שו"ת חתם סופר/ג/ה
שו"ת חתם סופר 
ג ה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט והרמת קרן צדיק לי"נ הרב הגאון הגדול המפורסם כקש"ת מה"ו צבי הרש נ"י אב"ד דק"ק אונגוואהר וכסא כבודו מוכן לו בק"ק אובן ישן יע"א:
יקרת קדשו הגיעני והטעמני מנועם צוף אמרותיו נידון הנ"ל וענותנות הרבני לחוות דעתי גם אני:
הנה ביבמות פ' ע"ב עבד רבה תוספאה עובדא וכו' והרי"ף לא מייתי עובדא דרבה בר תוספאה אבל מדמייתי דר' אבוהו ומסיים דאשתהי אשתהי משמע דס"ל דיש במציאות דשוהה הולד וכדעת רוב או כל הראשונים דס"ל דר' אבוהו ודרבה תוספאה מישך שייכי אהדדי וס"ל לרי"ף אין לחלק בין שיהוי מועטת למרובה כי היכי דאמרינן האי בן ז' הוא ואשתהי קרוב לירח ימים ויצא בן ח' יב"ח וע"כ אין צורך להביא רבה תוספאה ולפ"ז אפי' יותר מיב"ח נמי ודרבה תוספאה מעשה שהי' כך הי' דאל"כ הו"ל לאתויי הך דרבה תוספאה לידע זמן השיהוי:
אמנם הרמב"ם בפ"א מיבום פסק כרבי ורשב"ג דשהה וכמ"ש ה"ה שם ובפט"ו מאי' ביאה כ' בדרך שלילות שאין תולין הולד יותר מיב"ח וכ' ה"ה דאין לנו אלא מה שמצינו בהדי' יב"ח ותו לא ולפע"ד נ"ל להביא ראי' לזה דביבמות מ"ב ע"א קאמר תמתין חודש א' ותנשא וכו' וכ' הריטב"א דהומ"ל אי לתמניא ילדה דילמא אשתהי אלא כיון דאיכא פלוגתא עדיפא מיני' משני ע"ש וצע"ג א"כ אכתי מה יועיל הבחנה ג' חדשים דילמא בן ט' לראשון הוא ואישתהי וק"ו הוא דבן ז' אשתהי הו"ל נגד ב' רובא רובא יולדת לט' ורוב לא משתהי ועוד דהוה תרתי דסתרו לומר שהולד מיהר בגמר צורתו לז' ואיחר יציאתו מרחם כמ"ש מהרי"ק שורש ק"ג ואפ"ה אי לאו דהוה פלוגתא דרבתא הוה משני הכי וכ"ש יולדת לט' ואשתהי דליכא כל הנ"ל פשיטא דהו"ל למיחש ודברי ריטב"א צ"ע גדול ובאמת זולת הריטב"א נמי קשה אבל להריטב"א טפי [מיהו י"ל דעובר ניכר לכל המאוחר בחצי חדש לידה והמשהה עד חדש העשירי ניכר לה' חדשי' ואם לא ניכר ליכא לספוקי בס' בן ז' או בן ט' ואישתהי חדש א' אבל ניחוש שתלד לט' לשני וניכר לג"ח ושמא הוא ששה לראשון שהוא חצי יב"ח] אע"כ צ"ל כיון דימי הבחנה הם צ' יום חוץ מיום שמת בו שהוא יום שנאמר שבא עלי' נמצא אם נתארסה אחר צ"א יום ותלד לט' חדשים הו"ל יום א' יותר מיב"ח וזהו א"א בשום אופן ומוכח כהרמב"ם:
ולפ"ז ה"ל להרי"ף לאתויי להאי דרבה תוספאה דנילף מיני' דלא שהה יותר מיב"ח ומ"ש יש"ש ביבמות דמדלא הביאו הרי"ף ש"מ לא ס"ל כרבה תוספאה לא נ"ל דהרי כ' הך דשהה ואי ס"ל כמ"ש תוס' ה"ל לפרש דפי' תוס' הוא קצת רחוק מפשיטת כוונת הש"ס ועוד דסתמא משמע הך דלא עבדינן בי' עובדא עד עשרים שנה משמע דקאי אסי' גדלות לא אחולתא וכמ"ש רמב"ם ורוב ראשונים לא כפירש"י ותוס' וא"כ ר' אבהו ודאי כרבה בר תוספאה ואי לא ס"ל להרי"ף הכי הוה לי' לפרושי ע"כ נלפענ"ד דהרי"ף בוודאי ס"ל כרבה בר תוספאה ועדיף מיני' דאין קצבה לשהוי והא דמינסבא אחר ג' חדשים ולא חיישינן לס' בן ז' לראשון ואשתהי היינו משום נהי אם אירע כן שנולד בן ח' ונגמרו שערו וציפרניו וחי למ"ד יום תלינן אפי' בתרתי דסתרי אהדדי היינו שמיהר בגמר צורה לז' ואיחר יציאתו כי נעצר רחמה מ"מ לכתחלה לא חיישינן שיארע כך דלחד מיעוטא חיישינן שמא יהי' ס' בן ז' ס' בן ט' אע"ג דבן ט' רובא אבל לתרתי דסתרי כנ"ל לא ניחוש לכתחלה שיארע כך ואם תלד ט' חדשים אחר נישואי' בודאי ניתלי בשני ולא בשיהוי:
ואמנם תוס' ממש דעת יחידאי בענין זה דס"ל ר' אבהו פליג אדרבה תוספאה ומיהו מ"ש תוס' בנדה כ"ז ע"א ד"ה אלא וכו' דרוב אמוראים לית להו דרבה תוספאה צע"ג היכן מצאו שרוב אמוראים פליגי אלא ר' אבוהו וסוגי' דהתם בנדה כ"ז אינה מכרעת דהתם מיירי בתאומים אם נגמרו צורת שניהם כא' ונפתח גם הרחם ביציאת האחד בוודאי אין שום סברא ששוב ישהה השני שגם הוא נגמרה צורתה והפתח פתוחה לפניו לא אמרינן שיהוי אי לא נימא א' נגמרה צורתו וא' לא נגמרה צורתו וסברה זו רמוזה ברמב"ן וריטב"א בנדה שם אבל בולד א' שלא נפתח רחמה מאן פליג דלא נימא עצר ה' בעד הרחם ומקרא מלא הוא באבימלך אע"ג דאין למידין ממעשה נסים והתוס' גופא מודי' דאיתי' במציאות אלא שצריך שיהא כ' שנים שהוא מציאות רחוק:
וכ' מהרי"ק שרש ק"ג דלא לגמרי נדחה רבה תוספאה מהלכה לתוס' אלא בבן ז' דהוה תרתי דסתרי וגם ליכא חזקת כשרות דמסייעא אבל בבן ט' ובאשה שהלך בעלה למדה"י דאיכא חזקת צדקת דאשה וחזקת היתר לבעלה וגם לא הוה תרתי דסתרי תלינן במיעוטא דשהוי ולדבריו מ"ש תוס' בנדה כ"ז ע"ב ד"ה אלא הנ"ל ובדף ל"ח ע"א ד"ה שיפורי' וכו' דלא קיי"ל כרבה היינו בגווני דאיירי שם דליכא חזקה דמסייעא אבל בלא"ה קיי"ל כרבה תוספאה גם להתוס':
וכ' מהרי"ק שורש שם דמשו"ה לא פריך בעלמא אדרבה כיחידאה עבד משום דמצינן למימר דילמא ע"כ לא אמרו רבנן אלא היכי דליכא חזקת כשרות ולא סתרו אהדדי אבל בעובדא דרבה מודו אבל השתא דאמר ר' אבוהו דלרבנן לא עבד עובדא עד כ' שנים ש"מ הוא מציאות רחוק אפי' במקום חזקת כשרות לא נסמך ע"כ פריך כיחידאה עביד:
והנה לרוב ראשונים דמפרשי עד עשרי' לגדלות שלא יהי' סימני שומא אבל בר קיימא הוא וודאי הרי יוצא בצבא לכל דבר ע"ש ליתא להנ"ל וצ"ל דס"ל דאה"נ הומ"ל דילמא ע"כ לא קאמרי רבנן וכו' אלא משום דלא מצינו סברת שיהוי אלא בדברי רבי דאמר סי' מוכיחי' עליו ע"כ חתר למצוא שאמר כן גם רשב"ג וממילא ניחא ע"כ לפ' רבנן וכ"כ יש"ש והא דלא פריך ר' אבוהו כיחידאה אמר לשמעתי' משום דלא עביד עובדא אלא אסבור דברי רבו אבל רבה עבד עובדא להקל שפיר פריך כ"כ הריטב"א ע"ש ע"כ נראה בבן ט' ואיכא נמי חזקת כשרות לכ"ע איכא למיתלי בשיהוי וכפסק רמ"א סי' ד' ודלא כיש"ש:
ונבוא אל השניות שיהוי הכרת העובר הנה תוס' יבמות ל"ז ע"א ד"ה רוב וכו' ואין לומר כיון שהמתין ג' חדשים וכו' יל"ד בדבריהם מה לנו לכל האורך להביא מק' ש"ס מ"ב ע"א ותמתין חודש א' וכו' ולא בקיצור א"כ כל ג' הבחנה שלא לצורך דלעולם ניזל בתר רובא לט' יולדו' ובתוס' הרא"ש איתא כן בקיצור עוד צל"ע בנדה ל"ה ע"א חסידי' לא הוו משמשים מטותיהם אלא מיום ד' ואילך ע"ש פירש"י מחשש חילול שבת ביום הלידה וחששו ג' ימים עד מד' ואילך שמא נקלט לג' ימים אבל הר"ן פי' דחששו עד מד' ואילך מפני שיולדת מחללי' עלי' שבת ג' ימים הראשונים ושוב הקשה א"כ אפי' מד' ואילך ניחוש לג' ימי הקליטה ותי' רוב זרע נקלט בשעתו ונ"ל רש"י נמי לא פליג אמציאות אלא ס"ל חסידי' חששו למיעוט דלמא אירע כך שלא נקלט אבל לא חששו אלא ללידת יום שבת עצמו דא"א בלא חילול בחתיכות טבור וכדומה וכדס"פ מפנין אבל ג' ימים אפשר שלא נצרך כלל לשוש חילול ולא חשו חסידי' אבל במציאות לא יחלקו דרוב זרע נקלט ביומו ולפי הנחה זו לא הוכיחו תוס' מידי דוודאי אה"נ אי אירע שתלד לששה חדשים וב' ימים חיישי' לכל החששו' דלמא הוא בן ט' לראשון וחיישי' למיעוט הנקלט ביום ג' אך לחוש לכתחלה שלא תינשא נאמר בוודאי לא יארע שלא קלטה עד ג' ימים ולא יארע שתלד לז' בשלמא אם אירע שילדה לז' לשני א"כ הוו תרי רובא דסתרי רוב נקלט ביומו והוה בן ז' ורוב לט' יולדת והוה בן ט' שנקלט ביום ג' ומדסתרי תרי רובא חיישי' אבל לכתחלה קאמר בוודאי לא יארע כך כי לא קלטה אחר יומו והיא לא תלד לז' משא"כ סתם הבחנה לג' חדשי' שפיר חיישי' שתלד לט' ונחוש לחד מיעוט שמא בן ז' הוא ויהי' הולד ס' ע"כ תיקנו ג"ח הבחנה ומאי הוכיחו תוס' עכנ"ל דק' מתורצת בחברתה דמשו"ה מייתי מק' ש"ס ותנשא בחדש א' ולמה ניחוש למיעוט שישהה מלבעול חדש א' וחזקה לא משהה נפשי' ורוב לט' מתעברים ויולדת וצריך לומר שהשהה עצמו או לא נתעברה וצ"ל נמי שיולדת לז' ואפ"ה חיישי' א"כ ניחוש נמי להא:
ותי' תוס' דכ"כ לא היו משתהי וכו' ר"ל דרובא דרובא אינה משתהה כ"כ ופי' בתוס' הרא"ש דאע"ג שחיישי' אפי' לתרי מיעוטא כנ"ל ומשו"ה לא התירו קודם ג"ח איזה ימים מ"מ די בזמן מסויים ג"ח אבל להוסיף עוד איזה ימים שהוא זמן שאינו מסויים לא תקנו חכמי' והן הנה דברי מהרש"ל בחכמת שלמה אבל במהרש"א במהדורא בתרא מגי' בתוס' ולשונו מגומגם וצריך הגה' ג"כ וכוונתו דהבחנה להכרת עובר די בג' פעמים כ"ח יום ותיקנו ג"פ שלשים יום מפני ימי הקליטה שהם כבר נכללים בימי הבחנה ויפה כ' הדר"ג דלא משמע כן בתוס' יבמות מ"ב ע"א ד"ה ותמתין וכו' היינו לפי הבנת מר נ"י אבל לפי מה שאני מפרש בכוונת המהרש"א א"ש:
ואש"נ קו' הגאון דמייתי נב"י קמא סי' ס"ט בשמו דמה יענה תוס' אייבום איך מתירי' אחר ג"ח דלמא יוכר עובר בזמנו ונמצא בעל ערוה למפרע והולד ממזר ונב"י נדחק ונלחץ במה שא"א לשמוע. ופר"מ הדר"ג כ' דלק"מ דוקא בענין הבחנה חששו למיעוט ולא לאיסור דיבמה ורוב נשים קולטת זרע בני יומן ולא נח דעתי בזה דאפי' נימא אזלינן בתר רוב אפי' איכא לברורי וכמ"ש נב"י בתרא סי' קל"ט בזה מ"מ כל היכי דאפשר שיתגלה בהתתי' שנדע למפרע שלא כדין עשינו לא סמכי' ארובא ומשו"ה לא סמכי' ארוב דריאה משום שהוא דבר שסופו להתפרסם כמ"ש רבינו יונה והאריך בזה בשלטי גבורים פ' לא יחפור סוגי' דניפול והכא אם יוכר עובר בזמנו נדע למפרע שהוא מן המיעוט ונתחייב כרת ובזה אין לסמוך על הרוב לאיסור לאו דריאה חששו' לאיסור כרת דעריות לא כ"ש וכן אמרי' לקמן מ"ב ע"ב לענין הבחנה לאיסור לאו חששו לענין כרת לא כ"ש:
ואיידי דאיירי אימא האי לישנא צלע"ג מאי לאו דקאמר איכא למיחש לבעילת הבעל קודם מותו ונתעברה ממנו א"כ אין כאן חליצה והיתר גמור הוא אי לביאת יבם קודם חליצה ה"ל חליצה אחר ביאה ואינו כלום והרי היא א"א גמורה אבל באמת אינו לא זה ולא זה אלא מטעם שלא יאמר ב' נשים בחצר א' זו אסורה וזו מותרת כמ"ש תוס' שם ד"ה מאי שנא וכו' וא"כ איננו אלא איס' דרבנן ולא לאו. שבתי וראיתי כיון דהבחנה בנוי על חששא אח נושא אחותו ובאמת אם יארע כן מותר לישא אשה ואינו צריך לחוש שמא יפגע באחותו אלא מצווי' שלא נבוא לידי כך והוא מפסוק אל תחלל בתך להזנותה כראב"י ביבמות ל"ז ע"ב ומזה יצא לרמב"ם ס' דאורייתא לקולא כמבואר בלשונו פט"ו מאי' ביאה הל' כ"ז והל' י"ט ור"ן ספ"ק דקידושין כ' בשם רמב"ן דמס' ממזר יליף אבל רמב"ם מהכא יליף ומזה יצא לחז"ל לאסור למכור טרפה לנכרי במקום שאין מכריזין ולמכור בגד שאבד בו כלאים כיון שמותר ישראל ליקח דמרובא פריש צריכי' אנו לחוש לכתחלה שלא להביא לידי כך והיינו לאו דהבחנה לא תחלל בתך:
ולפ"ז מאן דס"ל ס' דאורייתא לחומרא דמחייב אשם תלוי על חתיכה א' ואיהו ע"כ דריש לא תחלל כרבנן דראב"י בסנהדרין במשיא בתו לזקן איהו ס"ל טעמא דהבחנה מזרעך אחריך כשמואל ושמואל ס"ל לחד לישנא כר"א באשם תלוי כמבואר ביבמות קי"ג ע"א ע"ש:
נחזור להנ"ל דקשה לאיסור לאו חששו בריאה ולאיסור כרת ביבום לא חששו ולמהרש"א הנ"ל ניחא מיהו בתוס' הרא"ש איתא להדי' כתוס' שלפנינו וכפי' מהרש"ל וא"כ ק' ובפסקי תוס' כ' דצריכה להמתין ג' חדשים ושלשה ימי קליטה אפשר איבם קאי אם לא נגיה ולא ימי קליטה:
ויש לדחוק ולישב ק' הנ"ל לומר דלא מיקרי עתיד להתודע ולהגלות כי אחר ג' ימים לנשואי' הא אין בודקי' הנשואי' והאשה לא תבדוק עצמה וכמבואר לקמן מ"ב ע"א מאי תאמר שעתיד להיות ניכר בכריסה בין שיני' אותו זמן ההיכר אינו מתבאר אם הוא מבן ט' לראשון או מבן ז' לאחרון אע"ג אם יארע כזה יהי' הולד ס' אי ניזל בתר רוב לט' יולדות וקלטה אחר ביאה יום או ניזל בתר רוב דקולטת ביומו ולז' יולדה מ"מ אין עתיד להתברר ואזלינן בתר רוב ודוק:
והנה במרדכי פ' מצות חליצה סי' ק"כ תשו' מהר"מ בקצרה אך בתשו' מיי' השייכא לסדר נשים סי' כ"ה איתא מבואר באורך שבתחלה אמר דיש לתלות בדרבה תוספאה ואי משום שראו גפוף ושגענו' בליל שבועות ליכא אלא ע"א וגם אין זה כיעור אלא רוק למעלה מכילה וחוגרת בסינר שוב כ' אם יש כאן עדי כיעור נראה דכל אפין שווין דהיא אסורה לבעלה כיון שיש עדים שראו דבר מכוער וגם ילדה סוף יב"ח בהא ודאי לא אכשר רבה תוספאה דכיון דאיכא עידי כיעור לא אמרינן אשתהוי' אשתהי ע"ש ובסוף כ' שיש לשאול אותה מ"ט כחשה תחלה ואם אינה נותנת אמתלא הגונה תפסיד גם כתובתה:
והנה אי איירי ההג"מ בעדי כיעור ברוק למעלה מכילה א"כ מה צורך לצרף ששהתה בלידה ת"ל משום ב' עידי כיעור אע"כ עידי שגעונו' בעלמא ולא נ"ל משום דאבדה חזקת כשרות דלא משמע דס"ל למהר"מ דבעי' צירוף חזקת כשרות לרבה תוספאה אלא משום דמצרפי' שיהוי הלידה לכיעור השגעונו' וה"ל כמו רוק למעלה מן הכילה וכל מיני כיעור ופריצות סגי להאי דבפורתא נעשה כיעור גמור ובפרט שיש ב' עדים בדבר:
ונבוא לנידון שלפנינו בעז"ה הנה לענין ירושה לא קאמיבעי לי' להדר"ג דלית דין ולית דיין דאין להנחילו בנכסי מיתנא דהירושה מוחזקת באותו השבט ואע"ג דיש לתלות בשיהוי אבל אין להוציא ממון בשום אופן כבב"ב קנ"ח ע"ב ועסמ"ע סי' ר"פ סקכ"ב עיי' ב"מ ל"ז ע"ב וה"נ שמא ושמא הולד עם היורשים וברי של האם אינו מועיל לענין עדות ממון להולד והוא פשוט מאוד:
אמנם לענין איסורא לכהונה הנה אי הוה עובדא במקום שרוב גוים ואין כאן שכונת ישראל אי הי' ברור לנו שהרתה לזנו' הי' הולד פגום לכהונה לכתחלה כדין גוי ועבד הבא על בת ישראל שהולד פגום לכתחלה לכהונה עב"ש סי' ד' סק"ב ויש לדון דברי של האם אינו מועיל אפי' לר"ג לכ"ע דהתוסי' בחגיגה י"ד ע"ב ד"ה בתולה שעיברה וכו' דבריהם צ"ע לכאורה שהקשו ממעוברת ולא ממדברת וממדברת לא תי' כלום דהרי מעידה על עצמה ולא על בתה שאין כאן עובר וצ"ל כי ממדברת לק"מ כיון דפריצה ונסתרה אבדה חזקת צדקת שלה ולק"מ אבל ממעוברת אפשר שנאנסה ולא אבדה חזקת צדקת מהא קשי' לתוס' ותי' כיון שאינה מעידה על עצמה אינה חוששת כ"כ כצ"ל פי' תוס' מעתה י"ל ר"ג נמי לא פליג אלא בחדא לריעותא אבל בתרתי לריעותא כגון נידון שלפנינו דהיא בלא"ה פסולה לכהונה משום חליצה ואין עדותה אלא על הבת והוה כמעוברת ופריצה נמי הוה לפי הקלא דלא פסק כמדברת נסתרה וא"כ לא תאומן בברי שלה על הבת וא"כ לא תאומן לכתחלה כל זה אי ראינו בברור שנבעלה מאחר אבל הכא הו"ל לאוקים בחזקת כשירות ולסמוך אדרבה תוספאה אלא משום פריצות ודברי כיעור שראו המגידי' ואותו כשר לכהונה א"כ ממנ"פ אם נאמין להקול הרי מאיש פלוני וכהן הוא ואם לא נאמין נתלה בבעלה ונוקמה בחזקת צדקת ונאמר מבעלה נתעברה והולד כשר לכאורה:
אלא יען יש כאן עוד רובא לריעותא דלא הוכר העיבור והיא בקשה כמה תחבולות להסתיר הריונה וכ' מהר"מ הנ"ל אם אינה נותנת אמתלא מוספקת מ"ט הסתירה הריונה אפי' כתובה הפסידה ורופאי זמנינו אומרי' שא"א בשום אופן בעולם שלא תרגיש נענוע הילד לששה חדשים לכל הפחות והחדשים המה כ"ח יום לחדש וכן אומרי' א"א בשום אופן בעולם להשהות הולד יותר מארבעים שבועותלכל המאוחר ואע"ג דאנו אחז"ל סומכי' כרבה תוספאה מ"מ חזינן דלא נשתנו הטבעי' וזו לא הרגישה אחר ששה חדשים וחלצה אז ליבמה וגם ילדה אחר מ"ב שבועות והוה רובא מתנגדת לה ולא יועיל ברי שלה:
ומ"ש בנב"י סי' ס"ט לרמב"ם וסיעתו דאין ברי מועיל נגד רוב ק' איך אכלינן בשרא מטבחים היכי דאיכא רוב טרפות במקולין במ"כ נתחלף לו רובא דאיתא קמן בדליתא קמן דאע"ג דבהס"ד איתא קמן עדיף אבל בתר דידעי' דאזלינן בתר רובא רובא דליתי' קמן הוא עדיף דלא איתחזק המיעוט המתנגד לרוב כגון רוב בהמות כשרות הנה כל הטריפות הניכרי' לפנינו אינם בגדר הספק ושארי בהמות אמרינן רוב בהמות מימות עולם ועד סוף העולם כשרות ומיעוט טרפות ואפשר שהיום אין שום בהמה א' טרפה בעולם אלא אותן הנודעים לנו ולא אתחזק המיעוט וכן כולם דאלת"ה תקשי אתשו' רשב"א דמייתי ב"י ביו"ד סי' שע"ד על חלל שנמצא ולא נודע אם הוא ישראל וכו' ע"ש שדבריו תמוהים מש"ס סנהדרין ר"פ בן סורר ומורה דמסקינן הולכין בדיני נפשות אחר הרוב ומאי מספקא לרשב"א אלא התם ברובא אזלינן וכדומה דליתי' קמן ואין מיעוט מוחזק בפנינו משא"כ ט' ישראל וגוי א' ביניהם אתחזק מיעוטא בפנינו וצ"ע קצת ברש"י קידושין פ' ע"א ד"ה אם רוב שרצים וכו' ובמקומו הארכתי בעז"ה. וכן צ"ל בר"ן פ"ק דביצה דפשיטא לי' דמותר ליקח ביצים בליל י"ט דרובם אינם מולדים בלילה ובס"פ אין צדין מספקא לי' וחוכך להחמיר יעי"ש ולק"מ בפ"ק הוא רובא דליתי' קמן וליכא מיעוט בפנינו שנולדה הלילה ואפשר דליכא בכל העולם משא"כ ספ"ג איכא ודאי מיעוט שנצודו ונולדו היום אין יום בלא לידת ביצים ע"כ חוכך להחמיר היות כן התם בטבח איכא מיעוט כשרות עכ"פ נאמן לברר ההיתר מתוך רוב האיסור משא"כ בלא איתחזק מיעוט התירא כגון נידון שלפנינו לא יועיל ברי שלה להבת נגד תרי רובא רוב מרגישי' בולד ורוב אינו שוהין כל כך [ועיין לעיל סי' ב' ד"ה הנה] ע"כ יש לחוש להולד להשיאו לכהונה לכתחלה הנלענ"ד כתבתי וה' יורנו נפלאות מתורתו הכ"ד א"נ דש"ת. פ"ב יום א' ה' כסליו תקצ"ד לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |