שו"ת חתם סופר/ב/קצח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בדין חקקו ולבסוף קבעו וקבעו ולבסוף חקקו שעיקרו במסכת ב"ב ס"ה שמשמעות הש"ס דבדאורייתא אין לחלק רק בדרבנן אמנם דעת הפוסקים לחלק גם בדאורייתא והגאון נ"בי מה"ת סי' קמ"ב שפך סוללה על דין הנ"ל שהוא נגד הש"ס ויען כי לא חדית היא כי כבד הלכו בו נימושות מאז על כן אמרתי לברר הלכה זו בעזה"י ואם אינני אלא מעתיק דברי הראשונים די לי בזה כמ"ש רמב"ן בדיני דגרמי ומכל מקום אוסיף קצת נופך בין הפרקים אשר חנן ה' את עבדו ומאתו אשאל יחונני דעה בינה והשכל ולא אכשל ח"ו בדבר הלכה: - והנה לא באתי לבונן האבנים והרוצה לעמוד על דברינו יעיין בסוגיא היטב: - ולמען ירוץ הקורא אסדרם על שלש עשרה עקרים:
(א) הרמב"ם בפי' משנה ד' פ"ב מכלים מתני' עריבה וכו' אעפ"י שקבעה בכותל כ' וז"ל לפי שהכלי אשר יקבל טומאה כפי צורתו כאשר נקבע בכותל או בארץ הנה הוא יקבל טומאה כמו שהוא לפי דעת חכמים כמו שהתבאר מדבריהם פט"ו ממס' זו גבי דף של נחתומים וכן בסוף חגיגה והלכה כחכמים אמנם יהיה המחובר לקרקע כקרקע ולא יקבל טומאה אצל חכמים כאשר יעשה זה הדבר מתחלתו בקרקע או נעשה לשמש את הקרקע כמו שקדם עכ"ל מבואר מדבריו לחלק בין היה כלי בתלוש ושוב חברו בקרקע או שנעשה מתחלת עשייתו אחר שכבר קבעו בקרקע אפי' לא נעשה לשמש את הקרקע או נעשה לשמש את הקרקע אפילו לא נעשה מתחלת עשייתו בקרקע מבואר מדבריו דדף של נחתומים שבמשנה ב' פט"ו דכלים מיירי שהיה עליו שם דף קודם שקבעו וכן יתפרשו דבריו בחיבורו ספי"א מכלים מניקת וכו' לפיכך דף של נחתומים וכו' ע"ש דמיירי מכלים עשויים שקבעם וכ"כ בס' באר יעקב סי' ר"א דרמב"ם נתכוון לדף שכבר נגמר קודם שקבעו אמנם כל זה שלא כסוגית הש"ס:
(ב) הר"ש פ"ה דפרה משנה ז' השוקת שבסלע וכו' כתב וז"ל והכא מיירי בסלע מחובר שחקקו אין נחשב כלי הואיל ולא הי' עליו שם כלי בתלוש ואפי' היה תלוש אלא שקבעו ולבסוף חקקו כדאמר בהמוכר את הבית גבי צינור עכ"ל והנה הא דלא מייתי ש"ס בב"ב מהך דשוקת אין ממלאים וכו' היה כלי וחברו בסיד ממלאים בה והכא מיירי בקידוש והזי' וצמיד פתי' דאוריי' וגם מפסול מקוה דרבנן אלא דמשנה זו אינה ראי' די"ל או שוקת היינו מחובר מעיקרא בסלע אבל כלי שחברה בסיד אפי' קבעה ולבסוף חקקה פוסל ואין ממלאים ומקדשים וכרבנן דדף או להיפך כולה ר"א ושוקת היינו בין חקקה תחלה או קבעה תחלה וכלי שחברה בסיד ר"ל שלא חברה היטב אלא בסיד בלי גפסית או צרורות דרך בנין וזה אינו מבטל תורת כלי ע"י חבור חלש כזה אבל אם היה מחברו כראוי' אז כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וכר"א ומשו"ה לא מייתי ש"ס מהך מתני' אפלוגתת ר"א ורבנן אבל מכל מקום הר"ש מפרש להלכתא מתני' דשוקת כברייתא דצינור בין בדאורייתא ובין בדרבנן דאינה צריכה צמיד פתיל:
(ג) תשובו' רשב"א סי' ת"ת ומייתי לי' ב"י ורמ"א סי' ר"א וז"ל אם היה כלי אבן א' חקוקה בכל מקום פסול והוא שחקקו ולבסוף קבעו משום דה"ל כלים ואין טובלין בכלים דמעיין ובור כתי' וכו' מבואר שאם היה קבעו ולבסוף חקקו טובלים בתוכו אע"ג דטבילה בכלים פסול דאוריי' דמעיין ובור כתי' ומביאו רמ"א סי' ר"א סעיף ז':
(ד) הרא"ש והטור והש"ע סי' ר"א סעי' ז' ולשון ש"ך סקכ"ח לפיכך גיגי' שקבעום בארץ ונתמלאו מי גשמים אין טובלין בה כיון שהיה עלי' שם כלי קודם שקבעו עכ"ל טור משמע אם לא היה עליו שם כלי קודם שקבעו כגון שקבעו עץ או אבן ואח"כ חקקו כשר וכן הוא במשנה ובאשר"י ובפוסקים עכ"ל הש"ך ועוד לקמן בשם תשו' הרא"ש ובש"ע סעי' מ"ח הבא להמשיך מים למקוה צריך שלא יהיה בדבר המקבל טומאה וכו' ואם הסילון של מתכות מחובר לקרקע אפי' מקלח להדיא לתוך המקוה כשר שהרי אינו מקבל טומאה לפי שהוא בטל אגב קרקע עכ"ל ובס' דגול מרבבה שם כ' דמיירי דוקא שנעשו מתחלה לקרקע והמעיין בל' תשו' רשב"א דמייתי ב"י ד"ה ומ"ש ואם הוא מחוב' לקרק' וכו' ע"ש ובלשון הטור שם וז"ל ואם הוא מחובר לקרקע ש"ד שאז אינו מקבל טומאה לפי שהוא בטל אגב קרקע עכ"ל הרי שאפי' לענין הוי' בטהרה דאוריי' מהני ביטול אגב קרקע:
והנה בטח"מ סי' צ"ה ז"ל טענו במחובר לקרקע וכו' ענבי' העומדים לבצור וכו' כ' הרמב"ם דנשבעים עליהם דכתלושים דמי ומדברי א"א הרא"ש יראה דאין נשבעים עליהם אלא היסת דלאו כתלושי' דמי וכן ר"ח פסק כר"א דאית ליה כל המחובר לקרקע כקרקע דמי וכ' הרב"י דמ"ש הטור שיראה מהרא"ש דאין נשבעים היינו מדמייתי המשנה כצורתה ומשמע סתמא הלכה כרבנן והתומים הקשה סתירת הרא"ש לפ"ז ומ"ש הרב"י דמ"ש הר"ח פסק כר"א דלא ידע ר"א היכא רמיזא העלה הש"ך דט"ס הוא בהטור ולא שייך הר"ח לכאן גבי ענבים העומדים ליבצר אלא לקמן שכ' הטור וכ' בעל העיטור דוקא גידולי קרקע אבל תלוש ולבסוף חברו כגון כותל בנין וצינור שקבעו וכוורת דבורי' קיי"ל כחכמים דמחובר לקרקע לאו כקרקע דמי הכא שייך ור"ח פסק כר"א והיינו דברי ר"ח דמייתי רשב"ם ב"ב ס"ז ע"א ע"ש והנה דברי ש"כ נכונים אך א"כ צריך להגי' גם בלשון הטור שכ' וכן ר"ח פסק כר"א ומאי וכן אבל האמת יורה דרכו דכל מ"ש לעיל אהרמב"ם בענבי' עומדים לבצור כתלוש ומדברי א"א הרא"ש וכו' הוא ט"ס ושייך למטה אהעיטור דפסק כרבנן כל המחובר לאו כקרקע דמי וע"ז כ' הטור ומדברי א"א הרא"ש יראה שאין נשבעים עליהן וכן ר"ח פסק כר"א כצ"ל אבל בענבים העומדים לבצור לא הכריע הטור בדעת הרא"ש כלל ולק"מ ק' תומים בסתירת הרא"ש ואמנם מ"ש הטור דמדברי רא"ש נראה דאין נשבעים על המחובר היינו מדפסק כל הני פיסקי דלעיל דכמחובר דמי לענין טבילת מקוה והוי' בטהרה:
(ה) האגודה פ' המוכר בית סי' קט"ו מייתי בריי' דצינור שחקקו וקצת שקלא וטרי' היינו שינוי דפשוטי כלי עץ דרבנן ומ"ש עליו תוס' דכלי עץ משמשי אדם טמאים ולא מייתי כלל שנוי' שאני שאיבה דרבנן ומייתי איבעי' חישב להדיח איצטרובלין ודחה פרשב"ם ומקיים פי' תוס' דקאי האיבעי' למ"ד כותל בנין כמחובר וקאי בתיקו ושוב כ' אגודה וז"ל לפ"ז נ"ל דאין ליטול מים לאכילה מאותן אבנים שיש להם בית קיבול ונקבעו בכותל ויש להן ברזות או תרנגולי נחשת שנוטלים בהם עיין מס' פרה סי' א' פ"ה דמותר עכ"ל ומייתי לי' ד"מ ובהגהת ש"ע א"ח סי' קנ"ט סעי' ז' ובט"ז שם סק"ח הבין דראיתו מפ"ה דפרה מתני' דשוקת לחלק בין קבעו תחלה או חקקו תחלה ובאמת כן נראה שהביא בעל חי' אגודה שבסוף תשו' מהרי"ו אבל לבבי לא כן ידמה מפני כמה ק' שיש לי בזה חדא מ"ש דנקיט שיש להם ברזות ותרנגולים מאי שייטי' הכא ותו מאי אולמא להביא ראיה מדברי עצמו דמייתי במס' פרה שלו דמתני' דשוקת מיירי בקבעו תחלה והנה ז"ל שם פ"ה דפרה השוקת שבסלע אין מקדשים וכו' פי' שחקקה במחובר' או שקבעו ולבסוף חקקו כדאיתא בפ' המוכר את הבית סי' קט"ז גבי סילונות עכ"ל וא"כ כיון שכל עצמו פ"ה דפרה אצינור דשמעתין סמך איך מייתי הכא מהתם ותליא תניא בדלא תניא ותו דמסיים פרק ה' סימן א' ואיננו סי' א:
אבל האמת יורה דרכו דקיי"ל כל כלי שמשתמש עם ברזא נהי כשהברזא סתום הרי הוא כלי מ"מ כל שפותחים הברזא בטיל לי' מתורת כלי ונהי דנוטלים ממגופת חביות לידים היינו ע"י אותו הנקב ברגע שפותח ומסיר המגופה דהרי כ"ז שהיה סתומה היה המים בכלי וכל השופך מכלי על ידיו הרי המים באויר בין כלי לידיו ומ"מ נקראים מחמת כלי כיון שלא הפסיק דבר אחר ביניהם שאינו כלי וה"נ מה שבאי' בשפיכה ראשונה על ידיו ה"ל באי' מחמת כלי אמנם אותו שעה בטיל לי' מתורת כלי וכבר האריך בזה הגאון בית אפרים חי"ד סי' נ"ג ד"ה אחר כותבי מצאתי בש"ות נ"בי מה"ת חי"ד סי' קמ"ב וכו' ולע"ד הוה דבר תימה לומר דכלי שעשו בו נקב המטהרו יהיה דין כלי עליו בשביל שדעתו לתקן לו סתימה ואפילו דעתו לסתמו סתימה גמורה כגון כלי חרס שמנקבו ודעתו לחזור ולסתמו בזפ' וכו' ומכ"ש אם אין דעתו לסותמו סתימ' גמור' רק ליתן לו ברזא שאין הקלקול ע"מ לתקן לגמרי וכו' ומ"ש נ"בי ראי' מסי' קנ"ט נפלאתי דהתם כיון דדרך תשמישו בכך וכו' ודבר פשוט לפע"ד בכלי שיש בו ברזא ונוטל הברזא מתוכו אבל לא נטל ידיו דרך הנקב רק יצק המים דרך פי הכלי דלא מהני דבעת שהוא פתוח בטל ממנו תורת כלי ואין היתר רק להיות נוטל ידיו דרך פי הברזא ע"ש שהאריך עוד מאוד ורק בטעם שנוטלי' דרך פי המגופה לא ביאר טעמו יפה וכבר כתבתי לעיל הטעם שנלע"ד מ"מ בהא סלקינין בהסרת הברזא בטיל לי' מתורת כלי ובחזירתו נעשה כלי וכן לעולם ואהא קאי אגודה בכלי שאחר שחקקו קבעו בכותל כנהוג אך תיקן לו ברזא נמצא בעת הסרת הברזא בטיל ליה מתורת כלי ושוב כשמחזיר הברזא נעשה כלי במחובר וה"ל קבעו ולבסוף חקקו ופסול לנטילה: -
ומ"ש לפ"ז לא קאי לפי האיבעי' דאיצטרוביל דקאי בתיקו דהרי איהו מפרש כהתוס' דכל האיבעי' לא קאי אלא למ"ד כותל בנין כמחובר דמי והרי האגודה גופי' פסק פ"ק דחולין סי' כ"ב דאפי' גבי שחיטה כתלוש דמי מכ"ש לענין הכשר זרעים ע"ש בש"ס פ"ק דחולין ותבין אלא קאי אהסוגי' ושקלא וטרי' דקאי אצינור והוא לא מייתי כלל שום דחי' דשאני שאיבה דרבנן וכאלו הך דצינור הלכה קבועה היא וכדעת כל הפוסקים שכתבתי לעיל וע"ז כ' עתה בסוף הסוגי' ולפ"ז אין ליטול וכו' מפני שע"י הסרת הברזא והחזרתו ה"ל קבעו ולבסוף חקקו ואין לזה צורך ראי' מפ"ה דפרה אך שוב כ' מילתא אחריתי לפמ"ש פ"ה דפרה סי' א' יש להתיר וט"ס הוא סי' א' וצ"ל סי' ח' ובאמת במס' פרה לא ציינו המדפיסים סימנים כלל אך כשתמנה ותספור פיסקא ח' שם כ' וז"ל אמתני' נקבה מן הצד פוקקה בסמרטוט המים שבתוכ' כשרי' מפני שהם עיגולי כלי מכאן משמע דכלי שניקב מן הצד מותר ליטול ממנו לידים עכ"ל ולזה נתכוון דהשתא כיון שהברזות מן הצד לא בטיל תורת כלי מיני' אא"כ הוא בתחתיתו ושוליו מותר ליטול מהכלים ההמה זהו כוונת האגודה בלי ספק: -
והנה הט"ז סי' קנ"ט סק"ח הקשה כיון דאבעי' קאי בתיקו אמאי לא ניזל בנט"י לקולא ולק"מ לפמ"ש דלא קאי אהאבעי' אלא כמ"ש לעיל דאצינור קאי ולא מספקא ליה כלל ועוד הקשה כיון דקיי"ל כרבנן דדף ורק בשאיבה דרבנן הקילו לעשותו כלי דאוריי' כאלו אינו כלי ע"י חיבור מכ"ש בנט"י דרבנן דיש לנו לחשוב קבעו ולבסוף חקקו לכלי: -
ובס' עצי אלמוגי' כ' הגאון לתרץ דקשי' כדמתרץ ש"ס שאני שאיבה הדר פריך א"ה אפי' חקקו ולבסוף קבעו נמי כיון דעלה על דעת המקשן למיפרך הכי מאי תי' שהי' עליו שם כלי אע"כ פשיטא לי' דרבנן דדף כרבנן דמכתשת דמחלקין בין קבעו תחלה לחקקו תחלה אלא באי' דאוריי' גזרו בדף של מתכות קבעו אטו חקקו ולכן כשהקשה אשאיבה אי הכי אפי' חקקו תחלה נמי משני שהי' עליו שם כלי בתלוש פי' ואסור מ"הת לכן החמירו בשאיבה בחד דרבנן משא"כ בחקקו תחלה דהוה רק כלי מדרבנן הקילו בשאיבה דהוה לי' תרי דרבנן ולנן בנטילה בחקקו תחלה דמן התורה אינו כלי אין ליטול ממנו ע"ש וכבר השיגו בנ"בי בפי' הש"ס אמנם לקושטא דמלתא דבריו מאוד נכונים לומר דלרבנן דדף נמי לא הוה כתלוש מ"הת אלא בחקקו תחלה ובקבעו תחלה הוה רק דרבנן וא"ש נמי מאי דקיי"ל בשחיטה לקול' דכלי שקבעו אפי' בטלו מותר לשחוט בו כיון דחקקו תחלה וא"כ י"ל גם לטבול בתוך כלי שקבעו ואח"כ חקקו יש לסמוך אהנך פוסקי' דפסקו כר"א לגמרי דהוה כמחובר כיון דגם לרבנן ליכא אלא איסור דרבנן: -
ואגב אומר מה שראיתי והבנתי בפי' המשנ' לרמב"ם רפ"ד דמקוואו' שיצא לתרץ לשון הש"ס כיון שהי' עליו שם כלי ולא משני שהי' כלי מעיקר' וגם מ"ש במשנ' שלאחרי' החוטט בצינו' לקבל צרורו' ע"ש בפנים והרב"י כתב שלא עמד ע"ד הרמב"ם בזה ע"ש והאמת כי לשון פי' המשנה מגומגם ומשובש כמה פעמים כיון שהועתק מלשון ערבי לעברי גם בכאן נ"ל מ"ש פשוטי כלי עץ מקבלי' טומאה מדרבנן ליתי' וצ"ל אינו מקבל טומאה אפי' מדרבנן כיון שאינו עשוי לשמש אדם ויבואר לקמן אי"ה בדברינו גבי דף של נחתומים מ"מ למדתי מדברי רמב"ם שבשתי משניו' אלו ישוב מרווח אהא דקאמר אלימא ר"א ורבנן דמכתשת שנדחקו רשב"ם ותוס' דהא כרבנן דמכתשת א"ש להדי' ותו מאי פריך אשינוי' שאני שאיבה דרבנן א"ה אפי' חקקו ולבסוף קבעו נמי מה עלה על דעתו להקשות ככה ותו לישנא דמשני בשהי' עליו שם כלי בתלוש וה"ל למימר שכבר הי' כלי בתלוש אבל פי' בריית' שנטל קורה וחקקו לעשותו צינור וקבעו בארץ ושוב אחר הקביעו' הוא מחטטו לקבל צרורו' ומאותה החטיטה לא הוזכר בבריי' כי סמך אמתני' דצינור בלי חטיטה אינה כלי אלא שאמרה הבריי' דהכל תלוי' בחקיקת הצינור בתלוש ולא בחטיט' לקבל צרורו' דאע"ג דע"י חקיקה אינה מקבלת טומאה אפי' דרבנן עד שיחטט שאז מקבל טומאה דאורייתא מכל מקום הכל תלוי בחקיקה בתלוש וע"ז מקשה ש"ס דלא כר"א ולא כרבנן והוה ס"ד דאמכתשת קאי דאפילו כרבנן לא אתי' דע"כ לא אמרי רבנן אלא כשהי' כלי מכתשת ממש בתלוש משא"כ צינור שאף עפ"י שחקקו מ"מ כ"ז שלא חטטו לא הוה גמר כלי ואפ"ה פוסל א"כ הוה דלא כר"א ודלא כרבנן ומסיק כרבנן דדף ושאני שאיב' דרבנן מחלקי וע"ז פריך א"ה חקקו ולבסוף קבעו נמי הרי מחוסר חעיטה ומ"ט לגזור בדרבנן טרם היותו כלי בתלוש ומשני הואיל ונקרא עליו שם כלי בלשון בנ"א שאינם מבינים לחלק בין ראוי לקבל או לא ומכ"ש אי נימא כגי' שלפנינו בפי' המשנ' הנ"ל דמדרבנן מקבל פשוטי כלי עץ טומאה א"כ א"ש בפשיטות דנקרא שם כלי מדרבנן טרם חטיטה ע"כ גזרו עליו והוא פי' נאה ומקובל ועכ"פ דברי אגודה אינם מתישבי' וק' ט"ז כראי מוצק ועכ"פ האגודה כהמון הפוסקים דס"ל דבריי' דצינור אפילו בדאוריי' מתני': -
(וי"ו) אעתיק לשון גאון אחרון הלכה למעשה בס' מרכבת המשנה ספ"ו ממקוואו' וז"ל וכבר נשאלתי על כיוצא בזה בכלי שחברו בקרקע אי מהני נקיבה אח"כ והשבתי דזה פשוט דמהני ממ"נ אי תלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי א"כ אין חילוק בין נקבו בתלוש או במחובר והנקב הוא עיקר ההכשר אלא דבעי' קבעו בקרקע משום גזירה שאם יראו שטובלי' בכלי מנוקב בתלוש יטבלו בכלי שאינו מנוקב וכיון שקבוע בקרקע שרי' ואפי' תימא כמחובר דמי א"כ בלא"ה שרי לטבול בו דעיקר הכשר בקביעות אלא גזרי' מחובר אטו תלוש משו"ה בעי' מנוקב [רוצה לומר להכירא] ותו דאנן קיי"ל כרבנן דמס' ב"ב דכתלוש דמי וכיון דמותר לנוקבו מותר לסותמו אח"כ דבשעת נקיבה בטיל מתורת כלי והסתימ' אח"כ חשיב כקובעו ואח"כ חוקקו ואין להאריך דזהו דין פשוט עכ"ל מרכבת המשנה אע"ג דדבריו פשוטי' לא הפסדתי בהעתק' דבריו וללמוד דגם הגאון הזה לא הרגיש דהרי בש"ס לא שרי' אלא בשאיבה דרבנן ולא לטבול בתוכו והו' הזכיר רבנן בדבריו ולא נזכר דא"כ לא יועיל קבעו ולבסוף חוקקו לטבול בתוך הכלי שהוא קפידא דאוריי' ופשיטא ליה האי דינא ככל הפוסקים הנ"ל: -
ומ"ש מסתימה דע כי בנ"בי כ' בפשיטות דלענין קבלת טומאה אין שום סתימה מועיל כ"א זפת בכלי חרס ולענין מקוה כל הסתימו' סגי וכבר דחה לי' בתשו' בית אפרים והאמת לפי ראות עיני' דהוה סתימה גמורה ממש בל תזוז משא"כ ברזא שרגילי' לתוחבו יפה כמ"ש רמב"ם פכ"ב מה' שבת ועש"ע א"ח סי' ש"כ ועיין ר"ש ספ"ט דכלי' דבעי' שימרח ג"כ ועכ"פ נ"ל מין בשאינו מינו כגון עץ למתכות גרע טפי כמ"ש ר"ש בשם תוספתא ספ"ג דכלים ומפרש טעמא מפני שהוא מינו שזפת יוצא מן העץ ע"ש והכל לפי מה שהוא: -
(ז)
ועתה נבוא להעתיק התירוצים על ק' זו:
בשו"ת תורת חיים שבתי ח"ג סי' כ"א אחר שכ' שאין לזוז מפסק רא"ש וטור אע"ג דקשי' עלי' מגמ' העלה לתרץ בדרך דס"ל הלכה כר"א כמ"ש רשב"ם בשם ר"ח מדמגבי' עישר נכסי מאיצטרובל וכן פסקו כל הפוסקי' לבר מרמב"ם וא"כ הלכה כר"א ויען כי הך דצינור הלכה פסוקה הוא ע"כ לומר דבכלי קבול גזרו אפי' בשאיב' דרבנן לחלק בין חקקו ולבסוף קובעו ובין קבעו תחלה אבל בכלי שאין לו בית קיבול לא גזרו אפי' בדף של מתכות שהוא דאורייתא אלו דבריו ז"ל: -
והנה העיטור כ' ע"ז דברי ר"ח הנ"ל דראי' מאיצטרוביל לא אתברר וכ' ש"כ סי' צ"ה סק"ח דאין להבי' ראי' מאצטרוביל ומגביית עישור נכסי לשאר מטלטלי' ושארי ענינים ע"ש ואני אומר דהא דכ' ר"ח דסלקא שמעתא כר"א היינו כאשר אומר דלפע"ד הא דאמרי' דמוכר בעין יפה או רעה מוכר לכל מר כדאית ליה זה שייך אי יש חילוק בין חקקו תחלה לקובעו תחלה וכיון דלענין דיני איסורא רגילים בני ישראל לחלק ביניה' ונולד מזה בלשון בנ"א במקח וממכר וגביי' חוב ג"כ לחלק ביניהם וא"כ המוכר בית ויש כלים מחוברים כגון מכתשת הי' צריך חקיר' על תחלת עשייתו של אותן כלים ועדי' וראי' ע"ז י"ל מוכר בעין יפה מכר בכל אופן ולא בעי למיקם בחפוש זכיות וראי' או בהיפוך בעין רעה מוכר והקונה סביר וקיבל אבל איהי' דין מוחלט המחוב' לקרקע הרי הוא כקרקע או אינו כקרקע לא שייך כלל עין יפה או רעה ויקוב הדין ההר והיות כן הלא משנתינו סתמא במכתשת כר"א דהוא מכור לעולם וכ"פ כל הפוסקים ומשנתינו דדף סתמא דאין חילוק בין קבעו תחלה או חקקו תחלה דלר"א לעולם הוה כמחובר ולרבנן לעולם כתלוש וא"כ תו ליכא למימר דסתמא מתני' דמכתשת משום מוכר בעין יפה מוכר כיון דר"א ורבנן לא מחלקי תו ליכא לאפלוגי בזה וע"כ הלכה כר"א והיינו דכ' ר"ח דשמעתא סלקא כר"א: -
ומ"ש דא"כ ליישב בריי' דצינור צריכי' לומר בכלי שיש לו תוך ובית קבול החמירו טפי ולדבריו י"ל במשנתינו דמכתשת אע"ג דיש לו תוך ובדיני מקוה חלקו חכמי' מ"מ המוכר בעין יפה מוכר כדין תורה ונראה להסביר דבתר דמשני ש"ס שאני הכא כיון דהוה עליו שם כלי מעיקר' בתלוש להכי דקדק ש"ס שם כלי ולא אמר כלי לכלול בתי' זה דהשתא דאתית להכי אפשר לאוקמי נמי כר"א והחילוק הוא מה שנקרא בין בני אדם בשם כלי היינו שיש לו תוך לאפוקי פשוטי אפי' כלי מתכות אין עליו שם כלי ולא חילקו בו:
ואמנם עדיין לא נתיישבה סוגי' דב"ק ס"ו דפריך למאי דקיי"ל שינוי קונה א"כ יועיל נמי לעשות המחובר כתלוש ע"י שינוי השם ע"ש בתוס' ד"ה צינור וכו' ומשני ש"ס שאני שאיבה דרבנן וא"כ לטבול תוך כלי דהוה דאוריי' ק' מיהו במה שנוהגי' ליקח גיגי' ולנוקבה ולקובעה ולחזור ולסותמה אח"כ במחובר לא שייך שינוי שם נהי דאשתני דינא ע"י השבירה והסתימה אבל שמא לא אשתני וא"ש אבל מ"מ מסתימת הפוסקי' ובפרט תשו' רשב"א סי' ת"ת מיירי בהדי' בקובע אבן וחוקקו וטובל בו א"כ אשתני שמו וטבילה בתוך הכלי הוא דאוריי' א"כ ק' כנ"ל הא שינוי השם עושהו כתלוש והנה בתוס' דבור הנ"ל הקשו לר"י דס"ל דמיירי מחטיטה והלא ע"יז לא נשתנה שמו ותי' כיון דע"י חקיקה נשתנה וה"ל תלוש שוב כשחוטט ה"ל כחוטט בתלוש אמנם בהרא"ש שם מבואר דחוקק דבריי' היינו חוטט וא"כ מיירי מצינור גמור שקבעו ואח"כ חטטו ומותר ודלא כמ"ש לעיל בכוונ' פי' משנה לרמב"ם וק' א"כ מ"פ ש"ס הא ע"י חטיטה לא נשתנה שמו והלא כבר הי' צינור חקוק מעיקרא ונתקשיתי בזה הרבה עד שמצאתי בש"מ דהרא"ש גופי' יישב זו ומפרש שינוי השם היינו שינוי הדין שנעשה כלי לפסול מקוה אותו השם עצמו גורם להחשיבו כתלוש וא"ש אך לפ"ז לק"מ ק' ש"ס לר"י דבעי שינוי שאינו חוזר לברייתו והלא החטיטה חוזר לברייתו לכשיבשו לתוכו צרורו' ועפר אע"כ ק' ש"ס הוא רק לס"ד דלא בעי שינוי שאינו חוזר לברייתו וכ"כ בחילופי גרסאות דמהרנ"ש ומהו' שכנא לא גרסי בקו' הש"ס ושינוי שם שאינו חוזר לברייתו מי הוה שינוי אלא ס"ל להני גאוני' דק' ש"ס הוא רק לס"ד אבל לר"ז לק"מ דאפי' צינור גופי' לכשישבר נמי חוזר לברייתו לקרוא קציצתא וא"כ למסקנא לק"מ וא"ש דין הרשב"א באבן שקבעו ואח"כ חקקו לטבול בתוכו וא"ש ומכ"ש לפמ"ש לעיל דבטח"מ סי' צ"ה משמע דהרא"ש כר"ח ס"ל דפסק כר"א וכנ"ל: -
ויש להבי' קצת ראי' למהרח"ש הנ"ל מדמקשה כ"כ בפשיטות וא"א שינוי שם מלתא היא אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי מאי פסקא לש"ס לס' פשוטה כ"כ דאחר שכבר נתבטל בקרקע יחזור וניעור ע"י שם חדש וי"ל דש"ס דב"ק אמסקנא קאי דקיי"ל כר"א וכסתם מתני' דמכתשת ובדף מקלינן אפילו בדאורייתא ולא מחלקינן בין קובעו לחוקקו תחלה וגבי שאיבה הוא דמחלקינן משום שם כלי ולא כלי ממש שהרי החיבור מבטל אפילו דף של מתכות רק מפני שמות בני אדם שקוראי' לקיבול ותוך כלי א"כ אפי' אחר שקבעו ומחדש לו שם אשר פי יקבנו צינור נמי ואפ"ה משני בשאיבה דרבנן לא החמירו כ"כ: -
והנה בכ"ז לא נתיישב דעת רמב"ם בפי' המשנה דאבוס של פרה דמחלק בין חקקו לקובעו תחלה ואפ"ה פסק במשנה דדף כרבנן ולא ס"ל הלכה כר"א וכנ"ל וא"כ הדרה קו' לדוכתא גם ק' דקיי"ל בשחיט' כתלוש דמי או לכ"הפ ספיק' הוה ולר"א ליכא ספיק':
(ח) ובס' באר יעקב בסי' ר"א בסופו כ' לתרץ דס"ל כרבנן דבית ולא ס"ל דטעמא משום מוכר בעין רעה מוכר אלא מדאורייתא דינא הכי ויצא כן מדבעי ר"י איצטרוביל וכו' אליבא דהני רבנן לפירשב"ם וא"כ לדינא בקבעו תחלה הוה מחובר דאורייתא ובחקקו תחלה איבעי' לר"י אי טעמיה משום עין רעה או מיחשבו להו כתלוש דאוריי' וסלקא בתיקו ול"ק מהא דקיי"ל לענין שחיטה חקקו ולבסוף קובעו אפי' בטלו שם הוה כתלוש או ספיקא דה"נ הכי הוא ע"ש ואך עדין ק' להאגודה דבתר דמייתי איבעי' דאיצטרוביל ודחה פירשב"ם ומפרש כהתוס' דהאבעי' לרבנן דדף אליבא דמאן דמחשב כותל בנין למחובר והוה איבעי' שלא אליבא דהלכתא לבתר כל אילן מייתי הך דנט"י שכ' לעיל בשמו וא"כ לא ס"ל דקיי"ל כרבנן דמכתשת מדבעי ר"י אליביי' ש"מ אין הטעם משום ע"ר מוכר דמנ"ל הא כיון דהאבעי' דר"י הוא לרבנן דדף וצ"ל להאגודה כתי' מהרח"ש דס"ל הלכה כר"א אלא דהוא גופי' פסק פ"ק דחולין דלענין שחיטה כתלוש דמי וכנ"ל: -
(ט) ואני עני אענה חלקי דהנה תוס' ב"ב החליטו דלא נ"ל דמיירי בצינור שיש לו ד' לבזבזים אלא בחטוט לקבל צרורו' ובב"ק לא החליטו זה והדין עמהם דאס"ד דיש לו ד' לבזבזי' והוה כלי המקבל טומאה מ"הת א"כ המים הנמשכים ממנו למלאות המקוה פסולים מ"הת לרוב הפוסקים ולהרשב"א אפי' נמשכים ממעיי' והוא היש חולקים שבסעי' מ"ט ע"ש לבד מרמב"ם דס"ל הוי' בטהרה לא בעי' עיין ב"י סי' ר"א וא"כ איך מסיק שאני שאיבה דרבנן הא הווי' בטהרה דאוריי' היא אע"כ מוקילי' בשאין לו לבזבזי' רק חיטוט צרורו' והמים עוברי' על גביו ונעשי' שאובי' אבל ההוי' היא בטהרה דמסתמא החטוט איננו בסוף הצינור ויש ממנו עד סוף הצינור הרבה יותר משיעור ידות הכלים לחטוט קטן כפי המבואר ברמב"ם פ"כ מה' כלים וא"כ הנותר מהצינור אחר שיעור יד לחטוט הצרורו' לא גרע מחיבור לפי סילון צינור קטן המבואר בסעי' מ"ח והוה הוי' בטהרה וא"ש ועיי' עוד בפכ"א מה' כלים בחבל היוצא מן המטה ועיין טור פ"ב הלכה ב' בסופו והכא אינו משמש אדם לכן אפי' טומאה דרבנן ליכא עיין היטב: -
אלא היא גופי' ק' מאי דוחקי' לאוקמא כרבנן נימא ר"א היא ופשוטי כלי עץ דרבנן והכא בצינור שיש לו ד' לבזבזי' ומשו' הוי' דאוריי' נגע' בי' וי"ל אה"נ הו"ל הב"ע ביש בו ד' לבזבזי' אלא אכתי הוי ק' הא ריבר"ח בדף של מתכת עסקי' וע"כ הוצרך לשנוי' כרבנן ושאני שאיבה דרבנן ומה שהכריח ריבר"ח לאוקמא בשל מתכות ולא אוקמי' בשל עץ בל"ז הייתי יכול לומר דאיהו גופיה קשיתי' ק' הש"ס דבריי' דצינור כר"א לא אתי' וע"כ כרבנן ומשום שאיבה דרבנן וא"כ לא מיתוקים לי' בפשוטי כלי עץ דא"כ מ"ט דרבנן מ"ש שאיב' דרבנן או פשוטי כלי עץ דרבנן אבל להנ"ל הא שפיר מיתוקם כר"א ופשוטי כלי עץ דרבנן מקיל ר"א ובצינור של לבזבזין מחמיר והנה רשב"ם פי' דף ב' פירושים א' שמוכרי' עליו לחם וא' שעורכי' וקוטפי' עליו וכן פי' רמב"ם ונ"ל א"ב כי אותו שעורכי' עליו ומקטפי' הוה משמשי אדם ומקבל טומאה דרבנן אבל דף שמוכרים עליו לא הוה משמשי אדם ואפילו מדרבנן לא מקבל טומאה ורי"ברח בעי לאוקמי בכל מין דף בין שעורכי' בין שמוכרי' עליו ואותו שמוכרי' עלי' לית בי' קבלת טומאה כלל ע"כ מוקי לי' בדף של מתכות ובריי' דצינור כרבנן ושאני שאיבה דרבנן:
ולפ"ז י"ל לפמ"ש לעיל דשמעתא כר"א סלקא א"כ דמוקמי' בדף של עץ ושעורכי' עליו דוקא ודלא כריבר"ח וצינור מיירי ביש לו ד' לבזבזי' ומדאוריי' משום הוי' בטהרה מחלקי' בין קבעו תחלה לחקקו תחלה ובמוכר מכתשת בעין יפה לא חילק ובדף פשוטי כלי עץ דרבנן דעורכי' עליו מקיל ר"א ומ"מ בשאיבה אע"פי שהוא דרבנן עשאוהו כטובל בכלי ממש לחלק בין קובעו תחלה לחוקקו וכן בנט"י סמכוהו אקידוש מי חטאת ועשאוהו כשוקת ממש לחלק בין קובעו תחלה לחוקקו תחלה וס' זו דנט"י דומה לקידוש מי חטאת כ' ג"כ בס' חמד משה וא"ש הכל גם בשחיטה דחקקו תחילה עשאוהו כתלוש וא"ש הכל בעז"הי:
אך הרמב"ם מפרש להדי' בדף של מתכות ובשעורכי' עליו ושל עץ הוא מדרבנן והלכה כרבנן כל זה כ' בפי' המשנה שם ע"ש ולדידי' הא דמוקי ר"י בר"ח בשל מתכת ולא בשל עץ ושעורכי' עליו כמו שפי' רמב"ם אכתי היינו משום דלשיטת רמב"ם לא בעי' הוי' בטהרה אלא למי חטאת וא"כ אפילו מיירי בצינו' של ד' לבזבזי' מכל מקום ליכא אלא שאיבה דרבנן ולא מתוקמא אלא כרבנן דדף ושאני שאיבה דרבנן אם כן בפשוטי כלי עץ דרבנן לא עשאוהו רבנן כתלוש וע"כ בשל מתכות איירי וא"ש פי' רמב"ם מ"מ הדרה ק' למה פסק במשנה דאבוס לחלק בין קבעו תחלה לחוקקו תחלה:
(יו"ד) ע"כ נראה לי עוד בא"א מה שאמרתי כבר מאז דלכאורה הומ"ל דרבנן היא וס"ל מדאורייתא לחלק בין קבעו תחלה לחקקו תחלה והכא מיירי בדף שנגמרה מלאכתו קודם שקבעו בכותל שכ"מ לשון דף שקבעו שכב' הוא דף וכמ"ש לעיל בלשון רמב"ם ספי"א מכלי' דמיירי בהכי בשלמא כר"א לא מיתוקמי ולומר דמיירי מדף שאינו מתוקן וקבעו תחלה דלשון דף לא משמע הכי אבל כרבנן מתוקמא שפיר וי"ל אה"נ אלא הכי אורחי' דש"ס שאינו חוזר מסברת המקשן דהוה ס"ל דמיירי בכל דף וס"ל נמי דשאיבה דרבנן מיירי צינור וס"ל נמי דמדרבנן היינו פשוטי כלי עץ מקלינן חד דרגא ע"כ הניחו באותו הס' ממש ותי' דצינור מיירי רק בשאיבה דרבנן ואמנם בב"ק ס"ו ע"ב בתר דאתקשי רבה עשרי' ותרתי' שנין אח"כ חידש ר"י שינוי שם קונה ולכי שיטת ש"ס שם אפי' יהי' החיבור בקרקע מבטל שם כלי כשהי' תחלה מ"מ כשחקקו ונקרא בשם חדש ראוי' שיהי' כתלוש והוצרך לומר שאני שאיבה דרבנן ותינח אי חקקו בלי שנוי שם לא הי' גורם לפסול מקוה אע"ג דע"י שינוי שם ראוי לגרום מ"מ הקילו רבנן אך כיון דס"ל לרבנן דדף אפי' קובעו ולבסוף חוקקו נמי כתלוש דמי אפי' בלי שינוי שם כמו דף וא"כ בצינור דאיכא נמי שינוי שם אינו ראוי להקל ב' קולות בדרבנן וס"ל כגי' שלפנינו ולא כגי' הרנ"ש ומהו' שכנא הנ"ל אלא גם לר"ז דס"ל דבעי' שינוי שאינו חוזר לברייתו נמי ק' וצינור אינו חוזר לברייתו וא"כ ליכא לאוקמי' כבשמעתין אלא צ"ל כנ"ל דלרבנן מ"הת יש לחלק בין קבעו תחלה ובין חקקו תחלה ודף איירי במתוקן לגמרי קודם שקבעו וצינור הי' ראוי להחמיר משום שינוי שם אלא בשאיבה דרבנן לא מחמרי' וא"ש דמוקי רמב"ם מתני' בדף של מתכת שכבר ניתקן קודם שקבעו והלכה כרבנן וההיא עריב' ואיבוס פרה נמי מחלק בין קבעו תחלה לחקקו תחלה בדבר דלא שייך בי' שינוי שאינו חוזר לברייתו משא"כ צינור דהוי שינוי שאינו חוזר לברייתו אי לאו דהו' שאיב' דרבנן הי' ראוי לפסול המקוה וא"ש הכל בעזה"י:
(יא) ברם צריך לבאר לשון ר"ש רפ"ו דמקוואו' וז"ל עוגת המערה היינו שוקת שבסלע שבמערה לעיל פ"ד דאינה פוסלת את המקוה דהוא צור מששת ימי בראשית או שקבעו ולבסוף חוקקו ונהי דלאו כלי הוא מ"מ אין נחשב כמקוה לטבול בתוכו אא"כ נקוב כשפ"ה לחבר מימיו עם מי המקוה שיש בו מ' סאה ומיהו אם חקקו ולבסוף קבעו כלי הוא אע"פ שמחובר למקוה אין טובלי' בתוכה עכ"ל וקרוב לזה דברי פי' הרא"ש שם והדבר תמוה אם נבין דלא מהני לטבול בתוכו מטעם טובל בתוך הכלי א"כ תינח בקבעו ולבסוף חקקו וכרבנן דדף אבל צור מששת ימי בראשית דהיינו כותל מערה לית דין ולית דיין דאפילו בע"ז מחובר ולא מצינו גזירה דרבנן בזה ותו ק' אס"ד בדאוריי' כל מחובר כתלוש דמי ומתני' דשוקת דוקא לפסול מקוה משום שאובי' א"כ קשי' מ"ט אינה צריכה צמיד פתיל והא טומאת המת דאוריי' אבל האמת יורה דרכו התם בפ"ו דמקוואו' הנ"ל לאו מטעם טבילה בתוך הכלי אתאינן עלה אלא שייטי' דמתני' התם דחורין וסדקים הסמוכים למקוה ואין בהן עצמן מ' סאה וגם אינם מחוברים כשפ"ה מ"מ כיון שיש במקוה מ' סאה טובלי' בהם עצמם במעט מים שבהם דבטלי' הם לגבי מקוה אך עוקה שבמערת המקוה אפי' צור מששת ימי בראשית אע"פי דלדינא איננו כלי מ"מ חשוב הוא ואינו בטל לגבי מקוה וצריך שיהי' בו בעצמו מ' סאה ואז טובלי' בו אפי' קבעו ולבסוף חוקקו או שיהי' מחובר למקוה כשפ"ה והאי כשפ"ה איננו שבירה ונקב אלא שאפילו המים נכנסי' בו בשפתו העליונה כשפ"ה והכלי שלם מ"מ טובלי' בתוכו ומשו"ה הר"ש והרא"ש דכ' דשוקת אינו פוסל לא לדיוקי מיני' דאין טובלים בתוכו דלישנא דמתני' כך הוא וכולל בין לפסול מקוה אחרת בין לפסול המים הניקוי' בתוכו משום טבילה בכלים וזה ברור בעזה"י:
וראיתי בראב"ן סי' כ"ה דמפרש פוסל ואינו פוסל דבריי' דצינור שחקקו וכו' כמו מכשיר ואינו מכשיר דהוא מפרש לי' במים שאובי' המקלחי' סמוך למקוה ובמקוה יש כ"א סאה ובעי' שימשכו המי' השאובי' ויתכשר המקוה בהמשכה ורביי' וס"ל דלא בעי המשכה בקרקע אלא אפי' בצינור ועתה אם חוקקו ולסוף קובעו אינו מכשיר השאובי' ההמה ותיפסל המקוה על ידיהם אבל בקובעו מוכשרי' המים להכשיר המקוה ע"ש:
(יב) ויש לי מקום עיון בפסחים י"ו ע"א פריך למ"ד טומאת משקים לאו דאוריי' הא כתיב כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ומשני מאי יטמא הכשר ופריך הכשר מרישא דקרא נפ"ל מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא חד בתלושי' וחד במחוברי' וכו' והקשו תוס' הא מחובר אינו מכשיר ותי' לאחר שהעלוהו מן המים וכן פיר"שי בחולין י"ו ע"א ע"ש ודע דאפילו למ"ד משקה לטמא אחרי' דאוריי' נמי מוקמי' האי קרא בהכשר כמ"ש תוס' שם בפסחי' סד"ה ר' יוסי' לטעמי' ע"ש ולכאורה צ"ע מי הכריח לרש"י ותוס' לדחוקי ולמה לא נימא דקרא אשר ישתה בכלי מיירי בכלי מחובר וקמ"ל דכתלוש דמקרא קמא ה"א דוקא תלוש ממש כמשמעו' אשר יבוא עליו מים קמ"ל בכלי כלי המחובר נמי אבל מחובר מעיקרא לא וצ"ע ולכאורה י"ל כיון דאיכא מ"ד דתלוש ולבסוף חברו כמחובר דמי ולדידי' ל"ל כנ"ל דאע"ג דר"פ אמר בחולין שם דכ"ע כתלוש דמי היינו הך מתני' דלא לימא תברא אבל מודה דאיכא ר"א דדף דס"ל כמחובר דמי וכ"כ רשב"א במ"ה שם ולאותו מ"ד ע"כ צ"ל דהך מ"ד מפרש לקרא שהדיח במחובר והעלוהו כפירש"י ותוס':
וא"כ אפי' לכ"ע צ"ל הכי דהרי בע"ז ס"ל לכ"ע בפשיטות כתלוש דמי והיינו מקרא עצמו מוכח כן דכתי' אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם והנה אותם אלהו' שעל ההרים מסתמא נתחברו שם וקרא צווח ויחזקהו במסמרים בל ימוט ואפ"ה נאסר ע"כ בע"ז גלי קרא דכתלוש דמי וברמב"ם ר"פ כ"ו מכלים כ' בפשיטות דקביעות מסמורי' הוה חיבור וכ' כ"מ מסברא כ"כ ולע"ד מוכח כן מדמצינו פשוט בש"ס דבע"ז תלוש ולבסוף חברו כתלוש והיינו מקרא מסמורי' בל ימוט ואכתי מנ"ל מחובר בבנין אע"כ הכל דין א' וממילא היכי דהוה בנין כמחובר ה"ה מסמרו' מ"מ מוכח בע"ז מקרא דכתלוש דמי ואס"ד הכא בהכשר איכא נמי קרא להכי א"כ ה"ל ב' כתובים הבאים כא' דנהי הכשר מע"ז לא אתי' דלא ילפי' קל מחמור דבע"ז כתי' שקץ תשקצנו וכדאי' במס' ע"ז מ"ו ע"א מ"מ נילף ע"ז מהכשר ומדהוה ב"כ א"כ בעלמא כמחובר דמי וא"כ מאי קמבעי' לי' לרבא לענין שחיטה מאי אע"כ אין כאן ב"כ דמקרא דהכשר ליכא למילף ע"ז מיני' דה"א לעולם כמחובר דמי וקרא דכלי יטמא מיירי כפירש"י ותוס' ולא הוה ידעי' דכתלוש אבל השתא דכתי' קרא בע"ז נהי דליכא למילף מע"ז מ"מ גלי לן אהך קרא דכלי יטמא נמי מיירי בכלי שחברו וקמ"ל דכתלוש דמי:
והנה קרא אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור ע"ש בפסחי' דמיירי עיקר קרא אטומאת משקים שבמחובר שאינו מקבל טומאה וקאי נמי אלטבול בתוכו ועפירש"י בחומש והרא"ם וכ"כ רמב"ן דעיקר קרא כתי' אטומאה ודרשי' נמי אמקוה לטבילה ומים המחוברי' היינו שניקוי' מעצמם ולא בידי אדם והמה בקרקע אינם מקבלים טומאה וגם מטהרי' האדם הטובל בהם ועד"מ גל שנתלש מן הים כ"ז שהוא באויר דינו כתלוש ושרץ שנפל עליו מטמא המים וגם אין לטבול בכיפי' ואמנם כשיפלו לארץ נעשו כזרועי' ונטהרו מטומאתם כאלו נזרעו ואדם הטובל בהם עלתה לו טבילה וכן מי גשמי' כ"ז שהם באויר מקבלי' טומאה וכשיתחברו בארץ נזרעו ונטהרו וטובלים בהם וכן שלג הנוטל שלג ותולשו מהקרקע יש בו קבלת טומאה אם חישב עליו למשקה אמנם כ"ז שמונח מחובר בארץ לר' שמרי' שבמרדכי טובלי' בו וגם אין בו טומאה והקשה עליו מאין טובלי' בכיפי' ונתקשה ב"י בפי' ק' זו ולפע"ד הוא כפשוטו דהא אין טובלי' בכיפי' מפני שהאוי' אינו כמחובר וכזרוע והכי נמי שלג אינו מחובר ומלא אויר ואפילו לארץ אינו מחובר ולא הוה כזרוע ואיך יטבול בו כן נראה לע"ד. ונחזור להנ"ל וכל זה מהך קרא מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ושמור זה ואל תטעה כי לפעמי' נמצא בש"ס מהופך שתולי' טבילה בטהרה ולפעמים טהרה בראוי' לטבול כדרך חז"ל שעושי' המסובב לסיבה והאמת כמ"ש ובארתי זה במ"א ואחר הנחה זו נחזי הנה טומאת משקה בתלוש כתי' בסיפא דהאי קרא אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור והיינו במחובר ונוגע בנבלתם יטמא וז"ל רמב"ן שם ואמר הנוגע בנבלתם יטמא שיעורו ומים אשר נוגע בנבלתם יטמא כי המים התלושים אשר יגעו בהם בנבלתם יטמאו כי במקוה לא יגעו המים בנבלתם אבל נבלתם יפול לתוכו וכו' ועל הכלל כי בא זה ללמוד על המים שהם מקבלים טומאה בתלוש ולא במחובר עכ"ל רמב"ן ז"ל הנה מבואר מזה דקרא מבאר להדי' דהתלו' הוא שיפלו המים על השרץ או לכ"הפ שראוי' ליפול כגון שהכלי הוא בתלוש ואז אפי' נופל לתוכם טמא אבל כלי שנתחבר בקרקע אינו בכלל נוגע בנבלתם וכי היכי דבהכשר מקרא קמא מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים משמע דוקא תלוש מדכתי' אשר יבוא עליו מים לולי דכתי' בכל כלי יטמא לרבות כלי שנתחבר ה"ה י"ל הכא בטומאת משקה וה"ה בטבילת מקוה לא אימעט אלא תלוש ממש שיגעו המים בנבלה אבל כלי מחובר לא ואע"ג דהשתא דגלי רחמנא בהכשר ילפי' גם שחיטה מיני' היינו שחיטה ודכוותי' דלא גלי קרא מידי אבל הכא דפרט קרא והנוגע בנבלתם ולא שיגעו נבלתם בהם בודאי י"ל דכמחובר דמי והנה אמת שכ' רמב"ן שנמצא תנא בת"כ דדריש עוד דרשא אחריתי בהאי והנוגע בנבלתם ע"ש מ"מ הרווחנו דהו"מ ש"ס למימר' דרבנן דדף לא פליגי אלא בטומאת דף ואפילו בכל התורה דילפינן מהכשר אבל טומאת משקים וטבילה דפרט בי' קרא כנ"ל מודו רבנן לבריי' דצינור אלא משום דרבי מאיר סביר' לי' התם בפסחי' משקה טומאת עצמן יש בהם טומאת אחרים אין בהם ולדידי' לא אתי' קרא דכלי יטמא להכשר אלא לטומאת משקין ע"ש וא"כ גם בהכשר ליכא קרא ואי אפ"ה ס"ל לרבנן דדף דכתלוש דמי מס' חיצונה ה"ה במקוה וצינור ע"כ הי' צריך לתרץ שאני שאיבה דרבנן מיהו לר"ע ורוב רבנן דס"ל לטמא אחרי' דאוריי' ונפקא להו מקרא אחרי' כמ"ש תוס' שם בפסחים סד"ה ר"י לטעמי' וכו' ע"ש א"כ י"ל כנ"ל והא נמי סייעתא לדידן מיהו הרמב"ם פסק כמ"ד משקין טומאת עצמן יש להן טומאת אחרים אין להן וכבר הארכתי בזה במ"א בעזה"י:
(יג) עוד פש גבן חדא במתני' יו"ד פ"ו דמקוואות האביק שבמרחץ וכו' כ' תי"ט וז"ל לפי שהאביק הוא כלי קודם היותו קבוע ואע"פי שנתחבר לא יצא מתורת כלי ולהיותו קבוע לארץ וזהו אמרם עליו בתוספתא שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע הרמב"ם בנוסח' א"י וכ' עליו תי"ט וצ"ע במשנה ט' פ"ח דכלים עוד שם פ"כ משנה ד' שם פי' הרע"ב והרמב"ם דמשמש עם הקרקע טהור עכ"ל והוא באמת צע"ג דמבואר בהנ"ל ובכמה דוכתא דנעשה מתחלה לשמש עם הקרקע גורמת טהרה וביטול מתורת כלי ואיך יאמר כאן הסבה שיהי' האביק המחובר לקרקע כלי להיות משמש עם הקרקע ועיין במקומות הנ"ל בתוספתא בכולם נאמר זה הלשון שנעשה לשמש עם הקרקע ואין לנו להמציא חילוק בין תשמיש פורנה דתנור ואבוס פרה לתשמיש אביק כיון שלשון משמש עם הקרקע נאמר בכולם בשוה ועיין בפי' רמב"ם שלפנינו יש ליישב לשונו דהוא מיירי מאביק נקוב שמי המרחץ ואמבטי ומי האביק שופכי' זה לזה ע"י סילונו' שבקרקע שביניהם כמ"ש הר"ש בשם הערוך וה"א האביק אינו כלי כיון שהוא נקוב קמ"ל כיון שהוא ניתך לארץ ומתחלה נעשה להתיכו לארץ ונסתם נקבו בארץ רק מה שמוציא מכניס ע"י סילונות לא בטיל מתורת כלי עי"ז כיון שמתחלה נעשה לשמש כך אבל נוסחת א"י שבתי"ט א"א לפרש אלא כפשוטו שלהיותו מחובר הי' ראוי לבטל שם כלי ממנו אלא להיותו נעשה מעיקרא לשמש עם קרקע אינו מבטל שם כלי מיני' וזה צע"ג. והנה בתוס' חדשי' שבגליון משניו' כ' ליישב זה בשלמא בטומאה כתי' יותץ מיני' ילפי' דוקא תלוש דשייך בי' נתיצה לאפוקי מחובר א"כ כל שנעשה לשמש עם הקרקע אינו מקבל טומאה משא"כ בשאובי' כלי כתי' ומה לי נעשה לשמש עם הקרקע או לא והנה יש ע"ז ג' ק' על ב' מצאתי ישוב ולא על הג' א' מ"ש בשאובי' כתי' כלי נצטערתי כי לא מצאתי שום לשון כלי במקוה כ"א מעין ובור למעוטי תלוש א"כ י"ל כל שנעשה לשמש את המחובר ה"ה כמוהו ומצאתי בת"כ בור מקוה מים יכול בור ספינה ת"ל מעין מה מעין עיקרו בקרקע אף בור עיקרו בקרקע ולא בור ספינה נמצא ה"ל כאלו כתי' בקרא לא בור ספינה שהוא כלי כך י"ל. ק' השני' היא לו יהא כדבריו מסתיין דלא נתבטל שם כלי מיני' עי"ז אבל עכ"פ מה יועיל זה לעשותו כלי יותר הואיל שמשמש עם הקרקע ומאז הי' נ"ל דודאי גם מס' חיצונה כל דבר מתבטל בשקעו בבנין כדאמרי' בבית שסככו בזרעי' וכופת שאור שיחדו לישיבה פ' עור ורוטב ובצק שבסידקי עריבה דאמרי' כששימש מעשה עץ שימש ונעשה הכלי דימוס של אבן בבנין אך כשנעשה מתחלה לכך לשמש עם הקרקע אין השיקוע בבנין מבטלו מתורת כלי שהרי לכך נוצר מתחלה וזהו כוונת רמב"ם באביק כיון שלכך נעשה מתחלה אין השיקוע בבנין מבטלו וא"ש קצת:
אך הק' השלישי מ"ש בטומאה כתי' יותץ משמע ולא מחובר במח"כ אדרבה להרמב"ם ליתא ז"ל רמב"ן פ' שמיני ואמר יותץ ולא אמר ישבר ללמד וכו' וללמוד עוד שהם מקבלי טומאה אע"פי שמחוברי' בארץ ויותץ אשר בנה כי ענין נתיצה הריסת בנין ע"ש וכ"כ רמב"ם בפי' משנה ספ"ה דכלים והרע"ב שם ועיין היטב פירש"י מס' שבת קכ"ה ע"א ד"ה ההוא לאידך גיסא וכו' עש"ה וא"כ דברי התוס' חדשי' תמוהי' דא"ל ה"ק מדאיצטריך יותץ בתנור ש"מ בעלמא כל הנעשה לקרקע כמחובר דמי ז"א דיותץ איצטריך עוד כמ"ש רמב"ן פ' שמיני ע"ש:
והנלע"ד דכל שנעש' לשמש עם קרקע הוציאו מתורת תלוש ולתורת מחובר לא בא ע"כ לקבל טומאה דבעי' תלוש דוקא לכן כל שנעשה לשמש עם הקרקע יצא מכלל תלוש ואינו מקבל טומאה אך לטבול דבעי' דוקא מחובר וזה שנעשה לשמש עם הקרקע אין חבורו בקרקע מבטלו לגמרי להביאו לתורת מחובר נהי שהוציאו מתורת תלוש שאינו מקבל טומאה מ"מ לכלל מחובר לא הביאו שיהי' דומה למעין וע"כ מימיו של אביק נעשו שאובים: -
ולפ"ז הלוקח גיגי' וקובעה בארץ בסיד וצרורות כדינו מ"מ אם חוזר וסותם הנקב וה"ל כלי לא הועיל כלום דאף על גב דחקקה אחר שקבע' מ"מ כיון שעושה עתה לשמש עם הקרקע לא הגיע להיות קרקע ול"ד למעין וטוב לסותמו סתימה גרוע' שאינו עושה כלי כגון ברזא רפוי ובאינו מינו אבן לעץ ועץ לנחשת וכדומה כמ"ש לעיל ומיהו כ"ז מהיות טוב אבל לעיכובי' כיון שלא נמצא זה אלא לפי נוסח' א"י שבפי' המשנה לרמב"ם אין לי כח להמציא דבר חדש שלא נזכר בכל הפוסקים ולנוסח' א"י הנ"ל מצינו למימר וליישב בריי' דצינור כר"א דדף ושאני דף דלא נעשה מתחלה לשמש עם הקרקע משו"ה בטיל טפי גבי קרקע כשקבעו שם משא"כ צינור דנעשה מתחלה לשמש עם הקרקע לכן כשחקקו תחלה אין קביעתו בקרקע מבטלו כנ"ל ומדלא הוזכר מזה יש קצת ראי' דלא כפי' הנ"ל:
שבח ותהלה להמאיר לארץ ולדרים, אשר האיר עינינו בשלש עשרה עקרים, אשר בקונטרס הלז נבררים, והמרוה צמאוננו כעל נפש עיפה מים קרים, הוא יצילנו ממכשול ופריצות גדרים, וקרן לעמו ירים, ויזרוק עלינו מים טהורים, ובית ה' יכונן בראש ההרים, בב"א: פ"ב יום ג' פורים קטן תקפ"ח לפ"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |