשו כמו בשבועת העדות אל יככה דאמרי' כנה יע"ש דף ל"ו אבל הוא תימא דבש"ס מגלה ס"פ הקורא עומד מבואר תני רב יוסף קלון אביו וקלון אמו וצע"ג ואולי י"ל דבקורא ומכונה הקרא מנוכח לנסתר מבואר שדעתו לפרש קלון אביו ואמו וזה נראה גנאי לחברו שקרא נגדו ומזהירו שלא יגלה קלונו של אביו כאלו יש לו לאביו שמץ פסול וגנאי ומשו"ה מכנה. דאלו מפרשו כפשוטו שמזהיר שלא יבוא על אמו אין זה גנאי לחבירו כמו שנאמר נגדו לא תנאף ולא תגנוב אע"כ שמפרש קלון אביו כנ"ל זולת זה לא ידעתי לפרש:
נחזור להנ"ל דמ"מ נ"ל לכתחלה לכתוב כרצון הגאון נב"י ומאן דעביד הכי בודאי לא משתבש וכן שמעתי שנטה דעת הגאון מה"ו משולם זצ"ל אלא למעשה לא רצה לחלק על הב"ש כיון שאז לא נתפשט ס' נב"י כרך ב' וכן שמעתי גאון א' עשה מעשה טרם שנתפשט ספר הנ"ל וכן נ"ל ומ"ש הגאון נב"י עוד בשם מאיר יהודה המכונה מייאיר ליב יראה דבשם מאיר לחוד יודה שאין צריך לכתוב כינוי מייאיר דודאי לא גרע מיצחק חקין וכמ"ש ביש"ש דלא דמי לשרה שארקה דאשה שאינה עולה לתורה כל שנשתנה העברת השם צריך לכתוב אעפ"י שהוא קיצר השם משא"כ באיש שעולה לתורה בשם יצחק וכ"כ באבר ועברלין ע"ש וה"ה ומכ"ש בשם מאיר מייאיר אך הכא שנקרא מאיר יהודה המכונה וכו' אי יכתוב גם פעם השנית מאיר אינו נכון שהרי באמת מכונה מייאיר ליב ע"כ צריך לכתוב מייאיר ליב ולפ"ז הה"נ בכל כיוצא בזה צריך לכתוב יצחק יהודה המכונה חקין ליב איצק ליב וכדומה וגם זה נלע"ד נכון:
מ"ש בשם ראכלי יפה כ' ומרוב טרדות כתבתי בנחיצה רבה ותנוח דעות הרמה בזה מסתמא כבר הגיע לידו מכתבי השני' וד"ל: פ"ב נגהי ליום עש"ק ט' טבת תקע"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |