שו"ת חתם סופר/ג/קו
שו"ת חתם סופר 
ג קו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לי"נ ורב חביבי ה"ה הרב המאה"ג המופלג בתורה המפורסם גן הדסים גל אגוזים כש"ת מה' יעקב סג"ל נ"י אב"ד דק"ק סעמניץ יע"א:
נתכבדתי בנעימות ימינו ושם נאמר נפשו היפה איותה לדעת דעתי העני' בעובדא דאתי' לקמי' דפ"מ נ"י בחתן א' שאמו נתנה לו טבעת לקדש בו תחת החופה והכלה ידעה שזה הטבעת הוא משל אמו ושחוזר אחר זמן וסברית וקיבלית ונתקדשה לו אך הוא לא הי' יודע שהטבעת הוא של אמו אך סבור שהטבעת של הכלה עצמה שנתנתה לאמו ליתנו לו להחתן כדי לקדשה בו ושוב אחר ימים נודע הדבר ושאלתו אם צריך לחזור ולקדשה או לא ולא ביאר ספיקותיו במכתבו:
נחזי אנן יש כאן מקום ב' ספיקות א' במה קנה הוא הטבעת לקדש בו אשה שהוא קבל מהאם וסבור שהיא שלוח אליו מכלה שלו לתתו לו וע"ד כן משך והאמת הי' של האם ולא לכלה והוא לא נתכוון לקנות מהאם ואפשר שלא קנה כלל:
ספק השני בנתינותו להכלה כי הוא סבור שהטבעת של הכלה ונתנו לו לקדשה נמצא אמרי' שבמתנה נתנתה לו כדי שיקדשנה בו וכיון שהוא שלו ממש שוב נתן הטבעת לטיבועין ולצמיתות עלמין ובאמת האם לא נתנתה לו אלא ע"מ להחזיר והי' שואל ופשיט שהשואל כלי מחבירו ונותנו לאחר במתנה אין בנתינה זו כלום וגם אפי' אם נתנתה האם במתנה ע"מ להחזיר מ"מ כיון שנתן לכלה לטיבועין לא קיים התנאי ע"מ להחזיר ובטלה המתנה לגמרי זהו הספק השני:
ואומר על ראשון ראשון ביבמות נ"ב ע"ב החולץ ליבמתו וחזר וקדשה וכו' אמר ר' יוסף מ"ט דרבי עשאוה כעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הן דלא קני וכו' א"ל אביי מי דמי וכו' וכסבור של גר אחר הוא דקני וע"ש הנה כל הפוסקים פסקו הך דעודר בנכסי גר וכסבור דלא קני ודין זה אינו מבואר בשום מקום אלא בשמעתין דמה דאיתא במס' ב"ב נ"ד ע"א ובתוס' שם ד"ה אדעתא דצבי וכו' אינו ענין לכאן דהתם ידע שהם נכסי הפקר ולא נתכוון לקנותם משו"ה לא קני וקרוב אני לומר דוקא כשהי' מתכוון לדבר אחר כגון לצבי גם ידע שנכסי הפקר הן ונתכוון לצבי הא דלא קני אבל אי לא נתכוון לשום דבר אחר ועשה מעשה הקנין בלי שום כוונה לשום דבר אע"ג שלא נתכוון לקנותו קנה ובהכי הוה מתישבא שלהי ב"מ גבי שומרי ספיחי' בשביעית דקאמר הבטה בהפקר קנה והתם הא ידע דהפקר הוא ולא מתכוון לקנות ואיך יקנה ורמז עליו מגיה מ"ל פ"ב מזכי' ומתנה ע"ש ובאמת בשיטה מקובצת שם הרגש בזה וכ' עכ"פ חיישי' שמא יתכוון כמו דחיישי' שמא לא ימסרם לציבור יפה וזה דוחק גדול הוא איש מהימן שליח צבור ומתנדב לשמור חנם שלא יפגעו בו אחרים יקדים הוא ויקנה א"כ למה לי הבטה בהפקר נימא שיעשה מעשה בפועל לקנות אבל להנ"ל ניחא דקני ממילא אא"כ מתכוון בכל שעה שלא יקנה ולזה שפיר חיישי' שלא יתכוון בזמן מן הזמנים שלא לקנות וקנה ממילא אע"ג דידע שהוא הפקר מ"מ לא נתכוון לדבר אחר וקנה ממילא ואתי ר' יוסף וחדית לן דעודר וקסבור שלו הוא אע"ג דאיכא למימר אלו הי' יודע שהם נכסי הפקר הי' מכין לקנות מ"מ כיון שכוונתו לעדור להשביח השדה לא קנה:
ועיי' ב"ב מ"א ע"א עובדא דר' ענן שקיל בידקא בארעי' וכו' וכתב נימוק"י בשם הראב"ד היכי דדעת אחרת מקנה אותו אפי' עודר בנכסי הגר וכסבור שלו הוא קונה והקשה בקצה"ח סי' רע"ה ממ"ש הטור ח"מ סי' ר' אות י"ג בשם הראב"ד אפי' מדד הלוקח על החמורי' לא קנה שלא נתכוון במשיכה ולקנות במדידה זו דלמדידה בעלמא נתכוון ע"ש וק' הא הוה דעת אחרת מקנה וי"ל דראב"ד לא מיירי אלא היכי דלא נתכוון לשום דבר אחר כגון רב ענן דבמה שנתכוון לעשות מחיצה לשמור שדהו אין זה כוונה אחרת אלא היינו ענין החזקה נועל וגדר לשמור שדהו כאדם העושה בשלו אע"ג שאינו מתכוון לקנות מ"מ מהני דעת אחרת אבל הכא נתכוון לדבר אחר למדוד מיגרע גרע ואה"נ אלו הי' מגבי' סתם שלא למדידה ולא לקנין הי' מועיל דעת אחרת מקנה אותו: ואעתיק לשוני בחי' למס' נדרים מ"ג ע"ב ויש לתמו' על השיטה שבטוש"ע א"ח סי' רמ"ו שאפי' אינו מפקיר בהמתו אלא לשבת לבד מהני וק' הא בשמעתן מוכח דהפקר לזמן כ"ע מודים דבעי' אתי ליד זוכה וצ"ל כיון שהבהמה ביד נכרי ה"ל כאלו בא ליד זוכה אע"ג שאין כוונת הגוי לזכות וצ"ע עכ"ל שם ולהנ"ל א"ש טפי [עיין ח"ס או"ח סי' ס"ב בסופו]:
מ"מ דין זה של ר' יוסף דקסבור שלו הוא ואלו הי' יודע שהוא נכסי הפקר הי' מתכוון לקנות ואפ"ה לא קנה זה לא נמצא בשום מקום כ"א ר' יוסף אמר דרבי ס"ל הכי והנה פליגי רבנן וס"ל דמקודשת שמע מינה דלרבנן בכי האי גוני קנה והלכה כרבנן דלא כרבי מחבריו ועיי' ברי"ף ורא"ש דשמעת' ואביי דפליג אאוקמתא דר' יוסף פליגא ואדמיונו ולא על עיקור הדין דלר יוסף העודר בנכסי הגר וכסבור שלו הם קנה לרבנן וא"כ צ"ע על כל הפוסקים לכאורה וי"ל בזה דמלשון ר' יוסף משמע דפשיטא לי' הא מילתא מסברא דלא קנה ולא פליגי בהא וטעמייהו דרבנן משום דכיון דיהיב דעתי' לקדשה אמר תיקדש כל היכי דבעי וכעין דאמרי' בגטין ס"ג ע"א כיון דיהיב דעתי' לגרשה אמר תיגרש היכי דבעי ע"ש וה"נ דכוותי:
ועיי' בתשו' חכם צבי סי' א' הוכיח דכוונת חליצה איננה כוונת מצוה ולא ג"כ כמ"ש מהרי"ט דלא בעי' כוונה כלל כ"א שלא תהי' מוטעת לא כן הוא אלא בעי' כוונת קנין שיתכוון זה להקנות והאשה לקנות את עצמה להתיר הזיקה והגאון בית מאיר סי' קס"ח מוכיח דעכ"פ מן התורה סגי בכוונת א' מהם ולכאורה מוכח כן מסוגי' זו דאיך יצוייר שקדשה ע"ד זיקת יבמין שהי' סבור בחליצה לאפקעה זיקה וקשה הרי משמע שהחולץ בעצמו חזר וקידשה ולא אח אחר כ"א הוא עצמו כדמשמע לשון החולץ ליבמתו וחזר וקידשה וא"כ כיון שסבור שלא פקע זיקה א"כ לא נתכוון בשעת חליצה להקנותה לעצמה ואי ס"ד מדאורי' בעי' כוונת שניהם הרי לא הועילה כלל החליצה אע"כ כבית מאיר הנ"ל דבכוונה דידה סגי וי"ל היא ידעה ונתכוונה להפטר בחליצה זו והוא לא נתכוון וחזר וקידשה וא"ש לכאורה:
אלא לפ"ז צ"ע א"כ כשחזר וקידשה נהי הוא סבור שלו היא האשה כי סבור זקוקה היא לו וכעודר בנכסי הגר וכסבור שלו מ"מ היא ע"כ ידעה דכבר פקעה זיקתה וכשנתרצית להתקדש לו לשם אישות נתכוונה וה"ל כדעת אחרת מקנה דמועיל כמ"ש לעיל בשם הראב"ד ודוחק לחלק בין אשה לשאר דעת אחרת מקנה ומשום דכתיב כי יקח ולא כי תקח דההוא אינו אלא להורות שהיא אינה הקונה והמקנה ובעי אמר הוא ונתן הוא אבל היא כמו שאר מוכר או נותן והבעל הוא הוא הלוקח וא"כ הוה שפיר דעת אחרת מקנה אותן ואיך מדמה ר' יוסף לעודר וכו' ואפשר היינו טעמא דרבנן דפליגי אדרבי בהא ועדיין צ"ע ועיי' היטב מ"ש ר"ן בפירושו לנדרים למ"ד ע"א ד"ה לאשה נמי וכו' וצ"ע דמסיי' שם ואשה נמי מכנסת עצמה לרשותו קצת ע"ש:
והנה במ"ש אביי הכא במכוון למיקני לכאורה נתכוון למה שרמזתי לעיל בש"ס דגטין ס"ג ע"א כיון שנתן עיניו לגרשה וכו' אבל למה שהביא דמיון מנכסי גר זה וכסבור גר אחר הוא צע"ג וכי מן הגר קונה הלא מן ההפקר קונה ואפי' לדעת רש"י ונימוק"י ב"מ י"ב ע"א ובתוס' ד"ה ויצא ההפקר מיקרי דעת אחרת מקנה אותו היינו במפקיר נכסיו מרצונו אבל גר שמת פקע לי' כח בעליו ומה לי גר זה או גר אחר וגם צריך יישוב מ"ט לא אמר אביי דמיונו בקונה שדה מאחד משני מוכרים ואינו יודע מי הוא המוכר והמוכר רוצה למוכרו לו אבל הוא אינו יודע ממי קונה שזה הוא ממש דמיון דידן שאינו יודע אם קונה האשה מעצמה של אשה או מזיקת אחיו ולזה י"ל לפמ"ש רשב"א בחי' גטין כ' גבי זקן שהי' מלוה וכותב לכל בני עירווגבי ערוב היוצא אחר חיתום שטרות דאע"ג דבדעת אחרת מקנה מועיל עודר וכסבור שלו היינו בידעי' דניחא לי' לקנות א"כ המקנה נעשה שלוחו לכוון תורת קנין עבור הקונה אבל היכי דלא ברי לן דניחא לי' לא וא"כ ה"נ אפשר דזה נוח לו לקנות ממנו ולא מהשני ואלו הי' יודע שהשדה של פלוני לא הי' קונהו אבל בזוכה מהפקר ונכסי גר לא שייך זה משו"ה נקט אביי נכסי גר אבל עכ"פ ק' ראשונה קשה:
ובלאה"נ אין דמיונו עולה יפה דהא הכא אין כאן קנין כלל דיבמה אינה מתקדש' אלא מילי דרבנן בעלמא הוא שלא יבוא עליו בלא מאמר כמאן דמקדש בביאה אבל שום שם קנין אין כאן וא"כ דמיונו של ר' יוסף יותר צודק מדמיונו של אביי וצ"ע בכל זה:
מ"מ בנידון שלפנינו נ"ל פשוט דקנה הטבעת מאמו בכל אופן אפי' כסבור שלו הוא הרי דעת אחרת מקנה דהיינו אמו ואנן סהדי דבעי' למיקני' ותו דהרי לא סבור שלו הוא אלא עשה ע"ד קנין מכלתו והנה הוא של אמו אע"ג שכתבתי לעיל דאפשר לא ניחא למיקני מראובן אלא משמעון הדעת נותן דהכא לא איכפת לי' אי מאמו או מכלתו וקנה הטבעת בודאי לקדש בו אשתו:
ונבוא אל הספק השני בעזה"י והיינו מצד נתינתו לה הנה אם הי' האמת שהכלה נתנתה לו לקדשה בו מקודשת דקיי"ל איתתא נמי ידעה לאקנויי' וכבר הארכתי בתשו' אחרת בדברי הש"ך בשם רשב"א דמייתי ב"ש סי' קכ"ד סקי"ט ע"ש אך היות באמת טבעת ששאלה לו אמו והוא לא נתן לה בתורת שאלה וקישוט לשעה אלא לטבועין והשואל אינו יכול ליתן במתנה כליו השאולי' לו אך כבר מבואר בדברי הפוסקים והסכימו האחרונים כולם בהנותן כלי לחברו לקדש בו אשה אמדינן כוונת הנותן שיהי' בכל אופן המועיל ואם אינו מועיל שאלה יהי' במתנה ע"מ להחזיר כמבואר בח"מ וב"ש סי' כ"ח סקמ"ח ובמתנה ע"מ להחזיר הוא שלו גמור ממש לחלוטין ולצמיתות עלמין וכבר בארתי במקום אחר ההפרש אשר בין שאלה או קנין פירות כגון נותן אתרוג לשעה או מוכר עבדו לשלשים דלא הוה שלו ובזמן שהיובל נוהג הקונה קרקע מביא ואינו קורא למ"ד לאו כקנין הגוף דמי ובמתנה ע"מ להחזיר מיקרי לכם ועיי' ריב"ש סי' ב' ושם בארתי דהכא משך לשם קנין גמור לחלוטין ולצמיתת עלמין אפי' במידי דצריך להחזיר גוף הפירי ולא סגי בהחזרת דמים עיי' רא"ש פ' לולב מ"מ אינו אלא תנאי בעלמא כשאר תנאי ואם רצה הלה למחול לו תנאו אינו צריך משיכה וקנין חדש לקנותו כי כבר קנוי לו קנין עולם רק על תנאי וכיון שמחל תנאי הרי הוא שלו משעה ראשונה ועיי' ב"ש רסי' קמ"ג ועוד שם סק"ל וסי' קמ"ד ס"ק ט"ו נמצא הוא קנין גמור משא"כ קנין הפירות ומכ"ש שאלה אי רוצה לחזור ולהיות קנוי לו קנין גמור צריך לעשות קנין מחדש או שחצרו יקנה לו ואפי' מחילה לא מהני כמבואר ברמ"א ח"מ סי' רמ"א סעי' ב' וע"ש ש"ך סק"ה ובשעה שהיובל נוהג אינו יכול כלל ליתן לו הגוף במתנה דה"ל מכירה לצמיתות מ"מ מבואר דמתנה עמ"ל הוה שלו ממש ויכול למוכרו ולתנו לחלוטי' וישתדל אח"כ לפייס הנותן בדמי' או שימחול לו התנאי נמצא במה שנתן להכלה לחלוטי' לא עבר על תנאי לפי האמת שהוא רק מתנה ע"מ להחזיר ומיהו אי גם הכלה היתה סבורה שהיא שלו לחלוטי' הי' מחוייב לקנותו או לפייס אמו שתמחל לו תנאי אבל השתא שהכלה ידעה שהוא רק שאול מאמו ונתקדשה לו ע"ד קישוט פרוטה א"כ תחזור לו הטבעת והוא יחזירו לאמו והרי היא מקודשת כנלע"ד ואחתום בכל חותמי ברכות: פ"ב נגהי ליום ד' טוב שבט קפ"ז לפ"ק:
משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |