שו"ת חתם סופר/ב/רסז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלמא למר הי ניהו רבה ה"ה הרב הגאון המפורסם כערוגת הבשם נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מו"ה סענדר ני' אב"ד דק"ק רעכניץ יע"א:
ע"ד האי ספרא בצירא שכתב ספר תורה והיו"דין שעל גבי האלפין נוגעים בגג האל"ף ומסתפק מר אי צריך לגרור גם הגג או סגי בגרירת היו"דין לחוד דין זה מבואר הוא בלשון הרב"י סי' ל"ו בא"ח וז"ל שם אחר שהביא דברי האגור לפסול בנגיעת היו"ד בגג האל"ף כ' עליו בשם הר"י אסכנדרי אם הדביק גוף היו"ד שלמעלה או שלמטה בגג האל"ף פסולה שאין להדביקן בוי"ו האמצעי אלא בדקות שבהן לא בגופן ואם הדביקן בגופן שנפסלו אין די להם במחיקת דבק דהוה כחק תוכות אלא צריך לגרור כל היו"ד שנדבק ולתקנה לכתחלה עכ"ל משמע מיהת בגרירת היו"ד סגי בלא גרירת הקו האמצעי אמנם מסברא נ"ל דהיינו כדרך שכותבי' רוב הסופרים שעושים בתחלה הקו האמצעי ואחר כך מחברים בו היוד"ין שלמעלה ולמטה ונמצא שהקו האמצעי נעשה בהכשר וכשמוחק עתה היו"ד ונשאר' הוי"ו האמצעי הרי הוא כתחילת כתיבה שקדמה הוי"ו להיו"ד ולא הוה חק תוכות כשחוזר ומושך עליו יו"ד בהכשר ומזה מיירי הר"י אסכנדרי הנ"ל. אמנם אני ראיתי סופרים המקדימי' יו"ד העליונה ואח"כ מושכי' תחתיה הקו האמצעי נמצא אי נדבקה הקו אל היו"ד במשיכתה אלי' הרי הקו נעשה בפיסול א"כ צריך למחוק מהקו ההוא כל מה שהוא מן היו"ד ולהלן למטה הימנו שהרי כללא כיילו הראשונים שכל מה שנעשה בפיסול צריך למחוק וכמ"ש גם כן מג"א סי' ל"ב סק"ל יע"ש וזה נ"ל פשוט לפע"ד ואינו צריך לפנים:
אמנם במאי דבדק לן מר עוד מה לעשו' באלפי"ן שבשם הקדוש אלהי' ואדני ית"ש דא היא צריכא רבא ואעריך לפניו מה שנלענ"ד בענין זה וה' אלקי' יעזור לי למען כבוד שמו הגדול שנכתב בקדושה ולפר"מ כבוד תורתו משפט הבחירה לשום עינא פקיחא על כל הנאמר:
והנה בגוף הדין דמחיקת השם דנפקא לן מלא תעשון כן לה' אלקיכם הדעת נותן שאינו אסור אלא על דבר השחתה אבל לצורך תיקון לא איכפת לן דתו לא עבר על לא תעשון כן דהא אואבדתם את שמם קאמר לא תעשון כן והרי אנו רואים המבשל בעצי הקדש לוקה משום ואשיריהם תשרפון לא תעשון כן כמבואר במכות כ"ב ע"א והנה מצינו בפסחים פ"א ע"ב הציקני' שורפים אותו לפני הבירה מעצי המערכה ויע"ש בתוס' ד"ה נטמא רובו כו' וקשההא עכ"פ עברו על לא תעשון כן וע"כ מפני שלא היה דרך השחתה לית לן בה וראיתי להר"י אסכנדרי שבב"י בי"ד ס"סי רע"ו שאין להביא ראיה מהחשמונאי' שסתרו המזבח ששקצו אנשי יון דשאני מזבח שמקומו מכוון ביותר וא"א לבנות אחרת בלא סתירתו של זה לא הבנתי מה בכך אם הוא עובר בלאו דאוריית' לסתור אפילו ע"ד תיקון על מנת לבנות מה מועיל אם א"א הלא א"א ולא קמכוון לא שרי אלא באתי ממילא ולא מכוון אבל בפסיק רישא שעושה מעשה בידים לא כמבואר בתוס' פסחים דף כ"ה ע"ב ד"ה לא מיכוון כו' ואולי כוונתו שאני התם דאתי עשה דבנין מזבח ודחי לאו דלא תעשון כן והא דהצריך לומר דהתם א"א רוצה לומר שאי היה אפשר בענין אחר הוה אפשר לקיים שניהם ולא אתי עשה ודוחה לא תעשה וצריך לומר נמי דעשה דבנין מזבח שהוא מצוה רבה דוחה לא תעשה אפי' אי בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה כמו שהוכיחו תוס' מהא דר"א דשחרר עבדו להשלימו לעשרה עיין מ"ש מג"א סי' תמ"ו סק"א בשם רבינו תם דעשה דרבים דחי לא תעשה בלא בעידני' וצל"ע קצת משבת קל"ב ע"ב דקאי הסוגיא אצרעת דוחה עבודה ופירש"י שם בריש הסוגיא אי הכהנים טמאים בצרעת נדחה עשיית הפסח ולא יקוצו הבהרת ומסיק שם הש"ס משום דלא הוה בעידניה ש"מ דלא דחי עשה דעבודה לא תעשה אחרת אלא בעידני' ואמאי ידחה בנין המזבח ל"ת דלא תעשון אי ליכא בעידני' ומיהא ראיות הר"י אסכנדרי דמייתי מיומא י"ו ע"א בלא"ה תמוה והעלים עין מש"ס עבודה זרה נ"ב ע"ב דמזבח ששקצו אנשי יון לא הי' בו שום קדושה דקרא אשכח ובאו בה פריצי' וחללוהו יע"ש:
ובזה נדחה גם ראיה הנ"ל די"ל הא דהתירו לציקני' לשרוף בשר קדש בעצי הקדש משום דאתי עשה דושרפת הנותר ודחי לא תעש' דלא תעשון כן והוה בעידנא מה שאין כן בתיקון השם לא הוה בעידני'. ואמנם הנה כיוצא בו מצינו גבי מדליקי' מנר לנר על ידי קינסא דאיכא מאן דמתיר אף על גב דאיכא ביזוי מצוה משום שאין דעתו כ"א לתקן נר האחר והחולקים ואוסרים נמי לא פליגי אלא התם דהביזוי הוא בזאת המצוה והתיקון הוא במצוה אחרת אבל היכא שהתיקון במקומו לא מקרי קלקל מעיקרא לכ"ע וסברא כזו אשכחן נמי גבי איסורי שבת יע"ש במס' שבת ל"א ע"ב ובתוס' ד"ה וסותר וכו' יע"ש:
אבל הכי איתא להדיא במס' סופרים פ"ה המוחק אות א' מהשם עובר בל"ת אר"ש לכן נאמר לא תעשון כן אבל טפת דיו שנפל' על הכתב מותר למחקו שלא היתה כוונתו אלא לתקן עכ"ל הרי מבואר הטעם משום שלא היתה כוונתו כי אם לתקן ומזה למד הר"י שבמרדכי לגרר הדביקות שבשם ג"כ ומבואר מדבריו דהיינו רגלי ה"הי שנוגעי' בגגו מותר לגרור בהשם על מנת לתקן ובתשו' הרא"ש כלל ג' והובא דבריו בטור ס"סי רע"ו מתיר לגרור דביקות מאות לאות ולכאורה משמע דוקא שבין אות לאות מתיר הרא"ש וכן משמע מלשון ש"ע בי"ד ס"סי רע"ו הנ"ל. אמנם בא"ח סי' ל"ב סעי' כ"ו סתם המחבר אם יש דביקות באותיות השם יכול להפרידם ובספרו הגדול שם מבואר שכ' שסמך עצמו אהר"י והרא"ש הנ"ל משמע דס"ל דהרא"ש והר"י לא פליגי ואדרבא יותר יש סברא להתיר בנדבקה הה"י בגגה דנשתנית לחית ואין כאן קדושה כלל משנתיר למחוק הדביקות שבין אות לאות שנכתב השם כתיקונה ואפילו הכי מתיר הרא"ש מכ"ש דביקות האותיו' עצמם:
ולכאורה נראי' הדברים ק"ו לנדון דידן השתא בדביקות רגל הה"י דיש כמה פוסקים המתירים אפי' בלא גרירה כמבואר בתשו' הריב"ש שמביא הרב"י סי' ל"ו וראייתם נכונה מש"ס דפרק הקומץ מדאמר רב אשי חזינא לספרי דווקנא דקא חטרי גגי' דחית ותלי' לכרעי' דה"י משמע דשארי ספרי לא כ' הכי ואפילו הכי כשר ואינו אלא לדווקנא בעלמא ומהרי"ק בשרש ע"ח כ' עוד לייפות הראיה דהא חזינן בגטין אין אנו נזהרים לחטור גגי' דחי"ת ש"מ שאינו אלא דיוק סופרים בעלמא וה"ה תליית כרעי' דה"י דבחדא מחתא מחתינהו והריב"ש הקש' עליהם מברייתא דפ' הבונה חיתי"ן היהי"ן היהי"ן חתי"ן פסול ולפע"ד לא תקשה עליהם מזה כלל דודאי צריך לעשות שום שינוי בין חיתי"ן להיהי"ן והיו הסופרים מאז נוהגים לחטור החי"ת כדי שיהיה היכר בינה לה"י ולא היו תולים כרעי' דה"י אלא היו מחברים אותה להגג ויש מהם לא היו חוטרים החי"ת ואותם היו תולים הה"י להפריד בינה לחי"ת ואהא אמרה הברייתא המשוה חיתין לה"הין פסול ואתא רב אשי ואמר דספרי דווקנא חטרי' לחתי"ן וגם תולין ה"הי משום טעם המפורש שם בש"ס וזה לשון רש"י בגטין פ"ה ע"ב ולא לכתוב למחך צריך להבדיל רגלו של ה"י שיהי' אויר בין רגלו לגגו דלא לתחזי כחי"ת עכ"ל וע"ש בתוס' ד"ה ולורכי' ע"ש משמע דשארי היהי"ן דגט אין קפידא אם מחוברים ומיירי בדחטר לחתי"ן. ואמנם מנהגינו לתלות ההיהי"ן ולא לחטור החתי"ן בגט דבחד מינייהו סגי ועולים כהוגן דברי הגאונים המקילים ועיין לשון הריב"ש הוא מובא בשלימות במעדני י"ט ה' ס"ת אות ונהי דמ"מ אנו מחמירי' בה"י וקופי"ן לתלותם מ"מ לגרור בשם בשביל זה היה קשה קצת ואפילו הכי מתירים הר"י והרא"ש מכ"ש בנדון דידן שנשתנה האות לגמרי דלכאורה ק"ו הוא:
והנה המרדכי בשם ר"ש פליג אהר"י דעד כאן לא שרי במסכת סופרים אלא בנפלה טפת דיו על השם שכבר נכתב פ"א כתיקונה דה"ל תרתי לטיבותי' א' שאין המחיקה רע כל כך כיון שכבר נמחק על ידי הטפה דיו ועוד שהתיקון שעושה הוא תיקון היותר גדול שמחזיר השם לקדמותו שכבר היה נכתב כתיקונו מה שאין כן בדבק שגם מתחלה לא היה נכתב כתיקונו אין מצוה כ"כ לתקנו גם הגרירה הוא עון אשר חטא שהרי בלא הגרירה נמי נקרא השם בקדושתו אלו דברי המרדכי בצירוף דברי פסקי מהרא"י סי' ע"א ויש לתמוה על הגאון מאי טעמא החמיר כל כך לפרש דברי מס' סופרים להחמיר נגד הפשט דקרא משמע לא תעשון כן היינו כמו שעושים לע"ז דרך השחתה אבל דרך תיקון מה"ת לאוסרו והי' נ"ל על פי האמור בספרי דמייתי רש"י ורמב"ן בחומש תנא קמא מוקי קרא למוחק משם ונותץ אבן ממזבח ור' ישמעאל תמה על זה וכי סלקא דעתך שישראל נותצי מזבחות ומוחקי שם הם אלא שלא תגרמו בעוונותיכם ליחרב ב"המק והנה מלבד שהוא דרש אגדתא עוד זאת הוא נגד הש"ס דפרק כל כתבי ק"כ ע"ב לא תעשון עשיי' אסור הגרמת מחיקת השם שרי נמצא ס"ל לש"ס דילן דא"א לפרש לשון לא תעשון על גרמא בעלמא ואיך נפרש שלא יגרמו חורבן ב"המק ועל כרחך קרא מתפרש כפשוטו וק' קו' ר' ישמעאל וכי סלקא דעתך שישראל נותצי מזבח הם ואע"כ אם אינו ענין לדרך השחתה תנהו ענין על דרך תיקון כך נראה לפרש דבריהם:
מ"מ נראה לי דלא פליגי אלא בתליי' ה"הי שאפשר לקרותו על כל פנים בלי גרירה אבל היכי שנשתנה האות לגמרי כגון בנדון שלפנינו לית דין ולית דיין שיכול למחקו והנה הרלב"ח סי' א' הפליג מאוד ובמ"כ אזיל בתר איפכא וכ' דהיהי"ן וקופין חמירא מכל האותיות מפני שהוזכרו בש"ס ויש לתמוה עליו ואין להאריך כאן מ"מ סיים בסוף דבריו וז"ל גם יו"ד האל"ף אם נדבקה כלה ודאי שנפסדת צורתה וצריך תיקון אבל אם התג הדבוק באל"ף נתפשט מעט ואינו דק כראוי ליופי הכתיבה אם נשאר הפרש נראה שאין בכך כלום ואין צריך שום תיקון וכל זה צריך עיון וטביעות עין עכ"ל הרי שאפי' הוא ז"ל אזיל ומודה בנדון שלפנינו לפסול מן הדין אף על פי שלא נזכר' צורת האל"ף בש"ס מ"מ כך קבלנוה ממשה בסיני וכך הוזכרה צורתה בספרי הגאוני' שמפיהם אנו חיים ומצאתי כתוב ע"ש תשובת הרב"י (שאיננו במחיצתי) שהתיר לגרור יודין של השם שהיו נראין כרישי"ן ומסתמ' לא הי' הסופר כותב רישי"ן ממש רק שנדמו כך לתכונות אות אחר וה"ה ומכ"ש בנדון דידן כמבואר באריכות ברלב"ח שם דהפסד צורת אות האל"ף גרע מדמיון אות לאחרת ואם כן לפע"ד נראה פשוט דאפילו בשמות הקדש שאינם נמחקים יכול למחוק הדבק שבאלפי"ן על פי שכבר התרתי למעלה או למחוק רק היו"ד הדבקה או למחוק גם מהגג עמה ועל כל הנ"ל אני סומך אחכמתו דמר ני' יראה ויביט בעין שכלו ואסיים בברכה:
שוב מצאתי באלי' רבה סי' ל"ב סקל"ג שמסופק בדבר והעלה וז"ל שיוסיף דיו למעלה ביו"ד עד שלמטה נחשב כירך יו"ד שאומרים הסופרים שלפעמים נעשה היו"ד עבה כך וראי' מט"ז סקט"ז שיש תקנה בהוספת דיו עכ"ל ואומר אני היכי דאפשר אפשר והיכי דלא אפשר נלע"ד כמ"ש: מ"ד כאור בקר ליום ערב שבת קדש ה' אלול תקסה"ל: משה"ק סופר מפפ"דמ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |