שו"ת חתם סופר/ג/מט
שו"ת חתם סופר 
ג מט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שם האחד המיוחד בעדתו אליעזר אלקי אבי' יהי' בעזרתו ה"ה הרב המופלא באנשים חכם חרשים המאה"ג כש"ת מו"ה לאזי נ"י ראב"ד דק"ק אה"ו יע"א יצו ה' אתו את הברכה חיים עד העולם:
האירו אל עבר פני אותיותי' הנעימים מיום ד' דנא הרבני ענותנותו הודיעני זריזותו לדבר מצוה להתיר האשה הנעצבת מכבלי העיגון כי בנועם מכתבו זה השני יש בו די להתיר האשה בלי שום גמגום ופקפוק כאשר יבואר אי"ה ולא נצרכה עתה אלא להוציא מלבו גודל תמיהתו על מכתבי באשר לא סמכתי להתיר על גביית העדות אשר הגיעני משם מפני שלא הי' מקויים והי' נראה לי דתלי' באשלי רברבי ונפלין ברברבתא והייתי בעיני פר"מ כמתמי' עד שכתב בחפשו באמתחת ספריו ולא מצא מי שחשש לזה וכדי שלא תהי' תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה ח"ו אמרתי כגון דא צריך לאודועי כי תורה היא וכדאי היא לברר הלכותי' כשמלה כיד ה' הטובה וכל הרוצה להשיב יבוא וישיב ואם אלי יגיעו הדברים נתנו להשיבן בעז"ה:
ראשון תחלה אומר דעת הסוברים שאין סומכין על שטר שכ' בו פלוני ב"פ מת בלי מקוים הוא יש מפרשים דמייתי רמב"ן ביבמות ומביאו ר"ן פ' מי שאחזו דף קע"ח ע"א והוא דעת מרדכי הארוך שהביא יש"ש פ"ג דיבמות סי' י"ג דמדייק שצריכי' שיכירו שהוא כתבו של יוסף והרשב"א ס"ל בדעת הרמב"ם דבעי מקוים כמ"ש ה"ה בשמו סוף פי"ג מאישות והנה הטור סי' י"ז כ' הואיל והרי"ף והרא"ש לא הכריעו שלהי יבמות בהירושלמי אי סומכי' על שטר שמת פלוני ש"מ דעתו להחמיר והנה הק' מפורסמת הא הכריעו ר"פ מי שאחזו וכ' לעדות אשה מועיל מפי כתבם ועל זה תי' הגאון מהר"ם אביו של הש"ך ז"ל בתשו' שבס' חלקת מחוקק שדעת הטור דבשלהי יבמות מיירי בלא קיום ומשו"ה ס"ל שדעת הרי"ף והרא"ש להחמיר יע"ש וכן הדעת נוטה קצת דידוע דהרא"ש והמרדכי שניהם הי' מתלמידי מהר"ם מר"ב וממש על הרוב נמשכים לדעת אחד וכיון שמצינו להדי' דמרדכי ארוך בעי קיום מסתמא גם דעת הרא"ש כן:
אמנם בעל ס' חלקת מחוקק בתשובתו שם פליג על מהר"ם כ"ץ הנ"ל במה שהפריז על המדה לומר דמי שמתיר בלא קיום הוא בכלל רבים חללים הפילה והעלה הוא ז"ל דעכ"פ במקום חשש עיגון יש לסמוך אשטר בלא קיום ושפתיו ברור מללו דהא כל עצמינו לא חששנו לזיוף אלא משום אחד מחמשה נשים שהם חמותה צרתה ויבמתה וכו' והא ק"ל בשעת הסכנה סמכינן אבת קול ולא חיישי' לצרה א"כ ה"נ במקום עיגון לא חיישי' להנ"ל והלכה זו העלה בית שמואל ס"ק כ"ט יע"ש:
והנה מכתלי כתבו דפר"מ יש להבין דס"ל דכל הפוסקי' מיירי במצא כתוב בשטר בלי שום חתימת שם אדם תחתיו אבל אם חתם תחתיו שם אדם בעולם לא חיישי' כלל למזויף ומכ"ש בחתום מב"ד רבנין מובהקים דפקיעי שמייהו. הנה האמת בלי ספק דאיהו פר"מ יחי' וסיעת מרחמוהי בי דינא רבא דעמו רבנין מובהקים הם ומופלגי תורה ומהם הוראה יוצאת לקהל עדת ישורן ובדוכתי' פקיעי שמייהו מ"מ הא לן באתרן לא פקיעי כי המרחק רב יותר מק"ן פרסאות ולא זכיתי למכתבם עד עתה ואם לדין יש תשובה דמבואר מאד דאין שום חילוק אפי' אם חתום תחתיו שם מ"מ צריך קיום להפוסקי' הנ"ל אי בעית אימא סברא אב"א גמרא מגמרא דהא לדעת הגאון מהר"מ ודעימי' הנ"ל דעת הטור דלרי"ף ולרא"ש צריך קיום מדלא הכריעו על הירושלמי דשלהי יבמות והנה שם בירושלמי גרסינן להדי' מצאו כתוב וחתום בשטר וכ"כ הרב"י בשם רבינו ירוחם דהירושלמי מיירי בחתום תחתיו ועוד אי ס"ד דמיירי בלא חתום תחתיו א"כ מה דמסיים הירושלמי ויפה כח שטר מכח עדים דאלו המלוה בעדים אינו גובה ממשעבדי והמלוה בשטר גובה ממשעבדי ואי ס"ד דמיירי בשטר שאין אדם חתום תחתיו היאומן שיסבור הירושלמי דגובה ממשעבדי נגד סתם משנה סוף מס' ב"ב הוציא עליו כ"י שהוא חייב לו גובה מנכסים ב"ח אע"כ הירושלמי מיירי משטר כדינו אלא שאינו מקוים ואפ"ה יפה כחו מעדים דהמלוה בעדים אעפ"י שהלוה ולקוחות אינם מערערים מ"מ אינו גובה ממשעבדי משום דלית לי' קלא ואלו במלוה בשטר אם הלוה והלקוחות בפנינו ואינם טוענים מזויף גובה ממשעבדי ובכה"ג מיירי ברישא יפה כח עדים משטר במצאו כ' פלוני מת אין משיאי' אשתו מיירי נמי בחתום תחתיו ורק אינו מקוים ומשו"ה אין משיאי' אשתו. והתשובה דמהר"ם וחלקת מחוקק סובבת הולכת על השאלה שבא אגרת מעיר אחד במדינת וואלין שמת פב"פ והיאומן שבא אליהם אגרת מבלי חתימה ובודאי הי' חתום ואפ"ה כ' הגאון המקיל בלי קיום קורא עליו רבים חללים הפילה:
ואי בעית אימא מסברא כיון דמצינו הני גאוני' מחמירי' להצריך קיום משום חשש זיוף למה לא נחיש שזייף גם החתומים דהרי עיקור החשש הוא משום חמשה נשים השונאות אותה וחשידי לשקר כדי לקלקלה ומצינו שהוא חשש גדול מאד שהרי בכל איסורי' דאורי' לא חיישי' אי לא נהנה בחליפי' כידוע והכא חששו חז"ל אפי' אם הצרה מפסדת בעדותה מ"מ חיישי' שמא אמרה תמות נפשי עם פלשתים דאע"ג דביבמות קי"ח אמרי' סד"א תמות נפשי עם פלשתים קמ"ל אין הפי' דלא חיישינן להכי ז"א דהרי אפי' אם נשאת הצרה לבעל לא שריי' זו עפ"י עדותה של זו דחיישי' שתקלקלה אפי' א"ע כדי לקלקל חברתה והש"ס אמר קמ"ל דלא מהני אמתלא זו להקל משום דשויתי' נפשי' חתיכא דאיסורא יע"ש וא"כ אמאי לא ניחוש שתזייף שמות החתומים מכ"ש ממה דחיישי' שתשקר מת בעלי והוא מלתא דעבידא לגלוי' טפי טובא כמ"ש רמב"ם ספי"ג מגירוש' דמשו"ה מהימן עד א' ועבד ושפחה בעדות אשה משום דעבידא לגלוי' ואין העד יכול להשמט אם יבוא הבעל ברגליו והוא מהש"ס בפ' האשה רבה צ"ג ע"ב ואפ"ה לא מהימני הני ה' נשים דחשידי לשקר מכ"ש בזיוף החתומים דלא עבידא לגלוי' כלל ואינה צריכה להשמט כלל כי אם לא יתבאר שאין זה כתבו של פלוני מ"מ מי יודע שהיא זייפתה הכתב הזה הנמצא או המובא אלינו מבי דואר ולא נתפסה כלל כגנב על זה:
עד שאני תמה מאד על הרמב"ן והרשב"א וה"ה וסיעתם דס"ל בפשיטות דלענין עיגונא לא בעי קיום כיון דמן התורה כמי שנחקרה עדותן בב"ד לא מחמרי' טפי על דין תורה תימא בעיני הלא מן התורה לא חיישי' לזיוף הטעם משום דלא חציף אינש לזיופי' כמבואר ברש"י ותוס' ריש גיטין וכן מבואר בכל הפוסקי' וא"כ תינח במי שבא ותפס שטרו לתבוע את שכנגדו או אשה התפוס גיטה בידה לא ניחיש שהמלוה החציף לזייף או האשה זייפה את גיטה דלא חציפא בהכי אבל במצא כתוב בשטר ואין אדם תפוס בידו להביא לפנינו רק נמצא כן או בא על בי דואר אלינו למה לא ניחוש מן התורה שאותן הנשים החשודות לקלקלה עשתה כזאת ואין כאן חוצפא כלל כיון שלא נודע מי הוא המזייף ואין לי שום נס והמלטה לתרץ ק' זו כי אם אומר כוונתם דודאי איכא מיעוטא דחציפי לזיופא ואפ"ה מ"הת סמכי' ארובא והוה כנחקרה עדותן וה"נ נימא רובא דעלמא לאו מחמש נשים נינהי ומי שאינו מחמש נשים לא חשיד הכא כלל לזיוף אפי' בלא חוצפא כן נ"ל דעתם ז"ל ולא בא אלא ללמוד דכי היכי דסומכי' ארובא לא חציפי לזייף ה"נ סומכי' דרובא לאו מחמש נשים נינהו:
וכעין זה ישבתי ס' ר' אביגדור כהן בהגהה מרדכי סוף קידושין הביאו ש"ך בח"מ רסי' מ"ו דס"ל היכי שהבע"ד עומד ומערער בפנינו בעינן קיום מן התורה היינו משום דס"ל כיון דאיכא עכ"פ מיעוטא דחציפי אין הולכין בממון אחר הרוב היכי שכנגדו טוען ברי לא מפקינן ממונא וממילא באיסורא דאשת איש נמי לא אזלי' בתר רובא כמ"ש חוס' ספ"ק דב"מ ד"ה איסורא מממונא וכו' יע"ש זה נ"ל בדעת ר' אביגדור והחולקים עליו ס"ל דמיעוטא דמיעוטא הוה ואפי' בממון הולכי' אחריו (ויעוין בענין מיעוטא דמיעוטא בהגה"ה מרדכי פ' הזרוע) ויעיי' מ"ש תוס' סנהדרין ג' ע"ב ד"ה דיני ממונות וכו' וא"כ הפוסקי' ס"ל כהתוס' וכן דעת הב"ח בח"מ סי' רל"ב סעי' כ"א מיהו בתוס' ספ"ק דכתובות ד"ה להחזיר וכו' לא משמע כן:
בהא סלקינן דדעת הרמב"ן וסייעתו דסמכי' ארובא דעלמא דלא הוה מחמשה נשים ומשו"ה לא בעי קיום וכיון שכן גם הרמב"ן וכל סיעתו משלנו הוא שהרי לא יכחיש ק' הש"ס קכ"ב ע"א גבי מי שהושלך לבור וניחוש שמא צרה הואי ולא משני דאזלי' בתר רובא דעלמא אלא בשעת הסכנה כותבי' ונותני' אעפ"י שאין מכירי' ופירש"י שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה ע"כ וכן הוא במס' גיטין ס"ו ע"א וא"כ גם הרמב"ן וסיעתו לא מיירי אלא היכי דא"א לברורי ותשאר עגונה אבל היכי דאיכא לברורי מודה וא"כ אין כאן מחלוקת כלל:
והנה הרמב"ם ספי"ג מגירושי' כ' דבעי' שיודע שהוא כ' ישראל וכוונת הרמב"ם בזה נעלמה כמ"ש הב"י בבד"ה שפי' של ת"ה דחוק והרשב"א הוציא מזה דס"ל להרמב"ם דבעי' קיום ולא נתברר לנו איך הוציא הרשב"א מלשון זה דבעי' קיום והנה נחזה אנן נשית לבנו למ"ש רמב"ם שם דמשו"ה הקילו להאמין ע"א ומפי כתבם ושפחה וכה"ג משום דמה"ת לא בעי עדות כלל כיון דעבידא לגלוי ואין המגיד יכול להשמט אם יבוא הבעל ברגליו וקשה על דבריו תינח ע"א ואפי' שפחה בעל פה אינו יכול להשמט אבל אמאי נאמן בכתב הנמצא פלוני מת וחתום בו עדים הלא יכול להשמט לא כתבתי' והחשוד לקלקל חחום על שמי וצ"ל א' משני דברים או דמיירי בכתב מקוים שאינו יכול להשמט או אפי' באינו מקוים ומשום דחזקה לא חציף איניש לזיופי' ה"ל כאלו ברור לנו שהחתום בו הוא בעצמו כתבו וגם הוא לא חציף להשמט ולטעון איש אחר זייפו על שמי דיודע הוא דטענה זו גריע טובא דאין אדם חציף לזייף כן נ"ל בהרמב"ם:
והשתא ס"ל להרמב"ם דכל זה אי כתב בכתב ישראל אבל אי כתב בגופן שלהם כגון כ' גלחות וכדומה אפי' כתוב בו שם יהודי חתום מ"מ יכול היהודי להשמט ולומר גוי א' זייפו על שמי דודאי בגוי ליכא חזקה דלא חציף ואפי' במקוים שמכירי' שזה כתב יד של יהודי שאם כותב בגופן שלהם כותב בתואר הלז מ"מ בגוי חיישי' שצייר וכתב כמו שמצינו כבר בימי חז"ל ברמאי טובא דמנח ידא אמצרא וקם אזרנקא בב"ב קס"ז ע"א ויעיין עוד שם ז' ע"ב אמרי' שמע מינה זיופא זייף ולדעת כמה פוסקי' אפי' במקוים איירי ויעיי' ש"ך סי' ק"ח ס"ק ל"א וה"נ ניחוש בכתב גוי' כן נ"ל בפי' רמב"ם והשתא כיון שבררתי לעיל דחזקה לא חציף לזיופא ליכא הכא א"כ בלא קיום יכול להשמט שפיר אפי' בכתב ישראל ולא הועיל הרמב"ם כלום וע"כ מוכח דהרמב"ם מיירי במקוים דוקא ומזה הוציא הרשב"א דהרמב"ם בעי קיום ונהי דהרשב"א פליג עליו היינו משום דמסתימת לשון הרמב"ם משמע דלעולם בעי קיום אפי' במקום עיגון ע"כ פליג אבל שלא במקום עיגון כבר בררתי לעיל דנלע"ד דלכ"ע בעי' קיום משום חשש חמש נשים ולא שייך חציפות לזיופא הכא כלל כנ"ל:
אולי יאמר האומר דחששא דחמש נשים לא שייכי כולי האי בזה"ז דעינינו רואות דאינן שונאות אותן בזה"ז וכן נראה דעת פר"מ שכ' מי יעשה כזה אם לא מומר להכעיס כאלו פשוט לי' דליכא חששא דתמשה נשים ואכשור דרא הנה מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים לא נראה כן וכמבואר בש"ע סי' י"ז סעי' ד' ויע"ש בב"ש שם ואדרבא לענין חציפות ועזות אשתני לגריעותא כמבואר שם סעי' ב' ברמ"א דבזמן הזה דנפישא חוצפא אמרי' אשה מעיזה פני' בפני בעלה. עוד אני אומר דק"ו איכא השתא בזמניהם שלא הי' בין הצרות אלא שנאה בעלמא חיישי' לקלקלה ק"ו בזה"ז דאיכא חרגמ"ה לישא ב' נשים והעובר ונושא ב' נשים כופין אותו להוציא אחת מהנה והיינו אשתו השני' שנשאי' באיסור כמבואר אם לא תרצה הראשונה לקבל גט והשתא איכא למיחש שמא זה נשא אשה אחרת על אשתו וזה הוא מיעוטא דשכיחא בהני ארחי ופרחי ובפרט בנדון שלפנינו שהי' בורח ממדינתינו ולא הי' מצפה לשוב אל אשתו עוד לעולם ואח"כ כששמעה זאת הצרה שיש לו עוד אשה במדינה זו חששה שמא יודע הדבר לב"ד ויכופו אותו להוציאה ע"כ הערימה לכתוב מת בעלה לקלקל את הראשונה ותשאר היא תחת בעלה וחששא גדולה היא זו:
ולומר נמי תינח דחיישי' לזיוף חתימת עדים אבל לזיוף גם חתימת קיום הנפק של הדיינים לא חיישי' זה הוא דבר בטל לפע"ד ואין צורך להשיב עליו דפשיטא דמאן דעביד הא עביד נמי הא ומ"ש וכן בעובדא דמהרמ"ל רס"י נ"ו ורס"י ס"ז קיימו ההנפק בכמה בתי דינים כנזכר שם בלשון השאלה ומזקנים אתבונן ומ"ש בזה פר"מ שהשליח בא בשכרו קיצר מאד במובן לא הבנתי דבריו בזה:
והשתא ניחזי מה דקמן דהשתא הכא ע"י מה שחזרתי וכתבתי בייחוד לפר"מ והשגני תשובתו הרמה אלי כתב' מזה נתברר הדבר כשמלה דעכ"פ יצא הדבר מתחת יד מעלתו וה"ל עכ"פ ע"א המעיד על המכתב הראשון ששם נאמר שקבלו עדות שמת יוזל שטענוויץ ואע"ג דאכתי הוה עדות מפי כתבם דאע"ג דסתמא דתלמודא בפ' מי שאחזו ע"א ע"א דבעדות אשה מהני עפ"י כתבם ופסקו' כל הפוסקי' מ"מ הי' אפשר לומר דהיינו שני עדים אבל ע"א עפ"י כתבם דה"ל תרי קולי בחדא דוכתא לא מקלינן ויש לזה ראי' ממ"ש הריב"ש דגם בקיום שטרות דרבנין מועיל עדות בכתב ופסקו בש"ע ח"מ סי' מ"ו סעי' ז' ואפ"ה באלם שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם אינו מועיל שיכתוב כן לקיים חתימת העדים בזה וכדמוכח בש"ס גיטין ה' ע"א ובתוס' ד"ה אלימי וכמ"ש מהרש"א שם וע"כ משום דהוה רק ע"א ותרי קולא בחדא דוכתא לא מקילינן וה"נ נימא כן בעדות אשה אבל מה אעשה וכבר החליט הרמב"ן דאפי' ע"א בכתב מהני כמ"ש הר"ן פ' מי שאחזו בשמו וטעמא נ"ל דעדות אשה קילא טפי מקיום שטרות ולא לכל מילי יליף הריב"ש מהדדי תדע שכן הוא דאל"כ תקשי בש ס דגיטין פ' מי שאחזו הנ"ל אמאי דחיק לשנוי דבודקי' לעדות מיירי בעדות נשים דוקא ולא אמר בקיום שטרות דשכיחי טובא טפי אע"כ משום דרהיטי דסוגי' התם אזלא דהרכנה גרע מכתיבה כמבואר למעיי' שם וכתיבה מקרי שפיר הגדה ואינו מתמעט מלא יגיד דהרי הגדה מעלי' היא רק מפיהם ולא מפי כתבם אבל אם אינו יכול לכתוב רק מרכין בראשו זה פסול מתרי טעמא חדא דלא הוה מפיהם רק בהרכנה ועוד דלא הוה נמי הגדה והנה בריתא דבודקי' לעדיות מיירי בהרכנה בעלמא דנהי דלהריב"ש מעידין עפ"י כתבם מ"מ בהרכנה לא ומשו"ה דחיק לאוקמי בעדות אשה דקיל טפי וא"כ ה"נ מועיל אפי' ע"א עפ"י כתבם ובזה מיושב הבל"ז בש"ס וק"ל [עיין לעיל סי' מ"ד]:
ועוד שאיני ניצריך לעדות פר"מ להעיד על מיתתו ממש רק לקיים כ' הראשון ועדות קיום קיל בעלמא מכ"ש הכא בהיתר עגונה וא"כ אפי' אי בעגונה בעלמא לא מקילינן תרי קולא מ"מ בקיום שטר מיתה נוכל להקל וא"ל כתב הראשון גופי' הוה מפי כתבם ז"א כיון שהוא גביית עדות מב"ד אחר שנתברר לנו עפ"י כתבו של פר"מ שהוא מקוים לית בי' משום מפי כתבם דלא שייך בב"ד מפי' כתבם וכ"כ יש"ש פ"ג דיבמו' סי' י"ג דכיון דהב"ד הראשון שמעו מפיהם של עדים ממש אנן שליחותי' בעלמא עבדי' יע"ש ודבר גדול דבר הנביא ועוד נ"ל מי ליכא ר"ת דס"ל דלא שייך מפי כתבם אלא באלם שאינו ראוי לבילה אבל הראוי לאמירה בפה לית בי' משום מפי כתבם ולאידך שינוי' דהתוס' נמי דלא ס"ל כר"ת מ"מ לחד סברא לא אימעיט מפי כתבם אלא כשכותבי' בלשון זכרון דברים אבל כל שכותבי' דבריהם בלשון שטר ועדות מהני וה"נ נוסח גביית עדות של הב"ד ה"ל לשון שטר מעלי' יעויי' בכתובות כ' ע"ב:
איברא כבר תמהתי על שיטה זו מזמן רב מש"ס דגיטין הנ"ל דא"כ אמאי פטר אלם משבועות עדות הא יכול לכתוב עדותן בנוסח שטר ורש"י שם נזהר מזה וכ' שאין שטר אלא הנכתב ביומו ר"ל קודם שבאי' לדיין על זה ולשאר שיטת תוס' בכתובות כ' ע"ב הנ"ל נמי ניחא אבל להנ"ל קשי' ונדחקתי מאוד בזה מ"מ בנידון דידן חזי לאיצטרופי לשארי קולות הנ"ל עוד מצורף לזה דשלח לי פר"מ העתק מכתבו של הנעדר מה שמסר לשמש דקברונים קודם מותו לשלחו לק"ק נ"ש וגם מק"ק נ"ש הגיעני אותו האגרת והם שוים ודומים בלי שום שינוי ותוספת וגירעון כלל ושמה נזכרו כל בני ביתו בניו ובנותיו וחתניו ושם עירם ומולדתם ואין לך ברור גדול מזה ואתתא דא שרי' להתנסבא לכל גבר דיתצביי' בלי שום גמגום ופקפוק בעולם:
ואיידי דאיירי אעורר אמ"ש תוס' שם בגיטין ד"ה והא יכול וכו' דכתיבה לא מקרי אמירה וכן ביאר יותר בחי' רשב"א וכן נ"ל מוכח מש"ס שם דהרי ממעט מפיהם ולא מפי כתבם שמע מינה דכתב לא מקרי מפיהם וא"כ הא דמייתי התם אלם לא יפתח פיו נמי משמע פיו לא יפתח אבל יכול הוא לכתב ואפ"ה מקרי אלם ואמרי' התם אלם כדאמרי אינשי אשתקול מילולי' וידוע כי מילולי' הוא התרגום של אמירה ודבור וש"מ אע"ג שיכול לכתוב מ"מ אשתקול מילולי' שאינו בר אמירה וצע"ג ממ"ש רמב"ן על התורה פ' יתרו על פסוק ויאמר אני חותנך יתרו בא אליך שאמר כן באגרת כתוב ומייתי על זה ראי' ברורות ובפרט מ"ש מחירם יע"ש וצ"ע:
ופה תהא שביתת קולמסי כעת עד עת בא דבריו הנעימים אי"ה אשתעשע בהם ונתעלס באילת אהובים והי' זה שלום וכל טוב לו ולכל הנלוים הכ"ד החותם בכל חותמי ברכות. פ"ב יום א' כ"ג שבט תקס"ח לפ"ק.
משה"ק סופר מפפ"דמ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |