שו"ת חתם סופר/ד/ה
שו"ת חתם סופר 
ד ה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום לידידי כנפשי הרב המאה"ג החרוץ בעל פיפיות העומד לתל תלפיות זית רענן יפה פרי תואר כש"ת מו"ה יוסף מינץ נ"י אשר לפנים נשיא אלקים בק"ק טאב וכעת ראש המדברים בק"ק פאפא יע"א:
יקרתו הגיעני טרם נסיעתי מק"ק פ"ב למרחץ פק"ק ותמול פניתי לעיין בדברי פי חכם שכמותו נידון א' שמערער על הגט שנתן לאשתו בפני ב"ד חכמי ישראל ועתה טוען שהי' באונס ועוד אומר שיביא עדים שיעידו שידעו שהי' גט מעושה שלא כדין וכששאלוהו ב"ד אם מגרש ברצון כנהוג לא השיב להם שהוא מתרצה ויש מהמפקפקים שרוצה לעגן האשה עד שיביא הבעל עדיו ופרמכ"ת האריך שאין להמתין ולא להאמין כלל ושלא להאמין לערעוריו וכן דעתי נוטה לדינא ולא כמסייעא בעלמא אך אברר הדברים בעזה"י:
הנה יש בכאן ב' חששות חדא מטעם ערעורו של בעל שטוען בבריא שיודע בעצמו שהי' מעושה שלא כדין וזאת שנית שאומר שיש עדים בעולם שיודעי' כן וא"כ יש להמתין עד שיבואו עדי' ויעידו כדאמרי' בב"ב קל"ד ע"א כיון דאיכא עדים במד"ה אמרי' חוש לה והכי קיי"ל בקידושי' י"ב ע"ב דאביי ורבא ס"ל דכיון דאיכא עדים בודאית תיאסר והתם ליכא עדים בודאי אלא נפיק קלא דאיכא עדי' כמבואר שם וחיישי' לי' וה"נ דכוותי' לכאורה.
אך כד מעינת שפיר תרווייהו ליתניהו אי משום ערעורו של בעל אי לאו דמייתי עדי' אין בערעורו כלום דאין לחוש לערעור אלא בערעור דמזויף שטוען על עיקור הגט ולבאר דבר זה בעזה"י אאריך קצת כדי להתלמד במקום אחר הנה הרמב"ם השריש כל עדות בכתב אינינו אלא מדרבנן דמפיהם ולא מפי כתבם והקשה רמב"ן בשרשים לס' המצות סוף שורש ב' מש"ס פ"ק דגיטין ג' ע"א דקאמר מן התורה עדים החתומים על השטר כמי שנחקרו עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצריך וכו' ולרמב"ם ממ"נ מן התורה הרי פסול לגמרי ורבנן אכשרוהו מפי כתבם ובמקוים וכיון שאינינו מקוים יופסל לגמרי וראו עיני כל הנאמר ע"ז מבעל מגלת אסתר ומייתי לי' ש"ך ח"מ סי' כ"ח וס' מרגניתא טבא ותומי' סימן כ"ח ובספרו בני אהובה ופני יהושע ובקונטרס אחרון וראיתי כל דבריהם ולקטתים ועשיתים תי' א' בהוספת נופך בעזה"י.
והוא כי בתורה כתיב עפ"י ב' עדים יקום דבר והוא כולל שני ענינים א' שלא להאמין עדות עפ"י ע"א המספר לנו דברים שכבר הי' אותו יהי' דוקא עפ"י שנים ויהי' דוקא על פיהם ולא עפ"י כתבם והוא מצוה שכליית כי אינו דומה שומע מפה לאזן ונחקר בב"ד ומכרחו' ברמיזו' ובקריצות שלא יעידו לשקר משא"כ בכתבם ואמנם עוד נכלל בזה ענין אחר כי יש דברים שאינם מתקיימו' אלא שיהי' נעשה בפני עדים כגון מסירת הגט ליד האשה דהעדים גורמים הכריתות וכן שטרי קנין ומתנה שלא באו להעיד על שום דבר אלא גז"ה הוא שהדבר והקנין איננו נגמר אלא במייתי עדים ואמר קרא שצריך שיהי' שנים לקיים הדבר שאפי' שניהם הבע"ד מודי' אינו כלום אלא צריך שיראו ב' עדי' הגירושי' או הקידושי' או מסירת שטר מתנה ולא להעיד במקום אחר ולענין זה י"ל מפיהם מכ"ש מפי כתבם דמעשה רבה דכתיבה עדיף מראי' בעלמא ומהני מן התורה חתימת העדי' על הגט שתתגרש בו בקבלתו לפנינו או שיקנה במסירת שטר זה שחתומי' בו העדי' כורת וקונה השתא בראיה בעלמא שהיו רואי' הי' מועיל ק"ו בחתימת ידיהם דעדיף לענין זה וכ"כ ס' זו חו"י לענין שבועה והזכרת שם בכתב דחמיר מבע"פ מק"ו דהוה מעשה רבה טפי ע"ש ואמנם אם יצטרך השטר אח"כ לראי' בזה יש חילוק בשטר חוב העומד רק לראי' ולא לקנין מה"ת לא ניתן לכתב כלל א"כ אע"ג דחזקה לא חציף לזיופא ומסתמא בא מיד הלוה ליד המלוה מ"מ מה"ת ה"ל מעיד מפיהם ולא מפי כתבם משא"כ בגט שעדי' הללו ניתן לכתוב וחזקה לא חציף איניש לזיופא ועי"ז ידעי' שבא מיד הבעל ליד האשה או מיד המקנה להקונה מועיל נמי לראי' מה"ת ובזה נסתלקו כל הקושיות ונכללו בדברי אלו רוב דברי כל הגאונים הנ"ל שהזכרתי:
והנה נהי בממונא מחמרי' אפי' שלא בפני בע"ד ובלא ערעור כלל לא נחתינן לנכסי' מחשש מזויף מ"מ לענין איסור לא חוששי' וכ"כ הר"ן פ"ק דגיטין שאין האשה ממונו של בעל וכ"כ רמב"ם ספ"ז מגירושי' שאין האיסורי' כדיני ממונות דבכל האיסורי' סמכי' ארובא והנה ע"ד משל אנו אוכלי' בשר מבהמה שהיא מרוב כשרו' דעלמא ואם אולי יבוא אח"כ ע"א הנאמן באיסורי' ויעיד שהיתה טריפה שניקב קרום של מוח ואוסרי' בשר הנשאר והאוכלי' לא חטאו כי כך ציוה הקב"ה לאכול מרובא דעלמא והעד אינו מעיד נגד החזקה כי לא הוחזקה לנו מעולם אלא שהי' מרוב הבהמות ושאם יבוא ע"א ויאמר שהיא טריפה הרי הוא טריפה אלא הקב"ה ציוה שאין אנו צריכי' לחוש לזה נמצא העד הזה לא העיד נגד החזקה ה"נ אשה שגטה בידה ורוב אינם מזויפי' הרי היא מותרת לעלמא ולא חיישי' למיעוט ואם אולי יבורר אח"כ שהי' מזויף אין זה נגד החזקה כי לא נתחזק שאינו מזויף אלא מעיקרא ע"ד כך הותרה שהוא מרוב שאינו מזויף ואפשר נמי שיהי' מהמיעוט אלא שאין צריכי' לחוש לכך ומשו"ה אם אח"כ יביא הבעל בעצמו ויטעון מזויף לא מיבעי' היכי שהאשה מכחשתו והוא מעיד נגדה לא גרשתיך מעולם א"כ כי היכי דחזקה לא חציף לזיופא ה"נ חזקה לא יעיז הבעל להכחיש האשה בפני' שיודעת בשיקרא וחיישי' לי' אלא אפי' האשה עצמה אינה יודעת כגון הבא ממד"ה והעדים אינם ידועי' והבעל טוען מזויף שאין טענתו נגד החזקה שהרי היא לא יודעת בשקרו מ"מ חיישי' לי' דלעומת זה גם חזקה אין אדם מעיז לזייף אינו חזק כיון שאין העדים ידועים מי הם ואולי לא נמצא שם שמות אלו בעולם כלל ודבר זה למדתי מלשון הרמב"ם רפ"ז מגירושין ומצאתי און לי בס' בני אהובה שם ואמנם הגאון פ"י במס' כתוב' כ"ח ע"א מסופק בזה ועיי' ה"ה רפ"ז מגירושי' הנ"ל והרב ב"ש סי' קמ"א סק"ע לא עמד בזה והנלע"ד אמת ונכון:
ולדעת רבינו אביגדור כהן הקיום דאוריי' אי מערער הבע"ד והקשו עליו מדמהימן שליח בפ"נכ ובפ"נח דאי אתי בעל ומערער לא משגחי' בי' הנה משליח ח"ל לק"מ כיון שהאמינוהו חכמים קודם הערעור ובצירוף מידק דייק ה"ל כתרי ממש נהי אי אתי תרי ומכחשו לי' פסול הגט אבל נגד הבעל נאמן בצירוף חזקה מידק דייק עש"ך י"ד סי' קכ"ז סס"ק י"ד ועיי' בריטב"א שבנימוק"י ר"פ האשה רבה אך אי קשי' משליח בא"י דלא הזקיקו' לומר ומ"מ אי אמר מהני וכי אי אתי בעל ומערער לא משגחי' בי' זה צ"ע קצת. ומ"מ י"ל היא הנותנת כיון דהשליח אומר כן שלא בזמן עדות ולא צריך אז לעדותו כי היתה מותרת בא"י בלי חשש ומה שאומר הוא גלוי מילתא בעלמא שלא בתורת עדות מהימן טפי מעדי' כי כ"כ הרי"ף פ' החולץ גבי אשתמודעינהו דאחוה דפלני' הוא ע"ש וכ"כ רשב"א בחי' כיון דבא"י לא צריך מעלי' חד דרגא ומהימן טפי ע"ש נתכוון להנ"ל וכעין זה כ' הגאון מליסא בס' תורת גיטין נמצא ממ"נ בח"ל דנריכי' לעדותו לאיסר והיתר מ"מ כיון דהמנוהו רבנן טרם הערעור ה"ל כתרי ובא"י דלא המנוהו כתרי לעומת זה אין צריך לעדותו וה"ל כדאשתמודעינהו ולק"מ - והנה הארכתי בזה מפני שהוא שורש וסוד לענינים אלו ורבים משתבשי' בדברים הללו:
נחזור לדידן שהבעל מהימן לערער על תחלת עיקר כתיבת הגט לומר מזויף ואינו נגד מה שהוחזקה פנוי' זה ימי' כי מתחלה לא החזקנו אותה אלא על דעת שעל הרוב לא יערער מזויף אבל ידענו שאם יארע א' מאלף שיטעון מזויף הרי הוא בחזקת א"א כמקדם ומדמהימן מזויף נאמן נמי בשארי טענות שאינינו גרועו' כ"כ במגו דמזויף כגון לפקדון או ע"ת אע"ג כשהי' מקוי' לא הי' מהימן מ"מ כשאינו מקוים והוא מודה שכתבו נאמן במגו דמזויף ויש אומרי' דלרבה נמי דנאמן לערער שלא לשמה קודם שלמדו נמי משום מגו דמזויף וי"א לרבה שלא לשמה קודם שלמדו הוה כמו זיוף שלא הוחזקו פנוי' אלא על הרוב דבקיאי' ואם יערער שהוא מהמיעוט אינו נגד החזקה אבל עכ"פ שארי ערעורי' אינו נאמן בלא מיגו ויש טענה גרוע שאפי' במגו לא מהימן היינו ממני נפל דנפילה דחד טענה גרוע ביותר ואפי' מגו לא מהני כ"כ ב"ש סי' קמ"ב סקי"ג עי"ש:
והנה באומר שביטל הגט והשליחו' זה הוא בודאי נגד חזקת פנוי' כמ"ש בתשו' הר"ן סי' מ"ה והטעם כי בטוען במקרה שאירע אחר שמסר הגט ליד השליח ואז אנן סהדי שהי' רצונו לגרש ולקיים הגט והשליחות ועל חזקה זו כאשר הי' כן יהי' דעתו ולא תשתנה מסרנו הגט להאשה והותרה בלי פקפוק והרי היא פנוי' לא כל כמיני' להוציאה מחזקת פנוי' שהוחזקה עתה ולהוציא עצמו מחזקתו שמסר הגט להשליח ולומר שנשתנה דעתו וע"כ לא כ' תוס' ר"פ השולח דאלו אזלי' בתר מחשבתו היינו חוששי' לבטול אלא משו' שראינו רגלי' לדבר שחוזר מדעתו הראשונה דהרי רהיט ואזיל וכ"כ להדיא חי' רשב"א וכ"כ הר"ן בתשו' שם אבל היכא דליכא רגלי' לדבר ויצאה מב"ד בחזקת היתר בלי פקפוק לאו כל כמיני' לערער ולא חיישי' לי' כהסכמת הר"ן הנ"ל:
ויש בענין זה דבר חידוש כי הר"ן ר"פ התקבל כ' אם היא עשתה שליח לקבלה והבעל אומר אינו רוצה שתהי' שלוחה לקבלה כ"א תהי' שליח שלי לקבלה אינה מגורשת אעפ"י שהיא רוצית בגירושי' מ"מ אמרי' בירושלמי אפי' צווחת להתגרש דלמא בזו רגע חזרה בה דטב למיתב טן דו ע"ש והוא דבר מתמי' שהרי אי לא הבעל אומר א"א שתהי' שלוחה והי' נותן לידו הגט היתה מגורשת בקבלתו ולא אמרי' שמא חזרה בו וכיון שאמר הבעל א"א אלא תהי' שלוחי לקבלה ניחוש שמא חזרה בו וצריך לומר כך קמו בה רבנן באיתתא כיון דבכל דהוא ניחא לה הרי דעתה משתני' כל שעה ומ"מ כיון שמינתה שליח בפירוש לא אתי' מחשבה ומבטל דיבור מינוי השליח וליחוש שמא חזרה בדיבור ובטלה השליחות לזה לא חיישי' דאוקמא אחזקה קמייתא שנעשה שליח בדבר אך אם הבעל בדיבורו מבטל מינוי שליחותה שוב א"א למנות שליח קבלה אחר שמא נשתנה דעתה עתה והוא דבר חידוש [עיין ח"ס אה"ע ח"ר סי' ד' ד"ה שנית:]
נחזי מאי דקמן דערעורו של בעל הבל יפצה פיהו השתא פקדון ותנאי לא מהימן בגט מקוים ק"ו בן בנו של ק"ו לערער על גט ועדים ומסדרי גט לומר שהם רשעים ונזדקקו לגט מעושה שלא כדין ושלא שאלוהו אם עושה ברצונו או שאלוהו ואמר לאו הישמע כזה בוודאי לפי חזקת כשרותו של עדי' והמסדרי' יצאה האשה מחזקת א"א לחזקת פנוי' גמור בלי שום פקפוק וחשש מיעוט ואין שומעי' להמערער כלל ועדיף מהך דתשו' הר"ן דמוקי גברא אחזקתו שלא חזר בו:
ונבוא אל השני שאומר שיש לו להבי' עדי' שיעידו כדבריו בודאי אי הי' העדי' לפנינו ומכחישי' את המסדרי' ועדי הגט וכל העומדי' שם ה"ל תרי ותרי וצריכי' לדון מה יאמרו ואיך יכולי' להכחישם אבל אין זה ענין לדברי תוס' ר"פ האשה רבה ד"ה אתא גברא וקאי וכו' ודברי מהרי"ק דמייתי ש"ך ח"מ סי' מ"ו אינם ענין לכאן דכוונת תוס' ועפ"י פי' מהרי"ק היינו שלא כדרך עדות כגון שזה בא לעיר וכל בני העיר קטני' וגדולים אפי' גוי ועבד ושפחה מכירי' זהו פלוני שלא בתורת עדות ולא בב"ד ושוב יבואו ב' עדים או קודם לכן העידו שזה מת בהא לא אמרי' תרי כמאה אלא נראה כמכחישי' הידוע וכמעידי' על יום שהוא לילה וכי נאמר תרי כמאה אבל דבר שנזקקי' לעדות המעידי' לפנינו אז אפילו אלף אלפי' מוכחשי' מתרי ואינו ענין לכאן וא"כ אם יבואו ב' עדי' כשרים אז נחכים עליהם מה יאמרו ואם יכולו להכחיש אלו העדים:
אבל לחוש עכשיו שמא יבואו עדים ויכחישו את אלו הנה המעיין בסוגי' גטין פ"ט ע"א דאע"ג דחוששים לקלא דמקמי נשואין להוציא מחזקת פנוי' להחזיקה בספק מקודשת או לפסלה לכהונה מקלא דגירושי' הני מילי להחזיקה מכאן ואילך לנשואה או גרושה אבל להחזיקה למפרע ולומר שטעות הי' מה שהיתה אתמול בחזקת פנוי' טעות כי כבר נתקדשה אתמול לא אמרי' וכן מבואר בלשון שם נשואה אין חוששי' לה פירש"י שכבר נשואה זה ימים אפי' יהי' רגלי' לדבר אין חוששי' ואפי' להחזיקה מכאן ואילך היינו בשיש רגלי' לדבר כגון מטה מוצעת ונרות דולקו' או פלוני שמע מפלוני ומפלוני שיש עדים במדינת הים ולרמב"ם דוקא שמזכיר מי הם העדים ועדיין חיים כדי שיהי' מרתת שמא יבואו ויכחישוהו וזה הקול צריך להתחזק בב"ד ואז חוששי':
וההוא דקידושי' כ' הר"ן דאיתחזק קלא שהיו עדי' במדה"י ומ"מ לא חייש לה ר"ח דאוקמא אחזקת פנוי' ואביי ורבא ס"ל הכא איתרע חזקתה שכבר קיבלה קידושי' והספק בשיעורא ובב"ב נמי איתחזק' בא"א ומאיסור לאיסור יבמה לשוק דלא איתחזק שאין לו אחי' אלא דלא אתחזק באחי' אבל היכי דליכא כי האי מודי' דלא חיישי' לקלא להמתין על עדו' נגד חזקה דלמפרע וכל זה היכי דליכא עדי' לפנינו רק חזק' והכא עדי' לפנינו המעידי' ההיפוך איך ס"ד שנמתין אולי יבואו עדים להכחיש אלו נאמר בודאי לא יבואו דהרי מהאי טעמא לא חיישי' בשבוי' לקלא אע"ג דאיכא קלא שיש עדי טומאה במד"ה ואיכא חשש איסור סקילה שבנה שימש בשבת ע"ג מזבח כמ"ש ר"ת מ"מ לא חיישי' לקלא דאתחזק משום דאמרי' אין לחוש שיבואו עדי טומאה כי סתם שבוי' מנולה נפשה ולא נטמאת א"כ מכ"ש הכא דנימא בודאי לא יבואו עדי' ויוציאו עדי' אלו מחזקת כשרותן וכ"ז אנו צריכי' אי איכא קול שהוחזק בב"ד ואיכא רגלי' לדבר אבל הכא ליכא חד מיניהו ע"כ אין לחוש לזה כלל וכלל ואין להמתין ולעגן אפילו רגע וכתב בש"ע א"ע סימן מ"ו בהגהה סוף סק"ד בשם הרשב"א ובכ"מ שאין צריכי' להחמיר אין להחמיר בקול כלל כדי שלא יתן יד לרשעים שיוציאו קולות על בנות ישראל לעגנן או להוציא מהן ממון ע"ש וכ' שם ב"ש סק"י דהיכי שאין הקול מוחזק אפילו אמרו שיש עדים במקום קרוב אין מונעי' אותה להנשא ע"ש ע"כ נלע"ד דאין לחוש כלל ואיתתא דא שרי' לעלמא בלי פקפוק בעזה"י הכ"ד א"נ [עיין לקמן סי' ז':] פה ק"ק יערגן סמוך לק"ק פ"ב יום ג' יו"ד תמוז שנת תקצ"ח לפ"ק
משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |