שו"ת חתם סופר/ג/ק
שו"ת חתם סופר 
ג ק
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לידידי הרב המחה"ג המופלג מהו' דוד נ"י אב"ד דק"ק פיזונג יע"א:
גי"ה הגיעני נידן רב א' סידר קידושין וצירף עמו שמש א' להיות ב' עדים מיוחדי' והי' שם עוד רבנים ואנשים הרבה בחופם אבל לא השגיחו על הקידושי' כנהוג ואחר איזה שבועות נודע להרב המסדר שהשמש שצירף עמו ויחד אותו לעדות הוא קרוב עם הכלה שני בשני בחד בעל ונפשו בשאלתו אי צריכא לקדש שנית בעדים או יש לסמוך אאסיפת העם שהי' שם אף שלא ראו והשגיחו על נתינת הטבעת ואמירת הרי את מקודשת מ"מ אומדנא דמוכח היא שנתקדשה וברכו ברכת אירוסין ונישואין או דילמא אין לסמוך על זה ועוד נסתפק כיון שנמצא קרוב או פסול פוסל כל העדות ומעלתו האריך קצת בדברי ראשונים המובאי' ביתה יוסף בטא"ע סי' מ"ב ובש"ע שם סעי' ב' וג' וב"ש שם וכ' שקשה להצריך לקדש עתה בפני עדי' כשרי' משום זלותא דרבנים שהי' בשעת החופה ולא הרגישו וזילת המשפחה שכבר הוא איזה שבועו' אחר החתונה ע"כ נפשו איותה למצוא היתר בלי קידושי' שניים:
מהיות טוב מה הפסד וזלזול יש אם בלט ובסתר בפני ב' עדי' כשרי' יקדש שני' ומה צורך להרעיש עולם ולמלאות ניירות וגווילים אך תורה היא ובתורה כתי' ענה ע"כ עיינתי להעמיד הדבר על בריו בעז"ה וה' יעזרני ויאיר עיני בתורתו לכבודו ית"ש:
בהר"ן פ' המגרש ג' גטין כשרי' שם בסוף הסוגי' העלה הר"ן בשיטת הרי"ף ורמב"ם ורוב הראשונים דלר"א אף ע"ח כרתי דהכוונה לא שעידי חתימי בכתבם יועילו כמו עידי מסירה בפנינו דז"א אלא כל שהגט יוצא מתחת ידה מחותם בעידי חתימה שאין בו חשש זיוף כי מן התורה נחקרה עדותן בב"ד הרי אנחנו כולנו יודעי' שבא מיד בעלה לידה אעפ"י שלא ראו עדים המסירה הרי כולנו עידי מסירה ומגורשת למפרע משעת המסירה שהרי הוא כאלו נמסר בפני עדים ע"ש בפנים הרי מתירי' אשת איש לעלמא על אומדנא מבוררת הלז כעין אומדנא דחובל ונחבל עיי' סמ"ע וש"ך סס"י צ' ולא עדיפי עדי ערוה מעדי ממון דהא מדבר דבר ילפי' ומכ"ש היכי דליכא הכחשה מסברא לא בעי' עדים כלל רק מגז"ה דבר דבר ממון א"כ דן מיני' ומיני' ומנ"ל להחמיר טפי ודבר זה יבואר לקמן אי"ה עפ"י דברי חי' רשב"א קידושין ס"ה ע"ב:
וכ' בתשו' ריב"ש סי' תע"ט על מעשה שהאב הכניס הבת קטנה לחופה והעידו ב' מהעדים שהחתן נתן הטבעת להבת במעמד האב ואמר הרי בתך מקודשת לי ושתק האב ושוב רצו לבטל הקידושין שהרי האב לא הושיט אצבע הבת כמ"ש תוס' על זה כ' ריב"ש וז"ל נראה לי שגם אלה שניהם מעידי' על הקידושין שהרי אעפ"י שלא הושיט האב אצבע הכלה מ"מ כיון שהי' שם סמוך להכלה כמו שנראה מעדותם והזמין שם בתו מסתמא לקבל היא הקידושין דאל"כ מאי בעי התם ואם כן הו"ל כנתקדשה מדעתו וכו' אטו הושטת אצבע כתיבא אלא שאמרו תוספת דהושטת אצבע גרידא הוה כאומר קבלי קידושיך כמו מסירת מפתח דמהני כמו חזק וקני וכש"כ שאם הושיב הכלה באפריון והזמין קהל לבוא לקידושי בתו ועמד בסמוך לה ואמר החתן הרי בתך רעקלי מקודשת לי והיא קבלה קידושי' בפניו כאשר הזמינה לזה דדי בכך וכו' כש"כ בנדון זה שהזמינה והכינה היא לכך ועומד שם בשעת קבלתה הקדושי' ושתק ויצא משם כלם לדעת שנתקדשה קידושי' גמורי' דהוה כמתקדשה לדעת אביה עכ"ל לענינינו:
ונהי פשוט אי לא נתרצה האב הוה הנתינה ליד הכלה הקטנה כנותנו לאינש דעלמא וממילא אפי' נתרצה האב אך העדים שראו הנתינה לא ידעו שנתרצה ה"ל כמקדש בלא עדים שאין חוששי' לקידושין דמטעם זה לא מהני מקדש בעדי' נחבאים אחורי גדר והאשה לא ידעה אפילו שמעו העדים שנתרצית בקידושי' וגם עתה עדיין עומדת בדיבורה שנתרצי' מ"מ אינן קידושיו כי אשה יודעת שאין קידושי' בלא עדים א"כ מה ששמעו העדים שנתרצי' י"ל לשחוק אמרה כן כיון שאין כאן עדים לפי דעתה אעפ"י שהאשה צווחת שאינו כן שבאמת נתרצי' מ"מ העדים אינם יכולי' להעיד על זה שהרי לא ידעו מחשבתה וה"ל מקדש בלא עדי' עיי' זה בחי' רשב"א קידושי' מ"ה ע"א וחי' ריטב"א וחי' מהר"י טראני שם וצ"ל דלא דמי לגט דסגי אם העדים יודעין שנותן לה גט אעפ"י שאומר לה כנסי שט"ח זה מגורשת כיון שהעדי' יודעי' שהוא גט שאני גט שמתגרשת בעל כרחה ולא בעי' דעתה אבל קידושי' דבעי' דעתה אי לא ידעי העדים דעתה ה"ל מקדש בלא עדים ועיי' מ"ש בזה הריב"ש בעצמו סי' רס"ו דף ע"ג ע"ד וא"כ מה שחייש ריב"ש הכא בסי' תע"ט לקידושי' היינו משום שאנחנו כולנו יודעים באומדנא דמוכח בריצוי האב ע"י שהושיבה באפריון והזמין אנשים לחופה ויצאו מן החופה ע"ד שנתקדשה ה"ל ידיעת עדים ידיעה ברורה שנתרצה האב וכיון שמוכח כן מהריב"ש דזה הוה ידיעה גמורה וברורה וכתבנו לעיל בשם הר"ן לדעת הרי"ף ורמב"ם ורוב ראשוני' דעל אומדנא דמוכח כיוצא בזה מתירים אשת איש לעלמא ע"י ע"ח שבגט א"כ ק"ו בן בנו של ק"ו בנידון שלפנינו שהכניסה לחופה והי' שם רבנים מסדר קידושי' ומברכי' ויצאו מהחופה בחזקת נשואה ועדיין הוא כן בלי פקפוק וערעור פשיטא אנן סהדי וכלנו עידי מסירת הקידושי' מיד החתן ליד הכלה ובאמירה הגונה עפ"י רב המסדר הבקי בדיני' וטיב קידושי' פשוט יותר מביעא בכותחא דאין צריך לקדש שני' ועל הפקפוק שנצטרף עד פסול נדבר לקמן אי"ה:
הנה בתה"ד סי' ר"ז מייתי דברי א"ז ור"ח ורא"מ דלרש"י דבסבלונות חיישי' שקידשה בהסבלונות עצמה אם שלח השליח בפני ב' עדי' באופן שנודע לנו ששלח הסבלונו' אעפ"י שהשליח מסר בינו לבין עצמו מקודשת לרש"י וי"א אפי' שלח בלא עדים והב"ש סי' מ"ה סקי"ב קיצר בהעתקתו כי האריך וסיים שם בדעת הרא"מ כי לא עדיף מממון דהרי ילפי' דבר מממון וחזקה שליח עושה שליחתו וגמר ענינו הוה כמו הן הן עידי ייחוד הן הן עדי ביאה והיא מקודשת ע"י ב' חזקות חזקה אש בנעורת וחזקה לא עשה בעילתו בעילת זנות ובודאי קידשה והיינו חזקה מכח רובא דרובא עבדי הכא ה"נ רובא מקדשי' ע"ש:
והנה דברי הרא"ם הללו הן הנה דבריו שבספר החכמה דהביא מרדכי בשמו פ' האומר בקידושי' סי' תקל"א שם מעשה בפריץ א' שגופו הפסיק בין הנערה ובין העדים ושמעו כשאמר הרי את מקודשת לי ואח"כ ראו אותו הטבעת שלו באצבע וע"א ראה הנתינה וא' לא ראה כי הפסיק הפריץ בינו לבין הנערה ועל זה פלפלו באורך שם רא"פ ור"ת ור"א מביהם ובסוף כ' בס' החכמה מתשובת רא"מ הנ"ל דאם עד רואה דבר מוכיח ונראה יכול להעיד כאלו ראה גוף המעשה כדאמרינן בגטין ובקידושין הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ואחר שהעתיק המרדכי דברי ס' החכמה בשם הרא"ם סיים המרדכי בעל הספר לעיין פ' המגרש תשו' מהר"ם היינו מהר"ם מר"ב ר"ל דפליג אהר"ם ורבי' טרחו ליישב דלא פליגי והנה בלי ספק דפליגי שהרי משמעת לשון מרדכי תלמידו נאמן ביתו דפליגי אבל במאי פליגי אבאר אי"ה דהנה בפ' המגרש סי' תנ"א והיא ג"כ באריכו' בתשו' מיי' ריש הל' אישות במעשה א' שהשליך לתוך חיקה וניערה והפילה הקידושי' האריך בזה ובתוך הדברי' כ' שאפי' הן הן עדי יחוד דאש בנעורת מ"מ אינו אלא להחמיר להצריכה גט אבל אם נתקדשה תפסי בה קדו' שני' מספק ומסייע וגדולה מזה אם חזו סהדי שנכנס עמה לקדשה בסו"ף בכסף לא ראו שקידשה לא בעי' גט כיון דלא חזו ממש שקידשה וכו' ע"ש האי תיבה בסו"ף השמיט המדפיס בתשו' מיי' והוא העיקור דקאי אלעיל אותה שניערה קידושי' מחיקה אם אח"כ עוד נוסף על הנ"ל נכנס עמה לקדשה הרי יש לנו לומר בצע אמרתו אפ"ה אינו דומה להן הן עדי יחוד אפי' להחמיר להצריכה גט כיון שלא ראו הקידושין אין דנין בדמיונו' והנה אין ספק דפליגי הרא"מ ור"מ בפי' הן הן עדי יחוד וכו' דלהרא"ם מקודשת גמורה ואין קידושי' תופסי' בה ולהר"מ הוה רק ספק אבל בגוף הדין לא פליגי לפע"ד דהר"מ לא יחלוק על סברת דבר דבר ממון וכל אומדנא שמוציאי' בה ממון כגון חובל ונחבל שכתבתי לעיל הרי היא מקודשת אלא דס"ל הן הן עדי יחוד לא דמי לחובל ונחבל משום דבעי' לזה תרי חזקה מכח רובא רוב אנשי' אינו מעמיד עצמו כשיש אש בנעורת ולבו גס בה ורוב מאותן הרוב אין עושי' בעילתו זנות וכשיחסר א' מאלו אין כאן קידושי' וא"כ לו יהי' שהי' בזה האיש שניהם יחד שבא עלי' וקידשה מ"מ העדים לא ידעו זה וה"ל מקדש בלא עדים זהו סברת הר"מ אבל בעובדא דר"מ שראו הטבעת ביד המקדש וכרגע אח"כ ראוהו בידה ושמעו הרי את מקודשת לי ואחר לא הי' ביניהם דניחוש שע"י ממוצע בא הטבעת לידה א"כ זה הוה כחובל ונחבל בלי ספק דמוציאי' ממון ומתקדשת בו וגם הרא"ם יודה לר"מ באמרו נכנס לקדש ולא ראו שום טבעת בידו ולא בידה אין כאן התחלה הרי גזים אינש ולא עביד ע"כ אם קידשה בחדרה מ"מ העדי' לא יכלו להעיד וה"ל מקדש בלא עדים:
ותשו' הרשב"א סי' תש"ף אינו ענין לדרא"מ כלל דהתם לא ידעו העדי' אולי אשה אחרת הי' שם בחדר ולאותה האשה נתן האתרוג והיא נתנו לה ול"ד לאומדנא דחובל ונחבל כלל ומתשו' רשב"א סי' אלף קע"ט נדבר אחר זה אי"ה אך נדבר מדברי מהרמ"פ דמייתי רמ"א שהכמין עדים והיא מכחשת ה"ל הוחזק כפרן וחוששי' לקידושין כמו בממון כי האי גוני טרם אדבר מסברתו אומר כי זה לי שלשים שנה נתקשיתי על הרמ"א שהעתיק דין זה כפשוטו ולכאורה צע"ג ובכל שנה בלמדי שבועות עם התלמידים אמרתי ק' זהומה שתירצתי בתשו' א' שנת תקע"ד לפ"ק והוא זה דבפ' שבועות העדות אמרינן דלא מיחייבי' אלא בתביעת ממון לא באיסור והיתר כגון שפלוני כהן או בן גרושה וכי האי גוני ויליף לי' מדכתיב או ראה או ידע בעדות המתקיימ' בראי' בלא ידיעה וידיעה בלא ראי' ובדיני נפשות משכחת ידיעה בלא ראי' אבל ראי' בלא ידיעה לא משכחת לי' והנה לפי הנ"ל משכחת בדברי' שבערוה ידיעה בלא ראי' אך ראי' בלא ידיעה לא משכחת לי' ואמנם למהרמ"פ משכחת שניהם ידיעה בלא ראי' עדים יחוד או גוני דהרא"מ וראי' בלא ידיעה כגוני דמהרמ"פ ומן התורה ליכא באירוסין שום תביעת ממון אפי' אי מזונות נשואה דאורייתא מ"מ הא יכול לגרשה בע"כ קודם נישואין ואין כאן אלא איסר והיתר או אפי' ד"נ ומשכחת לי' שבועת העדות והתי' על זה מ"מ לא משכחת ראי' בלא ידיעה מי לא בעי מידע אי בת ישראל קידש או שפחה וגוי' ואפי' יתברר עתה שהם ישראלי' מ"מ בשעת מעשה לא ידעו העדי' וה"ל מקדש בלא עדים וכן משני שם גבי רוצח מי לא מידע אי ישראל הרג דאפי' יתברר עתה מ"מ בשעת התראה לא ידעו משא"כ בהלואה כיון שמעידי' גוף זה הלוה לגוף זה מנה אם יתברר עתה שהם ישראלי' בני חורין ולא עבדי' יצטרכו לשלם אע"פי שלא ידעו העדים מי הם ולק"מ [עיין בסי' שאח"ז ד"ה תו]:
אמנם גוף דברי מהרמ"פ תמוהים לכאורה ממ"נ אי ס"ל דהכמנת עדים מועיל לקדש על ידיהם א"כ אי מכחשת ואומרת משחקת הייתי מאי מהני הלא שמעו שקיבלה לשם קידושין ודברים שבלב אינם דברים ואי לא מהני משום שאינם יודעי' מה בלבה וא"כ כי מכחשת והוחזקה כפרן מה יועיל ע"כ נלע"ד דהרי עובדא דמהרמ"פ הי' שהאשה ידעה וראתה ע"א והשני הי' נטמן וס"ל למהרמ"פ בע"א אין כאן ברור לומר אשה יודעת שאין קידושי' בע"א וכיונה לשחוק זה א"ל דלאו דינא גמירי ואדרבה אי גמירי יודעת דמחמרי' בע"א להצריכה גט ומה לה לשחוק הלז ע"כ קרוב לודאי שברצון לשם קידושי' קבלה וסברי ע"א מהני ע"כ כשאינה טוענת לשחוק הרי היא מקודשת ולא הוה מקדש בלא עדים דגם להעדי' הי' קרוב לוודאי שכוונתה לקידושי' אך כשיש לה מגו שכיונה לשחוק לא הוה כמגו במקום עדים דאפשר להיות שכיונה לשחוק ולא הוה נמי דברים שבלב כי מתחלה לא ברור כל כך שלשם קידושי' כיונה וראיתי למורי הגאון בקונטרס אחרון דס' המקנה סי' למ"ד הקשה ב' עדי' א' רואה מחלון זה וא' רואה מחלון זה ולא ידעו זה מזה מצרפי' לקידושי' אמאי הא כל א' לא ידע מחברו וסבור הי' שאין כאן אלא ע"א ולא הוה קידושי' ולהנ"ל י"ל קצת:
וכעין זה ממש בתשו' רשב"א סי' אלף קע"ט דמקדש ועדיו עמדו ומחיצה מפסקת בינם לבין האשה והכניסה ידה בחור שבכותל והעדים שמעו קולה והכירה בה שהיא היא והיא יודעת שהעדים שם והמקדש נתן לתוך ידה ח"י פשיטי' ואמר הרי את מקודשת לי והעדים אומרים לפי אומדנא שלהם שמעה היא קול המקדש והיא טוענת שלא שמעה קולו ולא ידעה שלקידושי' נותן לה ופסק רשב"א שהיא נאמנות במגו דבעי אמרה לא הי' ידה אלא יד אשה אחרת שהיתה עמה. וסיים אין זה מגו במקום עדים כיון שלא הי' אלא לפי דמיונם ששמעה קול המקדש אמנם המקדש שטוען שקידשה אסור בקרובותי' ע"ש ובב"ש וקשי' בתרתי א' למה לי מגו תיפוק לי' כיון שאין ברור ששמעה קול המקדש א"כ אפי' שמעה מ"מ ה"ל מקדש בלא עדים שנית כיון שעדות זו אינו עדות א"כ למה יאסר המקדש בקרובותי' הרי לא אמר שקידשה בשני עדים כראוי אלא כך וכך הי' מעשה וכיון שיורו המורים שאין זה קידושין א"כ לא קידשה אבל יתכן כנ"ל כיון שלפי דמיון העדים והמקדש עצמו שמעה הקול אלו הודית הי' קידושי' כיון דסתמא שמעה ואם מכחישה ואין לה מגו לא מהימנת נגד דמיונם של העדים אך אם יש לה מגו מועיל לה להיתירה לעלמא כי מגו במקום עדים לא הוה ולגבי דידה מהימנת אך לא יועיל מגו שלה להתיר לו קרובותי' כיון שלפי דמיונו שקורי משקרת כי שמעה:
עוד פש גבן לשון רשב"א סי' אלף קצ"ג שכ' שם שהמקדש שלא בשני עדים אינה מקודשת אפי' שניהם מודים דילפי' דבר דבר מממון כלומר מדבר של ממון שבמקו' הכחשה ע"ש עכ"ל יען ראיתי מי שנשתבש בפירושו ונתלה בקורי עכביש ולא ידע דברי רשב"א בחי' קידושין ס"ה ע"ב שנתקשה שם הרבה למה לא יועיל הודאת שניהם כמו בממון כיוצא בזה כי מה שחב לאחריני הוא תמוה במה מתחייב' לאחריני הלא הוא ברשותה להתקדש למי שתרצה והעלה בקרא כתי' עפ"י ב' עדים יקום דבר משמע אין שום דבר מתקיים בלי עדים אפי' הודאת עצמו אלא שבמקום אחר כתי' כי הוא זה לרבות הודאת עצמו נמצא יש לו בממון ב' קרא א' הודאתו וא' קיום דבר על ידי עדים ועכשיו כתיב בעריות דבר ליליף מממון ויען קידושי' וגיטין אינו מחייב לאחריני ומ"מ אין סברא דבא הכתוב להקיש גיטין וקידושין לממון שאין בו הכחשה דהיינו כי הוא זה ולומר דהודאת עצמו מהני פשיטא אע"כ בא הכתוב לומר דגיטין וקידושין אעפ"י שלא מחייבי לאחריני כיון דיש בהו קצת דמיון לחיוב אחרינא הקישן הכתוב לממון שיש בו הכחשה ולא לממון שאין בו הכחשה היינו דהקישא לקרא דעפ"י ב' יקום דבר ולא לקרא דכי הוא זה ע"ש ולזה נתכוון רשב"א כאן ותל"מ:
נחזור למאי דקמן דאשה זו וכיוצא בה מתקדשת עפ"י עדות כל העומדי' שם בזמטוטי חתן וכלה אך מה שיש לפקפק הוא מ"ש הרב השואל משום שהוא יחד את הפסול להעיד נמצא עדות כולן בטלה והבי' מ"ש ב"ש סי' מ"ב סק"ח דלדעת הרא"ש כשרי' הקידושי' ואם אח"כ באו לב"ד להעיד לא יופסלו למפרע והבי' הרב הנ"ל בקיאות מזבחים כ"ט פלוגתת ר"א ור"ע מפיגול וסתירת זב ולא דמי להדדי כי עוכלא לדני הנה ב' מיני עדות יש א' מקיימי' דבר היינו גיטין וקידושין ולכמה פוסקי' גם קנין לא מתקיים אלא עדים הם כורתים הדבר לא שיעידו ולא שיאמינו בשום דבר אלא גז"ה הוא שלא יוגזר הדבר אא"כ נעשו בפני ב' ואמנם צריכי' שיהי' עדי כשרים ככל הלכות עדות אעפ"י שאין צורך לנאמנתם ולא יעידו במקום אחר אלא כך גז"ה שיעמדו אצל הדבר ההוא ב' שראוי' להעיד וזה נקרא קיום דבר והיינו כריתות עידי גיטין וקידושי' ושוב איכא עדות המעידי' לפני ב"ד על דבר מסופק והנה עדי קידושי' בראייתם נגמר הדבר וחייב חנק הבא על האשה ואין צורך עוד לעדותם כלל וכלל ואם יולד אח"כ שום ספק לב"ד כגון שבא עלי' א' ואינו מאמין שהיא א"א או שקידשה אחר או שהיא מכחשת ואנו צריכי' עדים להעיד על הקידושי' אין נפקותא אם יבואו אלו העדי' עצמם או אחרים שידעו הדבר ומשו"ה אם אפי' יעידו אלו העדים עצמם מילתא אחריתא היום נצרפו לעדות קיום דבר הקידושין ומחר יצטרפו לעדות ראי' נאמנות ומה צירוף יש לשני מיני עדות ומ"מ רצה הגאון בית הלל לומר שאם יש הכחשה וצריכי' עדים לבוא לב"ד אזי יש המשך משא"כ בשניהם ואין צריך לב"ד וב"ש השיג כי ב' מיני עדיות הם ואין להם המשך זע"ז מה שא"כ התם בקרבן לא נגמר הכפרה עד שיאכלנו כדינו והזב אינו נקי עד יעבור ז' ימים בנקיות ויש המשך לזע"ז וק"ל להבין:
אמנם אמת נכון הדבר מ"ש באבני מילואים סי' מ"ב נהי דראוי ונכון ליחד עדים בגיטין וקידושין מ"מ העיקור דלא נאמרו דברי רי"ף ורמב"ם אלא כגון עדות ממון ונפשו' אבל דברים שתחלת עשייתן צריכי' עדים אעפ"י שאינו מיחדי' עדים מ"מ דעת הבעלים אינם אלא על הכשרים ולאו כל כמיניהו דפסולי' לבטל רצון הבעלים ומעשיהם ויצא לו מלשון רא"ש פ"ק דמכות והוא בש"ע ח"מ סימן ל"ו ובש"ך שם סקי"ז הרגיש בזה ע"ש מ"מ כך העלה באבני מילואים ונכון הוא וכ"כ בקצה"ח סי' ל"ו סק"ו וא"כ הכא אף על פי שהזמין הרב המסדר זה הפסול להצטרף לאו כל כמיני' להפסיד הקידושין שהחתן והכלה מיאנו בו ולא רצו שיהי' עליהם עדים זולתי הכשרים:
ובלא"ה נראה לי דנהי ברא"ש וסמ"ק איתא הקו' מגיטין וקידושין בפומבי מ"מ בתוס' מכות ובסנהדרין ט' ע"א לא הקשו אלא מגטין ולא מקידושין וברמב"ן ב"ב דמייתי ש"ך סי' ל"ו שם לא מקשה מקידושי' דפומבי כמו בחופה אלא בקידושין וכתובה בזמניהם ובמדינו' אחרו' אבל במדינתינו בזמנינו שמקדשי' בחופה בפומבי כנידון שלפנינו לק"מ כאשר אבאר. ובתחלה עלה ברעיוני משו"ה לא הקשו אלא מגיטי' משום דהתם כולהי לחזותי' אתי עכ"פ לראות סידר הגט והוה קשי' להו לפוסלו הכשרים ע"י הקרובים והוצרכו לתירוצם אבל בקידושי' שהרוב אינם באי' לראות כלל נתינת הטבעת ואמירת הרי את מקודשת לי אלא לשמוע הברכות ולכבוד ומצות הכנסת כלה וכדומה אלא שמ"מ הם עדים ע"י עדות האומדנא כנ"ל א"כ שני מיני עדות הם ולא יצטרפו ב' מיני עדות כי אלו מעידי' על הקידושי' עצמם ואלו מעידין על האומדנא שוב הדרנא בי כי נתעוררתי ע"י דברת מ"ו הגאון במקנה סי' למ"ד שכל עידותינו בקידושי' אינו אלא עפ"י אומדנא בעלמא שהרי מכסי' פני הכלה ואין העד יכול להעיד שזאת היא הכלה אלא באומדנא שהשושביני' הושיבוה באפריון וכדומה וזהו ראי' ברורה לכל מה שעסקנו פה בתשובתינו מ"מ הדרא קו' לדוכתי' כיון שהכל על אומדנא א"כ יופסלו הכשרי' ע"י הפסולי':
מיהו בלאה"נ נ"ל כל עדות שהוא ע"י אנן סהדי א"צ דין עדות ולא יופסל ע"י צירוף פסולי' וקרובי' דהרי כל אנן סהדי פסולין וכשרי' מצורפי' אלא כל אנן סהדי לא צריך כלל וכמ"ש רמב"ם סוף הל' גירושין ועיין היטב ש"כ סי' מ"ו סוף סקס"ו ומה שהקשו עוד' התוס' על פירש"י וכו' ע"ש ויראו דברי נכונים בעזה"י וגדולה מזה בתוס' סוטה ל"א ע"ב סוף ד"ה הא חד וכו' דבסוטה דרגלים לדבר לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ע"ש:
והנה לשון ש"ע ח"מ סי' ל"ו סעי' א' ואם היו כל העדים כשרי' א' שנתכוון להעיד וא' שלא נתכוון להעיד והוא לשון רמב"ם ומוכרח בש"ס פ"ק דמכות בין דאתי לחזותי' בין לאסהודי לעולם עדותן עדות ובתשו' פנים מאירות ח"ג סס"י כ"ה הניח בצ"ע שהוא נגד ש"ס ותוספ' ישנים כריתות י"ב ע"ב דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות וכ' שם שרבי דן הלכה למעשה שלא לקבל עדות מה ששמעו מפי בעלי מעשה אך לא נתכוונו להעיד אין בעדותן כלום אם באו אח"ז להעיד ע"ש והניח בצ"ע ובאמת במס' כתובת כ' ע"ב משמע קצת דלא שייך עדות אלא במלתא דרמי' דהיינו שנתכוון לראות להעיד ומאי דמסיק אפי' בתלוליות דלא רמי' נמי זוכר היינו כעין תלוליות אבל עדות שצריך ידיעה ודרישה מענינים שונים יש לומר מילתא דלא רמי' אינו זוכר כל הפרטי דברים והגאון בית מאיר סי' מ"ב כ' דכוונת ש"ס לא נתכוון להעיד ומילתא דלא רמי' לאו אדעתי' ויפטור מקרבן שבועה אבל בתוס' א"א לפרש כן ונדחק מאוד והנה במס' שבועות במתני' החשוד על השבועה א' שבועת עדות וכו' הקשה ר"ן בשם רשב"א איך נעשה חשוד ע"י שבועת העדות הר"י יכול לומר שכחתי בשלומא מייתי עפ"י עצמו שיודע שלא שכח ונשבע על שקר וחוזר בו ומייתי קרבן אבל חשוד לא נעשה עפ"י עצמו ותי' שהי' בזמן קרוב דלא מצי למימר אשתליין ע"ש והנה יש חילוק רב בין מי שנתכוון לראות כדי להעיד שזה איננו שוכח בזמן מועט ובין הרואה או השומע לפי תומו ומילתא דלא רמי' אעפ"י שראה וידע מ"מ הדבר אזיל מלבו והיינו דקאמר אם העדים רוצי' לחייבו קרבן ואמרי' לו הי' הדבר קרוב כל כך שלא הי' אפשר לשכוח ונשבעת על שקר ונתחייבת קרבן הרי הוא יכול לומר לא נתכוונתי מתחלה ע"כ שכחתי מהרה זהו כוונת ש"ס ומזה יש ללמוד מי ששמע או ראה עדות ולא נתכוון להעיד ובא זמן רב אח"כ להעיד בדבר ההוא שלא לקבלו כיון שהש"ס מעיד שיכול לפטור עצמו מקרבן עי"ז ש"מ עשוי' לשכוח מהרה ולאו אדעתי' אפי' אומר שזוכר אנו חוששי' שאמר בכדי משו"ה דקדקו תוס' וכתבו אם באו אחר זמן אבל מיד ולאלתר בוודאי מהימני אפי' לא כוונו להעיד כנלע"ד ע"כ אין כאן בית מיחוש מעיקור הדין רק מהיות טוב ובטוב אחתום בברכה. פ"ב נגהי ליום ה' ט"ז כסלו תקצ"ה לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |