שו"ת חתם סופר/ב/קעט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום לידידי הרב המופלג החו"ש בעל פיפיות מופלא באנשים בנן של קדושים כש"ת מו"ה יוסף שמואל סג"ל נ"י:
גי"ה הגיעני ע"ד אשה שבחודש ששה לעבורה אחזוה צירים וחבלים ובדקוה הנשים החכמות והמילדות ומצאו פה הרחם סגור ומסוגר ושוב פסקו הצירים והרי היא מתחזקת והולכת ככל הנשים אם יש לחוש למ"ש בתשו' נחלת שבעה סי' ט' שהעידו לפניו נשים מפולין שנהגו שם שאסורה לבעלה דחוששי' לפתיחת הקבר הנה כבר מחו לי' מאה עוכלא בעוכלא כמ"ש גם מעלתו והגאון מנחת יעקב בס' סולת בלולה סי' קצ"ד כ' דע"כ לא אמרי' במס' שבת מאימת פתיחת הקבר משעה שיושבת על המשבר אלא אם ילדה בסוף איגלאי מלתא שכבר משעה שיושבת על המשבר נפתח קברה וטמאה ולענין שבת כל שיושבת על המשבר חיישי' שמא לבסוף תלד ומהשתא היא בסכנה ומחללי' שבת על הספק אבל כל שפסקו צירים וחבלים איגלאי מלתא למפרע דלא נפתח הקבר ואין כאן טומאה כלל א"ד מנחת יעקב ודפח"ח וכ"כ בפליתי המכונה תפארת ישראל במסקנתו סי' קצ"ד וכ"כ בסדרי טהרה שם סקכ"ה וכ' ליישב מתני' דאהלו' פ"ח משנה ד' דאין לנפלים פ"הק פי' דין פ"הק שיהי' נפתח פתח רחב שיהי' מטמא באהל כ"א פתח כ"ש ועדיין טומאה בלועה ואינו מטמא באוהל אבל לעולם האשה מטמא משום שא"א לפ"הק כ"ש בלי דם משעה שיושבת על המשבר אבל כ"ז כשיולדת בסוף אבל אם אינה יולדת בסוף איגלאי מלתא למפרע דבטעות ישבה על המשבר והנה אמת נכון הדבר לדינא אלא שחשש למנהג שהעידו נשי פולין לפני הגאון נחלת שבעה אשר ע"כ סיים במקום שכבר נהגו אי' בפולין לא ישנו ואני אומר שהם לא דברו אלא בסתם אבל אם בדקו החכמניות ומצאו הפתח סגור אין יוצא ואין בא אז אפי' מנהגא ליכא:
ונוראות נפלאתי עמ"ש מעלתו וז"ל ואני מסתפק ושואל מה שאינני מבין על גוף הדבר שהחמיר להחשיב בדיקת המילדת באצבעה לפ"הק ודבר זה ק' בעיני לאומרו וכי אם תבדוק אשה היטב ותתחוב אצבעה במקור תטמא משום פ"הק עכ"ל מעלתו והאריך עוד בזה ותמהתי כי לא מצאתי בכל הספרים הנ"ל שהזכרתי שום א' שהזכיר מתחיבת אצבע המילדת כי לעולם לא תגיע אצבע הנשים הן אשה הבודקת עצמה בחורין וסדקים לטהר לבעלה והן המילדת שבדקה לעולם לא יגעו בפתח הקבר שהוא המקור אלא בבית החיצון ואפילו השמש הדש אינו נוגע אלא סמוך לפתח הקבר היינו מקור ועיי' בפ"המ לרמב"ם ר"פ יוצא דופן ובחיבורו פ"ה הל' ב' ומשתתחיל להתעבר נסגר הפתח ההוא ואין המילדת יכולה להכניס אצבעה לפנים בשום אופן עד שתפתח בטבע וזה נקרא פ"הק שא"א בלא דם ע"כ איני יודע כוונת מעלתו בענין זה ותמיה על אביו הגאון ני' אשר כל רז לא אנס לי' שלא גילה לו רז זה:
וזאת שנית ונפשו אותה לדעת דעתי הקלושה בנידון אשה ששינתה וסתה פעמיים בכל חדש באופן שקשה ורחוק שתזדמן שתטבול לנדתה כי עד שהראשונה פקודה שני' ממהרת לבוא ואם יזדמן לה ליל טבילה יהי' בעונה שוסתה מחר ביומו ולדעת הש"ך יש להחמיר כראב"ן לפרוש לילה שלפני אותה העונה א"כ אשה זו סופה להתגרש מבעלה ח"ו כי לא קיים פ"ו עדיין ונפשו בשאלתו אם יש למצוא לה ב' התירים (א') לשמש בליל הסמוך ליום שעונתה ביום (ב') אם יארע שתראה מיד אחר טבילה טרם ששמשה להקל שלא תצטרך להמתין שש עונות ותספור ז' נקיים מיד שתפסוק לראות:
הנה בדין זה האחרון נראה פשוט דיש להקל כיון הא דנהיגי' להמתין ששה עונות אעפ"י שלא שמשה הוא רק משום לא פלוג בין שמשה ללא שמשה ואין להחמיר בלא פלוג כמו בגוף הדין עצמו כמ"ש ת"הד ומייתי מג"א ר"סי תמ"ז ע"ש וה"נ אינו אלא משום לא פלוג ויש להקל בכה"ג ולכ"הפ תמתין ג' עונות דהרי לרמב"ם דפסק כרבנן דר' יוסי סגי בג' עונות וחששא דבין השמשות חששה רחוקה היא והא דמחמרי' ששה עונות כר' יוסי חומרא בעלמא הוא כמ"ש מג"א סי' תצ"ד ונ"ל ראי' משלהי מס' מגלה דקדמאי הוו קרו בשבועות בפ' אמור ז' שבועות תספור לך ושנו מנהגא קדמאי וקרו בחדש השלישי ופירש"י משום דנתנה תורה והנה למקרי בענינא הוא ממרע"ה תיקון לישראל מקרא וידבר משה את מועדי ה' עיין ברייתא סוף מס' מגלה וגם כ' תוס' שם במשנה אחרונה דמס' מגלה דבימי התלמוד לא הוו מפקי ב' ספרים לקרות בשני פ' קרבנות נמצא לא הוציאו אלא ס"ת א' ומדשינו מנהג קדמונים דהוו קרי מענינא דשתי לחם דויום הבכוריס וקרו בחדש השלישי הרי לא קרו כלל בענינא דיומא ועברינן על תקנת מרע"ה שהרי יום נו"ן לספירה שהוא וי"ו סיון הוא י"ט של שבועות בודאי ויום הבכורים הוא ויום מתן תורה איננו למאי דמצריכי' לפרוש ששה עונות כר' יוסי ובז' ניתנה תורה אפי' אי נימא מה שנוהגים לומר יום מתן תורתינו ר"ל זמן מתן תורה לולי הוסיף משה יום א' מ"מ אקריאת התורה והוא מפורש בש"ס קשי' כנ"ל אע"כ קיי"ל כרבנן דלא הוסיף יום א' ויום מ"ת הי' ביום וי"ו והוה בחדש השלישי מענינו של יום וכיון דאפסק הלכתא כרבנן א"כ מה שמחמרינן להצריך לענין ספירת ששה נקיים ששה עונות חומרא בעלמא הוא ועוד מחמרי' להצריך ה' ימים משום חששא ב"הש ולהחמיר עוד אפי' לא שמשה תמתין ג"כ ה' משום לא פלוג וחומרות יתירות נינהו ותוספת טהרה וישראל קדושים אך היכא דאיכא למיחש שתצא אשה מיד בעלה עי"ז פשיטא שיש להקל לכ"הפ אחר ג' עונות ואם טבלה במש"ק וראתה אחר הטבילה קודם תשמיש תחל לספור ז' נקיים ביום ג' ותפסוק בטהרה ב"הש דיום ב' נגהי ג':
וע"ד הדין שאם יהי' ליל טבילתה בעונה הסמוך לוסתה אם צריך לנהוג כחומרת הא"ז והראב"ן ופ' כן הש"ך לפרוש עונה לפני עונת הראי' הנה הש"ך כ' שיש להוציא כן מש"ס ובנ"הכ ביאר דבריו איך הוציא כן וכ' עליו מנחת יעקב שדבריו אינם מוכרחים אלא שהי' להראב"ן גרסא אחרת בש"ס ולפי גי' שלפנינו ליתא לדינו וכ"כ בס"ט שהאחרונים חלקו על הש"ך ומשמע דס"ל להקל כאחרונים החולקים ע"ש:
ועיינתי בראב"ן סי' שי"ח וז"ל תני' והזהרתם וכו' וכמה אמר רבא עונה וכמה עונה אמר ר"י או יום או לילה שאם וסתה ביום יפרוש בלילה שלפניו ואם וסתה בלילה יפרוש ביום שלפני לילה בזמן תקופת ניסן ותשרי שהיום והלילה שוין אבל תקופת תמוז וטבת שאין יום ולילה שוין חצי יום וחצי לילה לפני הוסת עכ"ל והנה אין כאן גירס' אחרת בגמרא אלא מדנפשי' הוסיף ביאור דעונה שלפני עונת הראי' קאמר ומייתי ג"כ לכאן ש"ס דר"פ תינוקת דחצי יום וחצי לילה קאמר ואין כאן שינוי גי' כלל ואם הוכחת הש"ך אינה מכרחת א"כ ע"כ הי' לראב"ן וא"ז ראי' אחרת ואנחנו לא נדע לדחות גאונים בגילי דחיטתא:
והנה רואה שראב"ן מחמיר תרי חומרי בחדא דוכתא חומרת האביאסף וחומרת הא"ז חצי יום וחצי לילה ועוד עונה שלפניו ונלע"ד לפי מה דס"ל דהאמור בר"פ תינוקת למיחשב חצי יום וחצי לילה שייך גם הכא בפרישת סמוך לוסתה וא"כ חשבינן כל אשה מרגע ראייתה מע"לע חצי יום וחצי לילה כגון שתראה אום 10 3 אוהר ביום תחשב עד אותו שעה בלילה וכן כולם והנה אמרי' ר"פ תינוקת ר"ג מקיל לענין דם בתולה ויהיב לה לילה וחצי יום ולחד שינוי' משום דכתובה מגהי בה טפי ע"כ הקיל בלא פלוג להוסיף חצי יום על ליל בעילת מצוה וס"ל לראב"ן ק"ו להחמיר דנימא לא פלוג וכיון שאין כל הזמנים שווים לפעמים על ד' שעות ויהיה עונתה מד' שעות עד ד' שעות ולפעמים מאוחר ולפעמים מוקדם א"כ לעולם נוסף להחמיר עונה שלפני' משום לא פלוג מק"ו דר"ג הקיל בעונת בתולים זהו י"ל ס' הראב"ן והאביאסף שלא החמיר לפרוש גם עונה שלפניו דס"ל להקל כשינוי קמא דלי' לי' הך סברא מכתובה מגהי בה טפי כן נלע"ד:
וכיון שזכינו לעמוד ע"ד רבותינו ואיננו אלא משום לא פלוג בשגם וסתו' דרבנן ואפי' להרא"ה בבד"ה דס"ל עונה הסמוך לוסתה חמירה מוסת גופי' דשמא תראה חיישי' טפי והגאון נ"בי כוון סברא זו מדעתו והנה היא קדומה בהרא"ה מ"מ היינו בוסת קבוע ג"פ אבל וסת שאינו קבוע כגון אתתא דא שמשנית וסתה תמיד וחוששת ליום ראי' שלה הוה עונה סמוך לוסתה דרבנן א"כ יש להקל בלא פלוג דידי' ולהתיר בעונה הסמוכה לעונת ראי' כדי שלא תתגרש ויקיים הבעל פ"ו והרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם יסיר כל חולי ומדוה וירפא שבר בת עמו מהרה הכ"ד א"נ: פ"ב יום ב' ח"י טבת תקצ"א לפ"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |