שו"ת חתם סופר/ג/קלו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלומים רבים כטל וכרביבים לי"נ הרבני המופלא ומופלג בתורהי ויראה קדומה חרוץ ושנון כבוד מה"ו נפתלי נ"י:
נועם יקרת מכתבו הגיעני לנכון יום אתמול והאומנם כי העת נטרדתי מאוד מאוד אך היות מבוקשו נחוץ מאוד ע"כ מהרתי להשיבו היום כיד ה' הטובה ע"ד אשה אחת אשר ילדה בת והניקה אותה וחיתה ואחר ילדה בן ומת בתוך ימי ההנקה ואחר ילדה בת והניקתה וחיתה ואח"כ בן ומת בזמן ההנקה ואח"כ בן ומת אחר היותו בן ג' שנים ואח"כ ילדה ב' בנות תאומות והאחת הניקתה והשניה נתנה למינקת אותה שהניקה היתה חלושה מאוד ואחר ב' חדשים החליפה עם המינקת ונתנה לה החלושה והיא התחילה להניק אותה הבת שהניקתה המניקה ומתה הבת שהניקה האם והחלושה שהניקה המניקה נעשית בריא אולם וחיתה אחר הולידה בן ונתנה מיד למינקת וחי' יחיה ועתה הנה כריסה בין שיניה ועומדות על פרקי לידה והבעל קשה לו להשכיר מיניקת מפני צוק העתים ופרנסתו קשה עליו ע"כ נפשו בשאלתו אי אסור לו להניח אשתו להניק דה"ל כמוחזקת בכך ואפי' מצוה רבה דמילה מבטלי' במי שהוחזקה שבניה מתים מחמת מילה או דילמא לא אמרי' כן:
זה לא שמענו אבל מזקנים אתבונן בתשו' חכם צבי סי' ס"ד על אודת אשה שהניקה ג' בנים זא"ז ומתו ואמרו הרופאים שהחלב ארסיי' ואח"כ נתנה ד' בנים זא"ז למינקת וחיו ואח"כ מת בעלה והניחה מעוברת כ' הגאון ז"ל ברור דהאשה זו מותרת לינשא תוך כ"ד חדש וכו' אבל בנידון דידן שחלבה מזיק וממית כאשר חכמי הרופאים הגידו ונתאמת בחוש הרי אסורה היא להניק בניה כדאמרי' מלה בנה ראשון ומת שני ומת שלישי לא תמול ובאיסורי כרת כמו אכילת יה"כ וחילול שבת סמכי' אהרופאי' הכא לא כ"ש שיש לנו להאמין להרופאי' ובייחוד שנתאמתו דבריהם בחוש וכו' ואף אם תרצה להניק אין מניחי' אותה להניק משום סכנת נפשות וכו' דהלכה רווחת בישראל שמותרת להנשא עכ"ל. ועוד שם בסי' שאח"ז סי' ס"ה כ' שהגאון מה"ו אברהם ברודא נחלק עליו ואוסר האשה להנשא ונסתייעא מתשו' בית יעקב וכ' עליו הח"צ ז"ל אדרבא בתשו' בית יעקב מבואר שכל חכמי דורו נחלקו עליו והתירוה לינשא ואין הלכה כיחיד במקום רבים עוד כ' שם בסוף התשובה שהגאון מה"ו אברהם ברודא ז"ל כ' שאין הרופא היחיד נאמן להעיד על חלבה שהיא ארסיי' וכ' הוא ז"ל ששגג דבדרבנן מהימן ע"ש ועוד בתשובה שאח"ז סי' ס"ו יע"ש:
מהדברים האלו יש להבין דפשיטא להני גאונים דלא אמרי' הכא בתלתא זימני הוחזקו בנים למות ע"י הנקה חדא מדכתב שהרופא נאמן אפילו באיס' כרת ומכ"ש הכא שהחוש מעיד מדמתו ג' וארבעה האחרונים חיו ולא אמר עדיף מיני' הכא איתחזקה ג' זימני ובכל התורה כולה קיימא לן דאזלי' בתר חזקה ומכ"ש הכא שהרופא מעיד והרי קמן דלסמוך על הרופא מפוקפק מאוד כמ"ש ב"י בי"ד סי' קפ"ז בשם בעל התרומו' וסמ"ג וסמ"ק שאין לסמוך דס"ל דאין הרופאי נאמני' בודאי אלא לעשותו ספק ובנפשות כשבת ויה"כ חיישי' לספיקא ומחללין שבת אבל לא ברואה מחמת תשמיש וא"כ נהי דהכא נמי מספק נפשות נאמין לרופא לאסור עליה ההנקה וממילא מותרת איתתא להתנסבא מ"מ יותר הי' ראוי לעשות עיקר מאתחזק תלתא זימני ולעשות סניף מהאמנת הרופאי' אע"כ דלא נחוש לחזקה זו והא דמייתי מהאשה שמלה בנה ומת וכו' היינו לומר כי היכי דהתם אוסרי' עליה למול בניה עוד מטעם חזקה ה"ה ה"נ ע"י הרופא אסרי' ההנקה אבל לא שיהי' שייך הכא דין איתחזק כלל:
ועוד מוכח כן מדמייתי הגאון מה"ו א"ב ראי' מתשו' בית יעקב שאסר האשה להינשא עד אחר כ"ד חודש והח"צ לא נחלק עליו אלא משום שהגאונים לא הסכימו עם הבית יעקב וקשה הא היינו הך דבית יעקב סי' קס"ז ושם לא הוזכר לא רמז ולא רמיזה מג' בני' רק שהרופאי' שפטו שחלבה ארסיי ועוד אי ס"ד שהי' שם חזקה ג"פ איך כ' הבית יעקב שאם יאמר הבעל שאינו מאמין להרופא אזי כופין האשה להניק אע"כ שלא הי' שם חזקה ג"פ וא"כ מאי ראי' מהתם לעובדא דח"צ דאיתחזק תלתא זימני אע"כ ברור בעיניהם דחזקה ליכא וכן ממה שרצה הגאון מה"ו א"ב לומר שהרופא הוא עד אחד וקרוב מה לי ולרופא הא איתחזקא אע"כ אין כאן מקום לחזקה וא"כ בעובדא דידן נמי לכאורה מותרת להניק בן היולד עתה ואין צריך להשכיר מיניקת:
מיהו טעמא בעי דבוודאי לא עשאוהו הגאוני' ז"ל כהילכתא בלא טעמא ומנ"ל בפשיטות כ"כ דלא נימא הכא חזקה כמו במילה וקטלנית ונלע"ד דהנה מצינו בש"ס בקטלני' מזלא גרים או מעין גרים וביאר הרא"ש בתשובה דמזלא ר"ל מזלא דמזוני שרוע מזלא דידה גרם שלא להתפרנס בשופי ע"כ בניה מתים ויבואר לקמן אי"ה וא"כ ה"נ אי מזלא דפרנסה היינו מזלא דבעל שיצטרך להשכיר מינקת לבניו ואין לומר מזלא דבני שלא יהי' לו בנים דהרי קמן שהבנים שנתנה למינקת חיים וקיימים וע"כ מזלא דמזוני והיינו בלי ספק מזלא דבעל [ומזל בני יבואר לקמן אי"ה במי לתלות אבל עכ"פ מזלא דמזוני אין לתלות אלא בו] וא"כ תינח כל זמן שהבעל חי אבל בנידן הגאונים שמת הבעל ובטיל לי' מזליה היא משועבדת להניק בנו לולי עדות הרופאים:
אכן למ"ד מעין גורם נמי מנ"ל הכא שמעיין חיים הוא החלב יהי' סם המות וארסיי זה לא שכיחי ונימא נחית חד דרגא שאין לחלבה כח להחיות וממילא מתים היונקים כי סתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב המחיה ואמנם אינינו ארס ממית אלא שאינו מחיה ואלו הוה ממסמס להני יונקים בביעי הוו חיי' וא"כ אפשר דהאי איתתא משועבדת להניק דעכ"פ תועלת קצת הוא החלב שלא יצטרך מסמוס ביעי כ"כ כמו בלא הנקה כלל ועוד אפי' נימא שחלבה לא יועיל ולא יזיק ואיננה משועבדת להבעל כלל מ"מ אסורה להנשא ככל מיניקת משום לא פלוג כדעת הר"א ברודא ובית יעקב וע"כ לא פליג ח"צ אלא משום דחלב הממית בחלב המחי' לא מיחלף כמ"ש שם סי' ס"ו אבל אי לא הוו ממית לא הוה פליג משו"ה הוצרכו לעדות הרופא שהחלב ארסיי וממית נמי וא"כ לפ"ז בנידון דידן שהבעל לעולם יחי' ולא מצינו התירא שתניק האשה מכאן ואילך בין שנתלה במזלא דידי' בין שנאמר שאין חלבה מספיק לקיים וולדה ולהחיותו ומחויב האב לשכור לו מיניקת:
אמנם כד מעיינת שפיר ליתא ובתחלה נקדים בש"ע אה"ע סי' ט' סעי' ב' פסק המחבר בעל שמתו ב' נשיו אינו מונע מלישא והקשה חלקת מחוקק דברי מחבר אהדדי דבש"ע י"ד סי' רס"ג סעי' ב' כ' דבמלה ב' בנים ומתו תולים גם באב ולא באשה דוקא וכדעת הר"ר מנחם שם דלא כאגודה וא"כ ה"נ אמאי לא תלינן נמי בהאיש והרב ב"ש כ' שלא דק דהתם משום חולשות כח תלינן גם בהאב ואני אומר יפה דקדק הדק היטב דמקור הדין הוא בתשו' הרא"ש כלל י"ג סעי' ח' וז"ל יקבל החכם תשובתו ששאלת מי שנשא ב' נשי' ומתו שתיהן מן ההריון אם יש לחוש שהוא קטלן כיון שמתו שתיהן מיתה אחת וכו' תשובה אם איתא דמדה זו נוהגות באנשים כבנשים א"א שלא דברו חכמי' בה כיון דצורך חיי נפש הי' להם להשגיח על נפש האשה כעל נפש האיש אלא קים להו לחכמי התלמוד שמדה זו אינה נוהגות אלא בנשים שמעין האשה הזאת נשחת מקורה ומעיינה ומחליש וממית כל המשמש עמה וטעם זה לא שייך באיש וכו' וכן נמי לטעם דמזל גורם נ"ל מזלה דהאשה גורמת ונגזר על האשה שמתו בעליה כדי שתחי' כל ימי' בעוני וכו' אבל אין לפרש שנולדה האשה באותו מזל שימותו בעליה וכן האיש נולד במזל שימותו נשיו דלא מצינו זה בגרמא שיהי' תלוי' במזל אלא או עושר או עוני או אורך ימים וכיוצא באלו אבל להמית אחרי' אינו תלוי במזל אשר בן הר"ר יחיאל עכ"ל:
ונשית לבנו לדברי החכם השואל והמשיב הרא"ש ז"ל נראה מדבריהם דהשואל מבעי' ליה בין למ"ד מזל גורם ובין למ"ד מעין גורם דלמ"ד מזל גורם הוה ס"ל מזל שימותו אנשיה וקמ"ל באשה ק"ו באיש שיהי' לו מזל רע שימותו נשיו דהאשה טפילה להבעל ולא הבעל להאשה וכמ"ש תוס' בכתובות ב' ע"ב דבחלה הבעל לא שייך לומר נסתחפה שדה של האשה שהאשה שדהו של בעל ולא הבעל שדה של אשה והרמב"ם כ' שהבנים הקטנים שמתים בעון אבותיהם דה"ל כמו בהמתו ומקנת כספו ושארי נכסיו עיין שהסביר הדבר במורה הנבוכים והנה מצינו ס"פ במה מדליקין בעון נדרי' אשתו מתה שנא' אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך וע"כ צ"ל דהאשה ג"כ כנכסיו של איש ושורו וחמורו וא"כ אין רחוק לומר כל כך שהיא תלוי במזלא דידי' כמו שהוא רחוק לומר שהוא תלוי במזלא דידה ואפ"ה אמרו שהיא קטלנית דמזלא גרים ולפי סברת השואל היינו שימותו בעליה וק"ו בהיפוך שיהי' הוא קטלן:
מיהו למ"ד מעין גורם לא מצא סברא ע"כ אמר השואל ששתיהן מתו בהריון במיתה אחת ולכאורה מאי רצה בזה הלא בקטלני' אין חילוק אם הבעלי' מתו בחולי א' או לא ולא פליגו הפוסקים אלא במתו בדבר או בחרב אבל על מטתם אין חילוק אבל ידע השואל בנפשו דלא שייך מעין בגברא כמ"ש הרא"ש בתשובתו אליו אך הוי כנ"ל כיון ששתיהן מתו בהריון נאמר כי זרעו ארסיי וכל זמן שהאשה פולטתו אינו פועל רע בגופה וכשקלטתו ונתעכב בגופה ונעשה ממנו עובר הרי הוא נכנס כארס של עכנאי וממית ודבר זה גם הוא ק"ו ממעין דילה וע"ז השיב הרא"ש דליתא דא"כ הי' לחכמי' להזכיר ולהודיענו ענין זה ולא לסמוך על סברתינו שנידון ק"ו כיון דסתם מעין הוא בגרמת האשה וסתם מזלא הוא מזלא בפרנסה דלא שייך באיש ואי ס"ד כנ"ל הי' לה' להודיענו חידוש זה אע"כ לית מאן דחשש להו אפי' במתו בהריון:
והנה דעת ר' מנחם במילה דתלוי גם באב הוא מסברא גדולה אי בתר מעיין אזלת הואיל והדמי' מן האשה כמ"ש ט"ז בי"ד רס"י רס"ג מכ"ש דנתלה באיש שהכח ממנו ואמרו חז"ל במס' עדיות שהאב זוכה לבנו בכח ע"ש משנה ט' פ"ב ובאפיסת לא יסבול מכת חרב דמילה ואי בתר מזלא אזלית דהבני' במזלא תלי' פשיטא דיש לתלות בו יותר שהאב מיפקד על פ"ו ולא האשה ומכ"ש במיתת הזכרי' ולא הנקבות דניחא לה צוותא דבת טפי מדבן ומכ"ש שאינם מתים כלל רק מחמת מילה וכשישארו בלתי נימולים יחיו א"כ מזלא דידי' שלא זכה לקיים מצות מילה דרמי' עליה דוקא א"כ ק"ו הוא ומה באיתתא תלו חז"ל שלא תימול בניה עוד ק"ו באיש זהו דעת ר' מנחם ואמנם האגודה אזיל בשיטת הרא"ש ז"ל דאין ללמוד ק"ו דאי הכי לא הוו שתקו בעלי תלמוד ולא היו סומכי' על ק"ו שלנו אע"כ יודעי' היו דדוקא בהאשה תלוי הדבר ולא בהאיש כלל:
וכיון שזכינו לדין, קו' הח"מ קו' גדולההיא ועצומה דהרב המחבר פסק באה"ע כהרא"ש דהבעל אינו נעשה קטלן ומשמע אפילו מתו בהריון וע"כ היינו טעמא משום שלא הוזכר בש"ס א"כ במילה נמי נימא הכי ומ"ט פסק כרבינו מנחם וצ"ע לכאורה והנלע"ד בהכרעת הרב המחבר דס"ל במילה וכיוצא בה בודאי י"ל דסמוך הש"ס וק"ו השתא באשה תלינן ק"ו באיש ואטו כי רוכלא ליחשב וליזל אך בקטלני' דלמ"ד מזלא גרים איכא ק"ו לסברת השואל משא"כ למ"ד מעיין גרם תינח אי מתו בהריון אבל אי מתו מיתה טבעית נימא אה"נ דלא הוה קטלן וא"כ איכא בנייהו דהנך טעמא וה"ל להש"ס לפרושי איכא בנייהו וכל כי האי לא הוי שתיק הש"ס אע"כ דלא שייך בבעל כלל:
ונבוא לנידון דידן דהרי קמן דלכ"ע כל שלא הזכיר הש"ס אין לנו להמציא חזקה דלא הוו שתקו חז"ל להזהירנו על חיי נפש ואפי' ר' מנחם לא אמרו אלא במילה דאיכא ק"ו לתלות בו יותר מבאשה וסמכו על ק"ו אבל הכא נהפוך הוא דמי לימא לן כלל שמתו מחמת חלב כלל אע"ג דאחרי' שהניקו ממינקת חיו דילמא מ"מ מקרה הוא והני מתו בעון אבותם ולא הני וכמה פעמים יקרה כך אפי' בלא הנקה ולא דמי למילה שאנו רואים שמחמת מכת המילה מתו משא"כ מאן חכים למידע שהחלב המיתום וליכא למילף הך ממיתה וקטלנית וכיון דליכא למילף אע"ג דמ"מ איכא סברא בהיפוך מ"מ כיון שלא הזכירו חז"ל ולא הי' להם על מה לסמוך ש"מ ליכא מאן דחש לזה וזה הי' דעת הגאוני' שבתשו' ח"צ הנ"ל וזה ברור לפע"ד:
וכל זה היינו צריכי' אי הי' כאן חזקה אבל אני בעניי לא ראיתי חזקה כלל הראשון לא מת והשני מת והג' לא מת והרביעי מת נמצא אפי' נימא תרי זימני הוי חזקה אין כאן חזקה בצירוף אלא בסירוגי' וכיוצא בזה לא שמענו בעניני' כאלו והחמישי שמת אחר היותו בן ג' שני' מה"ת לתלות בהנקה וכבר חלפו ועברו ימי הנקה ועד כמה תיתלה בהנקה ותיזל אדרבה הרי הוא מפסיק בין המת ובין התאומה שמתה אחריו כי הוא לא מת מהנקה ומיתת התאומה היא מעידה עלינו שעכ"פ אין חלב שלה ארסיי כי אלו הי' ארסיי לא תחי' אחרי אכלה ושתה סם המות ואיך המיניקת החי' הילד החלוש אע"כ אם נתלה בהאשה לא נימא אלא שאין בכח חלבה להחיות הולד ובעי מסמוס בצים ג"כ אבל אינינו ממית עכ"פ:
היות לדעתי צריך עדות הרופאי' מומחי' אם חלבה ארסיי או לא ולדעתי לא יודע זה עד שתלד ותניק איזה שבועות ואז יוכל הרופא לפשוט וכיון שהנחנו שאין כאן חזקה לאסור ההנקה ולכל הפחות אינינו ארסיי ולא ממית ע"כ כשתוליד האשה תניק בנה הילוד ימים או עשור ואח"כ ישאל פי הרופא ואם יאמר הרופא שהחלב ארסיי מהימן לאוסרה אהילד כמ"ש ח"צ הנ"ל דלא כבית יעקב דכ' דמצי הבעל לומר לא מהימנת לי ונשארה האשה משועבדת להניק דליתא כמ"ש ח"צ שהרי מהימן לאיסור כרת וכבר כתבתי לעיל דאפי' להתרומו' וסמ"ג וסמ"ק שבב"י סי' קפ"ז מודו עכ"פ שעפ"י הרופא נעשה ספק נפשות ונ"ל להמליץ בעד הגאון בית יעקב דלא לשווי' טועה דס"ל דעכ"פ לענין ממון לא מהימן עדות הרופא דלא יקום ע"א להוציא ממון ובשגם רופאי' שבזה"ז שאפשר שע"י כמה רופאי' אין להוציא ממון שאינם יכולים להעיד על דבר ברור והשתא אי יאמר הבעל אבי הבן הרי אשתי מוכנת להניק בני אין אנו יכולי' להוציא ממון לשכור מיניקת ולירד לנכסיו כדרך שכופי' לפרנס בניו בקטנותם כי יאמר אייתי לי ראי' שהחלב ארסיי ונהי דמ"מ הב"ד יחושו על ספק נפשות ולא יניחו התינוק לינק מ"מ מן הבעל אין יכולי' להוציא אלא ישכרו לו מיניקת מקופת הציבור כשארי עניי ישראל ונמצא לפ"ז אשה זו משיעבודה להיות מוכן להניק כדי לפטור בעלה מכפית ב"ד והשתא הרי זו בגזרת מיניקת חבירו שלא תינשא משום אתי לחלופי בשארי נשים המשועבדת שאין סכנה בחלב והח"צ כ' שאינה משועבדת כלל משום כן לא אתי' לחלופי דהוה כמו צמקה דדי' ובית יעקב ס"ל דשפיר אתי לחלופי נמצא בנידון דידן אם יאמר הרופא שיש סכנה מהימן עכ"פ לאסור הדד על הילד ומחיוב האב לא עסקינן השתא אי הלכה כבית יעקב או כח"ץ ז"ל דלכ"ע עכ"פ מהימן הרופא. והרופא תחלואי עמו ישראל ברחמיו הוא ירפא ויחלים האשה וילדיה לאי"ט כאות נפש החותם באהבה. פ"ב נגהי ליום עש"ק כ"א שבט קע"ד לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |