שו"ת חתם סופר/ג/קכו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
רובי שלומים מגבהי מרומים יחזירוהו לימי עלומים יאריך ימים כל ימי עולמים ה"ה ידיד ה' וי"נ הרב המאה"ג המפורסם כערוגת הבושם גן הדסים מופלג בחכמה וזקנה כקש"ת מה"ו איצק נ"י אב"ד דק"ק פאקש יע"א:
דברי קהל מחוזקים בנועם אמרותיו בשולי היריעה הגעוני בבואי ממרחץ באדען יום ה' העבר ולהיותי אז מוטרד מחולשא דאורחא ומהמון בריות הבאים לשחר פנים כנהוג לא יכלתי להשיב ביומו והיום הקדמתי תשובתו תחלה לשארי תשובות אבל יהי' דברי מעטים בהבאת ובפלפול כדרכי ואם יש להשיב על דברי עוד חזון למועד אי"ה:
עיקור שאלת אקרו"ט איך לנהוג בפרעון כתובות הן בתולה הן אלמנה לפי שינוי מטבע הנהוג במדינת המלך הקיר"ה ופר"מ פקפק גם על פרעון החובות ותחלה אומר כי אין ספק דהני שטרות באנקע צעטיל או שיין דין מטבע יש להם לענין שאם נתן א' שטרות אלו להקיר"ה עצמו לפרעון מסיו וכדומה וחזר הקיר"ה והוציאם לא הוה כשטר שנמחל כבר שעבודו וכן אם נתן א' לחברו שטרות אלו וחוזר ומוחלם להקיר"ה לא הועיל כלום וכן נמי שנמכרים מיד ליד בלי כתיבה ומסירה כיון שלא הוזכר שם הלוה ואפי' לנולדים שלא באו לעולם בשעה שחותמם באי כח הקיר"ה מ"מ נשתעבד להם מעיקור הדין כל זה פשוט ונהי דמ"מ לענין פדיון בכור נ"ל שאין גופן ממון והה"נ לענין שבועה דאורי' דהיינו מי שהפקיד לחברו באנקע צרורי' וחתומים ולא נעשה שואל או לוה עליהם רק שומר ונאבדו לא הייתי מחייב שבועה דאורי' דנראה פשוט אם נשרפו ויש לו לאדם עדי שריפה אז שורת הדין שהקיר"ה ישלם לו אחרים תחתיהם משא"כ במטבע מתכות נמצא שאין עומדין אלא לראי' ולא הוה גופן ממון ואינן כעין הפרט וממעטי מפדיון בכור ומשבועת הפקדון כן נ"ל פשוט מ"מ לענין שאר כל מילי ה"ל דין מטבע גמורה ולענין ריבית צ"ע עדיין [עיין ח"ס חלק יו"ד סי' קל"ד וסי' רפ"ט]:
היות כן מי שהלוה לחברו מאה באנקא ואפילו נפסלו אח"כ מהמלכות אלא דמסגו עדיין בחד אתרא ואית לי' למלוה אורחא להתם הי' נותן לו מטבע שהלוהו כמו במטבע ממש ומכ"ש אי לא נפסלו אלא שפחתם הקיר"ה ואמר חמשה יהי' שוים זהוב א' ועדיין הוה מסגי בכל המדינה עד זמן ועידן כידוע אם כן עדיין שם מטבע עליהם ומשלם לו מטבע שהלוהו ופסידא דמלוה הוא ויעיי' ב"ק צ"ז ע"א ובתו' ד"ה המלוה ויעיי' במרדכי פ' הגוזל קמא סי' קי"ג נשאל לר"מ על אודת ראובן שנדר לתת לאשתו ב' זקוקי' עד חנוכה מכסף הניתן אז אם תקבל גט ממנו ועתה אומר שביום ראשון של חנוכה נפסל המטבע והשיב נראה שיתן לה כסף ראשון אם נתן ערב חנוכה דכיון דאמר עד חנוכה הוי זמנו עד שיגיע וכו' עד שיהא עד שיצא וכו' ושלום מאיר בר ברוך עכ"ל. נ"ל פרושו מוכח מתוכו דפקידה יצא זמן רב מקודם שמחנוכה ואילך תפסל המטבע והזוג עמדו לדין ערב חנוכה והוא רוצה ליתן המטבע שתפסל למחר והיא אינה רוצה לקבל כי למחר ויומא אחרא מגן שוי' ופסק מהר"ם בוודאי אם נכנס כבר חנוכה הי' צריך לשלם מטבע חדשה טובה דהוא העביר המועד בעד חנוכה משמע עד שיהא ולא עד שיצא חנוכה נמצא כיון שנכנס חנוכה העביר הוא המועד ודין הוא שילקה הוא בחסר ויתר וליתן לה מטבע היוצאת אבל כיון שעמד בערב חנוכה ולא העביר המועד על כרחה תקבל ממנו מטבע הישנה אע"פי שתפסל למחר דעכ"פ היום שם מטבע עלי' אעפ"י שבלי ספק דשוי' המטבע היא פחותה היום הרבה מאוד מ"מ כך הדין הארכתי בזה מפני שנוראות נפלאתי על הש"ך ח"מ סי' ע"ד ס"ק כ"ז דמשיג על היש"ש ומהר"מ אלשיך מכח תשו' מהר"מ הנ"ל ונראה שלא הבין כמו שפירשתי אבל האמת יורה דרכו כנ"ל:
נחזור לנידון שלנו כיון שהנחנו דהני שטרי דקיר"ה דין מטבע יש להם מי שהלוה באנקא לא מיבעי' שאם לא פסלו המלכו' אלא שעולי' ויורדים על ידי קור"ס בהסכמת המדינה מ"מ שם מטבע עליהם ומשלם למלוה באנקא בעין אלא אפי' אחרי שפסלתם המלכות ואורכא יהיב להו עד זמן ועידן פשוט הוא שכל הפורע באותו זמן יכול לפרוע הני באנקא שהלוהו ולעומת זה מי שהלוה כסף מעות אינו יי"ח בבאנקא כ"א במטבע שהלוהו כל זה מעיקור דין תורה אך כיון שהקיר"ה בעצמו חקק חוקם בפרעון החובות נפלן בדיני דמלכותא:
והנה הלכה רווחת דכל מילי שנוגע להמלך כגון מסים וקרקעות כגון גשרו גשרי וכדומה ושיהי' החק שוה לכל עם ולכל אדם אזי בלי ספק דינא דמלכותא דינא כמבואר בש"ע סי' שס"ט ויעיי' היטב דברי ש"ך סי' ע"ג ס"ק ל"ט ד"ה וכל זה כתבתי וכו' יע"ש באורך:
ואם המטבע נקרא מילי דמלכא או לא כבר הכריע הש"ך בי"ד סימן קס"ה סק"ח ובח"מ ססע"ד להלכה ולמעשה כרמב"ן דהיינו חק מלכות שכל עניני מטבע שלהם היא והמהרש"ל וב"ח נמי לא אמרו אלא דהוי ספיקא דדינא והממע"ה א"כ אין להמלוה להוציא מהלוה כ"א פחות שבמטבעו' ועוד נלע"ד ע"כ לא פליגי החולקים אלא אם נפסלה המטבע בזמן מן הזמנים ברצון המלך ומי יאמר לו מה יעשה ועל זה הסביר הרמב"ן שזה הוי כמו מסים וארנוני' דמעשה המטבע הוא מעשה המלך וחקו ועל סברא זו פליגי דעכ"פ ההפסד שגורם עי"ז לבני מדינתו אינינו אלא אלמות וגזלנותא לדעתם:
אך השתא הכא במדינתינו איכא ממש כנידון הריב"ש בתשובהו אשר בזה לע"ד לא יחלוק אדם ושם נאמר שמחמת המלחמות הגדולים שנתהוה בארץ ואילו הי' רוצה המלך להטיל כל הוצאותיו על בני מדינה הרשות בידו מעיקור הדין וזה עיקר דינו של מלכות אך היותו מלכות של חסד לא רצה להעמיס עליהם בעת הדוחק כשהמדינה משובש בגייסות בלא"ה ע"כ אח"כ בשעת הרווחה המציא לו רווח ע"י פחת המטבע באופן שבין כך ישלם נושיו והוצאותיו שהי' לו בעתות המלחמה והחוב הזה מוטל מן הדין על המדינה לשלם וידוע דאם לא יתקן תיקון בפרעון החובות לא יתקיים הא דפחיתת מטבע ע"כ גם זה הי' מחק המלך לתקן ועלינו לקיים אלו דברי ריב"ש ז"ל ולע"ד לא יחלוק אדם על נידון זה והוא ממש נידון שלפנינו וכן מורים כל המורים במדינתינו שהגיע דבריהם אלי מגדולי הדור אלא מפני שיש שטרי עיסקא הרבה כדי להתיר ריבית וא"כ יהי' כל ההפסד פלגא על הלוה ופלגא על המלוה ויהי' חשבונות רבות עמוקות ע"כ היינו רגילים לעשות פשר מרצונם ביניהם ותל"מ:
ומעתה נבוא אל עיקור השאלה מפרעון הכתובה והנה ידוע מקולי כתובה פורע כמטבע הפחותה שבמקום הנישואין או הגירושין כמבואר שלהי כתו' ואמנם אם השינוי בזמן ולא במקו' פליגי ט"ז ופרישה ומשמע הסכמת ב"ש כפרישה דלענין זמן נמי אמרי מקולי כתובה כמו דאמרי' ממקום למקום וכדמשמע מדברי בית שמואל סי' ק' סס"ק כ"ג ורמז עליו לעיל סי' ס"ו סס"ק ט"ו אלא שיש לעיין כיון דדעת הרמב"ם בשינוי מטבע שממקו' למקום דעכ"פ לא יהי' פחות משעור כתובה דאורי' א"כ גם מזמן לזמן נימא כן ויעיי' תוס' כתו' יו"ד ע"א ד"ה נותן ובירושלמי שלהי כתו' והארכתי בזה בתכלית האריכות ואין כאן מקומו מ"מ נחזי אנן שיעור כתובה דאורי' ועל מה אדני מנהגנו הטבעו:
הנה שיעור דאורי' נפקא לן מאונס ומפתה חמשים כסף וקיי"ל לענין פדיון בכור ה' כסף הוא ה' לוט בראנדזילבער ושליש ויעי' בנחלת שבעה סי' י"ב מסעי' י"א ואילך ובסוף ספר חוט השני ובתחלת ס' חות יאיר והכתובה הוא עשרה פעמי' ככה היינו חמשים ושלשה ושליש לוט בראנדזילבר וזהו עיקור כתובה דאורי' ונהגו לכתוב ודין נדוני' דהנעלת לי' כנ"ל ממש והוסיף לה מן דילי' עוד כנ"ל באופן שסך הכל ק"ס לוט בראנדזילבר העולה למאתים זהו' זילבר צוואנציגר (אלא שזה קרוב לט"ו שנים נפחתו הצוואנציגר קצת ונתייקר הבראנדזילבר דבר מועט) והיום שהנהיגו עצמם במדינת אלו כב"ד של כהנים וכמשפחה מיוחסת ע"כ הכפילו הסך הנ"ל ונהגו להגבות ד' מאות זהו' שכל זהוב ג' כסף צוואנצגער אבל לעולם אין עיקור כתובה דאורי' שנאמר עלי' כל הפוחת וכו' אלא נ"ב לוט ושליש בראנדזילבר:
והנה בשקאלא פאטענט ההוקם במלכות הונגרי' כתוב לאמור ששיעור כל כתובה שוה לכל נפש צריך לשלם במעות טוב וכוונת מעות טוב הנאמר באותו פאטענט רצונו לומר שיין לאפוקי שארי חובות שנשתעבדו בזמן באנקע צעטיל אותן משתלמין עפ"י חשבון השקאלא משא"כ סכום כתובה השוה נפרעת בשיין דוקא אפי' נישאית בזמן הבאנקא הפחותי' משא"כ סך הנוסף כרצון איש ואיש שאינו שוה בכל ומכ"ש הנדן הכל יהי' עפ"י חשבון השקאלא והנה בסלוק אלמנה ראשונה שנזדמנה לפנינו הייתי רוצה לומר שזו הפונקט אינו בכלל דינא דמלכותא דינא כי סבור הייתי שאין כתובה קבוע אלא לבנות ישראל נמצא אינינו כולל לכל עם ועם בשוה רק לעם בני ישראל ובזה לא אמרי' דינא דמלכות' דינא ובשגם דלא שייך כולי האי טעמא דריב"ש דאי לא יתקן אופני הפרעון לא יתקיים כל תקנתו דידוע דמשום נשי בני ישראל לא ישתנה דבר במדינת המלך ע"כ לא הייתי רוצה להוציא מיתמי כ"א לפי חשבון השקאלא המגיע להאלמנה מזמן חתנותה וכשהיינו דנים זע"ז עם הרבנים בד"ץ נתברר לנו עפ"י א' מגדולי קהלתינו בתורה וגדולה ויוצא ונכנס אצל שרי מדינה ואצילי' שלא נתקנה התקנה בשביל עם ישראל לחוד כי כן חק ניתן לכל משפחת השרים והסגנים והפחות שאלמנות משפחתם יהי' לה לכל הפחות לכל א' כך וכך בשוה לכל בית הפחות ההוא והרוצה להוסיף מוסיף ועל זה הי' כוונת הפקידה בראש ובראשון וממילא נכללו גם אלמנות בנות ישראל בכלל זה והדר ה"ל תיקון המדינה ודינא דמלכותא דינא וככה נעשה מעשה מאז כמה פעמים:
מן המקובץ הנ"ל יצא לנו מי שנשא אשה בימים קדמונים שהי' טובים דהוה מסגו זוזי דכספא ובאתה עתה לגבות כתובה תגבה כתובה ותוס' וכל השייך לזה הכל בשיין כי עכ"פ לא עדיפא מחוב ולהפרישה גריעא מחוב ובתנאי שעכ"פ יהי' סך הכולל עולה לסך שווי נ"ב ושליש לוט בראנדזילבר ומי שנשאית בימי באנקא הישנים הגרועים אם כתובתה הי' אז עד ב' אלפים באנקא לעולם יותן לה ד' מאות שיין כי א"א לפחו' מזה עפ"י פקידה ואם סך זה לא יגיע לשיווי נ"ב ושליש בראנדזילבר צריך עוד להוסיף עד זה הסך ואם הי' הנדן או התוס' יותר מב' אלפי' אזי המותר ישלם רק עפ"י חשבון השקאלא זה הוא המוסכם והנהוג בינינו עפ"י עיקור דין תורה כי דינא דמלכותא בזה כדין תורה משווינן לי' והחכם כמותו ירבה עיניו בראשו אשר יבחר יקריב הכ"ד א"נ דש"ת. פ"ב יום א' ה' אלול תקע"ז לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |