שו"ת חתם סופר/ב/שנג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
יראה בנחמה בעיר ה' שמה ה"ה כבוד תלמידי הרבני הנגיד המפורסם מו"ה קאשמן נ"י רישא דעמי' בק"ק ראב יע"א:
בנידון שאלתו ע"ד קברות ישנה שאינה משומרת כי שולטי' בו ובמתיהם ידי שונאי ישראל וגם שטף מים רבים אליו יגיעו ורוצי' לפנות המתים ועצמותיהם אל מקום שם קבר ואם יקברו כל מת בפ"ע ימלאו קברות החדשה בעצמות ולא ישאר מקום שם קבר גם אם צריכים הקרובים לנהוג אבילות ביום פינוי עצמות קרוביהם והאריך למעניתו וביקש ממני לחוות דעתי גם אני:
הנה בהיתר פינוי עצמות מקברות הישנה להצילם מבזיון חטוטי שכבי ושטף מים רבים דשכיחי התם דין זה אינו צריך לפנים כמ"ש הרב"י להדיא בי"ד ר"סי שס"ג מהג"א בשם א"ז ואין לפקפק ע"ז ושצריכים הקרובים לקרוע ולהתאבל ביומו הוא דבר פשוט ומבואר במס' שמחות ובמס' מ"ק ח' ע"א וטש"ע סי' ת"ג ויש לתמוה על חסידתו וצדקתו של מעלתו שכ' שאפשר בז"הז לא שייך זה בסברת הכרס לדחות הלכות קבועות וכן לא יעשה א"כ לא שבקת לנו תורה וכבר הי' לי ויכוח כזה עמו ואם אפשר לומר כזאת אומר מ"ש בירושלמי במלקט עצמות קרוביו מתאבלים ביומו ושמח למחר שניצולו מהדין אחר עיכול הבשר ומייתי לי' בטי"ד סי' שס"ב אותה השמחה לא הביאו הפוסקים בז"הז י"ל דזה הי' בימיהם שמתחלה קברו במהמורות ע"ד כן שיתעכל הבשר וינצל מהדין ואח"כ ליקטו עצמות להביאו לקברות אבותיו או לא"י וע"ד כן נקבר שם ועתה נתקיימה מחשבתו הראשונה שנודע לו שמעתה פסק דין מקרוביו ע"כ שמח בזה וגם לא הי' לו צער טלטול ונדנוד להמת בליקוט עצמותיו כיון שע"ד כן נקבר שם מעיקרא לא הורגז ע"י לקוט ההוא משא"כ עכשיו בזמנינו פסק המנהג הזה לגמרי ולא נקבר ע"ד ללקוט עצמותיו ורק מחמת אונס מה לוקטין והמת נרגז אך טוב לו רגז ההוא מלהתבזות במים העצומים עמים רבים ומים הזדונים השוטפים ובוחרים הרע במיעוטו א"כ שמחה מה זו עושה אבל פשיטא שחייב להתאבל כשראה קרוביו נעשים עפר ואפר כמ"ש הרב"י סי' ת"ג:
איברא כ"ז כשיודעים הקרובים אבל אין לנו להודיעם כלל וטוב לעשות תקנה ואיסור שלא להודיע לשום אדם שהגיע היום פינוי עצמות קרוביו כדי לבטלו ממ"ומ ושוב אחר שנעשה תקנה זו בפומבי ע"י הרב ובד"ץ שוב אם יארע לו שאמר לו ע"א כן א"צ להאמינו אע"פ שבעלמא מתאבלין ע"פ ע"א הכא שהוא עבריין ועובר על תקנות הקהל א"צ להאמין לו וזה נ"ל תקנה נכונה ומ"ש מוהר"ם פישלס בתשו' נ"בי קמא חי"ד סי' פ"ט א' מהטעמים שלא יפנו עצמות מפני ביטול מצות מהקרובים באותו היום ולא כ' אותה תקנה הנ"ל ואינני חושד להגאון הגדול הזה אשר הי' כמעיין פתוח עלי מי תורה שנעלם ממנו המצאה זו אבל נראה כפי השאלה ההיא שהי' עיר קטנה ואנשים בה מעט כאשר הוא במדינת פיהם וביום א' החל וכלה כל עצמות הקבורים א"כ באותו היום ידעו כל בני העיר שהוא יום פינוי עצמות קרובים ומחויבים להתבטל ממצות ולהתאבל אבל בקהלה גדולה שהמלאכה נעשית לימים הרבה ואין אדם יודע מתי יגיע יום פינוי עצמות קרוביו תקנה טובה הוא שלא להודיעם ובני ח"ק הממונים ע"ז יעסקו במצותם:
ומעלתו שכך סוללה על לשון הגאון זצ"ל שכ' דאיכא ביטול והלא קי"ל סי' ת"ג דליכא אלא אבילות ולא אנינות והנימוק"י רוצה לומר דאבילות ליכא אלא לענין אכילת קדשים והקשה עליו ב"י מדמייתי הפוסקים הך ש"מ בז"הז נמי איכא נפקותא ומ"מ לכ"ע מוכח דלא כהגאון הנ"ל אלו דברי מעלתו נ"י והנה דברי הגאון דא"ח המה דמבואר בש"ס וכל הפוסקים ובטש"ע סימן ת"ג דהמוליך עצמות ואפילו המשמרן פטור מכל מצות האמורות בתורה וה"ה הקרובים שחיוב קבורה מוטל עליהם פטורים מכל הנ"ל עד אחר שנקברו כמו בכל המתים אם לא שנתיאש מלקבור עד זמן ועידן אבל כ"ז שעוסק בלקיטה וקבורה פטור מכל מצות ואמנם אחר הקבורה שמחויב להתאבל עד הערב וע"ז כתב נימוק"י שאיננו אלא לענין אכילת קדשים והשיג הב"י דהרי כל הפוסקים הביאו הך ש"מ גם בז"הז מתאבל אחר קבורה אבל פשיטא דאיכא בטול מצות ועיין מ"ש דגול מרבבה סי' ש"מ:
בהא סלקינן כל היודע כי יפנו היום עצמות קרוביו פטור מכל המצות עד שהביאם למנוחתם בקבר ואחר הקבורה מתאבל עד הערב וחייב לקרוע בשעת פינוי או בשעת שמועה אבל טוב שלא להודיע להקרובים כ"ז ובעלי ח"ק גומלי חסדים יבררו כל יום ביומו אנשים שלא יגיעו לקרובי עצמם ביום ההוא והוא מגמילות חסד דהתורה חסה על ישראל וביטול זמניהם וחכמים עיניהם בראשיהם:
ובענין קבורת העצמות איתא במס' שמחות פי"ב שהביא רמב"ן בת"ה ורא"ש וטוש"ע סי' ת"ג פלוגתא דר"ע וריב"ן דריב"ן אמר מלקט ב' מתים כא' ונותן א' בראש אפרסקל מכאן ואחד בראש אפרסקל מכאן פי' ב' מתים בטלית א' זה בצד זה וזה בצד זה ור"ע פליג סוף אפרסקל להתעכל וסוף עצמות להתערב אלא מלקטן ונותן בארזים עכ"ל הבריי' ותל"מ והטור הוסיף פי' על ברייתא זו מלקטן ונותן כ"א לעצמו בארון של ארזים והפרישה סי' ת"ג מוכיח מגוף הפלוגתא דהני תנאי דליכא קפידא בקבורתם בגומא א' דדוקא בעירוב עצמות קפיד ר"ע שסוף עצמות להתערב אבל אם לא יתערבו ויהיו מונחים עצמות מב' מתים בגומא א' ליכא קפידא ש"מ מה שאמר ר"ע להניחם בארון ארזים להניח בארון א' עצמות כמה מתים כל גל בפ"ע וכשיתעכל הארון לא יתערבו העצמות וכל א' כבודו במקומו מונח ושפיר דמי אלו דברי הפרישה ואם יהי' כן כוונת הטור בסיום דבריו שכ' שכ"א לעצמו בארון או לא יהי' כן כוונתו כיון שהפרישה ראה דברי הטור ופליג עליו ודייק כן דיוק נכון מן הברייתא שומעין לו:
אך צריכים להבין מ"ט להקל בזה הא חזינן דחיישו רבנן טובא לבזיון עצמות כמבואר בברייתא פי"ג דשמחות ומייתי לי' הש"ס בברכות ובטוש"ע ס"סי ת"ג וע"כ משום כי היכי דחיוב קבורת עצמות דאוריי' מהאי קרא כי קבור תקברנו ה"ה בזיוני המת ולועג לרש דנפיק נמי מהך קרא כי קללת אלהים קאי נמי אעצמות דכי בצלם אלהים עשה את האדם אין חילוק בין אדם שלם או אדם חסר ובעל מום שאיננו בצלם דמות יוצרו ואין חילוק בין ס"ת שלם לאות א' ממנו והה"נ עצם מעצמות הקדושים שנברא בצלם אלהים אסור לנהג בהן מנהג בזיון וא"כ מ"ט לקברו בגומא א' מה שאסר במת שלם אפי' עצמות אצל המת אסור וי"ל כל הבזיון שהוא מחמת הגוף הזה הידוע שאין כבודו של זה לשכב עם זה בגומא א' א"כ כל שהבשר כלה ואין צורתם ניכר ולא ניכר שוע לפני דל שוב אין שייך בזיון לשכב זה עם זה ומי מכירם ויודעם אך מה שהוא בזיון למתים דעלמא וננהיג בזיון בצלם אלקים אסור אפי' בעצמות והא קמן דהרי אע"ג שאסור לקבור ב' מתים בקבר א' מ"מ כל ששכב עמו בחיי' מותר לקבור עמו כמ"ש בטוש"ע סי' שס"ב וע"כ איננו בזיון למתים אלא למת זה ששכב ע"ז וע"כ כל שכילה בשרו אין כאן כבודו של מת זה הידוע כדברי ריב"ן פי"ב משמחות כלה הבשר אין צור' ניכרת וכן הוא בטור סי' ת"ג אבל מה שנוגע בכבוד מת בעלמ' לבזות אפי' עצמותיה' אסור משו"ה התיר להניח עצמות בגומא א' ומה שדקדק שלא יתערבו פשיט' משו' צער גלגול תחיית המתים שנקרב עצם אל עצמו ויהי' להם צער כשמעורבים אלו עם אלו כדכתיב גבי מתי יחזקאל והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו ועוד בנדה נ"ד ע"א כל שיש לו נחלה יש לו גבול ואע"ג במג"א סימן קכ"ו השיג דכותים דרשי הכי ולא אנן יעיין היטב מ"ש בזה בס' בינה לעתים על הלכות י"ט ואני עני הארכתי בזה בחי' אשר על פי זה י"ל הקבורה הראשונה אחר מיתתו שהי' לו נחלה יש לו גבול וקבורה שני' של עצמות שכבר אין לו נחלה דמשכילה בשרו פנים חדשות באו לכאן אז אין לו גבול ויהי' איך שיהי' לדינא נ"ל דברי פרישה נכונים:
ומהיות טוב יעשו ארון ארוך ובין כל עצמות מת א' יעשו בתוכו מחיצה של עפר דק וטוב יותר של חרס או רעפים שאינו ממהר להתעכל שאף אם יתעכלו נסרי הארון ויפלו העצמות לחוץ יהיו מובדלים במחיצה הנ"ל ומ"ש מעלתו להעמיק הגומא ולקברם זע"ז בהפסק עפר אע"ג דאיכא התם חשש מים אין קפידא בבזיון עצמות ותמהתי עליו מפני המים ברחנו מקברות הראשון ונשליכם עתה למקום מים ועוד איך החליט שאין חשש בבזיון עצמות ואפי' להפשילן לאחוריו אסור אך אם לא יעמיקו הרבה באופן שלא יגע בהם מים יכולים לעשות כמה ארונות זע"ז כנ"ל ובתנאי שתהי' המחיצה המפסקת בין עליונה לתחתונה מעובה קצת יותר באופן שלא יכבד משא העצמות העליונים על התחתונים דא"כ הוי גנאי יותר מדאי ובארון עצמו יכולים לעשות הפסקות מחיצות של חרסים כנ"ל אבל בגובה בין ארון לארון צריך דוקא הפסק עפר שראוי' שיתעכל כל העליון אבל להפסיק במחיצה של חרס בגובה אינו נכון דאינו ממהר להיות עפר ומצוה שיעשה עפר כדכתיב כי עפר אתה כמ"ש הטור וב"י סי' שס"ג:
הנה מעלתו נתקשה בלשון רש"י במס' שבת קנ"ב בעובדא דר' מרי דפריך הש"ס והכתיב אל עפר תשוב ומשני שעה אחת קודם תחיית המתים ופרש"י ואל עפר תשוב והא ליכא למימר רשעי' לחודא דכל קללותיו של אד"הר כל דורותיו שוין והקשה מעלתו מפ"ק דסוטה דף י"ב דנשים צדקניות לא היו בפתק' של חוה בעצב תלדי בנים ומה לי קללת חוה או קללת אד"הר אלו דבריו ויפה הקשה והי' לו להקשות ממיתה גופי' דאלי' הנביא עדיין חי הוא וריב"ל נכנס חיים לג"ע כמבואר בש"ס דילן במס' כתובו' ובמדרש איתא עשרה נכנסו חיים לג"ע ולא הי' בקללתו של אד"הר אבל באמת לק"מ דודאי הצדיקים נמלטים מקללת אדם וחוה או מכולן או מאחת מהן אבל כל שלא נמלט ונכנס לכלל אותה קללה אין חילוק בקללתו של אד"הר בין זה לזה ע"ד משל מי שזכה ולא נכנס בפתקו של אד"הר ולא מת כלל הרי איננו באותו קללה כלל אבל מי שמת ונכנס לאותה קללה עד שובך אל האדמה ע"כ יכנוס בכלו דסיום הקללה כי עפר אתה ואל עפר תשוב ואין חילוק בקללה שזה יתקלל בחצי' וזה בכלו אלא כל דורותיו שוין וזה ברור ובזה ניחא דלא פריך הש"ס אמתי מדבר דגנו אפרקוד הא כתיב אל עפר תשוב כי המה לא מתו כלל מחטא אד"הר כי נתבטל מהם בשעת מ"ת ורק בחטאם נגזר עליהם מיתה ולא בילוי עפר ומיושב גם מה שתמה מעלתו על עצמות יהודה וכי גרע ממתי מדבר בודאי גרע ממתי מדבר מטעם הנ"ל ועוד כי המה אכלו מן הנבלע באיברים ואין בטבע של מאכל הקדוש הזה להוליד תולעים משא"כ יהודה אמנם במדרש יש שנענש יוסף על שחנט את יעקב וחשד אביו שישלט בו רקבון ורמה ועיין ד"מ סימן שס"ג מ"ש בענין חניטה [ועיין לעיל סימן של"ו מ"ש בענין החניטה]: יום ה' כ"ג תמוז תקפ"ז לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |