שו"ת חתם סופר/ב/ריא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לה"ה י"נ הרב המא"הג המופלג ומפורסם זית רענן יפה פרי תואר והדר כש"ת מו"ה יצחק נ"י אב"ד דק"ק פ"ש יע"א.
יקרתו הגיעני ונפשו היפה בשאלתו ע"ד מקוה מרוצף באבני' כולו ומימיו מתחסרי' לאט לאט אם יש לחוש משום זחילה יפה כ' פר"מ כיון דכ' רשב"א בשער המים ופסקו בש"ע סי' ר"א סעיף נ"א ניקב המקו' ומימיו נוטפי' מעט מעט או נבלעים בקרקע מעט מעט כשר לפי שאין זחילתן ניכרת עכ"ל א"כ מה לי בלוע בקרקע או באבנים כיון שאין זחילתן ניכרת ליכא למיחש ופשוט והנה ס' שער המים לא נמצא בגבולינו אך ז"ל שהעתק ב"י דפוס וויען דף ר"ד ויראה לי אע"פ שניקב המקוה ומימיו נוטפים וכו' ואם אי אתה אומר כן אין לך מקוה כשר שהקרקע מתחלחל ובולע מעט מעט עכ"ל הנה דין דנבלעים בקרקע הוא מסברה דאל"כ אין מקוה כשר ויש להסביר עוד דהא הבורות שאינם מסוידים בסיד בולעים מה שבתוכו כמבואר מלשון רש"י במשנה גת בעוטה יע"ש ובקרא כתיב אך מעיין ובור מקוה מים וילפינן מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים למעוטי ממלא בכתף וא"כ לכל הפחות אין לומר דמיירי דוקא בבור סיד בידי אדם וסתם בור שאינו מסויד מאבד מימיו ואפי' הכי כשר ועוד ראי' מדתניא מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות כו' ומשמע שנמדד והי' בו מ' סאה מצומצמות ואז כשנמצא חסר חיישי' שמא עם סילוק ידיו חסר ואתאי ובצר לי' שיעורא אבל אי הי' יותר מארבעים סאה אין כל הטהרות למפרע טמאות אלא לפי שיעור זמן שהי' מתחסר עד פחות מארבעים סאה דאלת"ה לא הוה ל"ל מקוה שנמדד אלא סתם מקוה כשר שנמדד ונמצא חסר אע"כ כמ"ש ואי ס"ד מכיון שמטפטף נפסל מטעם זחיל' א"כ אפי' בת מאה סאה נמי פסול דהרי הזחילה היא מתחתי' וכל המים שע"ג נזחלים אע"כ אין בכך כלום:
אך מה שהוסיף רשב"א אפי' ניקב המקו' לא מצאתי ראיה ולכאור' יש ראיה להיפוך בתוס' בכורות נ"ה ע"ב שרצו להוכיח דמעין כשר באשבורן מים שעשה שלמה שהי' מחובר לעין עיטם והי' אשבורן ודחו תוס' דבירושלמי איתא שהשוורים הי' רגליהם נקובי' כמוציא אם כן הי' נזחלים ע"ש ומשמע נקב קטן כמוציא מים נבטל מתורת כלי המיוחד למים וצ"ל דלית לי' להירושלמי כללא דרבא מסכת שבת צ"ה ע"ב מ"מ אפילו ניקוב ככונס משקה נמי נקב קטן ומטפטף מעט מעט ומ"מ קרי לי' זוחלים ודלא כרשב"א הנ"ל מיהו נ"ל ט"ס הוא בתוספות הנ"ל וצ"ל כמוציא רמון וכמ"ש תוס' פע"פ ק"ט ע"ב ד"ה בים שעשה שלמה וכן הועתק בשיטה מקובצת למס' ביצה י"ח גבי ושוין שמשיקין ע"ש וכן בתשוב' רשב"א דמייתי ב"י סי' ר"א דף קצ"ו ע"א ע"ש ועיין משנה ה' פ"ד דמקוואות מ"מ אין ראיה לרשב"א אם לא נאמר מסברה כיון דמוכח דנבלע בקרקע אינו מזחיל וע"כ מפני שאין זחילתו ניכרת א"כ ה"ה ניקוב שג"כ אין זחילתו ניכרת ועיין תוס' גיטין דף ז' ע"ב ד"ה עציץ שיטת רש"י דחרס שאינו נקוב הוה כנקוב לענין יניקה והוא הדין לענין טפטוף וזחילה וצ"ע ועיין ריטב"א מכות ד' ע"ש מ"מ הרי מה שבקשנו דעכ"פ מה שנבלע מבין רצפת אבנים מיקרי זחילה שהרי אינה ניכרת והוא ברור בעזה"ית:
וראיתי מה שכ' מכ"ת בישוב דברי הראב"ד דמייתי ש"ך סי' ר"א סקי"ד דשמא ירבו נוטפים מיירי שהנוטפים באים אל הזוחלים וקמא קמא בטיל ע"כ בעי רביי' אבל מע"מ כשר עד שירבו ויחזור וניעור משא"כ עדותו של ר"א בר צדוק על הזוחלים שרבו על הנוטפים שהזוחלים באי' אל הנוטפים לא בטיל קמא קמא ומיפסל במע"מ ודבריו תמוהים כי היכי דחוזר וניעור כי איכא רובא ה"נ אי דינא הוא דסגי במע"מ נהי דקמא בטיל כי שוב יגיע למחצה ע"מ חוזר וניעור כל מה שכבר נתבטל ואין חילוק בין מחצה לרוב כל שהגיע לשיעור חוזר וניעור הראשוני' ועוד כי היכי דהנוטפים בטלי קמא קמא בהזוחלים וחוזרים וניעורי' כך הזוחלים בהנוטפי' בטלי' וכשיגיע לשעורי' חוזרים וניעורים ובהא דחידשו תוס' דבכורות הך דקמא קמא בטיל הקשיתי בימי חורפי אי שייך הכא ביטול כביטול איסורי' א"כ מנ"ל לש"ס דשמואל פליגי דידי' אדידיה דלמא אה"נ מכיפי' מיברך ומ"מ חיישינן שמא ירבו נוטפים על הזוחלים וקמא קמא לא בטיל דמ"במ לא בטיל ס"ל לשמואל ואת"ל א"כ אפי' כי לא רבו נמי אפי' טפה א' פוסלת אה"נ מכ"ש דקשי' אלא צ"ל כ"ז שלא רבו כ"כ א"כ הני טיפי כבר עברו וחלפו ונשטפו והני דלפנינו מי מעין הם ועיין כ"מ פ"ב מהל' טומאת אוכלים הל' כ"ו ועיין תוי"ט פ"ב דמכשירין משנה ג' ד"ה אבל כו' ימצא כעין סברא זו אבל כי רבו לא שייך הא אבל עכ"פ קמא קמא בטיל לא שייך לשמואל דמ"במ לא בטיל ודוחק לומר דמי מעין ומי נוטפים תרי שמא נינהו ולא הוה מ"במ וגרע מדם הפר ומדם השעי' דמיקרי חד שמא אף ע"ג דאית ליה שם לווי' עיין השגת הראב"ד פי"ו מהל' מ"אס הל' י"ד וצ"ע:
ולענין ישוב דיוק הנ"ל דבשמואל משמע שמא ירבו אבל מע"מ כשר ולר"א בר צדוק משמע דוקא רבו זוחלים אבל מע"מ פסול י"ל דאפשר כי היכי דמהני השקה לעשות שאובין כמקוה מטעם זריעה י"ל דהה"נ מהני השקה לעשות נוטפים כזוחלים אך זריעה לא שייך אלא כשהזרע בא אל הקרקע שנזרע בו ולא הקרקע אל הזרע וגם לא שייך זריע' כשהזרע מרוב' מן הקרקע ע"כ כשהנוטפי' באים אל הזוחלים מטהרי' בהשקה עד פלגא אבל כשהנוטפים רבו אין דרך השקה בכך ומיפסלי בזחיל' וכשהזוחלי' באים אל הנוטפי' דהיינו ר"א בר צדוק לא שייך כלל שיזרעו הנוטפים בזוחלי' הבאים אליהם ומיהו ברביי' מתכשרי' מטעם ביטול ברוב וכמ"ש תוספות זבחים ע"ח ע"ב לחלק בין השקה לרביי' ע"ש וה"נ דכותי' ועיין בשיטה מקובצת ביצה הנ"ל להרא"ה לא שייך השקה אלא נוטפים בנוטפים וזוחלי' בזוחלים ולא באינו מינו אך התם השקה ונגיעה בעלמא והכא במתערבי' זה בתוך זה ממש אפשר דמהני השקה והנלע"ד כתבתי ויתענג על רוב שלום א"נ ח"ח הדש"ת וחותם באהבה רבה. פ"ב יום ג' כ"ד כסלו תקצ"טל. משה"ק סופר מפפ"דמ.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |