שו"ת חתם סופר/ג/קח
שו"ת חתם סופר 
ג קח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
העתק שאלה מהרב החכם הכולל כבוד מה' אברהם אליעזר נ"י אב"ד וחכם דק"ק טריעסט יע"א:
שאלה. זה ימים קרוב לח"י שנים עלה בדעת מלך הארץ הלזו לחדש לסדר ולתקן משפטים ותורות הן דבר הנוגע לממון כגון ירושת נחלות וכדומה בין דבר הנוגע לגוף כגון רציחה גניבה וכו' גם דיני גיטין וקדושין עריות ושניות במר"ה אפקוד והדת נתנה וכה תארה עממיא אומיא ולשנייא דתחות מלכותי שלומכין יסגא ומני שים טעם לכל העמים נמולים ואינם נמולים כגר כאזרח הארץ עיניכם לנוכח יביטו אל שולחן אשר ערכתי לפניכם כאשר משפט כתוב בקודיס"י בלי תוספות ומגרע' והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע הדמין יתעבד ואם נעלם ממנו והוא לא ידע ואשם גם אם כנים דבריו בראיות ברורות לא יועיל כל הון ביום עברה ואין במעשיו כלום ואי עביד לא מהני ומעשה עץ שמש לבד זה מצאתי למען ישוב מחרון אפו ולא יענש כי שגגה הוא: ולמאי דאתאן על הדבר הנוגע לבתי הנפש היינו דיני גיטין וקדושין הציקתני רוח בטני וכי לא כהלכות ודיני המצריות העבריות הוי ונפיק מיניה חורבא נזקא ופלגא: ואלה המשפטים יתירו לשוק אשה שנתקדשה כדמ"ו בלי גט וכמ"ש ורבו חללי ח"ו ותורה השלימה שלנו תהי' למדרך כף ורגל. וזה שנים הוה עובדא ובחור קדש נערה כדמ"ו אבל לא כנימוסי המלכות והבערה ללה"ב יצאתה והתירוהו להנשא בערכותיהם בלי גט וגזרו על ראשי הק"ק יצ"ו ורב המקום שלטוב בעיניה תהי' לאשה ויברכו לה ברכות חתנים כהלכות גוברין יהודאין ובנים אשר יולדו להם יבואו בקהל ה' והיתה עת צרה: לולי חסדי ה' כי לא תמו ואשר נתן בלב המקדש הנ"ל ליתן תודה לה' בהשתדלות איזה יחידאי סגולה גם אני בעניי טרחתי בכל מאמצי כוחי לכבוד קוני ותורתו הקדושה וגרשה בגט כדמ"ו זכרה לו אלקי לטובה:
והנה אעתיק מהקודוס"י דבר הנוגע לענינינו בראשית מאמר כל איש ואשה פחות מכ"ד שנה ויום א' דין קטן גמור יש לו אין במעשיו כלום ורשות אביו עליו עד שיהי' בן כ"ד שנה ויום א' ואם אין לו אב תחת רשות האפטרופס וכמ"ש באורך כל פרט ופרט ובפירושא אתמר שאם קטן או קטנה כנ"ל קדש או נתקדשה בלי רשות האב או האפטרופס וכמ"ש שם לא חיילי הקדושין כלל והיו כלא היו ושחוק לרעהו עשה זאת שנית אם בעל אשה הוא המקדש קדושי שניה כלא חשבו ואחרון הכביד שכל איש ואשה אשר נדב לבם אותם לישא זה את זה יהי' גדול או קטנה ונתרצו אבי החתן והכלה או אפטרופסיהן וכנ"ל הקידושין לא יקומו ולא יהיו אם לא יעמדו אל השופט אשר יהי' בימים ההם והי' כראותו כי אין דבר חוצץ חיובא רמיא עליה' להודיע שיעורא לרבי' וכרוזא קרי לרבי' בחיל ביום הכניסה בבתי כנסיות לעיני כל העם לא אחת ולא שתים אלא תחת שלש קול קורא פב"פ רוצה לקדש את פב"פ ביום פ' והאיש שיש לו איזה ערעור יגיש תעצומות וסוף דבר בהא סליק ובהא נחית שהקידושין הנעשין מבלי התנאים האלה הכתובים לעיל ומבלי הכרזה ומודעה ועד שלשה לא בא הקדושין הנעשין כלא חשבו ואם המצא ימצא השופט הממונה על הדין והאמת בעת ובעונה ההיא מלבד שהקידושין הנ"ל כחרס הנשבר עוד זאת היתה יתירה שענוש יענש כאשר יושת עליו עונש ממון ועונש הגוף וגם הוא יהי' עד ראי' לכשתנשא האשה הנישאת עם אחר מבלי גט מהמקדש: הראשון כי על כל אלה אנא נפשאי הצעיר בצעירתו להיות בעובי הקורה השקט לא אוכל מלתור ולחפש איזה תיקון ע"פ תורתינו הקדושה בדברי חז"ל מקור מים חיים ואדון לפני רבותי בקרקע ע"כ יהיו דברי מעטים למען לא אהי' עליכם למשא:
תשובה
ישאו הרים שלום לנופך ספיר ויהלום ה"ה הרב המאה"ג החכם הכולל טוביינא דחכימא, צדיק ונשגב מעוז ומגדל נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מה' אברהם אליעזר נ"י אלקי אברהם יהי' בעזרו אבדק"ק טריעסטא:
ריש מילין אמר הוצק חן בשפתותיו במ"ש דמהרי"ק שרש פ"ד דמחה לי' אמוחא דמהר"ם קאפסאלי היינו דוקא בעבר חרם התקנה דלא עדיף מחייבי לאוין אבל אלו הי' מהר"מ קאפסאלי מפקיר מעות הקידושין לא הי' המהרי"ק כועס עליו שהרי אית לי' עמוד לשען עליו הרשב"א ז"ל בתשו' סי' אלף ר"ו לפע"ד כיון האמת בזה בלי ספק אבל מה שמסיים פר"מ דלדינא מהרי"ק אזיל ומודה להרשב"א ז"ל דאי עשו תקנה להפקיר כסף הקידושין מועיל בזה יש לעיין דהנה עקרא דהא מילתא הוא מדקיי"ל פ' השולח הפקר ב"ד הפקר ואי' פ"ק דב"ב ח' ע"ב ורשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר הפועלים ולהסיע על קיצתן ושם במרדכי דף רמ"ב ע"ד סי' ת"פ מייתי ב' לשונות בשם ר"ת בלשון הראשון ס"ל שיכלו טובי העיר לחוד להסיע על קיצותן כי הפקרם הפקר כי כל טובי עיר למה שהובררו הם בעירם כגדולי הדור בדורם ושוב כ' אמנם אני מרדכי מצאתי בשם ר"ת רשאין בני העיר להסיע על קיצתן האי רשאין להסיע קאי פי' היכי דכבר התנו ביניהם אבל אם לא התנו כן אין כח בבני העיר להכריח א' מבני עירם למה שירצו ודקאמר הפקר ב"ד הפקר כגון ב"ד דר' אמי ורב אסי דאלימי לאפקועי ממונא כדאי' פ' השולח והא דאמרי' ובאת אל הכהנים וכי תעלה על דעתך וכו' היינו שבכל זמן שבדורם אין גדול כמותם אבל אם יש בדורם גדול כמותם אין בידינו להפקיע ממון עכ"ל ומהרי"ק שרש א' תופס במושלם כלישנא בתרא דר"ת ואע"ג דמהר"ם אלשיך בתשובה סי' נ"ז שפך סוללה על המהרי"ק מ"מ נראה פשוט בכוונת מהרי"ק ז"ל דההוא דיחרם כל רכושו דעזרא היינו לקנוס במגדר מלתא ולזה הורשה דוקא גדול שאין כמוהו כמו עזרא ובזה בעצמו מרמז לן הקרא ואלה הנחלות אכל כי האי גוני אע"ג דנחלות גופי' שהנחילו אז לא הי' מענין זה אלא שמינוהו כל ישראל עליהם לדבר זה והי' אפטרופסי' על היתומים כדאי' פ"ב דקידושין מ"מ מייתורא דקרא ילפי' נמי שיש להם רשות להפקיר והיינו גדולים כנשיאים ובמגדר מלתא דוקא שהרשות נתונה להם מסיני אבל להרוויח להאי ולהפסיד להאי לא עד דאיכא כל העיר ומ"מ אם עבר א' אין בהם כח לקנוס אם לא הותנה בתחלה שכך וכך יהי' קנס העובר כהנהו טבחי דקרעו למשכיי' פ"ק דב"ב ולזה צריכי' ג"כ טובי העיר דאל"כ הוה אסמכתא כמ"ש המרדכי שם רמ"ג ע"א וראיתי במבי"ט סי' פ"ד שכ' דלא מקרי רווחא להאי ופסידא להאי אלא היכי שהרווחא ופסדא לאדם ידועי' בשעת התקנה אבל כל שאינו ידוע בשעת התקנה לא מקרי רווחא ופסידא דכל א' יחוש לעצמו וק' דא"כ מה מייתי מהרי"ק שם מפרוזבל דלהכי אמרי' פרוזבולי ובוטי לומר שאין כאן רווחא ופסידא כי הריווח הוא לכל עלמא ולמה לי' הא תיפוק לי' בשעת התקנה אין ניכר למי ירוויח ולמי יפסיד:
היות כן לא אאמין שהמהרי"ק יודה להרשב"א בזה כיון שהחמיר מאוד בהפקר ב"ד ונ"ל דמשו"ה כל הראשונים ז"ל הי' קשה עליהם לעשות מעשה בענין זה חוץ רשב"א סי' אלף ר"ו העיד שפ"א עשה מעשה לפני רמב"ן בענין זה כי נ"ל אפי' הסוברים שהפקר ב"ד הפקר גם בענין כזהוגם כל ב"ד אפי' אינם כרב אמי ור"א מ"מ נראה דאין זה מן התורה ומקרא דיחרם כל רכושו דא"כ מנ"ל הא דלמא סמוכים בעי' כי התם ומגדר מלתא כי התם אע"כ מדרבנן בעלמא הוא ולא מן התורה ואסמכו' אקרא דעזרא וא"כ מנ"ל שתקנו להפקיע קידושין דמי עדיף ממכרן וקידש בדמיהן מקודשת דפירש"י דלהפקיע אשה מבעלה לא גזרו וחמץ דרבנן בשעות דרבנן וכה"ג ואפי' אם כל הציבור יסכימו מ"מ כיון דמן הדין הוה אסמכתא רק מפני התקנה ובההיא הנאה דצייתו אהדדי מאן לימא לן דהני סברות דאוריתא נינהי:
ויעיי' מ"ש רמב"ן על התורה ס"פ בחוקותי על פסוק כל חרם ויעויי' במשפטי חרם שלו מ"מ הא נמי בנשיא ישראל כשאול המלך דמייתי הרמב"ן מני' ועוד התם בגופו ולא בממונו דהרי הש"ס לא מייתי מני' כ"א מקרא דעזרא ש"מ האי קרא לא יפדה מות יומת אמר אבל ממונו חמור דלמא נפיק מני' בנין דמעלי דהרי ממון מסור אסור לאבדו ביד וגופו מותר ויעיי' בכתובות ל"ב ע"א ואין זה ענין למה שאמרו חז"ל גבי גדרות צאן דבני גד ההוא להקדים גופם לממונם אבל לעולם ממון חמור כמה פעמים:
ותמהתי על מר ניהו רבא מדוע נקיט בשפולי גלימא דרישי' דדברי רמ"א דתלויי' באשלי רברבי כנ"ל ושביק סיפי' שהיא תקנה מוסכמת ואת העוברים היא חוסמת ללמוד את בנות ישראל לאסור הנאת הקידושין על עצמן אשר תעשינה שלא כדת הקודוסי וכן כ' ביש"ש פ"ג דקידושין סי' כ"ב בסופו אחר שהביא חבל נביאים כולם כמו שהביאם הרב"י סי' כ"ח מסיים וז"ל והנה משמע מדברי האחרונים שאפי' למעשה יש תיקון לפוטרה בלא גט וכן נראה עיקור דנהי דאין כח בידינו להפקיר קידושי' מכח הפקר ב"ד דלא אלימי וחשיבי ב"ד דידן ואין כח ויש כמה ב"ד מקולקלי' שיבואו להתיר הערוה שלא כדין אבל כל מה שאסור עלי' הנאה פשיטא שאינה מקודשת וכו' עכ"ל לענינינו. הרי שגם הגאון דרב גוברי' כ' שאין כח ב"ד שלנו יפה להפקיר וע"כ מטעמי' הנ"ל שכתבתי ומ"מ הי' לו לפרש מ"ט לא יועיל הסכמת כל הקהל שאז אין כאן הפקר כ"א רצון הבעלים ואולי כלל זה בסוף דבריו משום גזירת ב"ד דלא מעלי והיותר נראה מ"ש לעיל משום דהוה רק אסמכתא ועוד נ"ל תינח על עצמם יכולי' לעשות ולקבל על עצמם אבל על בניהם והבאים אחריהם מאן לימא לן דיכולים כזה מן התורה אם לא גדולי' כהלל בתקנת פרוזבל דמצי לתקן לדרי עלמא:
ע"כ העצה היותר נכונה לפע"ד היא עצת זקנים מהרש"ל ורמ"א ז"ל כאשר כ' הרשב"א שלמד כן בביתו והוא שיוכרז בפומבי בחרם חמור על כל איש שיהי' שורר בביתו ללמוד בנותיו ביום שתגדל ותגיע לעונת נדרים תאסר על עצמה הנאת הקידושין שיבואה לידה ואפי' מדעתה אם הם שלא כדת הקודוסי' וראוי שיוכרז זה בכל רביע שנה כדי שלא יבוא לידי שכחה ואחזוקי אינשי ברשיעי ובעובר חרם לא מחזקי':
ואולי אם יארע דבר שנתקדשה שלא כדת הקודוסי' והיא אומרת על עצמה שעברה חרם ולא אסרה הנאת הקידושין על עצמה לא מיבעי' אם אמרה כן להשים עצמה מרשעת דאפשר דלא תאומן דאין אדם משים עצמו רשע אלא אפי' אמרה כן ע"ד וידוי באופן דמהימנת על העבר שעברה חרם או אפשר דאפי' להשים עצמה רשע מהימן לשווי' נפשה חתיכה דאיסורא אפשר דמ"מ אינה מקודשת כיון שהעדים שראו הקידושין שהי' שלא כדת הקודיסי' והם הי' סבורי' מסתמא נדרה הנאת הקידושין כדת הקהל א"כ חשבו ששיחק והיתל בה ואין כאן עידי קידושין ומה שאמרה אח"כ שלא נדרה הנאה אע"ג דמאמיני' לה שכן האמת מ"מ אין כאן עידי קידושין וזה צריך עדיין עיון וברור אם נצטרך לזה:
ולפע"ד ודאי היכא דא"א בענין אחר טוב וישר עכ"פ לתקן מה דאפשר ע"י הפקר ב"ד אבל הכא דאפשר לתקן כמ"ש רמ"א והיש"ש הנ"ל מהיכי תיתי להכניס נפשינו במחלוקת הפוסקים באיסור ערוה החמורה. ועוד נ"ל דאפי' הסוברים בהפקר ב"ד מועיל בזה"ז מה"ת מ"מ יודו שלא יועיל רק אם א"א בענין אחר אבל אם אפשר לא מגמרא ומקרא אבע"א גמרא מדאמרינן בכל מקום תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה מא"ל שוי' לבעילתו ב"ז ופירש"י רבנן אפקרי' לזרעי' והיינו ע"כ מתורת הפקר ב"ד והשתא ק' כיון דע"כ בלא"ה צריכים להפקר ב"ד משום ביאה א"כ למאי הלכתא תקנו לומר כדת משה וישראל דהוי כאלו התנה ע"מ שירצו חכמי ישראל כמו שפירש"י ותוס' ותיפוק לי' משום הפקר ב"ד אלא ע"כ כיון דאפשר לתקן בלא הפקר ב"ד על ידי שיתנה תנאי ע"מ שירצו חכמי ישראל הכי עדיף טפי ומ"מ בביאה שאין תנאי דאי קדיש נמי בכסף מ"מ בועל סתם אח"כ וא"א לתקן שיתנה כל ימיו בכל בעילה ובעילה ולומר כדמו"י ע"כ אתאינן להפקר ב"ד:
ואבע"א קרא מדהוצרך מרע"ה לתנאי כפול עם בני גד וב"ר ותיפוק לי' משום הפקר ב"ד דהא ילפי' מואלה הנחלות אשר נחלו עיין בפ' השולח וא"כ כיון שמרע"ה גזר בכח הפקר ב"ד שאם לא יעברו לא יותן להם ואם יעברו הפקר להם נחלת הירדן מה צורך לדיני תנאי כמוכר ולוקח בשלו אע"כ היכי דאפשר בשום אופן אין רשות לב"ד להפקיר שלא כדין וזה נ"ל אפי' להסוברים שגם ב"ד בזמן הזה יכולים להפקיר ומכ"ש השתא דאיכא פלוגתא דרבוותא ומצד הדוחק באנו לסמוך אהמקילין אמאי לא נעשה על צד היותר טוב האפשר:
והאמת שזה הוא רק תקנה לחצאין תינח קדיש בכספא ולא בעל אבל אם גם בעל ע"י הקידושין שהם שלא כדת הקודוסי' ואח"כ יבולע הדבר למלך הארץ ויבטל הנישואי' מאי איכא למימר דאפי' אם הי' הקידושין באיסורי הנאה מ"מ מתקדשת ונישאי' ע"י הבעילה ואפי' אם תאסר עלי' גם הנאת הבעילה מ"מ כיון שעברה על נדרה וניהנית הרי היא מתקדשת דלא עדיף נדרה ואסרה מחייבי כריתות דאיכא למ"ד דקידושין תופסי' בה וכרת דנדה לכ"ע וביאת חייבי לאווין לכ"ע דאע"ג דעביד איסורא בביאתה מ"מ מתקדשת ונישאי' בה ולא דמי למקדש בכסף של איסורי הנאה דאע"ג דעברה וניהני' אינה מקודשת התם לא יהיב לה ולא מידי דעפרא בעלמא היא בשעת נתינה ואם היא עוברת אח"כ ומתקשטת בו מאיסורא קא ניהני' ומעלמא קא זכי' ולא מנתינה דידי' אבל בביאה לא שייך הא חדא דקידושי ביאה לאו משום הנאה אתאינן עלה אלא מגז"ה ובעלה ועוד הרי ניהני' עכ"פ כמתעסק בחלבים ועריות שכן נהנה. א"כ פשיט כביעא בכותחא דלא מהני' הך תקנתא לנישואי' ובעילה:
אמנם נ"ל שגם תקנתא דפר"מ לא היתה אלא לקידושי כסף דשייך בי' הפקר ב"ד הפקר דמטעם זה אתא עלה הרשב"א וכל הגאונים אבל לשויי' בעילת זנות כל כמיני' והש"ס מתמה תינח קדיש בכספא דשייך הפקר ב"ד קדיש בביאה מא"ל יעיי' ריש כתובות בסוגי' דצנועות ולא נ"ל דשייך בתקנות הקהלות כל המקדש על דעתא דרבנן מקדש ושווי' בעילתו זנות ויעיי' מ"ש מורי נ"י בהפלאה על מס' כתובות:
ומריש הוה אמינא להביא ראי' דשייך בתקנת הקהלות ג"כ כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש מהא דאיתא במרדכי דקידושין דף רמ"ו ע"ב סי' תק"ל בשם ר"ש מיינבל דמי שאמר שראה שזינתה אשתו כופין אותו ומשמש עמה משום חרם רגמ"ה שלא לגרש בע"כ ואמרי' שמא עיניו נתן באחרת כמו במשנה אחרונה דסוף נדרים והובאה ג"כ בהגה' מיימוני פכ"ד מאישות אות יו"ד ויעיי' בכה"ג במיוחסת ססי' קל"ג והנה בר"ן סוף נדרים אמתני' דטמאה אני לך הקשה וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה בקום ועשה ותי' אפקועי רבנן לקידושין מני' וחזר והקשה נבעלה לפסול לה מא"ל ומסיק דלא מצית לשווית נפשה חתיכה דאיסורא היכי שהיא משועבדת לו עכ"ד רצונו שהיא משועבדת להשאר תחת בעלה מבלי להתגרש עפ"י רצונה והנה אותה הקו' בעצמה ק' על מהר"ש הנ"ל וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה הוא ראה שנבעלה ואיך לא תאסר עליו ועוד דקו' הר"ן על האשה לא ק' כל כך דהוה שב ואל תעשה דאשה קרקע עולם היא משא"כ על האיש קשה טפי שהוא קום ועשה וע"כ כתי' הר"ן ותי' שני שא"א לשווי' נפשה חתיכה דאיסורא היכי שהיא משועבדת לו לא שייך הכא שהבעל אינו משועבד לה שהרי מן התורה יכול לגרשה בע"כ וע"כ כתי' הראשון של הר"ן זצ"ל דאפקועי לקידושין מני' ועשאוה כל הבעילות זנות וא"כ נ"ל כי היכי דבחרגמ"ה עשו כן ה"נ יש לעשות כן בכל עיר ועיר ומנהגי':
אבל האמת יורה דרכו דאין זה שום סברא לומר כן ויותר נח לומר דהשתא דתיקן רגמ"ה שלא לגרש בע"כ ממילא בשעת קידושין משעבד עצמו לה שלא לגרשה אלא מרצונה והדר ה"ל בעל כאשה שלא מצי לשווי' נפשי' חתיכה דאיסורא במקום שמשועבד לה אבל לעולם לא אלימי דרי בתראי לשווי' בעילת זנות כלל [כי לא מצינו להם אלא בהפקר ממון אבל הפקר זרעו ולעשות בעילתו ב"ז לא שמענו מהם והנה צ"ע מנ"ל לחז"ל שיש כח ביד ב"ד להפקיר זרעו של אדם דבקרא יחרם כל רכושו כתיב ובמ"ק פ' ואלו מגלחין מצרכינן קרא דמלטינן ומרטינן שער ועבדינן הרדפה וא"כ מנ"ל להפקיר זרעו וצ"ל דנפקא לן מקרא דכל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה כי מות יומת וכמ"ש רמב"ן עה"ת ובמשפטי החרם שלו וכיון שיש רשות להמית מכ"ש להפקיר רק זרעו. והנה הך קרא פשיטא דלא קאי אלא על נשיא שבישראל שאין עליו אלא ה' אלקיו וכמ"ש רמב"ן עה"ת דאלת"ה מ"ט מייתי הש"ס מנחמי' דמרטינן שער הא אפי' מות יומת אע"כ קרא במלך ונשיא לכן מייתי מקרא דנחמי' והוי פשיטא להש"ס דנחמי' לא יכול להמית על חרמו כיון דהוי עזרא בדורו כמבואר בגטין נ"ט ע"אוזרובבל ואנשי כנה"ג ומיני' דלהפקיר זרעו דנפקא לן רק מק"ו דקרא דכל חרם לא מצי ב"ד בדורות האחרונים כלל וכלל וכ"ע יודו בזה כיון דלא מצינו בפירוש להתיר ומ"מ הואיל ולא מצאתי לי חבר בזה ומסברא אני אומר כן אינני מחליט זה מ"מ כל הרוצה לעשות מעשה להקל בערוה נגד זה יראה להביא ראיות להתיר כיון שאין ההיתר מפורש] ויעיי' ביש"ש פ"ב דיבמות סי' י"ח:
היוצא מזה בין למר נ"י שרוצה לתקן להפקיר כסף קידושין בין לדידי שיהי' התקנה שתאסר על עצמה הנאת הקידושין לעולם אינה אלא תקנה לחצאין לקידושין בלא בעילה. אח"ז מצאתי בלבוש א"ע ססי' כ"ח כ' וז"ל אע"ג דקיימ"ל בכל מקום הפקר ב"ד הפקר מ"מ בקהל שעשו תקנה ביניהם וחיזוק גדול שכלמי שיקדש בלא עשרה או כיוצא בזה יהי' הקידושין מופקעים והדמי' יהי' הפקר וכאלו לא נתנו והפקירום בכל מיני יפוי לשונות של הפקר ועמד א' ועבר וקידש אע"ג דמדינא לא הוה קידושי' ה"מלהלכה אבל למעשה לא רצו החכמים לעשות מעשה להתירה בלא גט משום חומרת א"א וצריכה גט וכן אנו נוהגי' בכל מקום אשה שנדרה הנאה מאיש אחר או סתם שנדרה כל מה שיתנו לה שלא בפני פלוני ופלוני יהי' עליה איסור הנאה ועבר א' וקדשה אעפ"י שקבלתו אינה מקודשת זה"ל כאלו קדשה באי' הנאה דאורי' שהרי הנדר חל מן התורה עכ"ל ומ"מ צריך להתישב ללמד דעת את העם באיזה לשון תאמרי שיהי' אסור בהנאה וכל שערי חכמה פתוחים לפני פר"מ:
והנה עדין לא הראיתי מכתבו לשום א' מרבנים אשר סביבותי עד עת בוא דברו שנית או לעשות סנגורי' לדבריו הראשונים או להסכים עם מה שכתבתי ופקודתו אשמור לעשות אז כרצונו וחפצו וחפץ ה' בידו ויצליח. מ"ד נגהי ליום ד' ב' דר"ח אלול תקס"ד לפ"ק:
משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |