שו"ת חתם סופר/ג/קמא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גרסי' ס"פ נערה איתמר אלמנה רב אמר שמין מה שעלי' ושמואל אמר אין שמין מה שעלי' ומסיק אר"נ אע"ג דמתני' תנן כשמואל מ"מ הלכתא כרב א"ל רבא לר"נ וכי מאחר דמתני' כשמואל מ"ט הלכתא כרב א"ל לכאורה כשמואל רהיטא אבל כי מעיינת בה הלכתא כוותי' דרב מ"ט כי אקני לה אדעתא למיקם קמי' אדעתא למשבק ומיפק לא אקני לה וכ' הרי"ף וז"ל ורב כהנא משוי בה סימנא ליקטא יתמא שלח ופוק ארמלתא שלח ופוק ושמעי' מינה מאן דמגרש איתתי' מדעתי' דנפשי' אין שמין לו מה שעלי' דלאו איהי בעי למיפק אלא איהו בעי לאפוקי עכ"ל וכן פסק הרמב"ם והרא"ש וכמעט כל הפוסקי' והרז"ה טען דהא לקיטו נמי לפעמים מרי' אפקי' מביתי' והרמב"ן במלחמות ה' חילק בזה דלקיטו כיון דכל שעתא למיפק קאי לא הקנה לו כלל אבל אתתא לאו למיפק קאי א"כ הקנה לה כל זמן שיכולה להתקשט בפניו ואע"ג דמדעתו גרשה עתה הרי אומרת תנו לי בעלי ואתקשט לפניו ע"ש בפנים ונראה דמשו"ה נזהר הרי"ף וחלקם לתרי בבי ואנח סימנא לקיטא יתמא לחוד וארמלתא לחוד ומסתמא כן הי' לו גי' בגמרא והיינו משום שחולקי' בדינהם דלקיטו אפילו הבעל בית מוציאו שלא לרצון הלקיט נמי שלח ופוק משא"כ ארמלתא שלח ופוק דוקא ארמלתא דמשמיא אנסוהו אבל לא במגרש לרצונו ואמנם דעת הר"י שבמרדכי ס"פ נערה דהש"ס נקט ארמלתא ק"ו לגרושה דהבעל מקפיד טפי אגרושה מאלמנה וכ"כ הרא"ה בחיד' ס"פ נערה דגרושה שמין מה שעלי' מק"ו דארמלתא ע"ש ומיהו סוגי' דעלמא ופסק הטוש"ע סי' צ"ט וכן העיטור אות כתובה והרשב"א בתשו' והריב"ש סי' ש"א וה"ה והר"ן כהרי"ף ורמב"ם ורא"ש הנ"ל דגרושה אין שמין מה שעלי' והיינו כשהבעל מוציאה שלא מחמת הכרח רק מדעתו אבל אם מגרשה מחמת שסרחה עליו ופי' רבינו ירוחם שהיא סבבה שיוציאנה הבעל שמין לה מה שעלי' ועיין מ"ש הטור סי' ס"ו וסי' פ"ה:
וכ' העיטור וכל הפוסקים דשדרו ממתיבתא דהני מילי במלבושים העשוים להתקשט דשייך למימר דנעשי' למיקם קמי' ולא למיפק אבל במתנה בין קרקע בין מטלטלין וכסף וזהב לא הדרי לבעל אפילו סרחה עליו לבר ממורדת והלבוש סי' צ"ט הוסיף אפי' מצא בה דבר ערוה נוטלת המתנה וכ' הגאונים דשדרו ממתיבתא טעמא דמלתא משו' שכמה פעמים אדם נותן מתנה לאוהבו וכי יעמיד לו ערב שיהי' אוהבו לעולם וכי סלקא אדעתך שאם ישנאהו אח"ז יחזור לו המתנה בתמי' ובזה אפי' הרז"ה והר"י מודים לפע"ד וכ"כ להדי' הרא"ה אע"פ שהוא מהסוברי' דגרושה שמין מה שעלי' מ"מ במתנת קרקע ומטלטלי' מה שאינו להתקשט פוסק בהדי' שהגרושה נוטלתן:
והנה הגאונים לא הביאו שום ראי' לסברתם מהש"ס אך הר"ן והרא"ה הנ"ל הביאו מדאמרי' בעל נתן מתנה לאשתו קנתה והבעל אוכל פירות ואי ס"ד דשמין לה המתנו' א"כ במאי קנתה הרי כל זמן שהיא עמו הוא אוכל הפירות ואי נימא דאי יוצאת ממנו לא תקח הנכסים א"כ לענין מאי הועיל לה שקנתה המתנות וצריך לומר אע"ג דאין מזה ראי' דגם שתסרח עליו או תזנה עליו לא תקח המתנות ההמה ודי לומר שקנתה אם תצא באלמנות וגירושי' מדעתו ולא באופנים אחרים מ"מ מוכח מהש"ס הנ"ל דלא אמדינן דעתי' שלא נתן לה אלא על מנת שתהי' עמו דא"כ אמאי תקח כשתתאלמן וע"כ לומר דלמתנה גמורה נתכוון א"כ שוב אין לחלק בין שסרחה היא עליו ונמצא בה ערות דבר או בין שמגרשה מרצונו דכיון דהשתא איתרעי לא תחזור המתנה שנתן לה בהיותה אהובתו כמ"ש גאונים מסברא הנ"ל:
ולפע"ד להוציא סברת הגאונים מסוגי' דשמעתא בשגם יש תימה על הרי"ף שכ' שמעי' מינה מאן דמגרש איתתי' מדעתי' דנפשי' וכו' וצ"ע איך שמעי' הא משמעתין אדרבא משמעתין משמע איפכא וכמ"ש הרז"ה מלקיטו דנפיק נמי מדעתי' דמרי' ביתי' ונהי שהרמב"ן חילק ביניהם מ"מ הא לא נשמע מהדא שמעתא גם על הש"ס יש לתמוה קצת מאי קאמר אי מעיינתו בה הלכתא כוותי' דרב משמע אי מעיינת בה במתניתן יהי' הלכתא כרב וזה ליתא דנהי ממתני' ליכא תיובתא לרב מ"מ סיעתא נמי לא הוה לא לדמר ולא לדמר ומסתמא הדרן לכללן הלכתא כשמואל בדינא ונלע"ד דהי' קשה לר"נ מ"ט נקיט מתני' דוקא בגדי אשתו ולא סתם מה שנתן לאשתו אין לו לגזבר אע"כ משום דזה פשוט הוא דאטו אדם הנותן מתנה לחברו יקדיש נכסיו אח"כ ויוציאם מבעל המתנה ואך בבגדי אשתו שאינם מתנה גמורה דהרי לא ניתן לה אלא להנאתו של עצמו למיקם קמי' בתכשיטי' נאים והשתא שהקדי' הוא נכסיו ה"א גם זה בכלל קמ"ל אפ"ה לא יקחם הגזבר ומוכח עכ"פ שאין המלבושים קנויים לה במתנה ממש וא"כ ממילא הסברא נוטה כרב דכד מפקת מביתי' שמין לה מה שעלי' וא"ש דברי הש"ס דכד מעיינת בי' במתני' מוכח דהלכתא כרב ומוכח סברת הגאונים עכ"פ דבמתנה דעלמא קרקע וכדומה הוה מתנה גמורה ואפי' כשיוצאת נוטלת עמה:
והי' קשה להרי"ף ממ"נ כיון דבגדים לא הוה מתנה גמורה מ"ט לא יטלם הגזבר אע"כ מוכח דעכ"פ גם לה יש זכות במה שזכתה היא להתקשט בהם כל זמן שהיא עמו וראוי לעמוד לפניו א"כ אינו יכול להקדיש זכות שלה וא"כ מזה מוכח דבגירושין שהוא מוציאה מדעתו מבלי שסבבה היא היציאה אינו יכול ליקח ממנה המתנה שנתן לה שתתקשט ואם בשביל שגם הוא רוצה להנות מהקשוט הרי תאמר הריני עומד לפניך ואין העכבה ממני כמ"ש הרמב"ן ז"ל ולא דמי ללקיטו דכל שעתיה זמני' להוציאו מן הבית א"כ גם מעיקרא לא זכה בקשוט הבגדים כי יודע הי' כי היום בכאן ומחר יאמר לו שלח ופוק אבל סתם אשה דלאו לגירושי' קיימא זכתה בהנאת קשוט המלבושים הללו עד שיבלו והיינו טעמא נמי דמקצת פוסקי' דס"ל דמלבושי שבת ורגל שמין גם לגרושה היינו משום שאפשר שהבעל לא יתנם במתנה כ"א שהשאיל אותן להאשה וכל זמן שיצטרכם יכול למכרם ולמשכנם לפי הדעת הזאת שהרי נשארו ביפיים זמן רב אבל בגדי חול שניתנו לטבועים והמה כָלים והולכים ע"כ לטבועים ניתנו וסברא זו רמוזה בלשון רמב"ן כמובן כנ"ל כוונת הרי"ף:
והנה במתנה שנתנה האשה או קרובי' להבעל לא הוזכר בש"ס וגאוני' אבל כ' מהר"א מזרחי בתשו' סי' י"ז אפי' אם מגרשה לדעתו מבלי שסרחה עליו מ"מ הכל שלו ואינו מחזיר כלום ומייתי לי' מק"ו דמנותן לאשה מסתמא דעתי' למיקם קמי' אפ"ה זכתה במתנה מכ"ש דמתנות שנתנום להחתן דמשום אקרובי דעתיה הוא מכל שכן שיהי' שלו והסכימו כן בתשוב' מהר"א ששון ח"א סי' נ"ד ובסי' נ"ה הגאון מה' צבי והרב המחבר בלי פקפוק ולא הי' צריך לק"ו כי פשוט הוא מאותו טעם שכ' הגאונים דאטו מאן דיהיב מתנה למאן דרחים לי' ערבא שקיל שיהי' אוהבו לעולם וה"נ דכוותי' אפי' נושא היום ומגרש למחר הכל שלו אבל הק"ו הנ"ל פריכא הוא כיון שהוא מוציאה שלא לרצונה וק"ל:
ונראה פשוט מלשון הגאונים הנ"ל וגם מסברא דבבעל אין לחלק בין מתנה קרקע וכסף או למלבושים ותכשיטי' דבעל לגבי אשה לא שייך לומר שלא ניתנה אלא להתקשט לפני' אע"ג דגבי לקיט שהוא זכר נימא ג"כ שניתן להתקשט התם משום כבוד בעה"ב אדונו ניחא לי' בקישוטי בני ביתו אבל בבעל והאשה לא שייך הא מילתא כלל כן נראה מלשונם בתשובה וכן נראה מסברא לכן דעתי מה שנוהגי' ליתן להחתן חלוק לבן שלובשו בימים נוראים שקורין קיטעל וגם טלית של י"ט שאינו צריך להחזיר כשמגרש אשתו:
והנה כללא כיילי הגאונים דשדרא ממתיבתא אפי' סרחה עליו לעולם המתנות שלה חוץ ממורדת שפוחתין כדרך שפוחתין מכתובתה עיי' מבי"ט ובלבוש כ' אפי' מצא בה ערות דבר והדין עמו דלעולם נימא השתא הוא דאיתרע ועד עתה הי' טובה וישרה וא"כ חל המתנה שעה ואיכא סברת הגאונים אטו מאן דיהיב מתנה לפלוני צדיק ונעשה רשע יחזור מתנתו בשביל זה מ"מ נ"ל בנושא אשה בחזקת כשרות ונותן לה מתנות ואח"כ נודע שהיא אסורה עליו מכבר קודם נישואי' כגון שזנתה מרצונה בין אירוסי' לנשואי' או שנבעלה לפסול כהונה בהיותה פנוי' ובעלה כהן וכל כיוצא בזה נ"ל שכל המתנות חוזרת להבעל דהכא לא שייך סברת הגאונים הנ"ל דהרי ודאי מאן דיהיב מתנה לחברו בחזקת שהוא אוהבו ונמצא דבאותו שעה לא הי' אוהבו בודאי חוזרת המתנה דה"ל טענות אי לאו משום דדברים שבלב אינם דברים והרי לא פירש בהדי' על מנת שתהי' אוהב שלי אבל אי הי' דיינין על דברים שבלב היתה המתנה חוזרת בלי ספק והכא הרי אזלינן בתר אומדנא דהרי כל הדין בנוי רק על אומדנא וכמו שכ' בתשב"ץ שאביא לקמן אי"ה ואומדנא הוא שלא נתן לה מתנות אלא משום חיבת ביאה שלה וכיון שנמצא שגם באותה שעה לא היתה ראוי לביאה שלו ועומדת להתגרש ממנו פשיטא דחוזרי' המתנות כולם ואין לומר מה בכך עכ"פ בא עליה ונהנה ממנה י"ל זה לא מיחשב הנאה אלא צער שבעל בעילה אסורה דהכי קיי"ל המוכר טרפה בחזקת כשרה מה שאכלו אכלו והוא יחזיר הדמים משום דלא מקרי הנאה מה שאכל דבר האסור מן התורה וה"נ דכוותי' ועיי' מ"ש ש"ך י"ד סי' קי"ט סקכ"ז ונ"ל דאפי' בגדי חול שעליה שמין דכיון דקיימת כל שעה ושעה למיפק ה"ל כלקיטו כקו' הרז"ה ולא שייך הכא תי' רמב"ן וק"ל:
ברם דא צריך עיון הי' בה מומין שא"א לידע כגון חולי נכפה הבא לפרקי' ולא נודע לבעל עד זמן ועידן אחר החתונה והוברר שכבר הי' בה חולי זו קודם נישואי' ויוצאת ממנו בגט כמבואר סס"י קי"ז אי נימא דהמתנות קרקע וכספים שלה הם כיון דעכ"פ בשעת בעילה ראשונה לא ידע מזה כלום היתה חביבה בעיניו וגמר והקנה ומה שעתה נמאסת בעיניו פנים חדשות באו לכאן ושייך סברת הגאונים הנ"ל או אפשר לומר כיון דאותה בעילה היתה מסוכנת לו עד למות אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי וגרע ממאכיל טרפות וכן נלע"ד ברור שעכ"פ אם הבעל מוחזק אין להוציא מידו ואפשר גם להוציא מידה אלא שלא מצאתי בפירוש מי שדבר בזה ע"כ כשבא מעשה כזה במותב בי דינא דפה הק"ק ראינו לבצע הריב:
אמנם הא ברירא לי מיהת כשנתרפאת מהחולי לגמרי ולא נמצא בה אחר נישואי' רק שנודע לו שהי' לה כן בילדותה ונתרפאת נהי דמ"מ יכול להוציאה משום אולי תחזור לקדמותה כמבואר בחלקת מחוקק סקי"ב אבל אינו יכול לתבוע המתנות דהכא שפיר י"ל מחמת חיבת ביאה ראשונה גמר והקנה דלא ה"ל שום סכנה ומיאוס בדבר כיון שעתה נתרפאת:
ונלמוד מהא דגם מ"ש גבי בעל שכל המתנות הם שלו אפי' מגרשה מרצונו ממחרת יום חופתו מ"מ היינו דוקא אם לא יתגלה בברור שכבר היתה שנואה בעיניו קודם לכן ואיערומי קא הערים לכונסה אבל אי נתברר כן פשיטא דאין כאן מתנה כיון דבשעת מעשה הי' שונאה אין כאן מתנה לפי האומדנא:
וכ' בתשב"ץ ח"ב סס"י רס"ה וז"ל אבל האב שנותן לבתו תכשיטי' להתקשט בהן ומתה אין הבעל יורשה וכדאמרי' ס"פ נערה כי אקני לה למיקם קמי' וכו' וכן בכאן אומדן דעתא הוא שלא הקנה האב לבתו אלא שתתקשט בהן היא ובני' אבל אם מתה בלא בנים לא אקני לה שנרשום בעלה להתקשט בהן אשה אחרת וע"כ הדין הוא שיחזור הבלאות אם הם קיימי' עכ"ל ופסק כן בפשיטו' במבי"ט ח"א סי' כ"ט והוא חדוש דין וכן ראוי להורות:
הדינים היוצאים ממ"ש: א', אם מתה האשה בלי זרע קימא אין הבעל יורש מלבושי' שעשה לה אביה ואמה להתקשט בהם. ב', מת הוא שמין מה שעלי' אבל המתנות שלה כמבואר בש"ע סי' צ"ט. ג', גרשה מדעתו כל המתנות שניתנו לו הם שלו ושניתן לה הם שלה. ד', סרחה עליו אזי המתנות הם שלה אפי' נמצא בה דבר ערוה אבל מלבושי' שמין מה שעלי' ה', אם נגלה שלא היתה ראוי' לו מעיקרא מחמת איסור אזי גם המתנו' אינה שלה ושמין מה שעלי'. ו', אם מחמת מום דמעיקרא קרוב לודאי שהדין מה שעלי' כנ"ל אלא שטוב לבצע. ז', אם מחמת מום שנתרפא אזי הדין כמוציאה מדעתו. ח', ואם נתברר שמעיקרא הי' הבעל שונאה ודעתו לגרשה אזי יחזור גם הוא המתנות שניתנו לו אבל בלא"ה הכל שלו אפי' קיטעל וטלית ושאר מלבושי' [ועיין הטיב לעיל סי' קט"ו] הנלע"ד כתבתי עש"ק י"ט א"ר תק"ע לפ"ק פה ק"ק פ"ב
משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |