שו"ת חתם סופר/ב/רו
שו"ת חתם סופר 
ב רו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שוכ"ט לי"נ הרב הגאון חריף בעל פיפיות עומד לתלפיו' כש"ת מהו' געץ נ"י אב"ד ור"מ דק"ק באיי יע"א:
נועם מכתבו הגיעני מעולפת ספירים בלהבת אש תורה המה מאירים אודות מורה א' שצוה לעשות מקוה גיגית א' תלויה בשלשלאות ומנוקבת כשפ"ה לחברה אל המעין וסותמים הנקב בברזא כדי לפתוח בשעה שהיא יורדת לטבול כדי לחבר עם המעי' ברגע הטבילה ולחזור לסותמו מיד כדי שלא יתקררו המים חמין שבגיגית והגיגית נתחזקה בחבושי' ויתידו' של ברזל והן כל יקר ראתה עיניו שלדעתו המקוה פסולה לטבול בו ואפשר מדאוריי' נמי כמבואר באריכות מכתבו הראה פנים לכל צד כמראה האופן:
הנה עיניו הבדולחי' לנוכח יביטו העתק תשובתי שכתבתי אמנם בחבית הקבוע בקרקע ונבנה שם אף ע"ג דהתם חבית עגולה והכא תיבה וגיגית ולדעת פר"מ כיון שעשוי למושב הרוחצים במרחץ ה"ל כלי למדרס לע"ד כיון שניקב כדינו טרם שיקבע בקרקע תו לא חזי למרחץ דהרי מים יוצאי' ולא חזי תו למדרס ומה שסותמים אותו אחר שנקבע בקרקע ה"ל קבעו ולבסוף חקקו ככל הדברים והתנאים שכתבתי בתשובה המועתקת:
ושם הסכמתי לדברי נ"בי דע"י שהברזא עשוי לכך מעיקרא ה"ל ככלי העשוי לקבל בענין זה והדרנא בי מפני שמצאתי להגאון בתשו' בית אפרים ה' יאריך ימיו בחי"ד סימן נ"ג דחה זה בדברים נכונים מאוד יעיין עליו אלא מ"מ מסיים בסוף וז"ל תבנא לדינא שלע"ד אין חשש אם נסתם בברזא של עץ ומ"מ חוששי' לדברי הגאון נ"בי ז"ל וגם בתשו' מאיר נתיבים ראיתי שחושש לזה לכן שפיר דמי לעשות נקב א' גדול כמוציא רמון ולסתמו בסיד וצרורו' דרך בנין וזה יהי' סתום ועוד יעשו נקב כשפ"ה עם ברזא ולפתוח הברזא בכל עת שבא' לטבול וכו' עכ"ל יע"ש והוא עצה נכונה בענין זה:
אך כל זה אם היו לוקחי' גיגית שלא נעשה מתחלה לשמש עם הקרקע ונוקבי' אותו ומבטלו מתורת כלי ומה שמחברו אח"כ עם הקרקע ה"ל מעשה בנין ככופת שאור שיחדו לישיבה אז מותר לטבול בו אם יש בו כשיעור אפילו כשהנקב סתום לגמרי דלא הוה טובל בכלי אלא בקרקע ממש אך כלי שנעשה מתחלה לשמש עם הקרקע נהי דלענין קבלת טומאה אין כאן בית מיחוש לא מטעם הכלי ולא מטעם הברזא כיון שנעשה מתחלה לשמש עם הקרקע מ"מ לפסול המקוה ומכ"ש לטבול בתוכו פסול מטעם כלי ואין הבנין בקרקע מבטלו להתיר הטבילה בתוכו כשהנקב סתום ועוד לע"ד דוקא בנין בקרקע ממש מבטלו נהי דלא בעי' שיהיה קבור ושקוע בתוך קרקע ואפי' עומד ע"ג קרקע ומרחו בטיט מהני וכמ"ש ש"כ סי' ר"א ס"ק כ"ה מ"מ תיבה או גיגית התלוי בשלשלאות איננו אלא כלי גמור העשוי לטלטל ע"י שלשלאותיו ואיננו בנין המבטלו מתור' כלי והגאון בית אפרים לא עמד בזה לחלק כנ"ל ולע"ד נראה מה שכתבתי נכון אך מ"מ בשעה שהכלי פתוח לית לן בה דודאי באות' שעה אין שם כלי עליו ואין ראי' מטיטרוס פ"ב דכלים דהתם כל זמן שפיה סתום אין המים יוצאים מנקבי הטיטרוס וכשמסיר פקק העליון מוציא המים דרך הנקבים אבל פשוט דאי מוציא המים דרך פי הכלי באופן שיצאו המים מפה ומפה באותו שעה בטיל לי' מתורת כלי וס' זו בעינה כ' הגאון בית אפרים הנ"ל דכשמסיר הברזא ונוטל ידיו דרך פי הכלי והמים מקלחי' מפה ומפה בטיל לי' מתורת כלי באותה שעה:
ובמבי"ט סי' ע"א דרמיז עלה הש"כ סי' ר"א סקפ"ב הוה עובדא שהיו חביות שקועי' בקרקע והיו נקובים למעל' ב' נקבי' זה נגד זה והמים מקלחים מההר דרך שני נקבי' אלו למקוה נכנסי' בנקב זה ויוצאי' בנקב שכנגדו וכ' אלו הי' בתחתיתו הי' מותר אלא יען שהנקבי' למעלה לא נתבטל מתורת כלי מפני שמקבל מים למטה מהנקבים אע"פ שהתם כך תשמישתו מ"מ היה מות':
ותמי' על הכ"מ פ"ו מהל' כלים הל' ג' שעל מה שכ' רמב"ם שם שכלי גללים שעשוי מתחלה נקבי' כמוציא רמון מטמאי' כ' שיצא לו כן מההיא דשולי קורפיו' וכו' יושבים מסומכים ובמ"כ לע"ד לא פליגי רמב"ם וראב"ד כלל לדינא אלא דרמב"ם לפי גירסתו כלים אלו משתמשי' בהם בדברים היותר גדולים מרמוני' וה"ל כסלון של פת שיעורו כמוציא ככרות במ"ג פי"ז מכלים ולראב"ד כלי' אלו תשמישו ברמוני' ולדינא שניהם אמת ובגי' בעלמא פליגי אבל שיהי' דעת הרמב"ם שאם הכלי אינו ראוי' לקבל אותו דבר שנעשה עבורו רק שתחלה הי' נעשה בשבירה ופחיתה יהי' נקרא עשוי לקבלה בענין זה ויהי' דומה לכלים שעשוי' לקבל עומדים מסומכים הגע עצמך אם יעשה חביות בלי שולים להניח לארכו שיכנסו מים בזו ויצאו בזו יהי' נקרא עשוי לקבלה בענין זה ע"כ דברי כ"מ תמוהים בעיני לע"ד:
ובנידון שלפנינו בלאה"נ אינו דומה לעשוי לקבל בענין זה שהרי אדרבה הנקב אינו עשוי לקבל מי המעיין שתחתיו שאין אנו צריכים הכלי הזה להכניס מי מעיין שהרי המעיין לפנינו ונוכל לטבול בתוכה כרצונינו והכלי עשוי לקבל חמין ולחצוץ בפני מי המעיין שלא יכנסו לתוכו וכל שאנו עושים נקב בכלי אנו מבטלי' כוונתינו שנתבטל חציצת הכלי בפני המעין ומתחברי' מים חמין עם המעיין ומתבטל קצת חמימתן נמצא נקב כזה מבטל מתורת כלי בלי ספק:
ונבוא למ"ש פר"מ אודות החשוקים היתדות של ברזל הקבועי' בו להחזיקו דה"ל המעמיד דבר המקבל טומאה הנה הא דהכל הולך אחר המעמיד בשבת ט"ו ע"ב אינו ענין לכאן דהתם ענין אחר הוא כמ"ש תוספות שם ד"ה ר"מ אך בשבת נ"ט ע"ב לכולהי אמוראי אתי סתם מתני' כר"נ דאין הולכי' אחר המעמיד והרא"ש שלהי ע"ז מסתפק אי הלכה כסתם משנה זו ומקום ספיקו דמתני' דכלים פי"ג היא כרבנן ואי יש סדר למשנה בב' סדרים אם כן הלכה כסתמא בתרא ועמ"ש רא"ש ר"פ כל הבשר ותוס' ר"פ אין מעמידי' ומג"א ס"סי תפ"ט והרמב"ם פסק לענין שבת כסתם משנה דשבת דאשה חייבת חטאת ולא אזיל בתר המעמידו ולענין טומאה פסק כסתם משנה פי"ג דכלים כרבנן דר"נ ופר"מ הרגיש בסתירת הרמב"ם בזה והנה יעיי' תוספות בשבת פ"א ע"א ד"ה חפי כו' שדבריהם תמוהים וכבר נתעורר עליהם במהרמ"ל שם והנר' לע"ד דיש לדקדק בברייתא דמייתי בשבת נ"ט דמסיים וחכמים אומרים הכל הולך אחר המעמיד חכמים היינו ת"ק תו י"לד דבמתני' דכלים אין זכר למו מדבר המעמיד אלא מטעם עץ המשמש המתכת דהכל הולך אחר העיקר הכלי ולא אחר המשמש יע"ש ועוד יעיין בסוכה כ"א ע"ב מתני' הסומך סוכתו בכרעי המטה הרז"ה פסק שם כרבנן והרי"ף נמי דפסק כר"י כתב הרא"ש דהטעם משום קבע ור"ן נמי דכ' הטעם כמ"ד שמעמידה בדבר המקבל טומאה מכל מקום העלה דגזירה דרבנן היא שלא יבא לסכך בהם אבל אין שום א' שיסבור הולך אתר המעמיד והנלע"ד בזה דג' מחלוקו' יש רבנן בתראי ס"ל הכל הולך אחר המעמיד אפי' שיהיה המעמיד משמש את העץ כגון חשוקי' של דלי שאין ספק שהדלי עיקר וחשוקי' משמשים לו מ"מ כיון שהחשוקי' מעמידי' אותו הוה ליה דין כלי מתכות דכללא כיילי הכל הולך אחר המעמיד אמנם ר' נחמי' ומחלוקתו היינו תנא קמא שלו תרווייהו ס"ל הכל הולך אחר עיקר הכלי והמשמש בטל לגבי העיקר אפי' יהיה המשמש מעמיד את כל הכלי כגון חשוקי' של דלי אך בכלי ששניהם צריכי' זה לזה כגון סולם ושליבותיו אם כן צריך הכרע איזה נקרא עיקר הכלי ואיזה נקרא משמש בהא פליגי תנא קמא דר"נ ס"ל המעמיד יכריע ועמודי הסולם עיקרים והשליבות משמשי' את העמודים ולר"נ אין מעלה כלל בהעמדה אלא בתר עיקר פעולת הכלי וכוונת תשמישו אזלי' ובסולם הלך אחר שליבותי' וכן נמי בטבעת וחותמו דתרוייהו צריכי אהדדי לרבנן הולך אחר מעמיד והחותם משמש לטבעת ובטל לגבי' משא"כ לר"נ וסתם מתניתין דכלים אתי' כתנא קמא דר"נ אבל לא כרבנן בתראי אדרבא סתמא דלא כוותיהו מדאתי עלה דטבעת מטעם מתכת המשמש העץ ואם כן בסוכה כ"א ע"ב הנ"ל דדומה ממש לחשוקי דלי לא אזלינן בתר המעמיד:
והשתא נ"ל דלענין שבת נמי יש נפקותא בין ת"ק לרבנן בתראי דלרבנן בתראי דס"ל הכל בטל לגבי מעמיד אפילו העיקר לגבי המשמש אם כן החותם בטל לגבי טבעת ביטול גמור וכמאן דליתי' דמי הנושאו בשבת פטור משא"כ לתנא קמא לא חשיבי המעמיד כולי האי לבטל אידך בטול גמור אלא מטעם משמש אתאינן עלה ולענין טומאה הולכי' אחר עיקר אבל עכ"פ משמש מיהו הוה ולענין שבת משוי הוא ויעיין סברא כעין זו בשבת קל"ט ע"ב ובתוס' ד"ה ציצית כו' ואם כן למסקנא דשבת ס' ע"א טומאה אשבת קרמית ואתני' מתני' דשבת שפיר כסתם דמתניתין דכלים וכר"נ ומחלוקתו ולא פסקי רבנן בתראי וא"ש פסק הרמב"ם ובזה יש לסלק גם תלונ' מהרמ"ל הנ"ל מהתוס' שבת פ"א ע"א ד"ה חפי ור"נ ומחלוקתו קאמרי ובלשון ט"ז בי"ד סי' ק"כ סק"ח שהזכיר ר"מ הוא שלא בדקדוק כמו שכתבתי לעיל בשם התוס' דשבת ובר"ה י"ט ע"א אלא הול"ל רבנן בתראי דר"נ וכנ"ל:
וא"כ לפי עניית דעתי העיקר שהחשוקים ויתידות אינם עושים את הכלי כלי מתכות ומכל שכן בנ"ד שאין התיבה והגיגי' צריכי' לה עתה כלל רק שלא יתקלקל לעתיד על ידי כובד מים והטובלי' כמו שכתב פר"מ וכבר פסקה לזה בנ"בי מה"ת בחי"ד סימן קל"ז ד"ה ונחזור וכו' ומה שקשה על דבריו מדברי ר"ת בתוס' סוכה יו"ד ע"א ד"ה פירס הארכתי במ"א ויעיין מג"א סי' ל"ב סקל"ט בשם ת"ה:
נחזור לנידון שלפנינו ואמרתי אספרה כמו שמקוה כזו באה לידי בהיותי במרחץ פיזונג ופסלתי' מטעם שאינה מחובר' בקרקע בבנין רק תלוי בשלשלאו' ואז בעי' מדינא שיהי' הנקב פתוח בשעת טבילה ואי לאו פסולה מ"הת לענ"ד וכל הנשים המשמשי' המקוה העידו לפני שאין פותחי' הברזא ממש מפני שאי אפשר להם למצוא הנקב בתוך המים להחזיר הברזא למקומה לסותמו מפני שהם ממשמשי' כעיור באפילה ובין כך נמשכי' ועולי' מים קרי' מהמעיי' לתוך התיבה ומתקררי' ויען כי המורה אמר להם בתחלה כי הסרת הברזא הוא רק לחומרא בעלמא ע"כ לא דקדקו בזה ע"כ נ"ל דהמקוה שעשה המורה שהזכיר מעלתו פסולה וכל הני מילי לימרו משמי ברבי' שאני פוסל המקוה ומכל שכן שנעשה התיבה מעיקרא לשמש הקרקע דגרע טפי לע"ד שאם הברזא עושה אותה כלי לא נתבטלה על ידי שניבנית בקרקע מכל שכן שאינה נבנית כלל אלא תלוי בשלשלאות ועל פר"מ מוטל להסיר מכשול מגלילותיו. פ"ב יום ג' כ"ב טבת תקעט"ל. משה"ק סופר מפפ"דמ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |