שו"ת חתם סופר/ג/יג
שו"ת חתם סופר 
ג יג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט למו"ח הגאון נזר ישראל ותפארתו מופת הדור ועיני העדה לתורה ולתעודה ולכל מדה חמודה נ"י עהפ"ה כקש"ת מ"ה עקיבא נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פאזן יע"א, ולאנשי מופת היושבים לפני ה"ה ראב"ד דק"ק עקצין וק"ק פילא ה' עליהם יחיו:
מראשית כזאת תמהני ומלפנים אותה גליתי לאמור אחרי מי רדף מלך ישראל מו"ח הגה"ג נ"י לתהות על קנקן ריקם כמוני ומה אעשה ומצותו עלי ופקודתו שמרה רוחי אעבור פרשתא דא ואתני' בעז"ה וה' יתן שלא אבוש בדברי לפני מלך ואזכה לכוון ההלכה אל האמת. ז"ל השאלה:
א' יצא קול ביש על אשתו והושיבו לו ב"ד על ככה והוא אמר שנטמאה שמצא אותה בשעת מעשה והיא מכחישתו ונמצא שם עדים על כיעורים ועל העובר שבמעי' שהי' איזה שבועות חוץ לביתו דהיינו בעת ביאה אחרונה לביתו שהי' סמוך לפורי' הי' מקדם איזה שבועות חוץ לביתו ומיום בואו לביתו לא קרב אלי' כלל ומעתה יראה בזמן שתלד אם העובר ממנו אם לא ופסקו שיגרש אותה וגרשה וילדה בן בתחלת חדש ט' לביאתו לביתו והמגרש נשא אשה וילדה בת תחלה שוב תבעתו הגרושה בעש"ג לשלם מזונו' עבור הבן על העבר וגם על העתיד כל צרכי הבן יהי' עליו והוא טען שאינו בני ומ"מ יצא מב"ד של ערכאות חייב והיות כי בעיר ההיא דרים זוגו' זוגו' בחדר א' כיושבי צריפים ודרים עם נשותיהן בפני רבי' בעו"ה העידו שכיני' שבא עלי' בליל טבילה שהיתה זוג בליל תענית אסתר וגם אח"כ והשיב המגרש שלדעתו לא תתעבר מביאה א' או ב' ע"כ חושב שאינו בנו ועתה גדל הבן והוא כבן עשרי' שנה הולך בתום וירא ד' ורוצה לישא אשה בישראל וצוח כי כרוכי' להכשירו בקהל ד'. ויצא ממו"ח הגנ"י וצירופיו להתיר ובקש ממני לחוות דעתי הקלושה והעני' גם אני ומי יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו יפה הורה יפה דן דינו של זה למזור ולא לממזר ושלא יאמרו רבותא למסייע שאין בו ממש ע"כ אאריך קצת:
הנה פשוט אעפ"י שהאמינתו תורה להאב מ"מ לא עדיף מעדות גמור דאורי' דנהי דאפשר דלא בעי דרישה וחקירה ואינו צריך לברר כלל לומר מנא ידעת שאינו בנך אלא נאמן סתם מ"מ כל שאומר מאומד מדומה שאפי' ב' עדים כשרים אין עדותם עדות מכ"ש ע"ד זה חידוש הוא ואין לך בו אלא חדושו ההוא אמר שיראה מה יהי' בזמן לידתה והנה ילדה לט' חדשי' לביאתו לביתו ויש עדים שבא אז עלי' אלא שהוא דומה בדעתו שאינה מתעברת מביאה א' או ב' דעת שוטי' היא זו וגם נראה קצת כהוחזק כפרן שהרי לפני הב"ד אמר שלא בא עלי' כלל ולא נגע בה והנה יש עדי' שבעל ושנה ואולי אפשר שאינם עדים כשרים שראוי' להעיד במקום אחר כגון נשים וכדומה שיודעי' דברים כאלו מ"מ בענין כזה להכחישו אפשר שכשרי' כמ"ש בש"ע ח"מ ס"ס ל"ה מצד התקנה והרי הוא מתרץ דבריו הראשונ' שאמר בב"ד שלא בא עלי' רוצה לומר ביאה שראוי להתעבר כי סבר בביאה א' או ב' לא תתעבר וכעין זה מקבלין אמתלא לתרץ דבריו הראשונים כמ"ש רסי' כ"ט ויש לדחות הדמיון ובאמת יש לי לתרץ כוונתו דהנה נהי דלדידן לא מיקרי זו פרוצה ביותר אלא נחשדת שיצא עלי' קול מזנה ועדי כיעור מ"מ התורה האמינתו והוא אמר שראתה ומצא אותה בשעת מעשה ממש והיא בעיניו כפרוצה ביותר והנה אע"ג דכ' ב"ש סי' ד' ס"ק כ"ו דלבה"ג וכמה פוסקי' אפי' פרוצה ביותר מ"מ רוב בעילות אחר הבעל נ"ל דיצא להם כן ממ"ש מהרש"ל בס' חכמת שלמה בפסחי' ר"פ האשה שאמר הקב"ה להושע בניך ספק שלך ספק של אחרים אע"ג דרוב בעילות אחר הבעל מ"מ משו"ה דקדק ש"ס שאמר הקב"ה מה אעשה לזקן הזה דוקא הואיל והי' זקן ע"ש מזה יצא לבה"ג ורמב"ם דהרי התם גומר בת דבלי' שהכל דשין בה כדבילה ואפ"ה אי לאו דזקן הוה לא הוה אמר הקב"ה שהבני' ספיקות ש"מ אפי' בגומר בת דבלים רוב בעילות אחר הבעל כנלע"ד ומינה דעכ"פ בזקן ופרוצה לא אמרי' רוב בעילות ולאו דוקא זקן בשנים אלא זקן ת"ח שאינו מצוי כתרנגל וחשיב האי גברא בנידן שלפנינו כיון שמצאה בשעת מעשה הרי היא בעיניו כפרוצה ביותר ובאותן הימים הרי לא בעלה אלא ב' בעילות ה"ל הפרוצי' שכיחי' יותר ונידון הוא כזקן והיא כפרוצה ולא תלי' רוב בעילות אחריו כן יש ליישב דמיונו אבל מ"מ לא נ"ל לאמת כי גומר בת דבלי' שהכל גומרי' בה כדבילה אבל הכא נהי דאשכח בה פרוץ א' כולי עלמא מי חשידי ואי רובא דעלמא גוים פרוצים א"כ פשיטא שהולד כשר ועוד אפי' לפי דבריו הלא לא הכחיש שאינו בנו אלא אמר לפי מה שיראו זמן לידה והנה נולד בתחלת חדש ט' לביאתו לביתו אחר שפירש ממנה איזה שבועות אבל קודם איזה שבועות הי' אצלה כבחור לא כזקן ואם נצרף אותן איזה שבועות הנה ימלאו ימי' לט' שלימת וילדה בזמנה ואע"ג דכ' מו"ח הגנ"י איזה שבועות כולל גם איזה חדשים כוונתו דמ"ח הגנ"י לתרץ דברי האב שהוא כעד שמתרץ דבריו שלא יהי' כסותר עצמו אבל הכא אם נפרש לשון איזה שבועות כפשוטו וכלשון בני אדם אינו סותר דברי' הראשוני' שאמר בב"ד שיראה מה שיהי' בזמן לידתו אזי יבחן אם הוא בנו או לא ומי יביאנו לפרש חוץ מפשוטו רק מה שאמר אח"כ כשנתבע בערכאות ודברי' אלו לא מעלין ולא מורידי' אפילו בעדות גמור כמ"ש מהרי"ק מביאו רמ"א בח"מ סי' ל"ד סוף סעי' י"ח. וכעין העובר בבית המכס אע"ג דהתם יכול לחזור בו אבל אם אינו חוזר בו משמע דסומכי' על אמירתו בבית המכס מ"מ מסתייען דלא הוה עדות גמור ואין אנו אחראין לתרץ לשון איזה שבועות באיזה חדשים כדי ליישב דברי' שאמר בבית המכס ע"כ הי' נ"ל פשוט שאין לפסול הבן עפ"י דברי האב הזה מצד הסברא:
ואב"א גמרא כמ"ש מו"ח הגאון נ"י שבתשו' ראנ"ח ח"א סי' מ"ה נקיט קולי מתניתא וצירף ג' דעות דעת בה"ג דבעי' היכר בכורה דוקא ודעת תוס' רי"ד ונכדו ריא"ז פ"י יוחסין דבמכחשתו לא מהימן ודעת הרי"ד בספרו המכריע סי' ס"ד דוקא שאומר שהוא בנו ונולד לו מערוה אבל לומר שאינו בנו לא מהימן וכן פי' המורה שהוא פירש"י שלפנינו במס' קדושין ע"ח ע"ב ועיינתי בפנים בכל המקומות הללו ויש לי מקום עיון בכל האמור ע"כ אאריך קצת בעזה"י:
הנה מ"ש הריא"ז בשם זקנו בקונטרס הראיו' שהוא ס' המכריע שבידינו ממנו קצת שם מבואר בהיפוך לכאורה דכל דבריו שבמכריע לא נאמרו אלא לדחות דברי שכנגדו וכ' שאם יפרש פלוגתת ר"י ורבנן אפי' על ממזר שאינו בנו ויהי' נאמן אינו בנו תקשי האי דארוס וארוסתו מ"ט לא מהימן האב לשוי' ממזר וע"כ משום שמכחישתו לא מהימן וא"כ בעובדא דהתם לא מהימן ממ"נ אבל למאי דמסיק דלא מהימן לומר אינו בנו וכן לבה"ג דלא מהימן אלא במקום היכר בכורה א"כ אין הכרח מארוס וארוסתו דלא מהימן משום שמכחשתו האמת בתוס' רי"ד בקידושי' מייתי בהחלט דבמכחשתו אינו נאמן כמ"ש לעיל בפרקין והיינו בארוס וארוסתו ולא מייתי תי' אחר אבל הסברא תמוה מנ"ל להמציא כך התורה האמינתו לאב אפי' נגד חזקה דאורי' ולא מצינו בשום מקום נאמנו' לאם מן התורה איך ניקום ונימא מסברא דהכחשת האם יועיל לולי ראי' מש"ס וכיון דמארוס וארוסתו אין ראי' כנ"ל א"כ אידא לי' הך דינא ואולי חזר בו בס' המכריע ודברי ריא"ז תמוהים והב"ש רמז עליהם בסי' ד' סקמ"א ולפע"ד אין לסמוך על זה כלל:
והנה בירושלמי פ"י יוחסין אמתני' בני זה ממזר מייתי ר' יוחנן אמר לתת לו ולא ליקח ממנו ומקשה מתניתא היא בני זה ממזר אינו נאמן ומשני דלר' יהוד' קאמר ר' יוחנן ונ"ל פירושו דר' יוחנן קאמר לתת לו לומר שהוא בנו אבל לא ליקח לומר שאינו בנו זה אינו נאמן וכהמכריע הנ"ל ופריך היינו רבנן דאינו נאמן בני זה ממזר ומשני לר' יהוד' צריכא דר"י אמר נאמן היינו שהוא בנו ממזר שבא על ערוה אבל לא ממזר שאינו בנו וכפירש"י במתני' שם מיהו איכא שם חד מ"ד דלר' יהוד' נאמן אפי' ליקח ממנו וא"כ לאותו מ"ד ר' יוחנן לרבנן קאי אבל לר' יהוד' מהימן אפי' שאינו בנו וזה דעת רמב"ם פ"ד מנחלת ונ"ל דס"ל דבש"ס דילן ב"ב קכ"ט ע"ב אמר ר' יוחנן אינו נאמן כרבנן והיינו משום דסתם רבי ושנאו בלשון חכמי' בני ממזר אינו נאמן ואי ס"ד ר"י מפרש מתני' בממזר מאשתו אבל אינו בנו אפי' לר' יהוד' לא מהימן ה"ל למימר התם באומר שאינו בנו ור' יוחנן אפי' כר' יהוד' אע"כ לא ס"ל לש"ס כירושלמי מיהו יש לדחות אדרבא לא בעי לאוקמא דשלח ר' אבא לר' יוסף בר חמא בר מהילכתא דהלכה כמותו בכל הני ע"כ אוקמוהו בבני בכור אבל לא באינו בנו אע"ג דעי"ז יחלוק ר"י אדר"י דירושלמי דמשמע התם פסק כר' יהודה:
והנה לכאורה י"ל דפלוגתא דירושלמי תלי' בפלוגתא דהר"א מפרי"ש ותוס' דהר"א מפרי"ש מפרש קרא בן השנואה יכיר שמכיר מי הוא בן השנואה (דברי עצי ארזי' אעפ"י שהוא שכלי אינו נכון אטו סכינא חריפא מפסקא לקרא) כוונת הקרא שאנו מוחזקי' השנואה ילדה ראשונה וכן האמת ואנו מוחזקי' בבן א' שהוא הנולד ראשון והוא ממזר מבן השנואה והאב אומר אותם שאתם מחזיקי' באהובה הוא בן השנואה ובן השנואה הוא בן האהובה ועושה הכשר ממזר והממזר כשר ע"י היכר בכורה והאמינתו תורה אך הזהירו שיהי' שמור בנפשו שלא ישקר באמונתו ולא יכול לבכר את בן האהובה אבל אנו מאמינים לו ולפי זה י"ל לתת אבל לא ליקח דלא האמינתו אלא על בנו ולא לומר אינו בנו ואידך מ"ד לא ס"ל הא קרא כנ"ל אלא מלשון יכיר מפיק התורה נתנה לו רשות להכיר קטן לבכור וממילא נעשה גדול ממזר ואינו בנו ומוכח דנאמן אפי' אינו בנו:
ואמנם בקרא לא כתיב אלא ע"י הכרת בכורה ומוסיף ר' יהוד' כשם שנאמן לומר זה בני בכור ומשוי לאינך ממזר עי"ז הה"נ בן גרושה וחלוצה אעפ"י שאינינו ע"י הכרת בכורה וס"ל לבה"ג דר' אבא דשלח לר' יוסף הכריע מדנפשי' מדסתם רבי כרבנן לענין ממזר בלא הכרת בכורה ש"מ בהכרת בכורה ס"ל כר' יהוד' ובלא הכרת בכורה כרבנן:
והקשו עליו מיבמות מ"ז ובתחילה תי' הרא"ש התם נמי ע"י הכרת בכורה הוה דאם נולדו בגיות אין להבנים דין בכור לנחלה ושוב העלה דהרי הבה"ג לא אמרו לר' יהוד' אלא להכרעת ר' אבא דשלח לר' יוסף הנה מ"ש דהתם נמי ע"י הכרת בכורה הוה כבר דחה רמב"ן בחי' ב"ב סברא זו דכי היכי דאמרי' יכיר דוקא ע"י הכרת בכורה ה"נ נמי דוקא דאיכא בכור ומבכר זע"ז אבל לסלק כל דין בכורה מבניו לא שמענו ולע"ד גם מרא"ש לא נעלם זה אך נ"ל בכוונתו דמתרץ דלהכי מתרץ ר"נ לדבריך נכרי אתה ואין עדות לנכרי ולא תי' בפשיטות דהא לא הוה הכרת בכורה דאפשר ס"ל לר"נ כריש לקיש במס' בכורות מ"ז ע"א וא"נ אפי' לר' יוחנן מ"מ בעי לשנויי אפי' אי ס"ל לר' יהוד' כריה"ג התם דהי' לו בנים בגיותו ונתגייר ונולד לו בן בגירותו יש לו דין בכור לנחלה נמצא אי אותו הגר טובל עתה לפנינו וילדה לו אשתו בן ועומד בדבורו בני זה בכור הוא וממילא הוה אינך גוים הוה מהימן ע"כ אמר ר"נ עדיפא מיני' לדבריך גוי אתה ואפי' לכשיתגייר עתה ויאמר עליהם שנולדו לו קודם גירות לא מהימן למפרע דלא הוה תחלתו וסופו בכשרות דאפי' לרי"ב ברוקא ספ"ב דכתובות לא מהימן בגירותו עמ"ש בגיותו אלא במילי דרבנן ולא בעדות דאורי' ונגד החזקה ויפה תי' הרא"ש ב' תרוצים א' ר"נ רצה לתרץ אפי' לריה"ג או לר"ל כנ"ל ותי' ב' דבדר' יהוד' מודה בה"ג ולא אמרו אלא בהכרעת ר' אבא לר' יוסף:
אך עיקור תמיה על ה"ג ור"ת ממסקנת ש"ס ביבמות והילכתא כר"נ ובב"ב קכ"ט ע"ב הילכתא כר' אבא וקשי' הילכתא אהילכתא דכיון דהלכתא כר' אבא ולא מהימן אלא במקום הכרת בכורה והכא גבי גר למאי דקיי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל דנולדה לו בנים בגיותו לא הוה תו בניו שביהדותא בכורי' א"כ מאי צורך להילכתא כר"נ וצע"ג. ע"כ נלע"ד דנהי ר' אבא ס"ל דלענין הכרת בכורה מהימן אפי' שעי"ז ממילא הוה הגדול ממזר ואינו בנו כלל דהתורה האמינתו לענין בכורה מ"מ כל זה באמרו בני זה הקטן בכור אבל אם אמר זה הגדול אינו בני אע"ג ממילא הוה הקטן בכור לא מהימן דזה ילפי' מדר"נ ונאמר לדבריך אין אתה אביו ולא האמינתך תורה נגד החזקה בשלמא אי עיקור עדותו שהקטן בכור והאמינו תורה על זה הקטן אע"ג שממילא מסתעף שהגדול אינו בנו מהימן אבל כשתחלת עדותו זה אינינו בני ולא האמינה תורה למי שאינו אב אע"ג דמסתעף מיני' ענין בכורה מ"מ בתר עיקר עדות אזלי' וזה מוכח מתרוצו של ר"נ ולזה איפסקא הילכתא כר"נ ביבמות ומיושב היטב שיטת בה"ג ור"ת:
היוצא מהנ"ל דבאומר להדי' בלי הכרת בכורה אינו בני כל אפין שוין בה"ג ור"ת ורש"י ותוס' רי"ד בס' המכריע ור"א מפריש דלא מהימן וכדמשמע מקרא לתת לו ולא ליטול ממנו ולא פליג בהדי' אלא הרמב"ם ויפה כ' מו"ח הגאון נ"י דעל הפחות שקול ישקלו כל הני הגאונים עם דעת הרמב"ם בספק שקול וה"ל ס"ס ספק הלכה כהגאונים הנ"ל אם ת"ל כרמב"ם דלמא וספיקא מעלי' הוא דהרי האי גברא כל סמיכתא על שמצא אשתו שוכבת עם אחד וזה מצא בביתו הרי אזלי אינהו לגביהו ומרובא דעלמא גוים פרשי ולכל הפחות מידי ספיקא לא נפקו וה"ל ס"ס וכל זה אי נניח שהבעל אמר אין זה בני וכבר כתבתי לעיל שלע"ד אין ממש בדבר זה בלאו כל הנ"ל ע"כ יען מו"ח הגאון נ"י וצירופיו נכנס בעובי הקורה כבעל הקורה אשר כל בית ישראל נשען עליו היות כן דרינא בהדי' להסכים בהתירא דהאי גברא שהוא מותר לבוא בקהל ד' הנל"ד כתבתי וחתמתי שמי חתנו כבנו הנ"ל. פ"ב כאור בקר ליום ה' ח"י שבט תקצ"ג לפ"ק:
משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |