שו"ת חתם סופר/ב/שכא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
רב שלומים מגבהי מרומים לי"נ מחו' הגאון המפורסם החריף והבקי משנתו זך ונקי נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מהו' בונם נ"י אב"ד ור"מ דק"ק מ"ד יע"א:
ששון ושמחה השיגוני בהאיר אור מעולפת ספירים נגד עיני ובקצירת אומר אשתעשע בדבריו הנעימי' מהמאוחר אל המוקדם מעלת מחו' הגנ"י תמה על רמב"ן בב"ב קכ"ו ע"ב דפשיטא לי' דאין אדם יכול לעשות שליח לנזור עבורו בנזירות וכן שיטת הר"ן פ"ק דפסחים הביאו הרב"י ס"סי תל"ד ויע"ש בב"ח באריכות דפשיטא להו דאין שליחו' בנדר והקדש [ושכ"כ מהרי"ט בתשו' לא מצאתי כעת] ואמנם גמ' ערוכה בנדרים ל"ו מבואר דמדעת בעלים יכול להפריש פסח וחטאת ורק שלא מדעת בעלים אינו יכול להפריש וק' זו צ"ע לכאורה:
ואחרי העיון אמרתי בטעם הדבר באמת מ"ט הלא בכל התורה שלוחו של אדם כמותו ועוד הרי שליחות מפורש בהפרשת תרומה והוא מטעם נדר דמצי לאתשולי עלה והרי נעשית ע"י שליח ולמה לא נילף מיני' לכל הנדרים וראיתי בלשון הר"ן פ' התקבל בגטין שכ' מילי לא מימסרי לשליח שאין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים עכ"ל ויע"ש עוד שם בלשונו בסוגי' והנה בכל התורה שלוחו של אדם כמותו ושליח עושה שליח וע"כ הא דמילי לא מימסרי משום דלא ילפי' שליחות אלא מקדשי' וגירושי' ותרומה ובכולהו איכא מעשה אבל מילי גרידא לא אשכחן ומה דשליח צבור מוציא רבים י"ח בדבור פיו ידוע דאינו מטעם שליחות לחוד אלא מטעם כל ישראל ערבים ומטעם שומע כעונה אבל בעלמא מילי לא מימסרי ואפשר עוד דילפי' מהפרת הבעל דכתי' אישה יפירנו ולא השליח כמבואר בב"מ פ' השואל ומה"ט נמי אין מתירי' בחרטה ע"י שליח לרמב"ם ועיין בש"ע י"ד סי' רכ"ח ובט"ז סק"כ שם והא"ש נמי דלא לשתמיט ללמוד שליחות משני כתובים דגלי רחמנא דאישה הפרם ולא השליח וכן אם בעליו עמו בשאלה בבעלים ולא השליח למאן דאית לי' ונימא ב' כתובים אין מלמדין דבעלמא שלוחו כמותו ולהנ"ל ניחא דמהפרה לא הוה מצי למילף שאילה בבעלים דממילי לא ילפי' והפרה משאילה בבעלים ליכא למילף דאפילו אי בעלמא אין שליח כמותו מ"מ בהפרה ה"א בגילוי דעתא בעלמא סגי דלא ניחא לי' לבעל דעל דעת בעלה נודרת משו"ה איצטריך תרי קראי ומכל מקום השתא דגלי דאפי' בהפרה דבגילוי דעתא סגי ואפ"ה מילי לא מימסרי לשליח מכ"ש בעלמא כל שאין מוסר לשליח או מצוהו לעשות מעשה לא נעשה כמותו [ומיהו מאינך כתובים שהקשו ביבמו' ק"א ע"ב ד"ה וקראו לו לא תרצתי כלום] וק"ל:
והשתא צריכי' לומר אף ע"ג דהפרשת תרומה סגי במחשבה ולכל הפחות בדבור מ"מ עיקר מצוה היא ההפרשה וההרמה והדבור לומר זה יהי' תרומה טפל לעיקר המצוה כמו האמירה דה"ז גיטך גבי נתינת הגט וכדומה מה שאין כן להדירו בנזיר שיאמר לשלוחו הדירני בנזירות או הקדש בהמתי לקרבן או הפקר נכסי או בטל חמצי דמיירי מיני' הר"ן שאיננו אלא דבור בעלמא אין כח למנות שליח על ככה זה נראה לי בטעם הדבר:
וממילא נ"ל לחלק דדוקא במי שאינו חייב עולה ואומר לחברו הקדש בהמתי או נכסי אבל מי שאמר הרי עלי עולה ואמר ולא אפריש דמעתה החוב מוטל עליו להפריש עולה מנכסיו אה"נ יכול לומר לשלוחו הפרש שור א' משוורי לעולה במה שנתחייבתי כבר דעתה ההפרשה היא המצוה ואע"ג דצריך גם לדבור פה לומר שור זה יהי' עולה מ"מ כיון שכבר נתחייב בעיקר הנדר הרי זה דומה לתרומה שכריו טבל ומחוייב להפריש ממנו יכול לעשות שליח אעפ"י שצריך לומר ה"ז תרומה (ולשון מהרי"ט לא ראיתי אי מיירי בהפריש מתחלת נדרו והיינו כדידן או מיירי כשכבר נדר מאז ושולחו עתה לברר שור מבקרו ופליג אדילן) וממילא דלק"מ מש"ס דנדרים ל"ו ע"א התם מיירי מחיוב חטאת דכבר נתחייב ומוטל אקרקפתי' להפריש חטאת ואין כאן נדר אשר ידור אלא להפריש וכן בקרבן פסח והסברא נכונה לפענ"ד:
מה דפשיטא לי' למחו' הגאון נ"י דמומר אינו נעשה שליח לקרבן משום דליתי' בקרבן דנפשי' שאין מקבלין קרבן מן המומר תמהתי על פה קדוש יאמר דבר זה הא אי בעי הדר בי' כל שעה ולא דמי לגוי דאין בידו להתגייר דמחוסר מעשה בגופו ומי יימר דמזדקקי לי' תלתא מה שא"כ מומר:
וזה לשוני בחידושי למס' חולין ה' ע"א תיובתא דרב ענן תיובתא הרמב"ם פסק במי שאינו עע"ז מותר לשחוט מן התורה רק גדר גדול גדרו בדבר לאוסרו ועש"כ סי' ב' דרוצה להגי' כותי במקום גוי ולפע"ד אי ס"ד דגוי אפי' אינו עע"ז נמי פסול לשחיטה מן התורה קשה איך אפשר שיהי' גוים נודרים וכו' כישראל הא כל מה דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי ואיהו לא מצי למשחט וכבר שמעתי מקשים כיוצא בזה מטעם דאין שליחות לגוי ולזה י"ל בקדשים דכל מעשיהם על ידי שליח אפשר יש שליחות אפי' לגוי אנן לדדהו אבל מטעם דאיהו לא מצי עביד קשה דהרי אפי' בקדשי' בעי' איהו מצי עביד מדפשיט מהכא דהני כהני שלוחא דרחמנא בשלמא הא לא קשי' לי למה לי קרא למעוטי שאין מקבלין קרבן מן המומר ת"ל דלא מצי למשחט ולא מצי נמי משוי שליח לשחוט י"ל דכל שעה בידו לשוב בתשובה ויהי' בר זביחה אבל מגוי קשי' דלא שייך בידו להתגייר דמי יימר דמזדקקי לי' תלתא כמבואר פ"ג דקידושין אע"כ כהרמב"ם ובידו לפרוש מע"ז ויהי' בר זביחה בלי גירות כלל וק"ל עכ"ל בחי' שם:
מ"ש בס' טהרת הקדש בזבחי' מ"ה ע"א דאי ממעטי' תרומת נכרי מקרא דתרומ' המשכן ה"א דתרומתו תרומה עכ"פ משו"ה בעי מיעוטא בני ישראל ומחו' הגנ"י שפך סוללה הא תרומת המשכן נמי אין מקבלין אגב שיטפי' נעלמה ממנו סוגי' פ"ק דעירוכין וי"ו ע"א ובאמת דברי תוס' שם ד"ה אם אמר וכו' תמוהי' קצת אבל פסק הרמב"ם הוא על נכון דפסק פ"א מעירוכין הלכה י"א י"ב דבנדר לבדק הבית הרי היא קדש אלא שאין נותני' אותו לבד"ה אלא יגנז ואם כן אי ילפינן תרומה הי' נמי הדין שהתרומה הי' קדש מן התורה ככל תרומה אלא שהכרי לא הי' מתוקן למ"ד אין קנין לנכרי להפקיע והי' צריך ישראל הקונה ממנו להפריש פעם אחר אבל עכ"פ התרומה הי' ניתנה לכהן מ"הת אבל השתא דכתי' בני ישראל למעוטי שאינה תרומה כלל ולזה פסק הרמב"ם פ"ד מתרומו' הל' ט"ו גוי שהפריש תרומה משלו דין תורה שאינה תרומה לפי שאין חייבין ומדבריהם גזרו וכו' ודברי טהרת הקדש נכונים ומוכרחים:
מ"ש פר"מ מחו' הגנ"י לחלוק על סברתי דהוה אמינא דמומר כי היכי דליתי' בתרו' המשכן כל זמן שעומד בהמראתו ה"נ ליתי' בתרומה דנפשי' ואין כריו נפטר בהפרשתו כל זמן שעומד בהמראתו דהרי לענין גוי ילפי מתרומת המשכן ועל זה דחה פר"מ בשלמא גוי אינו חייב למ"ע של הפרשה ואי עביד נדבה בעלמא הוא שפיר ילפי' מתרומת המשכן דהוה נדבה דכוותי' משא"כ מומר דמוטל עליו מ"ע של הפרשה וא"כ נימא אע"ג שאין מקבלין ממנו נדבה למשכן מ"מ כריו נפטר בהפרשת תרומתו סברא נכונה וישרה היא אלא שאינה מוכרחת:
מה שחידש דעולה דכשר שלא לשם בעלים לא בעי נמי שליחות בשחיט' וה"ה כל הקרבנות לבר מחטאת ופסח דפסולים שלא לשמן תמהתי מה ענין שם בעלים לשליחות הא אם הבעלים בעצמן שוחטים ואינם מכווני' לשם עצמם לא עלה לשם חובה ואם אחר שוחט ומכוון לשמם הרי היא כשר ושליחו' מילתא אחריתי היא ובודאי לא מפורש בשום קרא לא רמז ולא רמיזה שיהי' צריך לשליחות בשום קרבן אך בקרא כתי' ושחט את בן הבקר וקאי אבעליו דלפניו וא"כ כל שאין הבעלים שוחטים לא יי"ח אלא משום דשליח כמותו מיקיים בי' שפיר ושחט וכבר הקשו הראשונים נילף שחיטה מסמיכה דבעי' בעצמן של בעלים עיין בזבחי' ל"ב ע"א ובתוס' ד"ה ת"ל ובס' שיח יצחק ליומא האריך בזה:
שמעתי מקשים לרמב"ם דמילה בגוי כשרה אמאי דחינן שבת נמהלי' ע"י גוי ולק"מ דנהי דהתינוק נימול מ"מ האב לא קיים מ"ע דביום השמיני ימול ע"י שליחותו של גוי ובזה דחיתי נמי דברי של"ה שבמג"א סי' תמ"ו שיוציא החמץ בי"ט ע"י גוי ולפע"ד נהי דהחמץ מבוער מהעולם מ"מ הבעלים לא קיימו מ"ע דתשביתו ע"י שליחותו של גוי ולא מינתק לאו דבל יראה שכבר עבר וכן נ"ל הכא בעולה מי שעבר ושחט בלי רצון ושליחות הבעלים או קטן שאינו בר שליחות נהי דאינו מעכב בגוף הכשרו של קרבן אפי' בחטאת משום שנשחט לשם בעלים ומתכפר לו בזריקת דם מ"מ הבעלים לא קיימו מ"ע של שחיטה ומיהו בשליח גדול שעשה שלא ברצון וידיעת בעלים ממילא מיעקר שליחתו ע"י כך משום שהפסיד להם מ"ע של שחיטה ובהא כ"ע מודים הט"ז והנקודות הכסף בסי' ש"ה סקי"א מיהו בקטן השוחט חטאתו של גדול מדעתו שייך שפיר ספיקתי [וע"ל סי' רצ"ה]:
ומ"ש פר"מ הגנ"י מאין קרבן לקטן שלא הגיע לפעוטות וכן מתני' פ"ב דקינין האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשים עולתה וקשה מי ישחוט הא מתה ולא עשתה שליח הוא סבור היורשים מביאים בשליחותה וליתא אלא היורשים הם הבעלים ומקיימים בהו ושחט את בן הבקר וכן קטן שירש מאביו ושוחט עולתו שירש והוא הבעלים ועוד דהיורשים מתכפרים בי' מקופי' עכ"פ ולא מתורת שליחות אתאינן וראי' ברורה שהרי לענין סמיכה אין השליח סומך וכשמת היורש סומך כדפסק רמב"ם פ"ג ממעשה קרבנות הלכה ח' והלכה ט' ויע"ש בכ"מ ש"מ שהיורש מקרי בעליו:
מ"ש מגירושין דבע"כ הנה האשה עושה שליח מושלחה אע"ג דאינה יכולה לכוף להבעל בשום אופן ואפילו במקום שכופי' להוציא אינה אלא לרצונו כמו בקרבן וע"כ משום דאיכא שם בע"כ בעולם גבי גט שהבעל מוציא אותה בע"כ משו"ה שניהם עושים שליח א"כ מכ"ש בקרבן שיהיה זה גורם שיעשה שליח ועכ"פ לא נגרע כחו:
וכבר הארכתי יותר מדאי ואסיים בברכת שלום וחיים לו ולתורתו ולכל תלמידיו ובפרט לבנו מחו' המופלג מהו' משה נ"י דברי מחו' א"נ:
פ"ב נגהי ליום ה' י"א כסליו תקעה"ל: משה"ק סופר מפפ"דמ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |